איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתבשבוע הקיימות בתנועה נפתח בפעולה שעוסקת בערכים של אחריות, שותפות ואהבת הארץ. ערכים אלו משמשים בסיס לעיסוק בקיימות: הם מזמינים את החניכים לראות בעצמם חלק בלתי נפרד מהארץ ומהעולם שסביבם ולהבין שהתפקיד שלהם בשמירה עליה חשוב. דרך שיח, המחשה והתנסות אישית תוביל הפעולה להפנמה שהשינוי מתחיל בנו, בדברים הקטנים של היום-יום.
הכנה למדריכים: להביא תחפושות ואביזרים להמחזת הסיפור בחלק ב, הדפסת הנספחים
פתיחה: מקשיבים לארץ ישראל
בקשו מהחניכים לעצום עיניים ולדמיין שהם הולכים לבד בשביל כלשהו בארץ, בין הרים, שדות, ים ומדבר.
שאלו: מה אתם רואים מול העיניים? מה הרגש שאתם מרגישים?
המשיכו בדמיון המודרך: לפתע אתם שומעים את הקול של הארץ.
כדי להכניס את החניכים לאווירה ולפיתוח הדמיון המשיכו לשאול (אפשר לבחור חלק מן השאלות):
החניכים יפקחו את העיניים, וכל אחד ישתף מה הרגיש ומה שמע מהארץ.
חלק א: אחריות וסביבה?
בקשו מהחניכים לעמוד בשורה, והקריאו היגדים (נספח 1). מי שמסכים עם ההיגד, הולך צעד קדימה.
הקריאו לחניכים את דברי הרב יעקב אריאל ואת דברי הרב קוק העוסקים בערך האחריות (נספח 2).
סכמו: הצעדים שעשיתם עכשיו היו לא רק פיזיים, וההיגדים נועדו לא רק כדי לבדוק הסכמה או אי-הסכמה, בכל אחד ואחת מכם שצעדו קדימה התעוררו מחשבות על אחריות אישית, על מודעות, על אכפתיות ועל הקשר העמוק בינינו ובין הארץ והעולם שמסביבנו.
כמו שלימד אותנו הרב קוק זצ"ל, וכמו שכתב הרב יעקב אריאל, יש לנו אחריות כיוון שאנו אנשי אמונה וחברים בתנועה שמתווה דרך, ואיננו יכולים לעמוד מהצד. כל מעשה של שמירה על הסביבה, כל צעד של מודעות, הוא חלק משליחות לא רק לשמור על הארץ אלא גם לבנות אותה מחדש בכל יום בראייה כוללת ורחבה. אנחנו אחראים לא רק להווה אלא גם לקיום העתידי של העולם, וצריכים לשאול את עצמנו: איזו אחריות אנו נושאים כלפי העתיד? מה אנחנו משאירים לדורות שיבואו אחרינו? האם העולם שיקבלו יהיה מתוקן ונקי יותר משהוא היום?
חלק ב: שורשים לעתיד
למדריכים: נעסוק בסיפור של חוני המעגל ועץ החרוב. תוכלו להמחיז את הסיפור בעצמכם או לתת לחניכים להמחיז את הסיפור (נספח 3) או ללמוד עם החניכים יחד מהמקור בגמרא (נספח 4). רקע על חוני המעגל מובא בנספח 5.
דיון:
שאלות לדיון בעקבות סיפורו של חוני המעגל (בחרו שתיים-שלוש שאלות):
סיכום ביניים:
סיפורו של חוני המעגל מזכיר לנו שמעשים גדולים מתחילים דווקא במחשבה על מישהו אחר. האיש שנטע את עץ החרוב חשב לא על עצמו אלא על הדורות הבאים. הוא הבין שהטוב שאנחנו עושים היום אולי לא ישרת אותנו מייד, אבל הוא ישפיע לאורך זמן. גם אנחנו נקראים לפעול כך: לשמור על הארץ, לצמצם שימוש במשאבים, לכבד את הבריאה ולזכור שכל פעולה שלנו, אפילו קטנה, יכולה לחולל שינוי גדול. כשאנחנו בוחרים במודעות, באחריות ובאהבה לארץ, אנחנו לא רק שומרים עליה, אנחנו גם ממשיכים את הנתינה ואת התקווה לדורות הבאים.
