איתור סניפים וכפרי בוגרים
התורה. ואוו, מילה רחבה כל כך… האם היא רק עוד שיעור במערכת או שהיא מקור החיים שלנו כיהודים? בפעולה זו נעסוק במקום המרכזי שהתורה אמורה לתפוס בחיינו ובמקום שהיא תופסת בפועל וננסה לחזק את תחושת החיבור של החניכים אליה.
רשימת משפטים על התורה (נספח 1), קטע (נספח 2), דפים, עטים, קוביות, קפלות או לגו, רשימת ערכים (נספח 3), שאלון הערכה עצמית (נספח 4).
בשלב זה נשאל את החניכים מהי התורה כמושג וכתורה של עם ישראל.
הניחו על הרצפה דף גדול שכתוב בו: “תורה בשבילי היא כמו” ופזרו על הרצפה מסביב משפטים עם מטפורות על התורה (נספח 1). כל חניך וחניכה יצטרכו לבחור משפט ולהסביר מדוע בחרו בו. משפטים לדוגמה: מסטיק שלועסים עד שנגמר הטעם, סולם שעוזר לי לעלות למעלה, בניין שלא יעמוד בלי יסודות (המלצה: להוסיף ציורים של החפץ שבדימוי).
קראו את הסיפור (נספח 2) ושאלו את החניכים: מהו בשבילכם ארון הספרים? מיהו האב בשבילם?
התורה מתבטאת בכל אחד מאיתנו בצורה שונה, אך אצל כולנו היא צריכה להיות מרכזית בחיים. מדוע היא צריכה להיות מרכזית? איך מרכזיותה מתבטאת בחיינו? אלו שאלות שנעסוק בהן בהמשך הפעולה.
בשלב זה ילמדו החניכים מהי מרכזיות התורה ומדוע היא בלתי נפרדת מזהותנו.
אפשרות 1 (לשבטים צעירים): אמרו לחניכים לשחק משחק כלשהו, אך בלי הכללים שלו. לדוגמה: מחבואים, אבל אין כללים מסוימים. לא חייבים להתחבא, או שהסופר לא חייב לספור את מי שהוא מוצא דווקא במקום שבו ספר וכו’ (מומלץ לשחק משחק שהחניכים אוהבים לשחק בדרך כלל).
אחר כך שחקו שוב את אותו משחק, הפעם עם כלליו וחוקיו.
אפשרות 2 (לשבטים בוגרים): שחקו עם החניכים את המשחק ‘חוקיות’ (אני מביא למסיבה) – בחרו נציג והוא יחשוב על חוקיות, לדוגמה דברים עגולים. כל אחד בתורו יאמר: “אני מביא למסיבה…” וינקוט את החפץ שהוא מביא. מי שחשב על החוקיות יאמר לו אם הוא נכנס למסיבה או לא, אם החפץ שאמר נכלל בחוקיות שלו או לא. תנו לחניכים לעשות כמה סיבובים שבהם הם חושבים על החוקיות, ואז עשו סיבוב אחרון שבו אתם חושבים על החוקיות. החוקיות שלכם תהיה שאין חוקיות: או שכולם יתקבלו מייד, או שאף אחד לא יתקבל לעולם.
לשאול את החניכים:
התורה היא חלק מהחיים שלנו גם אם איננו יודעים זאת. ללא התורה החיים שלנו חסרי ייעוד כמו משחק ללא חוקים. כאשר אין חוקים למשחק, כלומר אין תורה, אין טעם לשחק את המשחק כי הוא לא משמעותי ולא שונה מכל משחק אחר. החוקים נותנים משמעות ושוני למשחק ממשחקים אחרים. התורה נותנת לחיים שלנו משמעות ושוני מחיים של אחרים. הכללים מוסיפים לנו משמעות לחיים בכך שהם שמים לנו גדר, נותנים לנו מסגרת. מובן שכמו שהתורה רלוונטית לנו ומשמעותית לנו כיחידים כך היא משמעותית לנו כעם.
נוסף על המשמעות שהחוקים נותנים הם גם כלי מעשי לניהול החיים שלנו. ללא החוקים לא היינו יודעים איך לשחק את המשחק, לא היינו יודעים איך לחיות את החיים בצורה הטובה ביותר.
אפשר להוסיף מתודה כדי להסביר את הפרקטיות.
אפשרות 1: תנו לחניכים דף ועט ואמרו להם לצייר. אל תגידו להם מה או איך, אלא פשוט שיציירו. אחר כך אמרו להם שהם לא הצליחו במשימה כי לא ציירו כלב (בחרו משהו שאף אחד מהחניכים לא צייר).
