מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

יציאה לדרך חדשה

יציאה לדרך חדשה

דרך ההליכה

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
תהליך | מובילים בדרך תו"ע - נושא תשע"ח | שליחות
  • פעולה ממערך
2 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

בשבוע האחרון נעביר את כל מה שלמדנו למימוש אקטיבי – נכניס התלהבות ונקשר את הדרך והשליחות לחיי החברים בכל רובדיהם.

 

מטרות הפעולה

  1. החברים יעמיקו את תחושת ההזדהות עם תפיסת הדרך התנועתית בחייהם.
  2. החברים יבררו מהי משמעות דרך זו בחייהם.
  3. החברים יחוו יכולת פעילה לעשייה לאומית.

גוף הפעולה:

 

שלב א:

 

בשלב הראשון נעמיק בשני קווים – תורה ועבודה – מתוך הסתכלות לאומית מהותית.

 

מומלץ לעשות את הפעולה הזו בצורת ‘קפה דילמה’: סדרו את החדר עם שלושה שולחנות שסביבם כיסאות ועליהם כיבוד קל – עוגות, עוגיות ושתייה. הרעיון הוא ליצור אווירת שיח משמעותי נעימה.

 

לפי מספר החברים התחלקו לקבוצות, וכל קבוצה תקבל נקודה למחשבה בכרטיסייה (נספח 1). עשו כמה סבבים כדי שהחברים ייחשפו לכמה נקודות. מטרת הדיון היא להפגיש את החברים עם עולם התנועה דרך חייהם עצמם. לאחר תום הזמן לדיון קבוצתי היאספו יחד והעלו את הדברים שעלו לדיון כללי.

 

 

שלב ב:

 

לאחר שהעמקנו את הנושא בחיי החברים, נסכם את המהלך שעברנו בקטע המצורף (נספח 2).

 

שלב ג:

 

בשלב האחרון, לאחר שהעמקנו את חשיבות הדרך בחיי החברים, נעשה פעולות בסביבה הקרובה שיעצימו את האקטיביות ויממשו אותה באופן פרקטי.

 

בקשו מהחברים לכתוב במשך כשבוע נקודות שעולות בחדשות, בשיח הציבורי ובתקשורת שדורשות תגובה ושיש לשנות אותן בציבור הישראלי.

 

בסוף השבוע התכנסו, העלו את הדברים שנאספו וחשבו יחד כיצד אתם יכולים להשפיע עכשיו על סדר היום במדינת ישראל בנוגע לנקודות אלו, ועשו את מה שאפשר.

 

  • כתיבת רשומה ברשתות החברתיות ואיסוף חתימות
  • חיזוק על ידי נוכחות במקומות מסוימים
  • פרסום ביישובים ובערים על משהו שנעשה ודורש מחאה
  • התגייסות למען עמותת חסד, ההתיישבות, מחאה או פעילות ציבורית
  • מסע פרסום למשהו שחשוב לכם
  • פעילות נקודתית בנושא שתבחרו

 

 

נספחים

 

נספח 1 –

דילמות

 

“אנחנו דור האינסטנט, עסוקים במרדף מתמשך סביב הזנב של האגו. הזמינות הבלתי נתפסת, הקלות הבלתי נסבלת, הכל צריך להיות כאן ועכשיו, אין מקום לדרך, אין מקום לרגש שהתכהה והחליף אותו הזיוף, המדיה מכתיבה איך צריך להראות, האייפונים את הקידמה, הכסף את המעמד ואין סוף לדוגמאות. תהליכים הפכו חיצוניים, טרנדים מתחלפים, הכל קורה מהר מדי, היו ימים בהם התקשרנו לאחל יומולדת שמח היום מהיר יותר לסמס, לכתוב על הוול, את הרגש שבמילה החליפה המקלדת, הזוגיות הפכה חיצונית, גם שם זה זמין כנייד מיושן תמיד אפשר לשדרג, הרומנטיקה כמעט ואיננה את רגעיה הקסומים חולקים עם העולם, היו ימים בהם ניסיתי להדביק את הפער, חשבתי שכך נכון, היום מבינה שלקצב שלי יש זמן משלו, עודני חלק מהאינסטנט עדיין חוטאת במה שמשרת, אבל תכלס התגעגעתי לימים שהניגון היה פשוט, לא מתחכם מדי, ימים עליזים של תום נעורים” (סיוון ארז, אימון אישי יהודי).

