מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

בעוז וענווה שומרים שמיטה

בעוז וענווה שומרים שמיטה

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
נבטים | ניצנים | מעלות | מעפילים | הרא"ה
משך הפעולה
עד שעה
נושא
ארץ ישראל
  • מתאים ליום חול
  • מתאים לשבת
0 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

פעולה זו היא הפעולה השנייה של המערך, וגם בה נרצה להלהיב את החניכים על הנושא ולחבר אותו אליהם. אחרי שראינו שהשמיטה היא הזדמנות להתבוננות, נתמקד הפעם בכמה תחומים בחיינו שבהם השמיטה יכולה להתבטא. בפעולה זו נרצה גם לקשר בין הנושא השנתי ‘קמעא-קמעא’ לנושא השמיטה.

מטרות הפעולה

  1. החניכים יפגשו במעגלים השונים של השמיטה.
  2. החניכים ילמדו על הקשר שבין שמיטה ל’קמעא-קמעא’ שמתבטא במידת הענווה.
  3. החניכים ישתפו בעיקרון של השמיטה שהתחברו אליו במיוחד.

 

ציוד נדרש (לבחירה לפי האפשרויות): המכתב של יונתן מודפס כמספר החניכים, סוכריות טופי, סיפור על השחיינים מודפס פעם אחת או כמספר החניכים, כיסאות כמספר החניכים, פתקים בשני צבעים כמספר החניכים וחבילת סוכריות גדולה, דפים עם כותרות המעגלים, שלט ‘ענווה’, לימוד מודפס כמספר החניכים.

 

מהלך הפעולה

קראו עם החניכים את מכתבו של יונתן (נספח 1), ובקשו משניים-שלושה חניכים להביע את דעתם עליו.

טיפ: לא כדאי לעורר דיון ארוך, זו רק מתודת פתיחה 😊

 

שלב א – מעגלי השמיטה (20–30 דקות)

למדריכים: בשלב זה נחשוף את חמשת המעגלים של מצוות השמיטה. בהמשך החודש תתמקדו בסניף בשני מעגלים, לכן בשלב זה תוכלו לבחור אם לחשוף את החניכים למעגלים שבהם תעסקו או דווקא למעגלים אחרים. בחרו מהאפשרויות שניים-שלושה מעגלים, לפי מה שמתאים למשך הפעולה ולשבט שלכם.

 

יחס האדם לבוראו – לא הכול שלי בעולם

משחקי משימות – החניך שינצח או שניים-שלושה חניכים שיובילו בכל משימה יקבלו סוכריית טופי, אך אסור להם לאכול אותה עד תום המשחקים כולם (אפשר כמובן לשנות את המשימות):

  • תחרות ריצה
  • החניך הראשון שמביא נעל במידה 45
  • טורניר אבן, נייר ומספרים של כל השבט
  • החניך הראשון שמביא שעון בצבע כחול
  • מרוץ שליחים (כל חברי הקבוצה המנצחת יקבלו סוכריית טופי)
  • תחרות מי אומר “אהההה” הכי הרבה זמן בלי שייגמר לו האוויר

בתום התחרויות הנחו את המנצחים לחלק את סוכריות הטופי בין כל חברי השבט (אם צריך, הוסיפו סוכריות כדי שכולם יקבלו). שאלו את המנצחים: איך הרגשתם כשהייתם צריכים לתת את הסוכריות שלכם? איך לדעתכם זה קשור לשמיטה?

הסבירו: השמיטה באה להעביר לנו מסר שלא הכול שלנו בעולם. בתורה כתוב על שדה ועל רכוש, כאן ראינו את זה בקטן עם סוכריות טופי שקיבלנו והיינו צריכים להתחלק בהן עם החברים. השמיטה באה ללמד אתנו שהכול בעולם בא מהקב”ה, וגם מה שנראה לנו שייך לנו בעצם שייך לה’.

 

יחס האדם לעצמו – הזדמנות לעצור

אפשרות א: שחקו עם החניכים טלפון שבור.

בסיום המשחק שאלו: מה מפריע למילה להגיע לסוף הסבב? איך לדעתכם אפשר להצליח בטלפון שבור? בקשו מהחניכים לחשוב על הצעות מקוריות.

הציעו בעצמכם: אילו היינו עוצרים באמצע הסבב ובודקים שאנחנו בכיוון הנכון, זה היה עוזר? זו אחת המטרות של השמיטה: לעצור את השגרה ולוודא שאנחנו הולכים בכיוון הנכון.

