למה לא אוגנדה?!

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מקורות להרחבה

קמעא קמעא (הרב דרוקמן), אורות א”י (הרב קוק)

 

ציוד נדרש

חלקי פאזל, נספחים לפי הצורך

 

מהלך הפעולה

 

פתיחה

בחלק הזה אנחנו רוצים לברר את החיבור העמוק שיש לעם ישראל עם ארץ ישראל, ונתחיל מלברר את עמדת החניכים בעניין.
באחד הקונגרסים הציוניים הראשונים הציע הרצל להקים את מדינת היהודים באוגנדה. השתמשו במקרה הזה כדי לפתוח את הנושא ולדבר עליו עם החניכים (נספח 1). אפשר לעשות זאת בכמה דרכים:
1. קריאה ודיון: קראו את הקטע ועצרו אחרי ההצעה. שאלו את החניכים: מה דעתכם? מה צריכים לענות אנשי הקונגרס? המשיכו לקרוא עד הסוף. מה חזק כל כך בקשר של עם ישראל לארץ ישראל? למה הם לא הסכימו לוותר?
2. הצגה: סדרו את החדר כמו לקראת ישיבה חשובה. השיגו זקן כמו של הרצל, אפשר גם להכין תגי שמות לחניכים. בכניסה לפעולה תלו שלט: “ברוכים הבאים לקונגרס הציוני השישי”. פתחו את הפעולה בכך שאחד המדריכים ישחק את הרצל ויציע את ההצעה ליושבי הקונגרס. אחר כך ערכו הצבעה ותראו מה החניכים בוחרים. בסיום ההצבעה כדאי להסיר את הזקן ולספר מה קרה באמת בסוף הקונגרס ההוא. אפשר לומר לחניכים שהתגובה שלהם, כמו תגובת אנשי הקונגרס המקורי, מעידה על הקשר החזק של עם ישראל לארצו.
3. מעמת (דיבייט): חלקו את השבט לשתי קבוצות, האחת ‘בעד’ והאחרת ‘נגד’. הציגו את ההצעה. תנו לחניכים חמש דקות לחשוב על טיעונים בעד ההצעה ונגדה, ואחר כך ערכו דיון שבו כל צד מציג את עמדתו. בסוף הדיון אפשר לערוך הצבעה ואפשר לספר מה הוחלט בסוף בקונגרס. רצוי לפתוח איתם איך היה לחשוב על טענות, למי היה קל יותר או קשה יותר ועל מה מעיד הקושי. חשוב בעיקר לתת מקום להרגשה שגם אם קשה להסביר את מהות הקשר לארץ ישראל, הוא רגש חזק מאוד שנמצא בכל אחד מאיתנו.

 

חלק א

בחלק זה נדבר על היותה של ארץ ישראל המקום המיועד לעם ישראל. היא המקום המתאים לו ביותר, לכאן הוא שייך.
חלקו את החניכים לשתי קבוצות ובקשו מהם להרכיב פאזל. לקבוצה אחת תנו חלקים מתאימים שמרכיבים תמונה, ולאחת חלקים מעורבבים מכמה פאזלים (כדאי להביא חלקים קטנים ובגודל דומה כדי שהם לא יבחינו מייד שהחלקים לא מאותו סוג). בסוף הזמן שהקצבתם למשימה השוו בין ההצלחות של שתי הקבוצות. איזו קבוצה הצליחה יותר? למה?
מובן שכשמשתמשים בחלקים המתאימים אפשר להצליח יותר. גם ארץ ישראל ועם ישראל מתאימים זה לזה, ארץ ישראל פורחת כשעם ישראל נמצא בה, ועם ישראל מסוגל לבנות ולהתבסס רק בה.

*אפשר גם להשאיר את השבט כקבוצה אחת ולתת את הפאזלים כשני שלבים של אותה משימה.

לחיזוק נקודה זו כדאי ללמוד עם החניכים או להקריא להם את אחד הקטעים שלהלן (נספח 2).
לקטעים מצורפות שאלות מכוונות שיכולות לעזור בהבנת הקטעים ובחשיבה עליהם. אפשר לערוך דף לימוד מהקטעים ומהשאלות או לחלופין לכתוב כל קטע על נייר רצף, לכתוב את השאלות תחתיו ולתת לחניכים לעבור בין הקטעים בקבוצות: בכל סבב תשב כל קבוצה חמש דקות ליד אחד הקטעים, ותעבור הלאה.

