איתור סניפים וכפרי בוגרים
לכל אחד מאתנו יש הרצונות שלו, הכישרונות שלו, היכולות שלו, הדרך הפרטית שבה הוא עובד את השם – ומה יש לכלל עם ישראל יחד? למה אנחנו מבקשים אחדות בעם?
בפעולה תבררו עם החניכים מהו החוט ששוזר יחד את כל עם ישראל ואיך הוא משפיע על כל יחיד בעם.
בכל אחד מאתנו יש אוצרות גנוזים (או שאינם גנוזים…), אוצרות שהופכים אותנו למי שאנחנו. כישרונות, תכונות, מחשבות, מעשים – ושליחות אחת. בפעולה הזו נלמד מהי תנועת הפריצה. למה איננו רוצים להישאר מרוכזים בעצמנו? נלמד לזהות את האוצרות שבתוכנו ולהבין שבעזרתם אנחנו יכולים לשנות את העולם ולפרוץ!
שמעת על רועי קליין? היית פעם בגבעת התחמושת? יצא לך לשמוע על מרד גטו ורשה? מי מאיתנו לא מתמלא הערצה כשהוא חושב על הדמויות הללו, האירועים הללו. מה משותף לכל גיבורי ההיסטוריה שלנו? במילה אחת- כולם היו אידיאליסטים.
ביחידה זו נברר את המושג “אידיאליסט”. נבין מה הופך אדם לכזה ובעצם מה המילה הזו תובעת ממנו כשהיא הופכת ממילה למציאות.. נפתח בהבנה שהתכונה הבסיסית ביותר של האידיאליסט היא חוסר נחת בקיים. חוסר נחת זו איננה מרירות וקוטריות, אלא היא תביעת עין שמוכנה לחלום ולרצות יותר מהקיים. העולם שלנו שמורכב מחומר ומשרטט לנו קווי מתאר ברורים של מה יש ומה אין, עלול לחנוק את הדמיון, את החזון ואת היכולת לחלום על עולם אחר: טוב יותר. האידיאליסט הוא אדם שאינו מסתפק בקיים, אלא רוצה עוד..
אנחנו חיים בעידן שלגיטימי לקדש בו את ה’אני’; יש אנשים שמרכז חייהם הוא הדאגה לרווחה הפרטית שלי וההתעסקות בעצמי ובמה שאשיג מכל דבר… האם אנחנו חלק מהמציאות הזאת? האם במציאות כזאת מסירות נפש לעם ישראל היא רלוונטית? האם יש אנשים שמוכנים לקבל עליהם את המשימה הזאת? ומה יקרה אם לא יהיו?
גוש קטיף היה מקום שהקרין רוח גדולה של חיבור לאדמת הארץ, וחיו בו אנשים חדורי חלוציות שהאמינו באמונה גדולה שהם יצליחו להפריח את החולות. הם עמלו, עבדו קשה והפריחו את השממה. בפעולה נכיר את סיפור ההתיישבות ואת האווירה ששרתה בגוש ונלמד לקחת מהרוח הגדולה שהנחילו לנו אנשיו ולהתמלא באהבה לאדמה וברצון לעמול ולעבוד עבודת כפיים. נתחבר למשפט מהמנון התנועה “ראשינו בעמקי תורתה וכפינו ברגבי אדמתה”.
“גם כי אלך בגיא צלמוות, לבדי
לא אירא רע לא אפחד כי אתה עימדי”
בעולם ללא נבואה אנחנו מאמינים כי הקב”ה מדבר אלינו דרך המציאות והאירועים שקורים בעולם. לאורך שנותיה של המדינה קרו כמה אירועים שהעמידו למבחן את האמונה שלנו כציבור וכעם. בפעולה נברר עם החניכים איך נוכל להתמודד עם משברי אמונה ועם פער שלעיתים קשה לנו לקבל בין הדרך שאנו מאמינים בה ואיך שחשבנו שדברים צריכים לקרות על פי אמונתנו לבין מה שקורה בפועל במציאות.
לאחר שפגשנו בדמותו המאירה של הרב אלישע ובדברים שבהם פעל במציאות ננסה להבין שמאחורי הכול עומדת תפיסת עולם שלמה ואורגנית. כאנשים שרוצים להקשיב לקול ה’ ולפעול במציאות אנחנו לא רוצים “לירות מהבטן”, להיות הפכפכים. אנחנו רוצים להוביל את המציאות על פי הבנתנו ותפיסת עולמנו. על כן חשוב להבין שהבסיס והשלב הראשון לכל הפעילות והעשייה במציאות צריך להיות בירור, לימוד מעמיק וגיבוש תפיסת עולם.
אוסף קטעים על החופש הגדול
החניכים ייפגשו עם החיים המיוחדים שהיו בגוש קטיף ויבינו שתפקידנו הוא להמשיך את החיים שהיו בגוש קטיף
מספרים שבשנותיה הראשונות של המדינה לימד באוניברסיטה העברית פרופסור לפילוסופיה, שהיה ידוע ומוערך בתחום תורת המוסר. עם זאת, התנהגותו האישית דווקא לא הייתה מופת מוסרי. מספרים שיום אחד ניגש אליו סטודנט עז מצח, ושאל אותו: פרופסור, איך ייתכן שאתה מלמד על תורת המוסר, ואתה בעצמך אדם כל כך לא מוסרי? אותו מלומד השיב לו מיד: מה הקשר בין מה שאני מלמד לאישיות שלי? האם פרופסור פרנקל, שמלמד מתמטיקה, צריך להיות משולש?!
