איתור סניפים וכפרי בוגרים
עם ישראל הצטיין בכל הדורות בהכנסת אורחים. בפתיחת דלת ובית בפני כל הנקרא בדרך.
סיפורים רבים אנו מכירים על אנשים גדולים ופשוטים, עשירים ועניים כאחד, אשר התעקשו גם בזמנים קשים להכניס אורחים.
נשאל בפעולה זו איפה אנחנו בכל הסיפור הזה. האם גם אנחנו עושים כל מאמץ? האם גם אנחנו אכפתיים ורגישים להכנסת האורחים ולצורכי האנשים והחברים סביבנו?
נשחק עם החניכים את המשחק “חתול ועכבר”.
להלן פרטי המשחק:
הקבוצה תבנה מעגל. ייבחר עכבר וחתול
המטרה: החתול צריך לתפוס את העכבר. על הקבוצה לסייע לעכבר להימלט מפני החתול.
העכבר יעמוד במרכז המעגל. החתול יעמוד מחוץ למעגל וינסה להיכנס לתוך המעגל ולתפוס את העכבר. על הקבוצה לחסום בפניו את הפתחים שבין ידי החניכים.
אפשר לשחק כמה פעמים עד שיובן העיקרון.
החניכים יחזרו לשבת ואנו נשאל את העכברים: איך הרגשתם?
מן הסתם – תחושה טובה. כולם עזרו להם, שיתפו איתם פעולה.
כעת נשאל את החתולים איך הרגישו?
מן הסתם- רע. התחושה היא לא כל כך נוחה וסימפתית כשכל הזמן סוגרים בפניך את הפתחים.
נשחק עם החניכים “תופסת עכברים” (כדאי לשחק בחוץ כמובן)
להלן הכללים:
בעיקרון תופסת רגילה, רק שמי שנתפס צריך לעמוד בפיסוק רגליים. שאר החברים המשחקים צריכים להיכנס בין רגליו ולשחררו. אם הצליחו שניהם לא להיתפס על ידי התופס, הם משוחררים.
לאחר מס’ דקות של משחק נעצור ונחזיר את החניכים לשבת.
נשאל את החניכים איך הרגישו כששחררו אותם ואיך הרגישו כשכולם המשיכו לשחק והשאירו אותם “תפוסים”, ללא כל עזרה.
שתי אופציות למשחק:
1. חבילה עוברת : חבילה עטופה בעיתונים. בתוך העיתונים מונחים מקרים שונים שהחניך צריך להתייחס אליהם כשהחבילה מגיעה אליו (נספח 1). החבילה תעבור בסבב אחד אחרי השני. המדריך או אחד החניכים יעמוד עם הגב לקבוצה וימחא כף – איפה שעומדת החבילה ברגע מחיאת הכף, היא עוצרת, והחניך מוריד עיתון אחר. אם יש מקרה – מייחס אליו וכך הלאה .
הערה : יש להיזהר לא להדביק את העיתונים על מנת לא לקרוע בשבת
2. המדריך יכין כובע מבריסטול או מפוליגל (אפשר גם לפעולות אחרות) וקובייה.
החניכים יזרקו את הקובייה. כל מי שיצא לו מס’ 6 – ייקח פתק עם מקרה מהכובע (נספח 1 )
נדבר עם החניכים על הנושא:
(התשובות בוודאי משתנות מחניך לחניך. מסניף לסניף. בין אופי לאופי. נסה לכוון דיון סביב השאלה האם אכפת לנו? האם אנחנו רוצים לעשות טוב? לפתוח לת ופנים בפני מי שצריך).
המדריך יקריא לחניכים את הסיפור על ר’ אריה לוין (נספח 2 – בנספח מופיעים שני סיפורים – לבחירתך !)
המדריך ישאל את החניכים מה הם חושבים על התנהגותו של ר’ אריה לוין.
הצעה נחמדה וטובה! – במקביל לדיון, תיכנס לתוך חדר הפעולה דמות מחופשת לאברהם אבינו (זה יכול להיות המדריך השני של השבט או חבר שיכול לסייע בעניין.)
אברהם אבינו ידוע בתוך מכניס האורחים הגדול בעם ישראל. אברהם יספר את סיפורו (אפשר להיעזר בנספח 3)
התורה מספרת לנו על אברהם אבינו. ביום מילתו השלישי – היום הקשה ביותר, יוצא הוא בעצמו, בחום היום לחפש אורחים.