 

חלק ב

בחלק זה אנחנו רוצים לחשוף את החניכים לסיפורים על יהודים שמסרו את נפשם על ארץ ישראל. הרעיון הוא להמחיש עד כמה הקשר של עם ישראל לאורך הדורות היה חזק ומשמעותי (נספח 3).

אפשר להשתמש בדמויות בכמה מתודות:

• לשחק משחקים שלאט לאט יחשפו את הדמות ואת הסיפור שלה, למשל לגזור את התמונה כמו פאזל ולתת לחניכים להרכיב, לגזור את הסיפור לחלקים ולתת להם לחבר לפי הסדר, לצלם את הסיפור ולמרקר בכל דף חלקים אחרים ולתת להם להקריא לפי ההדגשות.
• לחלק כרטיסי מידע עם שאלות מנחות לדיון פנימי, למשל: חזרו בקצרה על סיפור החיים של הדמות. במה מתבטאת מסירות הנפש שלו על ארץ ישראל? איזה חלק הכי הרשים אתכם בסיפור?
• להדפיס את הסיפורים ולתלות על הקירות או לפזר על הרצפה, ולתת לחניכים לעבור ביניהם. אפשר לתת להם עט ודף לרשום לעצמם נקודות משמעותיות.

 

לסיום החלק הזה חשוב לעשות אסיף עם החניכים:

•  איזו דמות נגעה בכם? למה?
• מה הסיפורים האלה יכולים ללמד אותנו על הקשר שלנו עם ארץ ישראל?
• איך זה משפיע על הקשר שלי לארץ?

 

חלק ג

בחלק הזה אנחנו רוצים להציף את החיבור הפנימי שכל חניך מרגיש לארץ ישראל ולתת לו מקום ונוכחות שיגדילו אותו. אנחנו רוצים להפוך את הדיבור האידיאלי והגבוה שהיינו בו עד עכשיו לסיפור האישי של כל חניך וחניכה.

 

אפשר לעשות זאת בכמה דרכים:

• להניח על הרצפה מפה של ארץ ישראל ולבקש מכל חניך לבחור נקודה במפה שמיוחדת בעיניו או חשובה לו ולהסביר מדוע בחר דווקא בה. אפשר להדביק מדבקה בכל מקום שהחניכים מזכירים ואחר כך לתלות את המפה על הקיר.
  חשוב לאפשר גם תשובות ‘גבוהות’ יותר, כמו הכותל המערבי או מערת המכפלה, וגם תשובות פשוטות, כמו הים או הבית של סבא וסבתא. בסוף כולם מקומות בארץ שאפשר להתחבר אליה דרכם.
• לבקש מהחניכים להביא תמונה של זיכרון משמעותי שיש להם מארץ ישראל: מטיול, מאירוע או כל נקודת ציון משמעותית אחרת. תנו להם להציג את התמונה, לספר את הזיכרון שעומד מאחוריה ולמה הוא מיוחד בעיניהם.
• פזרו על הרצפה משפטים משירי אהבה לארץ ישראל (נספח 4), ובקשו מהחניכים לעבור בין המשפטים ולבחור שורה או משפט שמדברים אליהם במיוחד. עשו סבב שבו כל חניך וחניכה יקריאו את המשפט שבחרו וינמקו את בחירתם.

 

סיכום

ראינו בפעולה עד כמה ארץ ישראל ועם ישראל מתאימים זה לזה ושייכים זה לזה, דיברנו על דמויות לאורך ההיסטוריה שמסרו את נפשן על ארץ ישראל וניסינו לדייק ולתמלל את החיבור המיוחד שיש לכל אחד מאיתנו עם ארץ ישראל. בעז”ה מנקודת המוצא הזאת נמשיך ללמוד על ארץ ישראל ולפתח עיניים שמסתכלות בה באהבה וברצון לקדמה ולפתחה.

