איתור סניפים וכפרי בוגרים
https://www.youtube.com/watch?v=WcaUk005OEc
הנשיקה של פולארד לאדמת ארץ ישראל יכולה להיתפס כדבר מובן מאליו, ויכולה להיתפס כמעשה מוזר מאוד. דרך המעשה הזה נרצה להתחיל להציף את שאלת היחס שלנו לאדמת ארץ ישראל – מהי בשבילנו? סתם מקום לדרוך עליו? משהו מעבר?
וַיִּיצֶר ה’ אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
(בראשית ב ז)
כאן אנחנו רואים שהקשר בינינו לבין האדמה נעוץ כבר בבריאת העולם, כשהאדם נוצר מהאדמה, ועל שמה הוא גם קרוי. האם זה מסמל שיש קשר מהותי בינו לבין האדמה? במה הוא בא לידי ביטוי?
מי שמבין את האדמה יודע מאיזה חומר הוא מקים את ביתו, יודע כיצד הוא מקים את ביתו, יודע בתוך איזו צורה של יישוב הוא מקים את ביתו, יודע את גודל היישוב, יודע כיצד היישוב יושב על קווי הגובה, יודע כיצד הוא מתנהג עם השמש וכיצד הוא מתנהג עם הגשם.
כאשר חיים בלי הבנת האדמה, חיים בניכור גובר והולך אל האדמה, וכאשר חיים בניכור גובר והולך, נעלמת יום אחד גם אהבת הארץ.
(עמוס קינן)
עמוס קינן (איש שמאל מובהק – אגב,) טוען שהניכור והניתוק מהאדמה, שרובנו הגדול חווים כמי שגרים בערים/בישובים שאין בהם עבודת אדמה, מוביל להיעלמותה של אהבת הארץ. האם זה נכון?
זה השלב להעלות גם את השאלה הבאה –
במקור הבא נביא מספר תשובות לשאלה זו מתוך מאמר של שח”ל – שמואל חיים לנדוי (לא המזכ”ל…), שהיה מהוגיה החשובים של תנועת תורה ועבודה, שיצרה את תנועת בני עקיבא. כדאי כבר להוסיף עליו כמה מילים, הזדמנות טובה להכיר דמות משמעותית בזהות הציונית דתית שלנו.
(בנספח 1 נמצאות תשובות נוספות לשאלה ששאלנו)
‘עבודה’ (=עבודת האדמה) זאת למה היא באה?
יש אומרים: הצד המוסרי שבעבודה. חי המסחר מלאים תרמית. לא כן חיי העבודה, בהם יש אפשרות לסידור חיי החברה על יסודות של יושר וצדק.
(מעבר לכך…) עם שאין לו קרקע, ושנפסק כח-חייו הטבעיים, עם שפרש – ברצון או באונס – מהחיים הטבעיים, החי על פי דעת אחרים ולרצונם (…) איננו ‘עם חי’.
מגמתה ותעודתה (=ייעודה) של התחיה הן להכניס חיים לאומה מפוזרת ומפורדת (…) חיי-עם פירושם אקטיביות, קיום לעצמו ובפני עצמו. עצמאות יצרנית לפי רוחו ומהותו, בחומר וברוח. ה’עבודה’ היא תחילת התחיה ויסוד בה. מכאן מתחיל חורבן העם להבנות.
(שמואל חיים לנדוי, “לברור שיטתנו”)
שח”ל מתאר 3 רמות של משמעות בעבודת האדמה:
התשובה השלישית, שהיא זו ששח”ל מאמין בה, נכתבה במציאות היסטורית של יציאה מהגלות – שם היהודים עסקו בעיקר במקצועות של מסחר, מנותקים מעבודת כפיים ותלויים כל הזמן באחרים. אל מול כל אלה באה עבודת האדמה בארץ ישראל ו”זוקפת את קומתו” של העם היהודי, ומאפשרת לו קיום עצמאי ופעיל (ובמילים אחרות – “וטהרם בעבודה” – העבודה עצמה מטהרת ומפתחת את רוחו של האדם).
