תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

א. הי פריצה? לאן פורצים?

התחילו בלימוד על חשיבות הפריצה. פריצה היא יציאה מהמקום של עצמי וריצה קדימה כדי להוסיף עוד ועוד טוב בעולם.

שחקו ‘תופסת שרשרת’ – חניך אחד יהיה התופס; הוא יספור עד עשר וירוץ לתפוס חניך אחר. החניך שייתפס ייתן יד לתופס, והם ירוצו יחד לתפוס את החניך הבא. גם התפוס הבא ייתן להם יד, וכן הלאה עד שייתפסו כל החניכים. על התופסים להחזיק ידיים במהלך המשחק כולו.

לאחר המשחק שבו עם החניכים במעגל ושאלו אותם: האם היה קשה לרוץ כולם יחד? מה עזר לכם להצליח לתפוס את החניך הבא?

גם בחיים יש לנו רצון לרוץ רחוק, להשיג מטרות, אך השאיפה שלנו היא שלא לעשות זאת לבד, שלא לחיות כל אחד לעצמו. אנחנו רוצים לרוץ להשפיע עוד ועוד על הסביבה הקרובה והרחוקה שלנו – במשפחה, בשכונה או ביישוב, בעם ישראל ואפילו בעולם כולו. כאשר נרוץ עם כל הכוחות שלנו קדימה והחוצה, נרחיב את מעגלי הטוב ונצבור עוד ועוד אנשים שהם חלק מהעולם הזה, שמפיץ אור וטוב.

—

ב. למה לא לחיות את חיי בשקט?

לכל אחד מאתנו יש תפקיד לפרוץ. מה זה אומר? ומדוע שלא פשוט נחיה את חיינו בלי שאיפה להגיע למקום גבוה ומשפיע?

חלקו את השבט לשתי קבוצות ותנו לכל קבוצה דף על דמותו של צביקה קפלן או דף על דמותו של אליאב גלמן (נספח 2). על הקבוצה לקרוא יחד על הדמות ולדבר על התרומה שלה לעם ישראל.

שאלו את החניכים: למה לדעתכם רבים כל כך בעם ישראל עושים דברים גדולים בחייהם ומוסרים את הנפש למען התורה, העם והארץ?

לאחר הדיון בקבוצות חזרו לשבת במעגל עם כל השבט. חלקו לחניכים את המשפט שאמרה מרים פרץ בהספד על אלירז בנה (נספח 3) וקראו אותו יחד.

גם לנו יש רצון לעשות דברים גדולים בעולם, להשפיע ולפרוץ, וכדי להגיע לשם עלינו לעמול.

—

ג. איך פורצים קדימה?

בכל אחד מאתנו יש אורות גדולים, כוחות וכישרונות מיוחדים שבעזרתם אנחנו מוסיפים את הייחודיות שלנו לעולם ובאמצעותם אנחנו יכולים להרים מיזמים גדולים.

חלקו לכל חניך וחניכה שאלון קצר על עצמם (נספח 4). החניכים ימלאו את השאלון ויביאו אותו אתם לפעולה. לאחר שתאספו מכל החניכים את השאלונים, חלקו לכל חניך וחניכה עשרה מסטיקים, ובקשו מהם שלא לאכול אותם.

הניחו על הרצפה לוח עם טבלה שכתובים בה שמות כל החניכים בשבט, לדוגמה:

מהלך המשחק: קראו פרט מסוים על אחד החניכים מתוך השאלונים שאספתם. חברי השבט צריכים לנחש על מי נאמר הפרט הנ”ל, ולהניח מסטיק על משבצת השם שהם חושבים לנכון. אם אף אחד לא צדק, החניך שהפרט נאמר עליו יקבל את כל המסטיקים. אם היו חניכים שצדקו בתשובתם, הם יחלקו ביניהם את כל המסטיקים שעל הלוח.

למדריכים: משחק זה יכול להימשך זמן רב, שימו לב לשעון והקדישו למשחק כ-15–20 דקות כדי שיישאר פנאי להמשך הפעולה.

שאלו את החניכים לאחר המשחק: האם גיליתם דברים שלא ידעתם על החברים בשבט? איך לדעתכם העובדות והתכונות שדיברנו עליהן קשורות לשליחות שאנחנו עושים בעולם?