ביתו של אברהם אבינו היה פתוח מארבעה כיווני השמיים, ששום אורח לא יפספס את הכניסה.
כל התורה, המשנה וההיסטוריה היהודית מלאים בסיפורי הכנסת אורחים, נתינת כבוד, ובאמרות והדרכות בנושא. אלו רק מקצתם:
“הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות”
“יהיה ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך”
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה”
הכנסת אורחים הייתה עניין שבשגרה בכל עיירות היהודים בכל העולם. פתיחת הבית בחום ובלבביות לכל הנקרא בדרך או לכל הנזקק.
מספרים על גדולי העיר ברטנורו שבאיטליה שאסרו להקים אכסניה בעיר על מנת שכל אדם שיזדמן לעיר יתארח אצל בני העיר, חינם אין כסף.
עוד מסופר, כי כל אורח שהיה מגיע גרר חיכוכים בין אנשי העיירה. כולם רצו לארח את המגיע.
זהו- אופי זוהי תרבותנו. התורה מחנכת אותנו לאכפתיות, עזרה ודאגה לכל הנזקק ולפתיחת דלת ביתנו בפניו.
תרבותו של בית יהודי – היא הדאגה ואהבה לבריות
בתחילת הפעולה שיחקנו “חתול ועכבר” וכן “תופסת עכברים”. ראינו כשאשר עוזרים לך ואכפת לאנשים ממך – טוב לך, אתה מרגיש אהוב. זאת תחושה שכל אחד מאיתנו מבקש לעצמו. שאלנו את עצמנו – האם אנחנו כאלה. האם גם כשחנו מזדמן לארח ולעזור אנו עושים זאת.
למדנו על התנהגותו המיוחדת של ר’ אריה לוין שלא נח ולא לרגע, עד שאורחו הבריא, וכן דאג לשתייה ואוכל לנזקק אפילו שלו כמעט לא היה. אכן אדם גדול, אוהב בריות מיוחד.
כשלא נתנו לחתול להיכנס – היה לו קשה. הוא הרגיש לא אהוב ולא רצוי. אף אחד מאיתנו לא אוהב את התחושה הזאת.
אנחנו צריכים להשתדל למנוע מחברינו ומקרובינו תחושה זו. עלינו להשתדל יותר לפתוח את ביתנו בפני הזקוק. להיות יותר רגישים לצורכי הזולת.
עלינו לעזור ולהסתכל סביב. ללמוד מהגדולים בעמנו, ולדבוק במידותיהם המיוחדות. הם אלו שלימדו אותנו שלפני הכל צריך לדאוג ולהיות אכפתי למעגלים שמסביבנו.
יהי רצון שנבנה בעצמנו מידתו של אברהם ונגביר ונחזק את תרבותנו המשפחתית – הבונה בית יהודי פתוח ושמח.
שמאי אומר : הוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות. כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעומות וכבושות בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילולא נתן לו כלום; אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם (ספר האגדה).
“בשנים הראשונות לאחר נישואיו גר רבי אריה לוין בדירת חדר, עם מטבחון קטן מחוץ לבית. באחד מימי הקיץ בין הערביים, מישהו נקש על דלת הבית. משנפתחה הדלת, ראה רבי אריה והנה לפניו בחור צעיר בלבוש אירופאי שאינו מבני ירושלים, ומתוך חזותו ניכר היה שחולה אנוש הוא.
ואכן, עם היכנסו, נפל על סף הדלת ויתעלף. רבי אריה וזוגתו עמלו רבות עד שהעירוהו מעלפונו. משחזר להכרתו מסר לידם מכתב ובו נאמר שהבחור הינו בנו של אחד מראשי הישיבות בליטא – אשר רבי אריה היה תלמידו- ו”הוא מתבקש לפקוח עינו על בנו אשר הוא שולח אותו לארץ ישראל”.