 

הצעה לצ’ופר
אפשר לכתוב את המשפט “כאן ביתי פה אני נולדתי… ואין לי שום מקום אחר בעולם!” על דף, לגזור בצורת בית ולחלק.

 

נספחים

 

נספח 1 – תוכנית אוגנדה

בקונגרס הציוני השישי, שהתקיים בשנת 1903, העלה הרצל את ‘תוכנית אוגנדה’. את התוכנית הציעה שר המושבות הבריטי, ועיקרה היה להקים במזרח אפריקה (אז באוגנדה, כיום בקניה) מושבה יהודית בעלת שלטון עצמאי בשטח שיתקבל בהשאלה מממשלת בריטניה. ההצעה הייתה מנוגדת לרעיון המקורי של הקונגרס הציוני, שקרא להקים לעם היהודי בית בארץ ישראל, אבל הרצל נטה לקבל אותה בשל היעדר חלופות או הצעות אחרות וגם עקב פוגרומים קשים ברוסיה ומצבם הקשה של יהודי רוסיה. הרצל העלה את ההצעה לא כתחליף לארץ ישראל אלא כפתרון לשעת חירום, ‘מקלט לילה’ ליהודי רוסיה הנרדפים, עד שיהיה אפשר להעלותם לארץ ישראל. בנאומו בפני צירי הקונגרס הסביר הרצל כי אוגנדה תהיה רק “אתר ארעי להתיישבות על בסיס לאומי”, וביקש את אישור הצירים להצעה הבריטית “בלי להתכחש אף לאחד מן העקרונות הגדולים שעליהם מבוססת תנועתנו”.

*כאן אפשר לעצור*

הדיון בהצעה היה סוער מאוד, ורבים ראו בה בגידה בציונות, בעיקר בקרב הציונים מרוסיה, שפרצו בבכי. חלקם הכריז על שביתת רעב והיו שקרעו לגזרים את המפה של מזרח אפריקה, שהציגה בקווים כללים את האזור שבהצעת ממשלת בריטניה. בשל הסערה בקרב חברי הקונגרס הוחלט לקיים הצבעה לא על התוכנית עצמה אלא על ההצעה לשלוח משלחת סקר לאפריקה המזרחית כדי לבדוק את תנאי המקום. להצעה היה רוב ותמכו בה 295 צירים, אך התחושה הייתה כי התנועה הציונית נקלעה למשבר ונמצאת על סף פילוג. הרצל הבין את חומרת המצב ובנאומו האחרון בקונגרס השישי חזר והדגיש את זמניותה של תכנית אוגנדה ואף הרים את יד ימינו ונשבע: “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”. בקונגרס השביעי, שהתקיים שנה אחרי מותו של הרצל (תרס”ה, 1905) נדחתה תכנית אוגנדה ונגנזה.

 

נספח 2 – קטעי לימוד

1. “חבל נחלתכם” (עולת ראיה א, רג)
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְאִימָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלוּתָהּ, לְדוֹרוֹתֶיהָ, לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְעִם זֶה הִיא מַתְאִימָה ג”כ לְחַיֵּיהֶם שֶׁל כָּל הַפְּרָטִים, שֶׁל כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִי עֶרְכּוֹ, לְפִי מִדָּתוֹ וּמַהוּתוֹ בְּעַצְמִיּוּתוֹ. וְהַהַתְאָמָה הִיא כ”כ מְדֻיֶּקֶת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַמִּדָּה וְהַשִּׁעוּר שֶׁל א”י, בֵּין בִּכְלָלוּתָהּ וּבֵין בְּיַחַס לְהַמַּגִּיעַ מִמֶּנָּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל,לְכָל הַדּוֹרוֹת וּלְכָל הַזְּמַנִּים, הַכֹּל הוּא מַתְאִים בַּכִּוּוּן הָעֶלְיוֹן מִיַּד ד’ נוֹתֵן אֶרֶץ חֶמְדָּתוֹ לְעַם קָדְשׁוֹ. וְזֹאת הִיא הָאִמְרָה הַקְּדוֹשָׁה, הָאֲמוּרָה כָּאן, לֵאמֹר, הַמַּתְחִילָה בִּלְשׁוֹן יָחִיד וּפְרָטִי, לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן, וּמְסַיֶּמֶת בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְכוֹלֶלֶת בְּתוֹךְ זֶה ג”כ אֶת הַקִּשּׁוּר הַנִּצְחִי מִצַּד אֶחָד, וְאֶת הַתְּכוּנָה הַמְּדוּדָה, בְּיַחַשׂ לְהַשִּׁעוּר הַמְּפֹרָט וְהַכְּלָלִי מִצַּד הַשֵּׁנִי, חֶבֶל נַחֲלָתְכֶם, שִׁעוּר מָדוּד, “חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים”, וְקֶשֶׁר נִצְחִי לַעֲדֵי עַד, “נַחֲלָה שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק” (ר”ה י”ב) “אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי”. חֶבֶל נַחֲלָתְכֶם.

