איתור סניפים וכפרי בוגרים
שנת השמיטה מתרחשת אחת לשבע שנים. השמיטה מכריחה את בעלי השדה לעצור מהעבודה השוטפת ולפנות זמן לעבודה פנימית ולהתבוננות על חייו. בפעולה נברר מה הם היתרונות של העצירה לצורך התבוננות פנימית בחיים, איך עצירה כזאת דווקא מחזקת את האישיות של האדם ונותנת לו מבט אחר על המציאות.
ציוד נדרש:
שני דגלים בצבעים שונים, שאלות, סלוטייפ, עטים, דפים
שחקו עם החניכים פעמיים את משחק הדגל.(מתחלקים לשתי קבוצות. לכל קבוצה דגל עליו היא צריכה לשמור, המטרה- להשיג את הדגל של הקבוצה היריבה מבלי להיתפס)
בפעם הראשונה בקשו מהחניכים לשחק בלי לדבר.
בפעם השנייה תנו לחניכים כמה דקות לתכנן את המשחק מראש. במהלך המשחק עצרו שוב ובקשו מהם להתמקד ולתכנן את המשך המשחק.
לאחר מכן שאלו את החניכים:
שאלו את החניכים (אפשר בסבב):
קראו עם החניכים את הפסוקים (נספח 1). שאלו: מה דומה לדעתכם בין השבת לבין שנת השמיטה?
שנת השמיטה מכונה ‘שבת הארץ’. כמו הארץ גם האדם שובת מטיפולו בשדה. השבת היא הזדמנות למנוחה, לחשבון נפש ולטעינה בכוחות חדשים לקראת השבוע המתקרב. שנת השמיטה, כמו השבת, יכולה להיות לאדם זמן לחשבון נפש ולחידוש כוחות לקראת השנים הבאות.
תלו בחדר שאלות והשמיעו מוזיקה נעימה. בקשו מהחניכים להסתובב בחדר ולכתוב לעצמם תשובות על השאלות.
אם רוצים אווירה רצינית יותר, אפשר להחשיך את החדר ולהדליק נרות.
דוגמאות לשאלות:
בקשו מהחניכים לשתף בתשובה אחת שכתבו.
לחניכים קטנים: אפשר להכין קובייה גדולה שעליה השאלות, וכל חניך יזרוק בתורו את הקובייה ויענה על שאלה.
קראו את הקטע ממסילת ישרים (נספח 1).
שאלו את החניכים:
בדומה למצוות השבת, שנת השמיטה מכריחה את החקלאי לעצור את העבודה השוטפת שלו ולפנות זמן להתבוננות על חייו. חשבון הנפש של החקלאי בשמיטה הוא דבר שכדאי לנו לאמץ לחיים שלנו: אחת לכמה זמן לחשוב על המצב שאנחנו נמצאים בו, על הכוחות שלנו ועל השאיפות שלנו. באמצעות חשבון הנפש נהיה ממוקדים יותר במטרות שלנו ונדע להתקדם ולהשתפר בכל מה שאנחנו עושים.
כעת ננסה לחוות עם החניכים קצת מעולמו של החקלאי הנדרש לעצירה.
חלקו את החניכים לקבוצות, וכל קבוצה תקבל סיטואציה (נספח 3) ותצטרך לבחון אותה על פי השאלות ועל פי מה שלמדנו לאורך הפעולה:
נספח 1
“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה’. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל” (ויקרא כה, א–ז).
נספח 2
“כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל שכן עבירה ופשע. והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא” (רמח”ל, מסילת ישרים, פרק ג).
נספח 3