אפשרות ב: שחקו עם החניכים שבע בום: אומרים לחניכים להתחיל לספור על פי סדר הישיבה. כל חניך יאמר מספר בתורו, מאחת והלאה. בכל פעם שמגיע מספר שהוא כפולה של שבע או שמופיעה בו הספרה שבע יש לומר “בום” במקום את המספר, ומי שיאמר את המספר עצמו ייפסל.

שאלו את החניכים: בזכות מה אפשר להצליח במשחק? אם פשוט אומרים את המספרים בלי לחשוב, מצליחים במשחק או נפסלים?

הסבירו: בדרך כלל אנחנו פשוט חיים את החיים שלנו – בית ספר, חברים, משפחה, סניף. אנחנו לא עוצרים לחשוב הרבה. גם במשחק – את רוב המספרים אנחנו אומרים, רק מדי פעם צריכים לעצור. אם לא נעצור לחשוב מדי פעם, לבחון את המצב שלנו, ניפסל במשחק. בשביל זה באה השמיטה, לגרום לנו מדי פעם לעצור את שטף החיים ולבחון את המקום שבו אנחנו נמצאים.

אפשרות ג: ספרו לחניכים את הסיפור על השחיינים (נספח 2. עדיף לספר אותו בלשון שלכם). שאלו את החניכים: מה היה יכול לעזור לשחיין מספר 8 לנצח?

הסבירו: שנת השמיטה היא ההזדמנות שלנו להוציא את הראש מהמים ולכוון את הדרך שלנו, לשים לב לאן אנחנו הולכים ולאן אנחנו רוצים להגיע.

 

יחס האדם לארצו – הקשר לארץ ישראל

חלקו את החניכים לקבוצות של חמישה. אמרו לקבוצות שמעכשיו כל קבוצה היא משפחה שקונה דירה בשכונה מסוימת, והם צריכים להחליט יחד כמה כסף הם מוכנים להשקיע בקניית הדירה. לכל קבוצה יש 100,000 ₪, ומתוכם חלק צריך ללכת לקניית הדירה דווקא בשכונה הזאת, והשאר יהיה תקציב לטיול משפחתי בחו”ל. המדריך יספר לחניכים מידע על השכונה, משפט אחד בכל פעם מתוך רשימה של משפטים (נספח 3). אחרי כל משפט תצטרך כל קבוצה להחליט כמה מהכסף היא מוכנה להשקיע בשביל דירה בשכונה הזאת. אפשר לשנות את ההחלטה אחרי כל משפט אם הם חושבים שהשכונה טובה יותר או טובה פחות. המטרה היא לראות כמה כסף כל משפחה מוכנה להשקיע ברכישת דירה בשכונה כזו. השכונה היא בעצם ארץ ישראל.

בתום המכירה שאלו: מה הרושם שנוצר לכם מהשכונה הזאת, האם זאת שכונה ששווה להשקיע בה את הכסף שלכם? שכדאי לגדל בה את המשפחה שלכם? האם לדעתכם יש לשכונה הזאת עתיד? אפשר להמשיך את הדיון עם החניכים, לשאול אותם מה לדעתם מייצגת השכונה ולהוביל אותם להבנה שמדובר על ארץ ישראל. שאלו את החניכים: מה מיוחד כל כך בארץ שלנו, שעל אף החסרונות שלה עם ישראל מאז ומעולם שאף להגיע אליה ולבנות אותה?

הסבירו לחניכים: מצוות השמיטה היא הזדמנות להתחבר מחדש לארץ ישראל. לא תמיד אנחנו חושבים על החיבור, על למה לגור דווקא כאן. השמיטה היא מצווה שנוהגים בה רק בארץ ישראל – אחת המצוות התלויות בארץ. לא סתם עם ישראל חלם על ארץ ישראל כל השנים; יש כאן משהו מיוחד, והשמיטה היא הזדמנות להיזכר בו.

 

יחס האדם לרכושו – מה המקום של הרכוש בחיים שלנו?

אפשרות א: כל חניך עומד על כיסא. המדריכים מוציאים את הכיסאות כיסא אחר כיסא, ועל החניכים להסתדר על הכיסאות הפוחתים והולכים. בשבטים גדולים אפשר לשחק בכמה קבוצות.

שאלו את החניכים: האם האמנתם שתצליחו לשרוד על כל כך מעט כיסאות? מה הכיסאות היו בשבילכם בהתחלה? איך הסתדרתם בלעדיהם בהמשך המשחק?