__

ד. מעגל פרגון

שבו במעגל ופזרו במרכזו כרטיסיות עם תכונות אופי וכישרונות. בקשו מכולם לחשוב רגע על תכונה שמאפיינת את מי שלימינם ועשויה להיטיב עם מי שסביבו. עשו סבב, וכל אחד יספר על התכונה המאפיינת את חברו.

רשימת תכונות (הוסיפו תכונות משלכם): טוב לב, אכפתיות, הקשבה, התחשבות, שמחת חיים, הובלה, רצינות, אחריות, סקרנות, נאמנות, חריצות, נמרצות, יצירתיות, שקדנות, יזמה, חברותיות, מסירות, התמדה, יושר, כישרון מיוחד, נדיבות, מאור פנים, הומור בריא, השקעה, נאמנות.

סיכום: בכל אחד מאתנו יש אוצרות גדולים – תכונות אופי, כישרונות, דברים שעשינו בחיים והופכים אותנו למי שאנחנו – ובעזרתם אנו פועלים ועושים טוב בעולם. אלו הם הכלים שלנו להוספת הטוב בעולם, ובעזרתם ובזכותם נוכל לפרוץ קדימה!

הערה למעצבת: בבקשה לעצב את הטבלה הזו בצורה שתיראה לוח משחק עם השמות

נספחים

נספח 1 –

“… אֲבָל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לֹא אֶת תַּכְלִית הַחִנּוּךְ בִּלְבַד הוֹדִיעָנוּ, שֶׁתַּכְלִיתוֹ לַהֲבִיאוֹ אֶל גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה, רַק גַּם אֶת הָאֹפֶן וְהָאֶמְצָעִי אֵיךְ לָבֹא אֵלָיו בֵּאֵר לָנוּ בְּמִלִּים ‘חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ’, שֶׁזֶּה הוּא הָעִקָּר…

 אֲבָל הַמְחַנֵּךְ שֶׁרוֹצֶה לְגַלּוֹת אֶת נִשְׁמַת הַתַּלְמִיד הַטְּמוּנָה וְהַגְּנוּזָה בוֹ, לְגַדְּלָהּ וּלְהַבְעִירָהּ שֶׁתִּבְעַר בְּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה לְמָרוֹם וְקָדוֹשׁ, וְכֻלּוֹ – אַף כֹּחֵי גּוּפוֹ בִּקְדֻשָּׁה יִתְגַדְּלוּ וּלְתוֹרַת ד’ יִשְׁתּוֹקֵק, מֻכְרָח הוּא לְהַרְכִּין אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּלְמִיד הַמִּתְחַנֵּךְ עַל יָדוֹ, וְלַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וּנְמִיכוּתוֹ, עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל נִיצוֹץ נִשְׁמָתוֹ הַגְּנוּזָה אַף נֶעֱלָמָה וּלְהוֹצִיאָהּ, וּלְהַצְּמִיחָהּ וּלְגַדְּלָהּ.

וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, לֹא בְּכָל הַנְּעָרִים שָׁוֶה הוּא הַחִנּוּךְ, תָּלוּי הוּא בְּכָל נַעַר וְנַעַר כְּפִי טִבְעוֹ, דַּעְתּוֹ, מִדּוֹתָיו וְכוּ’, וְאוֹתָם עַל הַמְחַנֵּךְ לְהַכִּיר וְלֹא דַּי לוֹ לַמְחַנֵּךְ אִם רַק אֶת עַצְמוֹ וְדַעְתּוֹ לְבַד יַכִּיר, כִּי אִם בַּמִתְחַנֵּךְ הַדָּבָר תָּלוּי, לֹא בְּדַעְתּוֹ וְכֹחֵי עַצְמוֹ בִּלְבַד יְשַׁמֵּשׁ וְיִפְעַל, יְּצַוֶּה וְיוֹרֶה, רַק גַּם בְּדַעַת וְכֹחֵי הַתַּלְמִיד יֹאחַז, יְשַׁמֵּשׁ וְיִפְעַל, וְלֹא מַה שֶּׁיְּצַוֶּה וִיחַנֵּךְ לָזֶה יְּצַוֶּה וִיחַנֵּךְ לְתַלְמִיד אַחֵר הַשּׁוֹנֶה מִמֶּנּוּ בְּטֶבַע, רָצוֹן, מִדּוֹת וְכוּ’. וְזֶה רָמַז לָנוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ”, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד” (מתוך הקדמת האדמו”ר מפיאסצ’נה ל’חובת התלמידים’).