דו שיח זה מעלה בנו גיחוך קל… אמנם התשובה החכמה של הפרופסור מחייבת אותנו לחשיבה ולפתרון. האם אנחנו חיים כמו אותו פרופסור או שאנו מזדהים יותר עם זעקת הסטודנט? האם אנחנו יכולים להגיד על עצמנו באופן אמיתי שהחיים שלנו בפועל תואמים את הערכים שעליהם אנחנו מדברים?
ביחידה זו ננסה להבין שלמעשה החזון, האידיאל, הרעיון שלנו הוא דבר שצריך להביא אותנו ליצור עשיה ופעולה בעולם. אדם שיש לו חזון וחלום, כפי שראינו ביחידה הראשונה וגם יש לו אמונה בעצמו ביכולת שלו לחולל שינוי, כפי שראינו ביחידה השנייה – אך נשאר לשבת על הכורסא בבית ולא יוצא לפעול ולתקן עולם במלכות שדי, איננו עונה להגדרה אידיאליסט.
יש לי כוחות המיוחדים רק לי! קיבלתי אותם מהקב”ה, ויש לי חובה כאדם יהודי לפרוץ החוצה עם כוחות אלו. בפעולה נברר כיצד אפשר לפרוץ החוצה עם הכוחות הללו.
דניאל הוא בן למשפחת אברהמי מחברון, הם גרים שם כבר 4 דורות. מסופר שאבות אבותיו הגיעו מפרס שם גרו במשך 1500 שנה. שם המשפחה אברהמי הוא שהביא אותם לחזור ולשבת בחברון מתוך רצון להיות קרובים לקברו של אברהם אבינו. מאז רוב הצאצאים ממשיכים לגור בעיר הקודש- חברון. ומה אתכם? מאיפה המשפחה שלכם? איך הגעתם לכאן? מה זה שינה במשפחה שלכם?
מאז שמחת תורה עם ישראל ניצב מול אתגר לאומי ביטחוני במלחמה מול אויבינו. מלבד ההתמודדות הביטחונית בחזית, יש לנו תפקיד בעורף לאתגרים השונים שעולים בתוך העם, במענה לרוח של עם ישראל, להבנה שאנו שותפים כרגע במציאות שתעלה אותנו אל הקומה הבאה בגאולת עמנו. אל מול כל אלה אנחנו עומדים ואומרים הננו! אנחנו כאן לכל מה שיידרש מאתנו. ננסה לברר מה משמעות האמירה ‘הננו!’ ומתוכה ובעזרת ה’ לצאת ולפעול.
עם ישראל נמצא במציאות מורכבת וקשה, אך דווקא ברגעים אלו מתבהר הקשר הנצחי לאבותינו ולחיים שחיו. אברהם אבינו עונה בפרשת השבוע “הנני” ומזקק את תודעת ההימצאות היכן שצריך אותנו ועמדת נפשנו לכך. את הקריאה הזאת אנחנו לומדים גם ממו”ר הרב חיים דרוקמן זצ”ל שבקרוב תמלא שנה ללכתו. בפעולה זו נעמיק במושג והשפעתו על חיי החניכים ועל חיי גיבורים במלחמה, נבין את הצורך שקיים סביבינו ונבחר את קריאת ההנני השבטית שלנו.
בשבת פתיחת חודש ארגון נציין בתנועה את ‘שבת הנני’. בפרשת השבוע, פרשת וירא, נשמעה לראשונה קריאת ‘הנני’ מאברהם אבינו, והיא מהדהדת בהיסטוריית העם היהודי עד ימינו, מגלמת התייצבות למשימה, מסירות אליה ונכונות לקבל אחריות לביצועה.
כמו כן שבת זו היא אחד ממפעלי ההנצחה של מו”ר הרב חיים דרוקמן זצ”ל, שבעוד כמה שבועות יחול יום השנה לפטירתו.
בפעולה זו ניגע במושג ‘הנני’ בצורה רחבה מתוך בחינתו הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. נתחבר לדמותו של הרב דרוקמן, אשר משמשת דגם מובהק לאדם שכל חייו היו מענה מתמיד לקריאה זו, וניפגש עם דמויות נוספות שפעלו מתוך קריאת ‘הנני’ בחודשי המלחמה שעוברת עלינו.
החניך יכיר את התנועה כקבוצה בעלת עוצמה, הזקוקה לכל פרט על מנת להמשיך ולהתקדם, יבין את המושג חברות, את משמעותו, החובות והזכויות הנלוות לו.