הסבירו: יש לנו הרבה רכוש שאנחנו מאוד אוהבים – טלפון, כדור, משחקים, המיטה שלנו. לפעמים נראה לנו שזה הדבר הכי חשוב בעולם ושלא נסתדר בלעדיו. אבל גם במשחק חשבתם בהתחלה שאתם לא יכולים בלי כל הכיסאות, ולאט לאט הצלחתם להסתדר! השמיטה היא הזדמנות לחשוב על הרכוש שלנו כמו החקלאי ששומט את השדות שלו: עד כמה אנחנו תלויים בחפצים שלנו? מה חשוב לי יותר, הרכוש או החברים והאחים?

אפשרות ב: חלקו את החניכים לזוגות או לשלישיות על פי מקום הישיבה שלהם. בקשו מכל חניך לספר על חמישה עד עשרה חפצים שיש לו והוא הכי אוהב, הכי משתמש בהם ביום-יום או הכי חשובים לו. אחרי שהחניכים ישתפו זה את זה בקשו מהם לבחור מכל החפצים שהזכירו שני חפצים שהיו לוקחים איתם לאי בודד. את כל יתר הדברים עליהם להשאיר בבית.

שאלו את החניכים: לפי מה בחרתם את החפצים הראשונים? ולפי מה בחרתם את החפצים שתיקחו לאי בודד? האם אתם יכולים לדמיין את עצמכם בלי החפצים שאתם אוהבים?

השמיטה היא הזדמנות לחשוב על הרכוש שלנו כמו החקלאי ששומט את השדות שלו: עד כמה אנחנו תלויים בחפצים שלנו? מה חשוב לי יותר, הרכוש או החברים והאחים?

 

יחס האדם לחברה – אכפת לי מהחברה שלי?

שחקו עם החניכים “חזירים קפיטליסטיים”: כל חניך יקבל שני פתקים בשני צבעים וחמש סוכריות או מסטיקים. אמרו: “שלוש ארבע ו-“, וכל אחד מהחניכים ירים אחד משני הפתקים בלי לתאם עם חבריו איזה מהפתקים הוא מתכנן להרים. אם כולם ירימו פתק צהוב, כולם יקבלו סוכרייה. אם רק אחד ירים פתק כחול, הוא יקבל שתי סוכריות, וכל השאר יצטרכו להחזיר לכם סוכרייה אחת. ערכו כמה סבבים של הרמת פתקים.

שאלו את החברים: מה גרם לכם להרים את אחד הפתקים? האם רציתם שדווקא אתם תקבלו או שהיה אכפת לכם שגם החברים שלכם יקבלו?

הסבירו: מצוות השמיטה היא זמן שבו אנחנו פוקחים עיניים לחברה שלנו. על ידי הפקרת הפירות ושמיטת הכספים והחובות מתבלטת מידת החסד והערבות ההדדית. שמיטה היא זמן לשאול את עצמנו כיצד נראית החברה שבה אנו חיים. כמו במשחק: מה חשוב לי, הסוכריות שאני אקבל או שכולם יקבלו?

 

בסוף המעגלים הניחו על הרצפה חמישה שלטים שעל כל אחד מהם כתוב שם של מעגל. הסבירו ששנת השמיטה מכוונת לא רק לחקלאי שצריך להפסיק לעבוד את האדמה אלא ממש לכל אחד מאיתנו, ואפשר להתחבר אליה מכל מיני זוויות.

מומלץ לסכם בקצרה את המעגלים שהעברתם לחניכים וכן להוסיף משפט על המעגלים האחרים.

 

שלב ב – הענווה היא בסיס לשמיטה (10 דקות)

אפשרות א: בקשו מהחניכים שיציעו אילו רעיונות אפשר ללמוד מהשמיטה גם מהמעגלים שנגעתם בהם וגם בכלל. הניחו על הרצפה שלט שכתובה בו המילה ‘ענווה’. הסבירו שהשמיטה היא מעין תמרור עצור: לא הכול שייך לנו אלא לה’. לכן פעם בכמה שנים אנחנו עוצרים, ובמקום לעבוד ולהרוויח כרגיל, אנחנו מתבוננים בדרך שלנו, בחברה שלנו, ביחס שלנו לרכוש ועוד. זה מלמד אותנו הרבה על ענווה: לא אנחנו הם שמנהלים את הבית, ואנחנו צריכים לבטוח בה’ שידאג לכל מחסורנו.

הענווה היא גם הקשר לנושא השנתי של התנועה, הנושא שבו העמקנו בחודש ארגון – ‘קמעא-קמעא’. הנושא מפנים בנו את ההבנה שלא הכול נמצא בידיים שלנו, שיש גורמים גדולים יותר. העיקרון שלפיו איננו המרכז הבלעדי של התמונה ושיש מי שמכוון אותנו מחדיר בנו את מידת הענווה, והיא גם שמאפשרת לנו להיות סבלניים לתהליך. הענווה הזו נוכחת גם במצוות השמיטה, מצווה שמזכירה לנו בראש ובראשונה מי מנהל את העניינים.

