איתור סניפים וכפרי בוגרים
.
.
“וַיְצַו משֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה’ אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:”
.
.
היחידים השייכים לקהילה משלימים זה את זה. בכל אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים. לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר, צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית. לפיכך, כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה, הוא מוסיף ממד חדש למודעות הקהילה. הוא תורם משהו, ששום אדם אחר לא יכול היה לתרום. הוא מעשיר את הקהילה, אין לו תחליף. היהדות מאז ומעולם ראתה את היחיד כאילו הוא עולם קטן בשל אותה מיוחדות, מתכנסים בני האדם היחידים ביחד, משלימים זה את זה, ומשיגים אחדות.
.
“וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת, וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.”
.
.
“…מכאן נראה שעל פי השקפת היהדות, הקניין היחיד שיש לאדם בעולם הוא העבודה, ורק דבר שאדם רכש בעבודתו הוא שלו. כי רק כח העבודה לא ניתן בשותפות לכל הבריאה כולה, כי אם לכל אדם באופן פרטי. אמנם גם בזה עליו לזכור תמיד כי רק ה’ הוא הנותן לו כוח לעשות חיל. ומשום כך כשהוא עוזר לחברו ונותן לו מכספו עליו לזכור שאינו נותן משלו “כי אתה ושלך שלו” של הקב”ה וכן בדוד הוא אומר: “כי ממך הכל ומידך ניתנו לך, כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו”
.
.
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה’ א-להיכם שבעת ימים
.
חופה הארעי על ראשינו.
הארעי הוא ירוק. צהוב וחום ואפור הוא הקבע.
חופה הארעי על ראשינו. הבה נתייפה בעיניו.
נשאירנו פה. מן החמה הוא יצל. מן הצינה יכנוס.
נשאירנו עמנו. הוא עוגן יטיל.
מי לנו אב כמוהו.
חופה הארעי על ראשינו.
.
יציבותנו לא תירא אותנו. נהפוך הוא
שבעה נביא לו מזקני עדתנו
אותם שחוט של משך עליהם משוח.
יום אחר יום יעברו לפניו, בגלימות, בצניפים.
שב עמנו, ארעי, שב.
מקומך עמנו.
אנו צאצאי החרב המתהפכת.
ומי לנו אב כמוך.
.