זכינו בארץ מיוחדת, שעליה נאמר “ארץ זבת חלב ודבש” (במדבר יג, כז), ארץ מלאת נופים מגוונים ומרהיבים מצפון ועד דרום. אבל מתי עצרנו רגע להעמיק במעלה ובייחודיות של ארצנו? וכיצד אפשר לראות אפילו רק על ידי הנוף את הקשר הנצחי שבין ארץ ישראל לעם ישראל? בפעולה זו ניצור בחניכים חיבור לארץ ישראל והזדהות עימה ונכין אותם לקראת טיול ט”ו בשבט.
לאחר שהכרנו קצת את ההתיישבות בגוש קטיף ואת החיים בו, נבין למה אנו מתעסקים בעבודת האדמה של אנשי הגוש, מה מיוחד בעבודת אדמה בכלל ומה הערך הייחודי שלה כאן, בארץ ישראל. נכיר קצת את הקשיים שעומדים בפני החקלאים ואת התכונות הנדרשות כדי להיות חקלאים, ולבסוף נהיה קצת חקלאים בעצמנו!
בפעולות הקודמות עסקנו במהותה של האדמה ובמקום, המאפשר ביטחון וגדילה. אמרנו שארץ ישראל היא המקום שמאפשר לעם ישראל להצמיח את כוחותיו, להופיע את סגולת נשמתו. בפעולה הקרובה נבקש להמשיך ולהתעמק בסוד החיבור של עם ישראל לארצו הן מצד החיבור הרוחני והן מצד ציפיית הדורות כולם לחזור לציון.
מקום הוא שטח, חלל או רווח שאפשר להימצא בו או לעמוד עליו. לכל אחד מאיתנו יש מקום ואפילו כמה מקומות: מקום בבית או במשפחה, מקום בשבט או בסניף, מקום בכיתה, מקום בחוג, ביישוב או בשכונה. גם לכל אומה יש מקום משלה, ולעם ישראל יש ארץ ישראל, כפי שהבטיח הקב”ה לאברהם: “כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם” (בראשית יג, טו). האם המקום שלנו רק נותן לנו או שגם לנו יש אחריות כלפיו? מי מקיים את מי, המקום אותנו או שמא אנחנו אותו?
לקראת יום גוש קטיף נכיר לחניכים את גוש קטיף ואת מפעליו, ננסה להבין את חשיבותו של יום זה ואת הערך המוסף שלו ובסופו של דבר נקבל עלינו משהו לאור הפעולה שחווינו. נבין במהלך הפעולה כי מה שאנחנו רוצים לשמר מגוש קטיף הוא את המהות, את הערכים ואת דרך החיים של התושבים. דברים אלו רלוונטיים היום, שכן העשייה והפעילות נמשכים, וגם הערכים ודרך החיים של תורה ועבודה שהיו בגוש קטיף.
לקראת יום גוש קטיף נכיר לחניכים את גוש קטיף ואת מפעליו, ננסה להבין את חשיבותו של יום זה ואת הערך המוסף שלו ובסופו של דבר נקבל עלינו משהו לאור הפעולה שחווינו. נבין במהלך הפעולה כי מה שאנחנו רוצים לשמר מגוש קטיף הוא את המהות, את הערכים ואת דרך החיים של התושבים. דברים אלו רלוונטיים היום, שכן העשייה והפעילות נמשכים, וגם הערכים ודרך החיים של תורה ועבודה שהיו בגוש קטיף.
לי יש אבא ואימא. גם לכל אחד מהם יש אבא ואימא, או שהיו ונפטרו. איזה מקום ההורים תופסים בחיי בראייה המשפחתית שלי? האם אני בקשר איתם? מה אני יודע/ת עליהם? ובכלל, מה צריך להיות היחס שלי כלפי אנשים שמבוגרים ממני? למה?
השנה אנחנו מתמודדים עם מלחמה ארוכה ומורכבת, חששות וחוסר ודאות. בזמן מלחמה ייתכן שהחניכים חווים תקופה מורכבת של לחץ בבית, דאגה וחרדות. הם לא בהכרח נמצאים בשגרה הרגילה שלהם ובמקום הנוח והמוכר להם. בזמנים כאלה אנחנו עלולים להרגיש לא מוגנים, והביטחון שיש לנו בזמני שגרה מתערער. בפעולה זו נרצה להדגיש לחניכים את כוחם של האמונה ושל הביטחון בה’ בזמנים כאלו. הקשר שלנו עם הקב”ה נותן לנו ביטחון, כוח ותחושת שייכות לחלק ממשהו גדול ומשמעותי שבוודאות תורם לנו באופן אישי ולהצלחת העם במלחמה.
חדשים לבקרים צצות לפתחנו סוגיות לאומיות סבוכות הנוגעות לעם, לתורה ולארץ. מתוך שלל מהפכות מהשנים האחרונות נלמד איך מיישמים את תפיסת קמעא קמעא בקנה המידה של עם ישראל
לאחר שבפעולה הקודמת ביררנו את הערכים החשובים לנו מתוך מכלול הערכים ותפיסות העולם הקיימות, בפעולה הזאת נחשוב מה קורה כאשר שני ערכים שאנו מאמינים בהם מתנגשים: מה עושים כשצריכים לבחור דרך אחת?