—

נספח 2 –

צבי (צביקה) קפלן הי”ד

בנם של צילה ויהודה. נולד בחיפה ביום כ”ח בניסן תשמ”ו (6 במאי 1986). אח לציפורה (ציפי), אחותו התאומה, ולאלישבע. בעלה של עדי ואב לאלקנה ולנדב. התגורר בקיבוץ מירב.

צביקה גדל בשכונת נווה שאנן בחיפה. מגיל צעיר ניחן בטוב לב, בחוש הומור ובשובבות, אך מעל הכול בלטה רגישותו הגבוהה לזולת.

בתקופת לימודיו בישיבה התיכונית ‘יבנה’ בחיפה עירו היה צביקה חניך פעיל בתנועת הנוער ‘בני עקיבא’, והלימודים קיבלו מקום משני. בעיני מוריו הוא היה ‘נציג ההסתדרות’ של שכבת גילו, מלא דאגה ופעלתנות לטובת תלמידים שהתקשו להשתלב מבחינה חברתית. הוא פעל בצנעה וללא התלהמות, מתוך מתן כבוד למורים. באופן טבעי הדריך צביקה בסניף ‘בני עקיבא’ שבנווה שאנן והיה ליושב ראש תנועות הנוער בעיריית חיפה. באכפתיות ובמעורבות הצטרף למחאת בני נוער על תופעות תרבותיות כמו נהירה אחר כוכבי זמר מחו”ל, ואחר כך השתתף בהפגנות פוליטיות במחאה על עקירת היהודים מגוש קטיף ועל הרס היישובים.

טרם הצטרפותו למכינה הקדם-צבאית ביישוב עלי בחבל בנימין החל להתנדב בארגון ‘קו לחיים’, ושם הכיר את עדי, אשתו לעתיד.

לאחר שנתיים שבהן צבר מטען רוחני במכינה הקדם-צבאית התגייס צביקה לצה”ל ב-23 ביולי 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. את מסלול שירותו החל בחטיבת ‘גולני’ כטירון המיועד לפלס”ר (פלוגת סיור) בגדוד 13. במהלך הטירונות עבר לבקשתו גיבוש, והוא סיים אותו בהצלחה והתקבל לסיירת ‘גולני’. לאחר סיום שירותו הסדיר המשיך צביקה לשרת בשירות קבע.

משהחל מבצע ‘צוק איתן’ קיבלה חטיבת ‘גולני’ את משימת חיסול תשתיות הטרור והמנהרות במחנה סג’עייה בעזה. יומיים אחרי הכניסה הקרקעית לעזה וכמה שעות לאחר כניסת חטיבת ‘גולני’ לסג’עייה, ביום כ”ב בתמוז תשע”ד (20 ביולי 2014), נפגעה חוליית הפיקוד ממטח טילים. סרן צביקה קפלן נפל בקרב. בן 28 היה בנפלו.

אשתו עדי כתבה לו: “הנוכחות שלך בבית הייתה כל כך עמוקה. וכל דבר שאמרת היה משמעותי. גם כשלא היית – היית… היית חדור בעוז ובאמונה, מלא במוטיבציה להחזיר את הכבוד לעם ישראל, כמו שדביר עמנואלוף זכרונו לברכה, החבר שלך, ביקש. והדרך שלך, של עמידה איתנה בכל שלב בדרך, של הצלחה ללא פשרות, של טוטאליות, עברה לפקודיך במלוא הטוהר. החיילים שלך כל כך העריצו אותך… צביקה שלי, איש של אמת. איש של ענווה, איש של אמונה, צדיק גדול. אני מרגישה זכות כל כך גדולה שהיית שלי חלק נכבד מהחיים. שבנית איתי בית כזה בישראל, בית של בהירות, שבו הדרך ברורה. בית שבו האמונה, השמחה, האופטימיות, הנתינה הן ערך עליון. ואני אמשיך. אני אמשיך לדבוק בדרך הזאת”.

