תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א:

פתחו את הפעולה בהצגה. ההצגה תעסוק בשאלה אם אפשר לשלב תורה ועבודה. החניכים יציגו את סיפורם של רבי ישמעאל ורשב”י.

בחרו שני שחקנים, רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי (מומלץ לאבזר אותם בתחפושות). הסיפור מבוסס על המחלוקת במסכת ברכות לה ע”ב.

בתורה כתוב שהקב”ה מצווה את עם ישראל לעבוד עבודה חקלאית כדי שיהיה להם אוכל.

מקשים חכמים: אבל כתוב במקום אחר שהקב”ה מצווה אותנו ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, אז איך נוכל כל היום וכל הלילה גם לעבוד בחקלאות וגם ללמוד תורה?

רבי ישמעאל מציע פתרון: הקב”ה רוצה שנשלב את העבודה עם התורה, כי אם לא נעבוד נהיה עניים ולא נוכל ללמוד תורה כי נחפש אוכל.

רשב”י מקשה על רבי ישמעאל: הרי בכל תקופה בשנה יש משימה אחרת – בהתחלה חורשים ואחר כך זורעים ואחר כך קוצרים ואחר כך מסננים את הפסולת ומכינים לחם, ובסוף לא יהיה זמן ללמוד תורה! לכן צריך ללמוד תורה, והקב”ה יעזור.

המקור בגמרא:

תנו רבנן: ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך.

מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה.

יכול דברים ככתבן?

תלמוד לומר ואספת דגנך = הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל.

רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?

 

לאחר ההצגה, שאלו את החניכים: מי לדעתכם צודק? רבי ישמעאל, שאומר שעלינו לעבוד ובזמן שנותר ללמוד תורה, או רשב”י, שאומר שאם נקיים את התורה, ממילא הקב”ה יעזור לנו?

אפשר לערוך הצבעה כדי לשקף לכל חברי השבט את העמדות בשבט.

אמרו לחניכים: שימו לב שהדיון הזה פוגש אותנו גם בחיינו אנו, במתח בין תורה ועבודה. מה דעתכם? היכן הנושא הזה פוגש אתכם?

 

היעזרו בנקודות האלה להנחיית הדיון:

• מה האבות שלכם עושים ביום-יום שלהם (עובדים? לומדים תורה?)?
• מי מכיר מישהו שמוצא זמן ללמוד ולעבוד?
• אם רק נלמד תורה, איך יהיה לנו כסף לקנות אוכל?
• אם רק נעבוד, איך נמצא זמן ללמוד תורה ולדעת מה הקב”ה רוצה מאיתנו?

 

שלב ב

ניסוי שמן ומים – המחישו לחניכים את רעיון שילוב תורה ועבודה על ידי ניסוי.

הערה למדריכים – צפו מראש בסרטון

 

מזגו כמות מים נאה לצנצנת, ולאחר מכן הוסיפו שמן. סיגרו את המכסה ושאלו את החניכים: מה לדעתכם יקרה לאחר שנערבב את הצנצנת?

נערו את הצנצנת, ותנו גם לחניכים לנסות לערבב בין השמן למים.

הסבירו לחניכים שהתורה נמשלה למים, ובשביל לייצר שמן אנחנו צריכים עבודה רבה. המים והשמן הם ניגודים גדולים כל כך, שאם ננסה לערבב אותם לא נצליח. בשביל להצליח לאחד ביניהם נצטרך להוסיף עוד מרכיב, והוא יאפשר לנו למצוא דרך לשלב בין המים לשמן, בין התורה לעבודה.

שאלו את החניכים אם יש למישהו רעיון מה אפשר להוסיף בשביל שהשמן והמים יתאחדו. ספרו לחניכים שאם מוסיפים סבון כלים אפשר לאחד בין המים והשמן. שימו בצנצנת מעט סבון כלים וערבבו, וייווצר לכם נוזל אחיד.

סכמו את הניסוי – הסבירו לחניכים שמים ושמן, תורה ועבודה, כשהם לבד אינם יכולים להשתלב. אומנם הקב”ה ציווה שהם ישתלבו ביום-יום שלנו, אך רבים אינם מצליחים לשלב ביניהם. כאן נכנסת לתמונה תנועת בני עקיבא, שחרתה על דגלה חיי תורה ועבודה לאור חזונו של האדמו”ר החלוץ: “לדאוג לכך שהעולמות החדשים ייבנו ברוח תורת ישראל”. התנועה פועלת למצוא את המסגרת, את הנוסחה, את החומר שבעזרתו כל יהודי יוכל לשלב ביום-יום שלו את שני הציוויים של הקב”ה. לנוכח פתרונו של רבי ישמעאל התנועה מייצרת מסגרות ומפעלים שמשלבים טיולים, עבודה חקלאית, התנדבויות בקהילה וגרעיני שירות לאומי, וכן זמנים המוקדשים ללימוד תורה וללמידה ערכית ומוסרית של התורה ושל דברי רבותינו.

בקשו מהחניכים לשתף מחייהם במקרים שבהם הם חושבים שהצליחו לשלב תורה ועבודה.