חלק ג: סיכום הפעולה ויישום
שחקו עם החניכים 'מכונת התנועות': החניכים יעמדו במעגל, וכל חניך בתורו יאמר מילה שמתארת בעיניו את ארץ ישראל או מעשה שהוא מקבל עליו לשמירה על הארץ, ויוסיף תנועה מתאימה. לדוגמה: חניך יגיד "יש לנו ארץ קסומה" ויעשה תנועה של פיזור נצנצים. חניך יגיד "אני מרגיש חיבור לשורשים ולאדמה", ויתכופף לגעת באדמה. לאחר כל חניך יחזרו על דבריו כל החניכים ויעשו את התנועה.
סיכום:
בפעולה עברנו מסע שהתחיל בהקשבה לקולה של הארץ, נמשך בשיח כן על המעשים הקטנים שאנחנו עושים ביום-יום והסתיים בסיפורו של חוני המעגל, שהבין שכדי שהדור הבא ייהנה מהעולם כמו שאנחנו זכינו לקבל אותו, אנחנו צריכים לפעול ולהשקיע בסביבה כבר עכשיו.
בדיוק כמו האיש בסיפור שנטע חרוב אף שידע שלא ייהנה מפירותיו, כך גם אנחנו נקראים להיות שותפים בטיפוח הסביבה, בשמירה על הארץ וביצירת עתיד טוב יותר.
למדנו שהאחריות לשמירה על העולם אינה נופלת רק על גופים גדולים. היא מתחילה בכל אחד מאיתנו, ודווקא בדברים הקטנים:
לזרוק פסולת לפח הנכון.
לוותר על חד-פעמי.
לכבות את האור כשאין בו צורך.
להפוך כל בחירה יום-יומית למעשה ערכי שיש בו אהבת הארץ ואחריות אמיתית.
נספחים
נספח 1 – היגדים
נספח 2 –
הרב יעקב אריאל, "יהדות ואקולוגיה", צהר לב (תשס"ח)
"יש לנו כיהודים מאמינים אחריות ייחודית באשר לנושא האקולוגי. יהודים שומרי מצוות צריכים להיות ערים יותר לכל הנוגע לשמירת הבריאה שברא ה', למנוע את השחתתה, להביא יותר בחשבון את הדורות הבאים ובפרט הדברים אמורים לארץ ישראל. רמה גבוהה יותר של ערכים ומוסר תורמת אף היא לשמירת הסביבה. אדם מאמין ראייתו בהכרח מקיפה וכוללת יותר ולא נקודתית, אנוכית ועכשווית, לכן היא ערכית ומוסרית ויש לכך השלכות רבות על הנושא הסביבתי".
הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אורות התשובה טז, א
"אחד היסודות של התשובה במחשבתו של האדם הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו… שמודה האדם שאין שום עניין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אם אותו בעצמו".
נספח 3 –
סיפור חוני המעגל ועץ החרוב (מאתר קק"ל)
פעם הלך איש ששמו חוני בדרכו, ולפתע ראה אדם נוטע עץ חרוב.
שאל אותו חוני: "מה אתה עושה?"
ענה לו האיש: "אני נוטע עץ חרוב".
אמר לו חוני: "אני רואה שאתה נוטע עץ חרוב. התכוונתי לשאול, מדוע אתה נוטע אותו?"
האיש לא הבין את השאלה.
שאל אותו חוני במילים אחרות: "אני מתכוון בעצם לשאול בתוך כמה שנים לדעתך יניב עץ החרוב הזה פירות".
ענה לו האיש: "הרבה מאוד שנים. יכול להיות שאפילו 70 שנים שלמות".
שאל אותו חוני: "ובעוד 70 שנים אתה חושב שתוכל ליהנות מהפירות של העץ?"