(הפסקה מובאת בספר ‘דרכה של תנועה’)

 

• מה הרב קוק אומר על הקשר בין העם לארצו?
• במה זה מתבטא?

 

נסו להביא דוגמה מהמציאות שבה אתם רואים את ההתאמה.

 

2. הבטחת הארץ לאברהם

“וַה’ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה” (בראשית יג, יד–יז).

 

• מה ה’ מבטיח לאברהם?
• במה הבטחה שניתנה לפני שנים רבות כל כך רלוונטית לימינו?

 

כדאי להדגיש שרואים מכאן שה’ ייעד את ארץ ישראל לנו, ולכן היא המתאימה לנו ביותר.

 

3. ארץ (שייקה פייקוב)

ארץ, ארץ, ארץ
ארץ תכול אין עב
והשמש לה
כדבש וחלב
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
ונשב בה, יהיה
מה שיהיה

ארץ שנאהב
היא לנו אם ואב
ארץ של העם
ארץ לעולם
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה

ארץ, ארץ, ארץ
ים אל מול החוף
ופרחים וילדים
בלי סוף
בצפון כינרת
בדרום חולות
ומזרח למערב
נושק גבולות
ארץ שנאהב…

ארץ, ארץ, ארץ
ארץ התורה
את מקור האור
ושפת האמונה
ארץ, ארץ, ארץ
ארץ יקרה
הן הבטחת
שאין זו אגדה

ארץ שנאהב…

 

• באילו דימויים משתמש הדובר בשיר כלפי ארץ ישראל?
• מה זה מעיד על הרגשות שהוא מרגיש כלפיה?
• באיזה דימוי אתם הייתם משתמשים לתיאור הקשר שלכם עם ארץ ישראל?

 

נספח 3 – מסירות נפש לאורך הדורות

1. יצחק אבינו נשאר בארץ ישראל למרות הרעב בארץ. הוא מבטא בכך את נאמנותו לארץ והמוכנות למסור את נפשו עליה.
“וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ .עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר” (בראשית כו, א–ו).

2. נחמיה ביקש להצטרף ליהודים שהתחילו לעלות לארץ בעקבות הצהרת כורש. אנשים רמי מעלה ורבי כוח פעלו נגדו ועלה חשש כבד שהוא יאבד את משרתו כמקורב למלך וייפגע אפילו עוד יותר, אבל נחמיה היה מוכן למסור הכול כדי לעלות לארץ, ובאמת עלה והיטיב מאוד את מצב היהודים בארץ.

“וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ יַיִן לְפָנָיו וָאֶשָּׂא אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד. וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל-יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן. וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר אֲשֶׁר יַעֲבִירוּנִי עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל יְהוּדָה. וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי. וָאָבוֹא אֶל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וָאֶתְּנָה לָהֶם אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים. וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמֹּנִי וַיֵּרַע לָהֶם רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר בָּא אָדָם לְבַקֵּשׁ טוֹבָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וָאָבוֹא אֶל יְרוּשָׁלִָם וָאֱהִי שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה. וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי וְלֹא הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אֱלֹהַי נֹתֵן אֶל לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלִָם וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ. וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיְא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ. וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי. וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל לַיְלָה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב. וְהַסְּגָנִים לֹא יָדְעוּ אָנָה הָלַכְתִּי וּמָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלַיְּהוּדִים וְלַכֹּהֲנִים וְלַחֹרִים וְלַסְּגָנִים וּלְיֶתֶר עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה עַד כֵּן לֹא הִגַּדְתִּי. וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה. וָאַגִּיד לָהֶם אֶת יַד אֱלֹהַי אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה עָלַי וְאַף דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר לִי וַיֹּאמְרוּ נָקוּם וּבָנִינוּ וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה. וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים. וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם”.