• הסבו את תשומת לב החניכים שרוב הדוגמאות שנתנו קרו במסגרת התנועה (ואם לא נתנו דוגמאות, ספרו אתם על עצמכם, בדגש על דברים שקרו בתנועה לכם או לשבט, אם הייתם בטיול שהיה בו לימוד או בשבוע עבודה בסניף או במקום אחר שהיה בו שילוב של לימוד תורה).
• למיטיבי לכת: פזרו על הרצפה רעיונות המשלבים תורה ועבודה בחיי היום-יום (נספח 1), ובקשו מהם לחשוב על שילובים נוספים. קבלו החלטה שבטית באשר לשילוב של תורה ועבודה ביום-יום, ואפשר גם לעשות סבב, וכל חניך יספר מה הוא מקבל על עצמו כדי להתקדם בשילוב הזה בחייו.

 

סיכום

למדנו על הדיון של רבי ישמעאל ורשב”י בשאלת שילוב לימוד תורה עם חיי עבודה.

לאחר מכן הדגמנו על ידי ניסיון ערבוב שמן ומים את הקושי שבשילוב חיי תורה ועבודה ביום-יום, והבנו שכדי לערבב צריך עוד מרכיב, צריך עוד גורם שידחף ליצור את החיבור. פה נכנסת התנועה שלנו, שמייצרת מסגרות ומפעלים המשלבים בין השניים. ראינו כי גם בחיינו הפרטיים והתנועתיים אנו פוגשים שילוב מיוחד של תורה ועבודה וכי אנו פועלים בדרכה של תנועתנו.

 

נספחים:

 

נספח 1 –

• לחלק פתקים עם דבר תורה במסע או בטיול הקרובים
• לארגן ערב שיפור פני הסניף ולימוד תורה
• ללכת להתנדב בבית אבות וללמוד תורה עם הקשישים
• לארגן חברותות לימוד בין גדולים לקטנים בנושאים אקטואליים ותורניים
• ליזום סבב תורנות דברי תורה בשבט בפעולות אמצע שבוע

 

נספח 2 – דף מקורות להרחבה

 

1. ברכות לה ע”ב

תנו רבנן: ואספת דגנך, מה תלמוד לומר לפי

שנאמר: (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך,

יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך –

הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל;

רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש

בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת

קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח,

תורה מה תהא עליה?

אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום –

מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: (ישעיהו

סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו’. ובזמן שאין

ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על

ידי עצמן, שנאמר: (דברים יא) ואספת דגנך; ולא

עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר:

(דברים כח) ועבדת את אויבך וגו’.

אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

 

2. קידושין מ ע”ב

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה

בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או

מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול.

נענה ר”ע ואמר תלמוד גדול.

נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי

מעשה.

 

3. חתם סופר, פרשת שופטים

ונ”ל בזמן שישראל שרוים על אדמתם מצוה לאסוף

דגנך לא לצורך פרנסתו… אלא משום מצות ישוב

א”י ומשום הכי היה בועז זורה גורן השעורים

ואלישע שנים עשר צמדים לפניו. ולא לבד עבודת

קרקע אלא לימוד כל האומנות משום ישוב וכבוד

ארץ ישראל, שלא יאמרו לא נמצא בכל ארץ

ישראל סנדלר ובנאי וכדומה, ויביאום מארצות

רחוקים, ע”כ היה לימוד כל אומנות מצוה.

ורשב”י ור’ נהוראי מיירי כשאנו מפוזרים בין

האומות ויש בהם אומנים מרובים ולא צריך לנו

והעוסק בהם הוא להמציא לו פרנסתו ע”כ מניח אני

כל אומניות ואיני מלמד בני אלא תורה.

 

 

4. רמב”ם הלכות תלמוד תורה ג, י–יא

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה

ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את

התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו

מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה

בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל

חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה

להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו

אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין

עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה

שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו,

ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד

וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך

כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב

לך לעולם הבא שכולו טוב.

 

5. ליקוט מדברי שלמה זלמן שרגאי

תנועת תורה ועבודה ובני עקיבא נטלו על עצמם את

התפקיד הנועז והנשגב לאין ערוך ליצור חיי תורה –

כאלה, שכל החיים של הפרט והכלל יהיו מוארים

באור התורה; שלא תישאר פינה שלשם לא יחדור

אור התורה. מגמתנו שהתורה תהיה השלטת

והמכוונת היחידה של האומה הישראלית ובניה, בכל

דרכי החיים.