.

אליאב גלמן הי”ד

לפני כל חג אליאב היה לומד את המסכת שעוסקת בהלכותיה: לפני ראש השנה היה לומד ומסיים את מסכת ראש השנה, לפני יום כיפור היה מסיים את מסכת יומא…

אליאב במשך 13 שנה ועד יום מותו הקפיד להתפלל תפילת שחרית כוותיקין. משפחתו מצאה בין חפציו קלסר. בתוך הקלסר היה יומן אישי מתקופתו בישיבה. אליאב התבונן במעשיו, וכתב את התובנות שעלו לו בעבודת השם, וציין לעצמו את הדברים שעליו לעשות ולחזק. אליאב כתב שעליו לקום כל יום בשעה 5:00, כי זוהי השעה המקודמת ביותר בשנה שנצרכת על מנת להתפלל ותיקין. משעה 5:00 הוא ילמד עד שיגיע זמן התפילה, וכך לא יבזבז זמן כשזמן תפילת ותיקין מתאחר.

סדר ערב נגמר אצל אליאב בשעה 23:50. אליאב כתב לעצמו שמשך הזמן שדרוש לו על מנת לצאת מבית המדרש עד שיסיים לומר על מיטתו “קריאת שמע”, הוא 10 דקות. ומספר שעות השינה שהוא זקוק עומד על חמש שעות, לכן הוא סיים כל ערב את לימודו בשעה 23:50 בדיוק.

אליאב למד בישיבת “תורת החיים” והתגייס לצבא בשיעור ג’. הוא שירת בצבא שנים רבות, אך את לימוד התורה לא עזב לרגע. כחייל פשוט, כלוחם וכקצין, אליאב לא הפסיק ללמוד תורה. כל יום למד “דף יומי”.

בכל טקס ובכל אירוע חגיגי שאליאב השתתף במהלך שירותו הצבאי, הוא עשה “סיום מסכת”. הוא היה אומר: “גם ככה יש אוכל ושתייה, אז שלפחות זו תהיה סעודת מצווה”.

אדם שהגיע לנחם את המשפחה, סיפר שכמה דקות לפני הרצח אליאב עוד למד גמרא. באוטובוס בדרך לצומת הגוש, אליאב עמד והוציא מכיסו גמרא קטנה, עמד ולמד.

כשהם הגיעו לצומת הגוש, הייתה מריבה קטנה בין החיילים בצומת. אותו אדם אמר לאליאב בזלזול: “תראה אותם, והם אלו שעוד צריכים לשמור עלינו”. אליאב ענה לו: “עזוב. הם עושים את העבודה שלהם, והקדוש ברוך שומר עלינו מלמעלה”.

דקה אחר כך, אליאב נורה בשגגה מאש כוחותינו. אליאב נפצע קשה בבטנו, לא לפני שהוא הספיק לירות במחבל ולנטרל אותו. בבית החולים יצאה נשמתו בטהרה. הקדוש ברוך ששמר עליו מלמעלה, החליט שאת הצדיק הזה, הוא רוצה לשמור אצלו למעלה, ממש צמוד לכיסא הכבוד.

לאחר פטירתו, אליאב הועלה מדרגת סרן לדרגת רב סרן. לאחר חצי שעה בבית משפחת גלמן, חשבתי על סמליות ההעלאה בדרגה. רק לאחר פטירתו גילינו שהוא לא היה סתם סרן, הוא היה סרן ורב: רב סרן.

יהי זכרו ברוך.

(אבישי גרינצייג, מתוך האתר ‘סרוגים’).

—

נספח 3 –

“זו בעיניי הצוואה של אלירז: לשאוף שאיפות חדשות, גדולות, לשאוף הכי רחוק והכי גבוה ולא לפחד מכלום!” (מרים פרץ בהספד על בנה אלירז).

—

נספח 4 –

א. שמי: ________________

ב. תחביב מיוחד שלי: _______________

ג. תכונה שמאפיינת אותי: _____________________

ד. מה משמח אותי: ______________________

ה. משהו שאני עושה היטב בו: _____________________

ו. אדם מוערך בעיניי: __________________

ז. שתי תכונות שכל אדם חייב שיהיו בו: _____________________