פעולה- יהדות התפוצות

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך פעולה

שלב א- תמונות חצויות:  

המדריך יעביר בין כל החניכים תמונת נוף יפה ויסביר שהם, כמשפחה, הזמינו באינטרנט תמונה יפה לסלון, וזה מה שהם קיבלו. פנו אליהם מהחנות ואמרו להם שהייתה כאן טעות- הראו להם במחשב רק חצי מתמונת הנוף… והם מוכנים להחליף את התמונה הנוכחית בתמונה האמתית הגדולה. המשפחה רק צריכה ללכת לדואר, להחזיר את התמונה ולבקש את התמונה השלימה. התמונה תגיע תוך חודש פחות או יותר.
(תמונות בנספח 1)

המדריך ישתף שהם מתלבטים אם להחזיר את התמונה ולחכות עד שתגיע התמונה המלאה, או להישאר עם זאת… היא בסה”כ מאוד יפה ככה. 

שאלות לדיון:
מה הייתם עושים- להישאר עם החצי, שהוא יפה גם ככה או לבקש את התמונה המלאה?
למה כן לבקש את התמונה המלאה?
למה לא לבקש את התמונה המלאה ולהישאר עם זו?
מה החשש שעולה בהחזרת התמונה וקבלת תמונה אחרת? (לא יגיע, נתאכזב כי זה לא יהיה יפה, ייקח יותר מדי זמן)

עכשיו נקשר את זה לנושא של הפעולה-
רובנו, יהודים החיים בארץ ישראל, מכירים היטב את חצי התמונה של העם היהודי בעולם ולא כ”כ מכירים את התמונה המלאה. רוב הזמן אנחנו לא שמים לב לכך שאנחנו רואים רק חצי מהתמונה היהודית, כי היא נראית מלאה בדברים טובים ובאתגרים. אנחנו קודם כל צריכים להעלות למודעות שלנו את החיסרון בתמונה שאנחנו רואים. (ואחר כך להחליט מה עושים עם החיסרון הזה.)
 

שלב ב- היכרות מעמיקה עם המושג תפוצות ועם התודעה של עולם יהודי:

1.הבאת נתונים על יהודים בעולם (נספח 2)
לפני שמראים לחניכים אפשר לתת להם משימה לנסות לנחש כמה יהודים יש בארץ וכמה בתפוצות.
סה”כ בעולם יש 14.5 מיליון יהודים.
כמה לדעתם נמצאים בארץ? איפה לדעתם נמצאים הכי הרבה יהודים בחו”ל? לתת להם לנחש ואז להראות את הנתונים האמיתיים.
כדי לקשר את החניכים אפשר לשאול אותם-
מי מכיר יהודים במקומות אחרים בעולם? איפה? אתם מכירים עולים? מאיפה הם הגיעו?
להביא מפה של העולם ולסמן עליה כדי לראות שהיהודים מש מפוזרים בכל הארצות.
2. להראות סרטון.
https://www.youtube.com/watch?v=gFmB5hL1N78

https://www.youtube.com/watch?v=tO_m7qV9weg

אנחנו נוהגים לכנות יהודים ברחבי העולם “יהודי התפוצות”
מה זה המילה תפוצות? מה מסמלת המילה תפוצה?

הגדרת המילה תפוצה-
לחלק את ההגדרות השונות ולשאול את החניכים מה לדעתם הכי מתאים לתיאור היהודים בחו”ל.
כדי להפעיל אותם אפשר לשים פתק בצד אחד של החדר שכתוב “מסכים” ופתק בצד שני שכתוב “לא מסכים” ועל כל הגדרה החניכים צריכים לעמוד בחדר לפי מידת ההסכמה שלהם עם ההגדרה.
המדריך יסכם בכך שכל ההגדרות נכונות. מעצם ההגדרה של תפוצה קיימת שייכות למקום אחר, שהוא כאן- ארץ ישראל. ישנם עוד רבים מאחינו שנמצאים בתפוצות . הם לא מגיעים לארץ מסיבות שונות- משפחתיות, חברתיות, וגם אידאולוגיות. המטרה שלנו זה לשמור שלמרות הריחוק יהיה להם קשר לעם היהודי ולמדינת ישראל.