בתחומי היחיד: לימוד תורה, ידיעת תורה וקיום

התורה, שלושת היסודות האלה צריכים תיקון בתוך

המחנה. בשטח זה מוכרח לבוא מפנה אשר ישפיע

על כל חבר וחבר בהליכות חייו ביחידות. ובציבור:

בחול ובמועד, בשולחן ובמשפחה, בבית הכנסת ובחיי

החברה, בחינוך הילדים ובאורח חייו בחברה. לבני עקיבא כאן מקום מיוחד להתגדר: כיבוד אב ואם,

קשר לבית אבא, זהירות בשמירת שבת, תפילה,

לימוד התורה וידיעתה. על כל אלה גם הקפדה

להתנהגות החבר היחיד בין אדם לחברו. יתר דאגה

לעזור לזולת, זהירות בכבוד החבר, לנטוע אהבה,

אחוה ורעות בין איש לרעהו. שמירה מאורח חיים

פגום מבחינת יגיע כפיים, הימנעות מלשון הרע

ורכילות. כל אלה המידות הטובות אשר נצטווינו בהן

כאדם מישראל, ואשר בעטייה של הגלות, הליכות

נכר ותרבות זרה הן פגומות אף בתוכנו. הכשרת

היחיד להגשמה, בעיר ובכפר, במושב או בקיבוץ. כל

אחד לפי שורש נשמתו וסגולתו הנפשית. תביעת

נאמנות לכיבוש ולביטחון.

במלה אחת תביעה לחלוציות. חלוציות בתורה –

ובעבודה וכל הנובע מהן.

החברה: הקיבוץ והמושב, הקואופרטיב והשכונה –

צריכים להוות תאי יסוד ללא פגם שיהיו מוארים

באורה של התורה ומואצלים מקדושתה, מנאמנות

לעם ולארץ ומשלימות חברתית מוסרית דתית.

חינוך: אנו צריכים להיות נושאי החינוך גם של אלה

אשר תורתם לא תהא אומנותם. יחד עם זה עלינו

לקבל על עצמנו את העול להיות נושאים של אלה

שתורתם תהא אומנותם. גם מבחינת החזון וגם

מבחינת הגשמתו אנו מעוניינים בשניהם.

ציבורית דתית: עלינו להקים מוסדות כלל ציבוריים

לשקוד על קיום התורה בחיי הציבור: לשמירת

השבת, ללימוד התורה, לקדושת המשפחה ועוד.

ועלינו להיות מן העושים והמעשים בחברות אלה גם

לשם ולשמן וגם לתת לחברינו המסוגלים לכך שדה

פעולה.

העמקת האמונה: בתוהו ובוהו במחשבת העולם

ובמחשבת ישראל, תפקיד מיוחד לטעת אמונה,

להבהרת אמונה, לחיזוק אמונה ולהגברתה. פעולה זו

מחייבת לצאת משגרת המעשים עד כה. להטיל על

עצמנו תפקיד גדול וקדוש של ספרות אמונה שתבאר

ותסביר: אמונה מהי ושתבאר ותסביר את האפסות

של האמונה בכפירה.

מלחמה ציבורית במוסדות העליונים של התנועה

הציונית והיישוב ובמוסדות המוניציפאליים

והחברתיים, לעיצוב צביון חיינו לאורה של התורה.

מלחמה זו מחייבת פעילות ציבורית בין כל חברינו,

החדרת האחריות כלפי הבחירות השונות.

הפעלתה של היהדות המאמינה להכרה עצמית,

לעמידה עצמאית, לתגובה לחזיונות החיים,

להשתתפותה בחיים הציבוריים והחברתיים, להכרתה

את הפועל המזרחי, דרכו ומעשיו.

גיוסה של התנועה בגולה, הנוער הדתי הלומד והעובד

סביב דגלנו, להכשירו להגשמה חלוצית שלימה:

דתית וציונית, ולהגברת כוחנו בארץ, בעיר ובכפר.

ועל כולם לא להסתלק משום שטח חיים, לא להפקיר

לאחרים כל שטח חיים. הסתלקותנו מחזית העבודה

לא הקלה עלינו את הפעולה בשטח התורה והתרבות.

הסתלקותנו גרמה לכך שלאט לאט ענייני עבודה

והפועל, ארגונו והגנתו חדלים מלתפוס מקום

בהוויתנו ובמחשבתנו.

 

6. הרב נריה, בנתיב ההדרכה

הלום שמעתי חברים אומרים: אין כיוון! אין יודעים

מה זאת תורה ועבודה… צריך פעם ולתמיד לגמור

עם העניין הזה, ויוכרז נא פה הפעם על הכיוון הברור

בהבנת תורה ועבודה בהגשמתן.

תורה תורתנו הכתובה ומסורה, מחשבותיה וציווי –

מעשיה, שנאמרו ונתנו בסיני, ונתבארו נתפרשו

ונתעמקו בכל דורותינו. גילוייה השונים, הבלטת

המומנטים (מרכיביה) השונים שבה, שבאו כצורך

מקום או זמן. כלליה ופרטיה המבוארים באר היטב

בצדם המעשי (תרי”ג מצוות) בספרי הפוסקים,

ממשנתו של רבנו הקדוש עד ה”שולחן ערוך’, ובצדם

העיוני ממדרשי האגדה עד הרמב”ם, ר’ יהודה הלוי,

ר’ בחיי וכו’ ועד רבנו הגדול מרן הרב קוק זצוק”ל.

עבודה חיי תורה שלמים, השתתפותו של כל אחד

מאיתנו בבניינו של עולם (בנוגע אלינו בניינה של

הארץ) מתוך שאיפה טהורה לחיי צדק עצמיים

ולשיפורם והבראתם של חיי העם כולו.