3. הרמב”ן היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. הרמב”ן חוזר ומזכיר בכתביו ללא הרף את חשיבותה של ארץ ישראל ואת הודה וכן את אהבתו הגדולה לארץ ישראל. למשל: “א”י היא בשורה טובה בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה או לשון. וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל בידם” (פירוש הרמב”ן לתורה, ויקרא כו, טז).
הוא חי במאה ה-12, ובארץ ישראל שלטו בימיו הצלבנים. הארץ לא הייתה אז מקום סימפטי ליהודים, אך למרות זאת החליט הרמב”ן לעלות לארץ ישראל, ועשה זאת אגב סיכון עצמו ודבקות גדולה במטרה. את הסיבה לעלייתו לארץ אפשר למצוא בדבריו בסוף דרשתו הידועה לראש השנה, והיא אהבתו לארץ ישראל: “וזה מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי לפי שרצוני להיות טלטול נשמתי בחיק אמי”.

4. יהודי אתיופיה עלו לארץ ישראל כמה עשורים לאחר הקמת המדינה, ועלייתם לוותה בקשיים רבים, החל בקשיי עלייה במסע במדבר, שהיה ארוך ומסוכן, וכלה בקשיי קליטה בארץ ישראל, ששונה מאוד מארץ מוצאם. בכתבה שבקישור מצורף סיפורו של ח”כ שלמה מולה. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/087/939.html

 

נספח 4 – משפטי אהבה לארץ

אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת (אהוד מנור)

עד עולם נאהב אותך מולדת, אנו לך בקרב ובעמל (נתן אלתרמן)

עוד לא תמו כל פלאייך, עוד הזמר לו שט, עוד ליבי מכה עם ליל ולוחש לו בלאט, את לי את האחת, את לי את אם ובת, את לי את המעט, המעט שנותר (יורם טהרלב)

בין כל הקוצים את פרח, להיות עצובה לא יפה לך, או ישראלה או ישראלה (האולטראס)

ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת, את יושבה בה וצופה, את צופה בה וזורחת (דודו ברק)

כמה שאני אוהב אותך
ארץ ישראל
למה זה אני עצוב כל כך
ארץ ישראל
מה מליל, הו, שומר מה מליל
מה מליל. (אריק איינשטין)

שלום לך ארץ נהדרת, עבדך הדל נושא לך שיר מזמור, גם אם לעיתים נודד אני על דרך, מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור (אילן גולדהירש)

עוד מעט, עוד קצת, בקרוב ניגאל, לא נפסיק ללכת לארץ ישראל (חיים אידיסיס)

כי אמיתית היא ולא סמל ולא דגל ולא אות, העבר מאחוריה היא צופה אל הבאו. (דידי מנוסי)

זה אני אשר בוכה עלייך, מרוב כאב אני שותק. מנסה לתפוס ידייך, אך בכוח מתנתק. את לי ארץ את מקלט ובית, עלייך אני לא אוותר. את אצלי בלב פועמת, אין לי שום מקום אחר (תמר אנספי)

ציון, מה אוכל לעשות בשבילך שתפתחי בפניי שערייך? (בוצר)

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, בארץ ישראל של אהבה (דוד אברמזון)

כל העולם נושא את עיניו אליה מביט ושואל, כולם רוצים אותה את ארץ ישראל (יוסי גיספאן)

תן לי חתיכת תבור, תן לי חתיכת כינרת, אני אוהב להתאהב בארץ ישראל, קטנה חמה ונהדרת (אריק איינשטיין)

קדושה אני מבקש, תנו לי קדושת ארץ ישראל (הרב נריה)

להורדת והדפסת הפעולה