למה  חשוב לשמור על קשר?

“אמנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע באומרו ‘ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד‘ (אסתר ג, ח( אינו אלא טועה. באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זה עם אחד הוא. ושמא תאמר איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד? ‘עם אחד’ מצד אחד, ‘ומפורד’ מצד שני? אל תתמה על החפץ. ישנם פלאים בעולם. והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא בפלאי פלאות, הוא מראה בהוייתו גם כן את הפלא ההוא, ובמהותו העצמי הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד“. (“מאמרי הראי”ה”, עמ’ 155).

אנחנו באמת מפוזרים ונפוצים על פני ארצות רבות, אך עדיין אנחנו עם אחד בשורש שלנו ומשפחה אחת שמחכה להתאחד.

מה זה ידרוש ממני להכיר ולהיות בקשר עם יהודים מהתפוצות?

פתיחות, קבלת השונה כחלק מהיהדות, גמישות מחשבתית בנוגע לערכים אמונות והתרבות שלי, לצאת מאזור הנוחות שלי על מנת להציג את עצמי ועוד… לפעמים קיימים גם פחדים סמויים מיהודי התפוצות- מי יודע איך הם נראים? מה הם עושים? מה הם ירצו לעשות לנו? ירצו להשתלט ועוד…

מה אנו יכולים, כיהודים שחיים בארץ, לעשות על מנת לחזק את הקשר עם יהודי התפוצות, ולאפשר להם להרגיש שישראל היא הבית של כולם… ?

ניתן לחלק לזוגות ולתת להם לכתוב כתרגיל כתיבה. לאחר הכתיבה נבקש איסוף של התשובות שעולות.

תשובות אפשריות:
פתיחות, קבלת השונה כחלק מהיהדות, גמישות מחשבתית בנוגע לערכים אמונות והתרבות שלי, לצאת מאזור הנוחות שלי על מנת להציג את עצמי ועוד… לפעמים קיימים גם פחדים סמויים מיהודי התפוצות- מי יודע איך הם נראים? מה הם עושים? מה הם ירצו לעשות לנו? ירצו להשתלט ועוד…

נסכם: נחשפנו מעט לכמויות היהודים שנמצאים בחו”ל ועדיין שייכים אלינו, חלק מאתנו ומשלימים אותנו. עם זאת, כשרוצים להכיר ולהיקשר למישהו שנמצא “מעבר לים” זה דורש מאתנו הרבה

נספחים

תארו לעצמכם שהמשפחה שלכם מתפזרת.. כל אחד למקום אחר, למדינה אחרת ולתרבות שונה.

כעבור הרבה שנים, מבקשים לקיים מפגש איחוד משפחתי. למפגש הזה יגיעו מכל קצוות תבל. כל אחד מענפי המשפחה, יגיע יחד עם המשפחה שהוא בנה, ועם סל ערכים וזהות משלו. בואו לרגע נשים את זה בצד, ונתבונן עד כמה מיוחד מפגש כזה יכול להיות, ואיזה חשוב זה שכולם יגיעו לחגוג את היחד המשפחתי, כמו פעם.

המקום שנבחר פה אחד, שבו נקיים את המפגש המרגש- הוא בית ההורים, בית סבא וסבתא, הבית שבו פעם גדלה כל המשפחה יחד. לכולם יש שק של זיכרונות – כאלו ואחרים, אל הבית ההוא, לכולם געגוע משותף. מבין חברי המשפחה, יש כאלו שנשארו לגור בקרבת מקום,  אלו שמתנדבים לנהל ולארגן את האירוע. אבל אז מתחילות השאלות… כי ההוא רוצה שהאירוע יהיה באופי ובסגנון שמתאים לו, ולשני יש קונספט אחר לגמרי לטיב האירוע והמפגש.