 

 

  • האם אתם מרגישים מחוברים למציאות המצטיירת בקטע?
  • היכן זה מעמיד אותנו מול הציפייה לגאולה הבאה בדרך של קמעא-קמעא?
  • האם מציאות ההמתנה היא חיובית?

 

 

“אחד ממקורות הסבל הבסיסיים של האדם המודרני הוא חוסר ההשתייכות החברתית. הבדידות האישית שמרגישים רבים, והרגשת הניכור הכללית של בני האדם בזמן הזה, הן ביטויים לכך שהאדם הפסיק להיות ‘נטוע באדמה’. כיום, רוב ההשתייכויות החברתיות הקיימות אינן מהותיות אלא פרקטיות בלבד. אנשים מתאגדים בקבוצות כדי לשמור על אינטרסים משותפים, אבל זהו שיוך כמעט מקצועי; הם אינם מרגישים שכאן הוא ביתם, שיש מקום שבו הם שתולים. זוהי יחידה שאורגנה במקרה, כדי לבנות הגנה והתקפה הדדיים ותו לא. אנשים רבים הם מעין נוודים, שבמקרה הזדמנו למקום מסוים, אך אין דבר מהותי אשר קושר אותם אליו. הם אינם חשים יחס מיוחד כלפי מקומם, ולכן הם נעקרים בקלות משם. מבחינה מסוימת דמותו של האדם המודרני מזכירה צמחי נוי פלסטיים, המסוגלים לפרוח מבלי להזדקק לאדמה, מפני שהם אינם חיים כלל. מציאות זו נובעת מן השאיפה לאידיאל החופש של הפרט, הרוצה לנתק את עצמו מכל חברה שהיא; האדם הפרטי מנסה להפוך את עצמו לתמצית וליסוד של המציאות כולה. העמידה על הזכות להיות אינדיבידואליסט בלתי תלוי, מאפשרת להסתדר בכל מקום באותה המידה, מפני שממילא אין הוא שייך באמת לאף אחד מהם” (הרב עדין שטיינזלץ, האדם עץ השדה).

 

 

  • מהי טענת הרב באשר לאדם הפרטי במציאות היום?
  • להבנתכם, מה יקשר בין האדם הפרטי למציאות הכללית?
  • היכן עניין הכלליות נכנס כאן? האם יש מקום להסתכלות לאומית? מה השפעת הסתכלות זו על מה שמציג הרב כדבר שלילי?

 

 

“פנטיס: אם אני מבין אותך טוב, הבסיס לכל מה שאתה טוען היא ההנחה שאין לאדם אפשרות לדעת מהי האמת.

פלורליסט: אכן. התחושה הזאת הגאוותנית, שכל האמת היא רק לצידי וכל מה שמחוץ לי הוא ‘הבל ורעות רוח’, היא דבר שאינו עומד במבחן המציאות.

פנטיס: לכן אתה אומר שכל האמיתות שוות?

פלורליסט: כן, בוודאי, כי אין לנו קריטריון להחליט איזו מהם עדיפה על זולתה. לכן, הצדק האלמנטרי מחייב שלכל אחד תהיה את הזכות לאחוז באמת שלו.

פנטיס: מה, לכולם ללא יוצא מן הכלל?

פלורליסט: על פי מה אתה רוצה לפסול משהו? במה אתה קובע שהאמת שלו יותר נחותה?

פנטיס: זאת אומרת, שאתה אומר שהאמת שלי, לא נופלת בערכה מהאמת שלך?

פלורליסט: כן, בוודאי. אני מכבד את האמת שלי, אבל אני בהחלט מכבד גם את האמת שלך, כל האמיתות הן מכובדות באותה המידה, כי אין לנו קריטריון להבחין איזו מהאמיתות טובה מזולתה.