אפשרות 2 (לשבת): תנו לחניכים קוביות, קפלות או לגו ואמרו להם לבנות. גם פה אל תאמרו להם מה לבנות, ולאחר שיסיימו אמרו להם שלא הצליחו במשימה כי לא בנו בית (שוב, בחרו משהו שהם לא בנו).
מאחר שלא אמרתם לחניכים מה בדיוק עליהם לעשות, מהם החוקים בדיוק, הם לא הצליחו למלא את המשימה. נוסף על המשמעות שהתורה והחוקים נותנים לחיינו הם נותנים לנו גם הוראות הפעלה שבלעדיהן נתקשה להתנהל נכון.
בשלב זה החניכים ישתפו במקום שהתורה תופסת בחייהם ובמקום שהיו רוצים שתתפוס.
אפשרות 1: בקשו מהחניכים לעמוד בשורה ושאלו אותם שני סבבים של שאלות על התורה והמצוות (נספח 3). בכל סבב הם יתקדמו לפי התשובה שלהם לשאלה.
סבב א
אפשרות 1: ציינו ערך מסוים והחניכים יצטרכו להתקדם אם הם חושבים שהוא חשוב. אם כן, שיתקדמו צעד קדימה. אם לא, שיישארו במקומם (לדוגמה: כיבוד הורים).
אפשרות 2: ציינו ערך מסוים והחניכים יצטרכו להתקדם על הציר לפי רמת החשיבות של הערך הזה בעיניהם (לדוגמה: כיבוד הורים. אם הוא חשוב מאוד בעיניהם, הם ילכו עד הסוף. אם הוא לא חשוב בכלל, הם יישארו במקום).
סבב ב
אפשרות 1: חזרו על רשימת הערכים, אלא שהפעם יצטרכו החניכים להתקדם צעד רק אם הם חושבים שהערך מתבטא בצורה מרכזית בחייהם, אם הם מרגישים שהם מקיימים אותו. אם כן, יתקדמו צעד אחד, אם לא, יישארו במקום.
אפשרות 2: חזרו על רשימת הערכים, אלא שהפעם יצטרכו החניכים להתקדם לפי רמת הביצוע של הערך בחייהם. ברמת ביצוע מרבית הם ילכו קדימה עד הסוף, אם אין לערך ביטוי כלל הם יישארו במקום.
אפשרות 2: חלקו לחניכים שאלון הערכה עצמית (נספח 4).
חזרו לשבת במעגל ודונו עם החניכים:
ראינו שיש פער גדול בין החשיבות שאנחנו תופסים את התורה ואת ערכיה לבין הצורה שבה הם מתקיימים בפועל בחיים שלנו. יש פער בין הרצוי למצוי, בין האידיאל לחיי המעשה. נשאל את עצמנו:
ראינו מהי תורה, הבנו את החשיבות שלה ואת מרכזיותה בחיינו, קודם כול כיוצקת משמעות לחיינו, נותנת בהם עניין ומטרה, וכן כמערכת חוקים, ככלים מעשיים לחיים שלנו. אך יש פער בין האידיאלים שלנו, בין השאיפות שלנו, לבין התרגום שלהם לחיים עצמם, להצלחה שלנו ביישום הדברים. העבודה התמידית שלנו היא להשתדל ולצמצם את הפער הזה. לעבוד, להתקדם, ללמוד תורה בכל רבדיה ולתקן את המידות. אל לנו להיות מתוסכלים מהפער הזה, צריך לשמוח בשייכות שלנו לתורה ובטוב, בשמחה ובאיכות שהיא מוסיפה לחיינו.
היא לא זכרה את מראה פניו של אביה. בטרם נולדה עזָבה אביה והותירה לבדה. אך כשהייתה יושבת בביתה הנעים, קרני השמש שחדרו מבעד לווילונות הבהירים מלטפות את פניה ועיניה סוקרות את התמונות צופנות הסוד שהחיו את הקירות – חשה בכל עומק נשמתה כי אביה עדיין עִמה. אִמה גלתה את אזניה, כי הבית וכל אשר בו, מהאב הוא. הוא בנה את הבית ויצר בו את פתחי האור שיצרו משחקי אור וצל נהדרים, הוא שם בבית את כל אשר בו מהשולחן ועד לכר הקטן שעליו הניחה את ראשה מדי ליל. בקטנותה חפשה את מראה פניו באלבומים שעל האצטבה. דמויות רבות גלתה שם באלבומים, אך אביה נותר נסתר מעיניה. אכן אמה הראתה לה את מראה פניו עוד בקטנותה. כבר אז חשה שעיניו של האב אומרות לה דבר מה ואין היא מצליחה לרדת לעומקו. משבגרה מעט התוודעה לחדר הספרים. ספרים אין ספור היו בו בחדר הקטן. מה מאוד השתוממה כשגלתה אִמה את אזנה, כי הספרים, כולם, מאת האב הם. כבר אז נולדה בה התחושה הזו – חשה היא ברצון אדיר לקרוא ולדעת את כל כתבי אביה, אך יחד עם זאת תקפה אותה חלישות הדעת, כיצד תוכל לקרוא את כולם?! לעיתים הייתה בוחרת באקראי ספר מאחד המדפים. הייתה בולעת בשקיקה את האותיות, על-אף שלא הבינה את המילים שיצרו. באותם זמנים, נדמה היה לה כי מריחה היא את ריחו של האב או שומעת את פעמוני קולו. פעם הזמינה חברה לביתה. בשקט לחשה על אוזנה את סיפורו של בֵיתה, את סיפורו של אביה. כשנדמה היה לה שנפתחו הלבבות, הזמינה אותה אל חדר הספרים. אין לתאר את כאב העלבון שחתך בה משהגיעו לאזנה מילות חברתה: הבה נלך מכאן, מחניק ומשעמם כאן בין הספרים המאובקים הללו. צער נורא אפף אותה כשהבינה שלא תוכל לגלות לאחר את סודם של הספרים.
