איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערך
אנו, מחוז חיפה, בחרנו להעמיק בקיץ הזה בנושא ערך המשפחה. מאז ומתמיד אחד הדברים ששמר על עם ישראל בכל הדורות היה הנאמנות לערכי המשפחה והשמירה על ייחודיותה. בדף לימוד זה נעסוק בחשיבותה של שמירה זו על המשפחה היהודית.
כבר על אותה תקופה של שעבוד מצרים מסרו לנו חז”ל במסכת סוטה (יא ע”ב):
“בשכר נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים”.
השמירה על המשפחתיות הנורמלית הייתה חשובה להן גם באותה תקופה קשה של שעבוד וגזרת השלכת הבנים ליאור. באותה תקופה אפילו מנהיגיו של עם ישראל התייאשו והתכוונו לפרק את משפחותיהם, כפי שמופיע בגמרא (סוטה יב ע”א):
וילך איש מבית לוי – להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות!… עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
עזרא הסופר היה ממנהיגי שיבת ציון בסוף גלות בבל. כששמע על תופעת נישואי התערובת שהתעצמה בעם ישראל בגלות, קרע את בגדיו, צם ובכה, כינס את כל העם והשביע אותם שיגרשו את הנשים הנוכריות שלקחו (עזרא י, י–יב):
וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַה’ אֱלֹקֵי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. וַיַּעֲנוּ כָל הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת.
ונתקדם הלאה, לתקופת החשמונאים:
היונים בימי החשמונאים הבינו זאת כי הצביון המשפחתי המיוחד של עם ישראל הוא סוד קיומו ולכן הטילו את כובד משקלם לבטלו, וכפי שמסופר במדרש חנוכה (הובא בילקוט סופרים) בין הגזירות החמורות שגזרו עלינו גזרו גם על ביטול הייחוד המשפחתי, וכלשון המדרש עמדו וגזרו, וכל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגר לפתחו ידקר בחרב.
אבל עמנו הבין גם הוא שכמוה של גזירה זאת כהמתת נשמת האומה, ועמדו ולחמו, נגד גזירה זאת יחד עם נגד יתר הגזירות החמורות להשכחת התורה במסירות נפש יוצאת מן הכלל, כשבראשם החסידים החשמונאים מתתיהו ובניו, וכשגברו עליהם ונצחום קבעו לזכר זה שבכל בית יהודי ידליקו נר חנוכה איש וביתו לסמל בזה החזרת העטרה ליושנה של האיחוי והאיחוד התא המשפחתי הישראלי… (שו”ת ציץ אליעזר חלק יב סימן לג).
עכשיו נגיע לתקופה שאולי קרובה אלינו קצת יותר – השואה.
חלק חשוב מטוהרת המשפחה הוא המקווה. בתקופת השואה הנוראה הנאצים הבינו זאת, וניסו למנוע מהיהודים להגיע אליו, כדי לפגוע בטוהרת המשפחה:
מעניין שלמרות שהנאצים ניסו לערער ולמנוע שימוש במקווה, נשים רבות, בקהילות שונות, ניסו להתמיד ולשמור על הטהרה. הרב הוברבנד מסביר כיצד נשים בגטו וורשה סיכנו את חייהן בכך שהלכו לערים סמוכות כדי לטבול בנהר או להשתמש במקוואות סודיים. ככל שהוטל עוצר וההגבלות על התנועה הלכו והחמירו בתקיפות, הקושי הלך וגבר ועם זאת (באופן הירואי) גבורתן.
בגטו לודז’, המקווה נותר תחת חסותם של הגוף הרבני של היודנראט. הם העמידו את המקווה בראש סדר עדיפויות, ואפילו עשו מאמץ לספק פחם לחימום המים. בגטאות אחרים שונים, הצליחו לבנות מחדש את המקוואות אחרי שהם נהרסו על ידי הנאצים, ושמרו עליהם פועלים עד שהקהילות גורשו.
עוצמתו המדהימה של העם היהודי בולטת במיוחד בזכות המאמץ שבניו ובנותיו עשו לשמירת טהרת המשפחה בתקופת השואה.
(מתוך מאמר שכתבה לאני לדרר-ברמן. תרגום מאנגלית: נחמה שולמן)
ראינו עד כמה התאמץ עם ישראל לשמור על ערכי המשפחה היהודית בכל הדורות: מהתקופה הקשה של גלות מצרים, דרך שיבת ציון וימי החשמונאים ועד השואה הנוראה. בכל הדורות כולם עמד עם ישראל בפני תקופות קשות וניסיונות קשים, אבל תמיד הקפיד לשמור בקנאות על ערכי המשפחה.
נסכם בקטע מיוחד, שמראה לנו שאפילו באומות העולם מעריכים את השמירה שלנו על ערך המשפחה:
הדלאי לאמה, המנהיג הטיבטי הישיש, גולה בהודו מאז שהוא בן 25. יום אחד נודע לו כי לא הרחק ממקום מושבו מתקיים מחנה של ארגון יהודי שומר מצוות. המנהיג הישיש ביקש להיפגש עם ראשי המחנה. בפגישה אמר להם: “אני נמצא בגלות, הרחק ממולדתי זה כמה עשרות שנים, וכבר מרגיש אני כמה קשה לשמור על הזהות, על צורת החיים הייחודית, הרחק מהבית. אתם עם שנמצא בגלות אלפי שנים, ואף-על-פי-כן הצלחתם לשמר את זהותכם העצמית בצורה כה מרשימה וייחודית. מהו הסוד שלכם?”
ניסו להעלות רעיונות, זה אומר בכה, וזה אומר בכה. עד שבסוף אמרה אחת הנשים: “מקור עוצמתנו וסוד הישרדותנו היא המשפחה היהודית. בכל מקום בעולם שאליו הגיעו זוג יהודים הגיע הכול – כל משפחה היא גרעין של עם שלם, יש בה מלך ומלכה, כהן גדול ושכינה, הכול מקופל בה”. הקשיב הדלאי לאמה, לחש לעצמו ואמר: “זהו… זהו הסוד… כאן טמון המפתח”.