איך מגשרים על פערים אלו, בתוך המשפחה? הרי אף אחד לא רוצה לבטל או להחריב את האפשרות לאיחוד – אחריי כל כך הרבה שנים של ריחוק.. הרי רב המחיר של הביטול האירוע על מחיר ההכלה של הצרכים השונים.

אז קצת מתגמשים, וחושבים איך אפשר לגרום לכולם להרגיש בנוח. כל אחד עושה צעד אחד לכיוון השני, כל אחד מתפשר טיפה כדי שהמפגש יקרה. הרי המטרה כה מקודשת וחשובה, עבור דור ההורים- שעדיין זוכר, ובוודאי עבור הדור הצעיר- שנושא עיניו אל ההורים ואל השורשים העמוקים שיאפשרו לו לינוק מהם. וכמה זה חשוב, שהצעירים יראו את ההורים כשהם שלובי ידיים, כשהם אחוזי זיכרונות טובים ויפים מבית סבא וסבתא. כמה כוח וחיבור זה ייתן להם ולעתיד שלהם ושל הבאים אחריהם.

בלתי אפשרי למחוק את הזהות של כל אחד מהענפים. במהלך השנים הארוכות, כל אחד פיתח לעצמו שפה וזהות שמבקשת בדרכה לשלב בין העבר לעתיד, בין המסורת למציאות היומיומית, הפוליטית והתרבותית של מולדתם העכשווית. חייבים לפלס נתיב לזהות מושרשת, שיש לה מרכיבים ואלמנטים מהתרבות המקומית, עם זיקה חזקה לשורשי העבר המפואר של המשפחה.

אם ענף אחד של המשפחה, יכריז בקול רם על בית ההורים כמבצרו שלו, שהרי הוא השתקע בו לפני כך וכך שנים, ועל כן כל שאר ענפי המשפחה הם רק אורחים, לעולם לא ייארג מחדש המרקם המשפחתי שעליו עמלו הדורות הקודמים. מילים כמו “בעלות מקומית”, “מונופול” ו”מתחם סגור” לא מקדמים את חיבור החלקים מחדש. הדבר הכי קריטי לקיימות של עם ישראל היא שמירה על חלקיו. המיקום הגאוגרפי הוא חשוב ומקודש, אבל לא יותר מעצם המפגש המחודש.

שימו בצד את סוגיות הכסף, הסיוע הביטחוני והתמיכה בנו כלפי אומות העולם. לא זה הסיפור, או לא זה העיקר. על זה לא נתווכח. הרי תמיד יהיה מי שיגיד, ואולי גם איתו הצדק- אנחנו שומרים באמת על הבית, על העם. אנחנו נאבקים או נאבקנו בעבר, על הקיום שלנו כאן ועל צדקת דרכנו בעמים. גם אני מכאן, וגם אני טוענת בלהט על זכות הקדימה שיש למי שחי כאן ומוסר את נפשו למען המדינה, להחליט על סדרי חיינו ומדיניות העם היושב בציון. אבל השאלה היא לא מי צודק או מי חשוב יותר. זה לא קרב ולא משחק. יש כאן הרבה יותר מזה, וזה העתיד המשותף של העם היהודי כולו. למענו, לא אשקוט. צריך להרחיב את היריעות, ולקבל את כולם. לאפשר מקום לכל אחד להגיע, להניח את המזוודה שהוא הביא מהבית ולרצות להרגיש חלק. אחרת נאבד הרבה יותר מאשר הריבונות והעליונות המוכחת שלנו. נאבד את השורשים המשותפים ואת שיווי המשקל של כל הענפים של העץ

 נספח 1

נספח 2

נספח 3

נספח 4