איך כל זה רלוונטי אלינו? האם אנחנו יכולים למצוא הזדמנויות לצאת לעבוד את האדמה (“השומר החדש”?) או שאצלנו ערכים אלו באים לידי ביטוי בדרכים אחרות (אקזיט בהייטק?)
אלו עיקר השאלות שחשוב שיעלו בדיון.
למי שנותר זמן, או למי שרוצה להרחיב, מוזמנים ללמוד גם את נספח 2, שמחבר את האמירות של שח”ל לעולם שלנו בדרך מעניינת – החלפת עבודת האדמה בגמילות חסדים!
נספח 1:
אנחנו, לצערנו, התרחקנו מן האדמה. רובינו דרים בבתים רבי קומות, וכמעט שאין בינינו עובדי אדמה. אפילו חלק גדול מה’חקלאים’, אינם אלא מעסיקים של עובדים זרים.
שני דברים מרכזיים אנו מפסידים במצב זה:
א. אמונה. עובד האדמה ‘מאמין בחי העולמים וזורע’. מרגיש וחש הוא את תלותו בחסדי שמים, לאורך כל הדרך: בגשם, בקור (לחיוב ולשלילה), בהצלחת מניעת המזיקים, בהצלחת כמות ואיכות הגידול, בשיווק ובמחיר שיקבל. אמנם חלק מן הדברים קיימים גם בענפי מסחר אחרים, אך חלקם ייחודיים לעבודת האדמה, המקשרת את האדם לבורא פרי האדמה ופרי העץ.
ב. שורשיות. עובד האדמה מחובר לקרקע, והיא משרה עליו יציבות ושורשיות, בריאות הנפש ובריאות הגוף.
(הרב משה שחר, ראש ישיבת טבריה, מתוך אתר “ישיבה”)
נספח 2:
לשתי התנועות יש בעייה באותה הנקודה. ביסוד הביקורת על שתי התנועות – התנועה הקיבוצית ותנועת ‘תורה ועבודה’ – קיימת עובדה אחת: נטישת ערך העבודה הפיזית. גם הציונות הדתית שהתחנכה על משנת ‘תורה ועבודה’, וגם התנועה הקיבוצית שביסודה קידשה את עבודת האדמה ואת ‘בזעת אפיך תאכל לחם’, לא הצליחו להתמודד עם השינויים שהכתיבה המציאות הטכנית והכלכלית, ולא יצרו תחליפים למה שא.ד גורדון כינה ‘חיי הטבע הטהורים’.
ארשה לעצמי להעיר על כיוון אחד לפיתרון אפשרי, וזאת על בסיס דבריו של שמעון הצדיק שבהם פתחנו: אם נחלש עמוד ה’עבודה’, יש מקום לחזק את עמוד ‘גמילות חסדים’. אבות דרבי נתן מספר לנו שכבר בעבר ‘החליפה’ ‘גמילות חסדים’ את ‘העבודה’ במובנה המקורי, ומעשה שהיה כך היה: “פעם אחת היה רבי יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר ר’ יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל! אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזו – זו גמילות חסדים, ריב”ז מלמדנו שיש בגמילות חסדים יסוד של כפרה וטהרה שנאמר ‘כי חסד חפצתי ולא זבח'”. יתירה מכך: לעומת מצוות צדקה הנעשית בממונו של אדם, גמילות חסדים נעשית ‘בין בממונו בין בגופו’. אם העבודה הגופנית בשדה ובבית המלאכה הולכת ומצטמצמת, יש מקום להוסיף עשייה של גמילות חסדים ‘בגופו’. גמילות חסדים שכזו תבוא על חשבונה של ה’פרנסה’, ותתפוס את מקומה הראוי לצידה של התורה.
(נחמיה רפל, מתורה ועבודה לתורה ופרנסה)