פנטיס: הבנתי אותך. אתה אומר שאתה מכבד אותי כפי שאתה מכבד את עצמך. יוצא שזכות הקיום לאמת שלי אינה פחותה מזכות הקיום לאמת שלך. טוב, גם אני מסכים! אלא, שהקביעה שהאמת היא שכל האמיתות שוות, זו האמת שלך ושלך בלבד. ולאחרים, ואני בתוכם, יש אמת משלהם, והיא שונה. למשל: שהאמת היא רק אחת , והיא – האמת שלי, האמת שלך שווה לפח – ואני רוצה להכחיד אותך! – זאת האמת שלי. ולשיטתך, יש מקום לדעתי לכל הפחות כלדעתך, ולמען האמת, אף יותר מדעתך, כי הקביעה – שרק האמת שלי קיימת, זו דעתי המכובדת כשאר הדעות, לדעתך. ולפי האמת שלי לאמת שלך אין זכות קיום, ואתה ודאי תסכים לדעתי.

פלורליסט: מאיפה אתה לוקח את הוודאות הזו שרק לאמת שלך יש זכות קיום?” (הרב קלנר, על קריטריון לאמת).

 

 

  • מהי שיטת כל אחד מהצדדים?
  • עם מי אתם מזדהים יותר?
  • האם המציאות היום אכן מבלבלת ומסובכת כל כך?
  • כיצד אפשר להכניס את הוודאות הדתית והאמונית בתוך כל הבלבול הקיים? האם בכלל אפשר לעשות זאת?

 

 

נספח 2 –

קטעי קריאה

 

  1. “יש בתוכנו אנשים שמתייאשים, ומתוך כך רוחם נופלת בקרבם. אבל, גרוע מזה, יש אנשים שמתוך ייאושם מנסים לאנוס את המציאות ולנסות לקצר את הדרך ע”י אלימות וכוחניות.

אך צריך להבין כי ‘גאולה קמעא קמעא’ אין פירושה רק תיאור זמני של משך הגאולה כי אם בעיקר תיאור אופי הגאולה. גאולה בדרך נס כיציאת מצרים, מתרחשת בחיפזון – כי אינה תלויה בתהליכים, אלא מיד נעשה רצון השי”ת, אבל גאולה בדרך הטבע – היא באה קמעא קמעא, כי צריכה היא למצות את כל תהליכי הבירור בדרך טבעית והגיונית.

לא חלישות כח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא, כי אם גבורת הגבורות, כביריות עליונה המקפת את כל וממלאה את הכל” (אגרות הראי”ה ח”ג, אגרת תשנ”ג).

 

 

  1. “כדי להרים את הכל, כדי לתקן את הכל בדרך הטבע, בשכל ובהגיון, במוסר ובצדק, באופן שכל המחשבה האנושית וההרגשות הממלאות את לבב החיים הציבוריים יתעלו קמעא קמעא להכיר את האמת האלוקית – לזה צריך דרך ארוכה ומסובכת שאינה הולכת דווקא בקווים ישרים, כמו כל התהליכים בטבע שאינם מתרחשים דווקא בקווים ישרים.

אין קיצורי-דרך, צריך להתמודד עם כל הדעות ועם כל המחשבות, לתקנם, להעלותם ולגלות את האור הטמון בהם. כל הייסורים והלבטים של הדור בשאלת הזהות היהודית, בשאלת השלום, בשאלת ארץ ישראל ובשאלת יחסנו אל הפלשתינאים, הם הם הבירורים שאי-אפשר להתקדם במהלך תחיית האומה ותקומתה מבלי לברר אותם באופן אמיתי וכן. לא ע”י כפייה, לא ע”י אנרכיה ולא ע”י שנאה וליבוי יצרים, כי אם בהתמודדות ישרה ואמיצה – זו הדרך הנתבעת מאתנו בשעה זו. גם נפילות ומשברים המבררים את הטעויות הם חלק מתהליך בירור זה. צריכים אנו להאיר, להסביר ולרומם על מנת למנוע את המשברים, אך גם במקום שלא הצלחנו – לא תיפול רוחנו בקרבנו, ונדע שגם באופן זה, קמעא קמעא הולכת האמת ומתבררת” (הרב אלי סדן, ‘ויהי ידיו אמונה’).

דעתך חשובה לנו