ענה לו האיש: "מה פתאום? אני כבר מבוגר. נראה שבחיי לא אראה את פירותיו של העץ שלי".
ענה לו חוני: "אז בשביל מה לנטוע את העץ אם לא תזכה לטעום בעצמך מפירותיו?"
ענה לו האיש: "ראה, אני חושב אחרת ממך. כשאני נולדתי, נהניתי מכל עצי הפרי אשר השאירו אבי וסבי, וכך גם אני משאיר עצי חרוב לילדיי. כך שכשהם יבואו לעולם, ימצאו בו חרובים כשם שאני מצאתי".
הלך חוני והתיישב על סלע. מאחר שהיה עייף, נרדם וישן שינה עמוקה מאוד, שינה של 70 שנים שלמות. כשהתעורר כעבור 70 שנה ראה אדם הדומה כשתי טיפות מים לאותו איש אשר דיבר איתו אך לפני רגע, עומד ליד עץ החרוב וקוטף את פירותיו.
הלך חוני אל אותו האיש ושאל אותו: "מה אתה עושה?"
ענה האיש: "אני? אני מלקט חרובים מן העץ".
שאל אותו חוני: "איך יכול להיות שקודם נטעת את העץ, וכבר אתה מלקט את החרובים?"
ענה לו האיש: "סבא, נדמה לי שאתה מתבלבל. עץ חרובים מצמיח פירות לאורך הרבה שנים. לא אני נטעתי עץ זה, אלא סבי, זכרו לברכה. היום אני מלקט את הפירות, ועוד מעט אלך גם אני לנטוע בעבור הדורות שיבואו אחריי".
נספח 4 –
סיפור חוני המעגל ועץ החרוב מהגמרא
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, הָיָה מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״, אָמַר: מִי אִיכָּא דְּנָיֵים שִׁבְעִין שְׁנִין בְּחֶלְמָא? יוֹמָא חַד הֲוָה אָזֵל בְּאוֹרְחָא, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה נָטַע חָרוּבָא, אֲמַר לֵיהּ: הַאי, עַד כַּמָּה שְׁנִין טָעֵין? אֲמַר לֵיהּ: עַד שִׁבְעִין שְׁנִין. אֲמַר לֵיהּ: פְּשִׁיטָא לָךְ דְּחָיֵית שִׁבְעִין שְׁנִין? אֲמַר לֵיהּ הַאי גַּבְרָא: עָלְמָא בְּחָרוּבָא אַשְׁכַּחְתֵּיהּ. כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלוּ לִי אֲבָהָתִי — שְׁתַלִי נָמֵי לִבְרָאִי.
פירוש: אמר ר' יוחנן, כל ימיו של אותו צדיק (חוני), היה מצטער על הבנתו של מקרא זה, שנאמר: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים", אמר: האם יש מי שישן שבעים שנים בחלום? (ואיך אפשר לדמות את גלות בבל, שהייתה שבעים שנה, לחלום?)
יום אחד הלך בדרך, ראה אדם אחד שהיה נוטע עץ חרוב, אמר לו: עץ זה, עד כמה שנים טוען פירות? אמר לו: עד שבעים שנה. אמר לו: האם פשוט לך שאתה חי שבעים שנה שאתה נוטע את העץ ודעתך ליהנות ממנו? אמר לו אותו אדם: עולם מלא בחרובים מצאתי. כפי ששתלו לי אבותיי, כך שותל גם אני לבניי (באדיבות התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ, מתוך פורטל הדף היומי, תענית כג ע"א:
נספח 5 – מי היה חוֹנִי הַמְעַגֵּל?
חוני המעגל היה תנא צדיק בעל מופת. על פי המשנה במסכת תענית, היה חוני בעל יכולת לגרום שתפילותיו יתקבלו. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה ונכתב שהיה בעל הסבר בהיר והיה מתיר כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש.
הוא נקרא חוני 'המעגל' מכיוון שכשלא נענתה תפילתו בנוגע לגשמים, הקיף את עצמו במעגל עד שהתפילה תיענה.