בדרכו לארץ ישראל חלה הבחור במחלת הטיפוס ועם בואו לא”י לא היה איש מוכן להלינו בביתו מחשש להידבקות וכך ימים אחד לן אותו בחור ברחובות בעיר יפו, עד אשר הזדמן לו לעלות לירושלים ולהגיע לפתח ביתו של רבי אריה לוין. מששמע רבי אריה את דבריו, הבטיחו להלינו בביתו ולדאוג לכל מחסורו עד אשר יסכימו לקבלו בבית החולים “שערי צדק” במחלקה המיוחדת לחולי הטיפוס.
רבי אריה רץ מיד לבית החולים “שערי צדק” ולא זז משם עד אשר הובטח לו לאשפז את החולה ביום המחרת, ובינתיים הוא קיבל מידם תרופות שיקלו על סבלו של החולה. החל רבי אריה לטפל בו, רחצו, סכו, האכילו מפיתו הדלה והשכיבו בתוך מיטתו ואילו את מיטת אישו הצדקת, הכניס לתוך המטבחון אשר מחוץ לבית… ובאשר לו עצמו, הרי מקיים הוא מצוה גדולה ו“שליחי מצוה אינם ניזוקים” כל הלילה ישב ליד מיטתו של החולה וטיפל בו במסירות נפש. למחרת, הביאו ל”שערי צדק” ואף שם דאג לכל מחסורו עד אשר הבריא לחלוטין. משהבריא, המשיך לדאוג לכל צרכיו, להשיאו אשה, למצוא מקור פרנסה, להשיג לו דירה והשתדל עבורו בכל דבר ועניין.
ר’ נח, שתה ואכול
ר’ נח לוי (נח “קלעפפר”) הוא דמות ססגונית בירושלים. כל ימות השבוע הייתה פרנסתו בהדבקת כרזות ומודעות על לוחות העיר מטעם עיריית ירושלים. הוא עשה זאת כשהוא רכוב על אופני- משא, העמוסים דליי דבק ומודעות למעמסה, בעוד שביום השבת, היה לבוש שחורים וכאילו “נולד מחדש” והיה דורש בבית – הכנסת אשר בשכונת “כרון משה” בירושלים.
אמרתי בליבי: ר’ אריה עסק כל ימיו במצוות הלווית המת וניחום אבלים. הדעת נותנת שר’ נח העוסק עשרות שנים בהדבקת מודעות אבל בחוצות – יש בידו לספר לי סיפורים אודותיו.
-המכיר הינך את ר’ אריה? שאלתיו.
-וכי יש מי שאינו מכירו? התפללתי עמו כל יום תפילת “ותיקין” באשמורת הבור בבית הכנסת “זהרי חמה” בשכונת “מחנה יהודה”.
-ושמא יש לך סיפור לספר לי אודותיו?
-לא!
-הכיצד, וכי לא שוחחתם בתום תפילה?
-לא היה לי שיח וסיג עמו.
-הייתכן?
– השיחה היחידה שהייתה חוזרת ונשנית בכל בוקר הייתה בכך, שמידי בוקר בתום התפילה היה מכריחני לסור לביתו, שם היה מכבדני בישיבה ליד שולחנו, מגיש לי תה וביסקוויט ואומר לי: “ר’ נח, הן עובד אתה עבודה פיסית כה קשה מדי יום ביומו, ועל כן אוסר אני עליך לעבוד מבלי שתשתה לפחות כוס תה תחילה…”
(מתוך “צדיק יסוד עולם” / שמחה רז)
“וירא אליו ה’… כחום היום ” – מהו “כחום היום “? אמר ר’ חמא בר חנינא : אותו היום יום שלישי למילה של אברהם היה ובא הקב”ה לשאול באברהם. הוציא הקב”ה חמה מנרתיקה, כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים. שלח אברהם את אליעזר שיצא לחוץ, יצא ולא מצא (אורחים). אמר אברהם: איני מאמינך, זהו שאומרים הבריות : אין אמונה בעבדים. יצא הוא בעצמו.
“וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים” – מי הם “שלושה אנשים”? – מיכאל, רפאל וגבריאל.
מיכאל בא לבשר את שרה, רפאל בא לרפא את אברהם וגבריאל בא להפוך את סדום.
“ואל הבקר רץ אברהם” – ברח בן הבקר מלפניו ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אברהם אחריו וראה שם אדם ועזרו שוכבים על המיטות וישנים ונרות דולקים עליהם, וריח טוב עולה מהם כריח ניחוח. לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר.