איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חולבחודש שבט בחרנו לעסוק בנושא ארץ ישראל. נתחיל מהבסיס, מהבטחת ה' לאברהם "לזרעך אתן את הארץ הזו", נכיר את סביבת היישוב שלנו ואת מקומו במפת הארץ ונחזק בדרך חווייתית את הקשר של החניכים לארץ ישראל.
ציוד:
פתיחה: ארץ-עיר
שחקו עם החניכים ארץ-עיר. תוכלו להתחרות בין שתי קבוצות או יותר.
אחד המדריכים או אחד החניכים יאמר בלחש את אותיות האלפבית. כעבור כמה שניות נציג שנבחר יאמר לו סטופ. החניכים צריכים למצוא כמה שיותר יישובים, ערים בארץ (אפשר גם מהתנ"ך) ושמות של נחלים ושל הרים המתחילים באות הזו.
שלב א: "לזרעך אתן את הארץ הזאת"
פתחו בשאלה: למי הזכות על ארץ ישראל?
בחרו אחד או יותר מהמקורות (נספח 1) ולמדו עם החניכים. תוכלו לחלק אותם ללמידה בזוגות או קבוצות, ולאחר מכן לסכם במליאה.
שאלו שאלות לסיכום:
סכמו: התורה פותחת במעשה בראשית כדי לומר לעם ישראל שהארץ של הקב"ה והוא בחר לתת אותה לנו. הרב קוק מחזק ואומר שהצהרת בלפור, שלפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, נובעת מהבנת הבריטים שהארץ הזו שייכת לנו, והבנה זו נובעת מהתנ"ך. הם מבינים כי ארץ התנ"ך שייכת לעם התנ"ך. הקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא נצחי, ובגללו יש לנו אחריות לחיות פה, להגן על הארץ ולהתנהג כפי שראוי שיתנהגו בניו של הקב"ה בארץ ישראל. עלינו להתחזק בחיבור לארץ, כי מתוך ההיאחזות בארץ יאיר המון טוב לעם ישראל.
חלק ב: מה הקשר?
חלקו את החניכים לשתי קבוצות ותנו לכל קבוצה מפה שרואים בה את היישובים שיש בהם סניפים במחוז צפון (או הקרינו על מסך את המפה).
הקציבו להם שתי דקות להתבונן במפה ולזכור את שמות כל היישובים שבמחוז.
לאחר מכן חלקו לכל קבוצה דף ועט וערכו תחרות בין הקבוצות מי זוכר יותר מקומות ויישובים במחוז.
ציירו שמש אסוציאציות ושאלו את החניכים: כיצד מתבטא הקשר שלנו לארץ?
אם לא עולות הרבה תשובות, נסו לרמוז להם כדי שהשמש תתמלא (תוכלו להיעזר בנספח 2).
סכמו: במחוז שלנו יש יישובים מאזור ההבקעה ועד לצפון.
השמות של היישובים ודרך הקמתם מבטאים את הקשר לארץ שלנו בכל מיני דרכים.
נרחיב עוד בשלב הבא.
חלק ג: כאן נולדתי
*שימו לב! הוסיפו לאפשרויות את המידע על היישוב שלכם כדי שהחניכים יכירו את היישוב שלהם ואיך מתבטא הקשר לארץ באמצעות שמו או באמצעות ההיסטוריה שלו.
אפשרות א: חלקו את החניכים לזוגות ותנו לכל זוג לקרוא את כרטיסיית המידע על היישוב (נספח 3).
כשהחניכים יסיימו שבו במעגל ותנו לכל זוג לשתף בנקודה אחת המבטאת קשר לארץ מתוך המידע שקראו.
אפשרות ב: תנו לחניכים לבנות מגדל כוסות, ומדדו להם זמן. עליהם לבנות את המגדל בזמן הקצר ביותר.
כתבו מראש על הכוסות או הדביקו עליהן את שמות היישובים (נספח 3, והוסיפו גם את שם היישוב שלכם). כתבו כל שם יישוב כמה פעמים.
בזמן בניית המגדל בכל פעם שנופלת כוס, החניכים חייבים להקשיב לעובדה על היישוב ששמו רשום על הכוס שנפלה, לומר איך היא מבטאת את הקשר לארץ, ורק אחר כך להמשיך בבנייה.
אפשרות ג: שחקו בינגו.
תלו על קירות החדר את כרטיסיות המידע (נספח 4) או העבירו אותן בין החניכים. לאחר כמה דקות אספו את הדפים ושחקו בינגו על המידע שקראו.
סכמו: הקשר לארץ ישראל טבוע בנו כבר מהבטחת ה' לאבות. ההיסטוריה שלנו נמצאת כאן עוד מימי הנחלת הארץ לשבטים בימי יהושע. אנחנו מחוברים לארץ הזו בקשר של דם, הגנו על הארץ הזו, נלחמנו עליה, אנחנו גרים בכל חבלי הארץ, בונים פה את הבתים שלנו, לומדים ועובדים כאן. שמות היישובים והמקומות בארץ וההיסטוריה שלהם מבטאים את הרבדים השונים של הקשר שלנו לארץ ישראל.
חלק ד: חיבור לארץ ישראל
אפשרות א: הקרינו לחניכים אחד מן הסרטונים הממחישים את החיבור לארץ ישראל, ולאחר מכן בקשו מכל חניך וחניכה לשתף איזה מסר הם לומדים מהסרטון או מהפעולה בכלל.
סרטון 1: חקלאות בשומרון 2025
https://www.youtube.com/watch?v=FIyzzI-ZjkE
סרטון 2: מקימי חוות מעין הנעורים בריאיון מרגש
https://www.youtube.com/watch?v=DUsXCxMAje8
סרטון 3: זוכה פרס רגבים למשפט דורון ניר צבי ז"ל
https://www.youtube.com/watch?v=lvsrMFESiHM
אפשרות ב: תוכלו לסיים בקטע של נתנאל אלינסון (נספח 5).
סיכום
עסקנו בפעולה בהיבטים השונים של הקשר החזק של עם ישראל לארץ ישראל והכרנו את המקום והאזור שאנחנו גרים בו טוב יותר כדי ליצור חיבור טוב וקשר יותר משמעותי לארץ ישראל.
צ'ופר
"פה צריך ללכת יחפים כי כאן דורכים על פסוקים" (רחבעם זאבי – גנדי)
נספח 1
בחרו את המקורות המתאימים לשבט שלכם ולשכבת הגיל (תוכלו לבחור מקור אחד או יותר):
מקור א
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א)
פירוש רש"י על אתר: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים' (תהלים קיא, ו) שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
שאלות לדיון:
מקור ב
הרב מוטי פרנקו
"כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהלים קיא, ו).
כאשר הקב"ה נתן לעם ישראל להוריש את ארץ ישראל מפני הגויים, הוא הראה להם את כוח מעשיו.
רש"י על אתר: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. כְּשֶׁנָּתַן לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם הוֹדִיעָם כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא כָּתַב לְיִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לְהוֹדִיעָם שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ וּבְיָדוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה וְלַעֲקֹר אֵלּוּ וּלְהוֹשִׁיב אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הָאֻמּוֹת לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל גַּזְלָנִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ שִׁבְעָה גּוֹיִם".
הפסוק הזה הוא בעצם התשתית המוסרית לאחיזתנו בארץ ישראל ולזכותנו על הארץ.
"מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל פִּקּוּדָיו" (תהילים קיא, ז).
פסוק זה מתייחס לפסוק הקודם: כאשר הקב"ה נתן לעם ישראל את ארץ ישראל, הרי שהיה כאן גם אמת (הקב"ה קיים את הבטחתו) וגם משפט (זה היה נכון מצד הדין. ישאל השואל – אולי הארץ הובטחה לעם ישראל אבל מה אשמים הגויים שהקב"ה מסלק אותם מארצם, והתשובה היא: זה הדין והמשפט שכן הם עבדו עבודה זרה והרשיעו במעשיהם).
שאלות לדיון:
מקור ג
(*ניתן לקרוא רק את מה שמודגש)
"קשורנו לארץ ישראל – דבר מקודש בקדושת שמים"
שנתיים אחרי הצהרת בלפור* כתב הרב קוק מכתב גלוי להסתדרות 'המזרחי' (י"א בתשרי תר"ף [1919]):
חובה לנו להודיע לכל אחינו, מכל החוגים השונים, שכולם דורשים טובת עמנו והרחבת זכויותינו בארץ ישראל, כי יסודה של הצהרת הממשלה הבריטית (=הצהרת בלפור), שנטעה לנו נצר רך לצמיחת גאולה, מבוססת בעיקרה על המבט, שטובי אומות העולם בכלל וטובי העם הבריטי בייחוד, מביטים על קישורנו לארץ ישראל בצדק, כעל דבר מקודש בקדושת שמים, והם מושפעים בזה מתוך האספקלריא של קודש – התנ"ך, המקודש לחלק היותר גדול של עמי התרבות שבזמנינו.
שונאי ישראל, בין מבית ובין מבחוץ, משתמשים עכשיו הרבה בעלילה, ישראל הצעיר איבד את קישורו אל הספר הקדוש, ועל כן לא לו הזכות על הארץ התנ"כית. ואנחנו הננו חייבים לעמוד על המשמר להראות לכל באי עולם, שנשמת ישראל חיה היא בעצם צביונה, והארץ התנ"כית מגיעה ושייכת לעם התנ"כי. כי בכל נשמתו חי הוא ברוח של ארץ ישראל ברוח הספר הקדוש הזה. וכן היא האמת, שבפנימיות רוחם, בנינו לימודי ה' הם, והאידיאל של חייהם הוא כולו קודש, כולו תנ"כי.
חובתנו הקדושה היא, כי בראשית הצעדים יהיה ניכר כראוי, חותם חתום והטוהר התנ"כי, הממוזג בחיינו מדורות עולם (מועדי הראייה, עמ' 370).
*הצהרת בלפור היא גילוי דעת שפרסמה ממשלת בריטניה ב-2 בנובמבר 1917, ובו הכריזה כי תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
שאלות לדיון
נספח 2
בתפילות ובברכת המזון אנו מזכירים את הארץ, החגים והמועדים שלנו מחוברים לארץ, בשמות של ילדים שקרויים על הארץ (אפשר להרחיב אם יש שילדים בשבט עם שמות מתאימים), אנו מדברים בשפה העברית, שפת הקודש, ההיסטוריה של העם שלנו היא כאן, בניין הארץ: עבודה, התיישבות, חינוך, תרומה לחברה ועוד.
נספח 3
מושב יונתן
בית שאן
גבעת אבני
טפחות
קצרין
שדה אליהו
יבנאל
נספח 4
שאלות לבינגו
נספח 5
נתנאל אלינסון
החיבור הראשון שיש לעברי הראשון לארץ מתחיל דווקא מהטיול בה. והדבר הזה מעניין מאוד ומסביר לנו משהו עמוק על המשמעות הגדולה של הטיול בארץ.
אברהם אבינו מקבל הבטחה על הארץ, והיינו מצפים שתחילת הירושה שלו תתבטא קודם כול בחקלאות, או אולי במלחמה על אדמה, או בבניית בתים. אבל למעשה עיקר החיבור הראשוני של העברי הראשון לארץ הוא קודם כול דרך הרגליים.
אחד הדברים המרתקים בפרשת לך לך הוא ריבוי השמות השונים להליכה בארץ. והרי ידוע הכלל שככל שיש למילה מסוימת יותר שמות ותיאורים הרי שהדבר מראה על חשיבותה – כי כל שם יורד לדקות אחרת של המילה. והנה תראו כמה מילים שונות יש בפרשה לשוטטות בארץ:
הליכה: לֶךְ לְךָ
מעבר: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ
העתקה: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה
הטייה: וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם
נסיעה: וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.
ירידה: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה
עליה: וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם
הורקה, רדיפה וחלוקה: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו… וַיִּרְדֹּף עַד דָּן… וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה.
כל אחת מהמילים השונות האלה מבטאת סוג שונה של הליכה ושוטטות אבל כך או כך הדבר מראה על החשיבות הגדולה שיש בפרשת ההליכה, פרשת "לך לך", לסוגים שונים של טיול והליכה.
את החשיבות הגדולה הזאת הפרשה לא משאירה רק ברמז, אלא אומרת אותה מפורשות באחד הפסוקים היפים ביותר שיש: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה".
כתוב כאן "התהלך" בארץ. להתהלך זה לא ללכת. ללכת זה בקו ישר. להתהלך זה ללכת בסקרנות מחפשת. בשוטטות. בבדיקה של כל תא שטח וכל ואדי וכל מערה נסתרת ומעיין מפכה. דבר זה מתאים מאוד לאופיו של אברהם "הסקרן" כפי שהוא תואר בידי חז"ל: אברהם שמגיע אל החיבור לאלוהיו באמצעות התבוננות מעמיקה בטבע ושאילת שאלות. והנה מסתבר שדבר זה עולה גם מפשט הכתובים מאברהם שנע לאורכה ולרוחבה של הארץ בסקרנות ובפליאה בסוגי הליכות שונות ומגוונות: לעתים בהליכה מעמיקה, לעתים במעבר מהיר החותר להגיע מנקודה לנקודה, לעתים בנטיית אוהלו בנחת לתקופה, לפעמים בכאב הירידה היוצאת מן הארץ ולעתים בשמחת העלייה החוזרת לארץ.
אבל מה יש בו בטיול שהוא ראשית חיבור וראשית ירושה?
הרי למתבונן מהצד הטיול עלול להיראות כמו איזה עניין מותרות נחמד למי שיש לו פנאי, או משהו שהוא בהחלט בריא לנפש, ועדיין אין הוא יוצא מגדר התחביב הנחמד.
ובכן, מעבר למעלות הרבות כל כך שיש לטיול בארץ, אני רוצה לתת כאן רגע את הצד הפרקטי של העניין בהיבט של החיבור לארץ ממש.
אחת מסיירות הארץ הגדולות ביותר הייתה רחל סבוראי, לוחמת פלמ"ח, והראשונה שהגיעה לפטרה יחד עם מאיר הר ציון. וכה אמרה הסיירת רחל: "המתיישב קונה את הארץ לצמיתות. החייל מגן עליה. ואילו הטייל הוא הגשש, הוא הסייר, הוא ה'מרגל' הנשלח לתור את הארץ – כי לך אֶתננה".
רחל סבוראי אומרת פה דבר גדול.
יש את המתיישב החקלאי. זה שמגיע לנקודת ההתיישבות וקובע בה את ביתו. אבל דווקא הוא האחרון בשרשרת. ומי לפניו? לפניו נמצא הלוחם. זה שדואג שיהיה אפשרי להתיישב בשטח ללא אויבים (ולעיתים המתיישב והלוחם מגולמים באדם אחד). אבל מי מגיע לפני כל אלו?
לפניהן מגיע הסייר והטייל. הוא זה שמגלה אזורים עלומים, מעביר מידע לעורף וגורם לחיבור והתאהבות בחבלי ארץ מרוחקים. בלעדיו אין בכלל את החיבור הראשוני למקום. בלעדיו אין ידיעה היכן השביל, היכן המעיין ומה תנאי הקרקע. אמנם לעתים נפש הסייר תמיד רוצה לנדוד ממקום למקום, ולאחר שהמקום הפך למיושב הוא ימשיך הלאה. בכך המטייל הסקרן והמתיישב המקורקע משלימים זה את זה. ועדיין, בלעדי הסייר אין את הלוחם, אין את החקלאי ואין את המתיישב.
זו הייתה גם רוח לוחמי הפלמ"ח שבמשך שנים, קודם כל ערכו סיורים מרוחקים בנגב ומעבר לגבול. סיורים אלה היוו תשתית למבצעים נרחבים במלחמת העצמאות כגון מבצע לוט ומבצע עובדה שבהם שוחררו אזורי הנגב.
את תפקידו המרכזי של הסייר בישראל היטיב לבטא בני מהרשק, פּוֹלִיטְרוּק הפלמ"ח: "בכל צבא תפקידו של הסייר הוא לגלות את האויב, אבל אצלנו – תפקידו הוא לגלות את המולדת".
אבל כמובן חשיבות הטיול לא חשובה רק למעשה הלאומי, אלא גם לנפש האדם. אין כמו היציאה אל מרחבי הארץ כדי ליצור אליה חיבור עמוק ובלתי אמצעי. בעיני אחת הדוגמאות הכי יפות לכך היא ממכתבו של שי עגנון לאשתו אהובתו לאחר טיול שערך במדבר יהודה וים המלח.
את המכתב כתב ש"י עגנון לאחר שבע שנים שכבר שהה בארץ, ולאחר שכתב סיפורים רבים מלאי חיבור למקורות ישראל, ירושלים והארץ. כלומר לכאורה הוא כבר היה דמות שורשית שיש לה חיבור עמוק לארץ. אבל כאן הדבר המדהים:
רק לאחר שש"י עגנון ערך טיול בשטח של כמה ימים, רטוב מהגשם ומלוכלך מבוץ, רק אז הוא יכול לכתוב את המשפט שהוא ליבו של המכתב: "כמדומני שאני שייך להארץ הזאת"…
אתם מבינים?
גם ש"י עגנון, יודע המקורות הספר והעם, הרגיש שייך לארץ הזאת רק לאחר המגע הבלתי אמצעי עם השטח. עם אותו ציווי ראשון שנצטווה העברי הראשון "לך לך!" לך, תתלכלך, תיגע באדמה. התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה. רק כך תדע את ארץ אהבתך.
שריתה מנדלסון הי״ד עבדה במשך למעלה מעשרים שנה בהנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא, והייתה עבור דורות של חניכים וקומונריות הרבה מעבר לתפקידה כאמא של בני עקיבא.
לפני ארבעה חודשים שריתה נרצחה בפיגוע בשכונת רמות בירושלים, בדרכה לעבודה בתנועה.
תנועת בני עקיבא מתגייסים להנציח את דרכה בהכנסת ספר תורה לזכרה.