איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
פעילות בחוץסיפור? שיר? סרט טוב? מאכל משובח? טיול? גשם? שקיעה יפה? מה הדרך להרגשת קרבת א-לוהים?
בפעולה הקרובה ננסה למצוא את הקב”ה במציאות, ונגלה שלמעשה הדבר לא קשה כפי שנראה במבט ראשון
מקורות להרחבה: הספר ‘דרכה של תנועה’ – ‘הצימאון לא-ל חי’.
ציוד נדרש: סמארטפון לכל קבוצה, מילות השיר ‘ירושלים שבלב’ (לכל קבוצה), צילום הנספחים, מפות של המקום בו עורכים את המשחק עם סימון המסלול.
הפעולה דורשת הכנה משמעותית מראש!
הפעילות היא תחרות ניווטים בעיר/ יישוב/ פארק/ יער/ מרכז קניות הקרוב לביתכם (אם החלטתם לצאת אל מחוץ לעיר שימו לב לקבלת האישורים הנדרשים – מהקומונרית, מהמחוז ומהורי החניכים) כאשר כל קבוצה מקבלת מפה (ניתן להדפיס דרך גוגל מפות) שבה מסומנות כמה תחנות (דוגמא בנספח 5) שבהן היא צריכה לעבור עד ליעד הסופי. לכל קבוצה מסלול שונה, אך היעד הסופי הוא זהה.
1. חלקו את החניכים למספר קבוצות, בכל קבוצה יהיו 5-8 חניכים, דאגו לצייד כל קבוצה בטלפון חכם.
שימו לב! כדי להימנע מסכנות מיותרות רצוי לבחור מקום ללא מעברי כביש, ולשבטים נבטים-מעלות מומלץ לעשות את הפעילות במתחם סגור ומוגדר (פארק/ מרכז קניות). כמו כן, אם אתם חוששים שהחניכים שלכם לא יצליחו לנווט אפשר לבקש מכמה מחברי חב”ב שיצטרפו לקבוצות ויסייעו להם.
חלקו לכל קבוצה את המפה שלה והזניקו את החניכים. כעת כל קבוצה עושה את דרכה לנקודה שונה. בכל נקודה תינתן לחניכים משימה. לאחר ביצועה עליכם לאשר את המשימה ולעדכן את הקבוצה מה הנקודה הבאה שלהם.
.
2. בכל תחנה כל קבוצה מקבלת מכם משימה שעליה לבצע, לתעד אותה ולשלוח אליכם את התיעוד/הפתרון. לאחר שתאשרו את הביצוע, שלחו להם את הנקודה הבאה אליה עליהם להגיע.
מדריך יקר! עבור על המשימות לפני הפעולה וחשוב איך אפשר להתאים אותם לחניכים שלך בצורה המיטבית!
דברו יחד עם החניכים על מה שהם עברו, וסכמו:
אנו צריכים להתקרב אל הקב”ה דרך כל השערים שיש לנו. גם בדרכים שנראות לנו גשמיות וארציות ורחוקות מאוד מהקב”ה ניתן להגיע לקב”ה ולהרגיש את קרבתו אם רק נרצה בכך.
גומי בצורת נחש/דובי עם הקטע הבא: “בכל פרט ופרט בבריאה – חי, צומח, דומם ומדבר, ישנו שכל ורעיון פנימי, שמהם אפשר ללמוד כיצד להתקרב אל האמת” (ליקוטי מוהר”ן).
למדריך המשקיע- הכן יחד עם החניכים ארוחה קלילה וטעימה (פיתות בטאבון עם שוקולד / סלט ירקות) וחשוב יחד עם החניכים כיצד ניתן להגיע לקרבת ה’ דרך הארוחה המשותפת.
במסכת אבות מופיעים הדברים הבאים: “רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ” (אבות ג, ז).
אדם שמפסיק מלימודו על מנת לציין שאילן הוא נאה, כלומר, להתפעל מהטבע, מתחייב בנפשו! לא זו בלבד שמבטל תורה אלא מתחייב בנפשו ממש!
מאידך, קיימת גם אמרה אחרת: “ר’ חזקיה ר’ כהן בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל” (ירושלמי, קידושין מ”ח ע”ב).
רב נוקט לכאורה בגישה הפוכה משל רבי שמעון: חובה ליהנות מאכילת כל דבר שפוגשים בעולם, ליהנות באופן הגשמי ביותר מ”הבלי העולם הזה”!
כיצד, אם כן, הדבר מתיישב? אפשר ליישב את הדברים כך: כאשר אדם מחובר לקודש, כאשר כל התבוננותו ומטרתו היא להתקדש ולהתחבר לה’, כל הדברים בסביבתו הם שערים לכך. רב אומר שיש לטעום מכל דבר שה’ ברא מתוך חיבור לה’ ומתוך התקרבות לה’. לעומת זאת, כאשר אדם מפסיק מלימודו, כלומר, מתנתק מהקשר לה’ בכדי להעריך יופיו של דבר חיצוני, גשמי, אז באמת זוהי התנתקות מיותרת מהחיבור לה’ ואז הוא עלול להתחייב בנפשו.
ישנם עוד מקורות רבים לעניין, אביא בקצרה עוד מקור אחד:
אדם שזכה לעלות לארץ ישראל ולגור בצפת שאל את הבן איש חי האם מותר לו ללכת למקום הרחוק מהעיר, שיש בו פירות טובים ונאים של ארץ ישראל ולהתעכב בו כמה ימים כדי לאכול מהפירות וכך תתחבב עליו ארץ ישראל, או שמא יש בזה בעיה מצד מידת החסידות, להתעסק בהנאת הגוף ולשם כך לצעוד שעות ולבטל תורה.
עונה לו הבן איש חי שבודאי שאין בכך בעיה, ומביא כהוכחה סיפור מן הגמרא על ר’ יוחנן וחבריו שכך היו עושים. ומסכם הבן איש חי ואומר: “ומאחר שגם כוונתך השואל לשם שמים לשם חיבוב ארץ ישראל ולהודות לה’, לך אכול בשמחה, והכול אחר כוונת הלב…” (שו”ת תורה לשמה, סימן תי”ח)
כל עיסוקנו צריך להיות סביב קיום רצון ה’, התקרבות אליו והתדבקות במידותיו, אך יש דרכים רבות ומגוונות לעשות זאת, וכל עוד המגמה היא התדבקות בה’, כל מעשה, אפילו הגשמי ביותר , יכול להעלות אותנו ולקרב אותנו להקב”ה.
(ערוך מתוך אתר ‘חברים מקשיבים’)
(תשובות למדריך: 1. רבי שמעון אומר שאסור לאדם להפסיק מלימודו בשביל התפעלות מיופי הבריאה, ואילו רב אומר שחובה על האדם ליהנות מהעולם הזה; 2. כל עוד כוונת הלב היא התדבקות בה’, אזי כל מעשה, אפילו מעשה גשמי, מקרב אותנו לקב”ה.)