ענו בכנות על שמונה השאלות, חשבו את סכום התשובות שלכם וקראו את הקטע המתאים לו.
1) בטח שאצא עם החברים, מה השאלה בכלל?
2) לא יהיה לי נעים, אבל הודעתי לה מראש שאני לא יכול/ה, אז אצא עם החבר’ה
3) לא אשמח מזה, אבל אשאר בבית
4) איזה כיף! איך אני שמח/ה לעזור לאימא, הרבה יותר כיף מלצאת עם החבר’ה
1) ארוץ בכל הכיתה ואספר לכולם איזה תותח/ית אני וכמה קיבלתי
2) לתלמידים החלשים לא אספר, אבל לחברים בטח שכן
3) אשתדל מאוד אבל יהיה לי קשה שלא לרוץ ולספר לכולם איך הצלחתי
4) אכניס את המבחן ישר לתיק ולא אספר לאף אחד, אין סיבה שידעו
1) למה צריך את זה בכלל
2) קשה לי, אז אני לא מקיים/ת
3) אני ממש משתדל/ת לקיים הכול
4) אני תותח/ית! אין מצווה שאני לא מקיים/ת
1) מה נראה לך? אני מהמארגנים של החרם!
2) וואלה, לא רוצה להתחבר איתו, הוא מוזר…
3) אשתדל שלא להעליב אותו ולא לדבר עליו לא יפה מאחורי הגב, אבל גם לא אתחבר איתו
4) אשחק איתו בכל הפסקה ואפילו אזמין אותו אליי הביתה
1) למה שאקום? גם לי קשה לעמוד
2) אסובב את הראש לכיוון השני, שלא יראה ששמתי לב
3) אחכה ואראה אם מישהו אחר מפנה את המקום שלו, ואם לא, אקום ואתן לו את שלי
4) ישר כשאראה שהוא עולה לאוטובוס אקרא לו שיבוא וישב במקום שלי
1) אצעק עליה ואשבור לה משהו שהיא אוהבת
2) אתעצבן עליה מאוד עד שהיא תבין שהיא לא בסדר ותבקש סליחה
3) אלך לדרוש ממנה שתבקש סליחה אבל לא אצעק ואתעצבן
4) לא נורא, מקסימום אקנה חדש
1) אוף, למה לו יש ולי אין? זה בכלל לא הוגן! אלך ואדרוש מאבא ואימא שיקנו גם לי
2) יואווו, איזה כיף לו, איך הייתי רוצה את המשחק הזה
3) איזה כיף לו. הייתי רוצה אבל לא נורא, יש לי משחקים אחרים
4) אגיד לו שיתחדש ואזמין אותו לבוא ולשחק איתי במשחקים שיש לי
1) כשאגדל אלך לגור בחו”ל
2) ארץ נחמדה, לא יותר מזה
3) אני אוהב/ת את הארץ הזאת מאוד, איזה כיף לטייל בה
4) ארץ ישראל יקרה לי מאוד, ממש עצוב לי בכל פעם שאני שומע/ת על פינוי או הריסה של יישוב
אז מי אתם בעצם?
4–15: את/ה קצת רחוק/ה מהמצוות; יש לך לאן להתקדם, יש לך במה להשתפר. לימוד ועבודת המידות – ואין ספק שתצליח/י!
16–24: כל הכבוד! את/ה משתדל/ת, תמשיך/י ככה ובטוח שתצליח/י!
24–32: תותח/ית שאת/ה! את/ה מצליח/ה כל כך הרבה! רק לא לתת לזה לעלות לך לראש, תמיד צריך לעבוד ולהשתדל עוד…