אפשרות ב: למדו עם החניכים את דבריו של הכתב סופר על מטרת השמיטה (נספח 4) וערכו דיון באמצעות השאלות שאחריו.

 

סיכום

ערכו סבב או שיתוף בזוגות שבו כל חניך וחניכה יספרו מה הנקודה שהכי התחברו אליה בפעולה ולאיזה עיקרון של השמיטה הם מתחברים במיוחד ולמה.

 

נספחים

נספח 1 –

המכתב של יונתן

שלום כבוד הרב,

רציתי לשאול אותך משהו. מקווה שזה בסדר. למדנו בכיתה וגם בסניף על שנת השמיטה שחלה השנה והתעסקנו הרבה בפרטים שלה. רציתי לשאול אותך: האם מצוות השמיטה בכלל נוגעת גם אליי? אני ילד בכיתה ו’, אין לי שדה וכנראה גם לא אהיה חקלאי כשאהיה גדול. אפילו אבא שלי ואפילו סבא שלי לא היו חקלאים, ככה שאין לי ממש שדה שאסור לי לעבוד אותו ושאני יכול וצריך להפקיר אותו… בקיצור, אני לא כל כך מבין למה אנחנו מתעסקים בשמיטה כל כך הרבה אם תכלס ל-99% מהילדים (ותאמין לי שאני לא מגזים) זה ממש אבל ממש לא רלוונטי.

תודה רבה,

יונתן

 

נספח 2 –

הסיפור של השחיינים

ים. על קו החוף עומדים עשרה שחיינים מתוחים.

עמוק במים אפשר לראות עשרה מצופים צבעוניים.

רעש. מאות אנשים צועקים. מעודדים.

בום. ירייה באוויר, כולם במים.

תחרות שחייה.

אבל להגיד לכם את האמת? זאת לא הייתה תחרות שווה.

כי שחיין מספר 8 היה הכי מוצלח. פשוט ככה.

הוא היה הכי חזק, הכי מהיר, הכי רציני, הוא התאמן הכי הרבה,

ומכל המתחרים הוא הכי רצה לנצח.

לכן באמת לא מפתיע ששחיין מספר 8 יגיע ראשון לקו הסיום.

—————————————————————————————————

אבל כששחיין מספר 8 מוציא את הראש מהמים, הוא לא מבין מה קורה.

הוא לא שומע את צעקות הקהל, לא רואה מצופים, וגם שאר השחיינים נעלמו.

אחרי כמה שניות של בלבול הוא מצליח לזהות את המצופים. אבל הם רחוקים!

אין לו זמן להבין מה קרה, הוא פשוט מתחיל לשחות כמו משוגע. הוא נותן את כל מה שיש לו.

השרירים שלו זועקים מכאב, הריאות שלו משוועות לאוויר, אבל הוא ממשיך.

תוך כדי שחייה הוא מצליח לראות מרחוק איך כל השחיינים האחרים, הלוזרים, החלשים, מגיעים לפניו.

והוא מגיע אחרון.

רק אחרי כמה ימים הוא הבין.

כשהתחיל לשחות הוא סטה שמאלה בזווית קטנה. הוא היה שקוע כל כך בשחייה, שלא הוציא את הראש מהמים אפילו פעם אחת, ולכן לא שם לב שהוא שוחה בכלל לכיוון הלא נכון. השחיינים האחרים, המוצלחים פחות, “בזבזו זמן”, הוציאו את הראש מהמים וכיוונו את עצמם למקום הנכון.

אילו רק היה עוצר לשנייה.

נספח 3 –

רשימת משפטים על השכונה

  1. השכונה שוכנת קרוב מאוד למרכז קניות גדול (ארץ ישראל היא חיבור בין יבשות ולכן היא אזור מרכזי למעבר סחורות).
  2. השכנים מהשכונות הסמוכות לא ממש מסבירי פנים ולא מרוצים מהרעיון שקמה לידם פתאום שכונה חדשה. הם פנו לממשלה בבקשה להרוס את השכונה.
  3. השכונה מבוקשת מאוד, ורבים מתושבי הארץ רוצים לקנות בה דירה ולהשתקע בה.
  4. בצנרת של השכונה יש בעיות לעיתים די קרובות, ולפעמים תושבי השכונה נאלצים להישאר ללא מים ימים רבים.
  5. זוהי שכונה בעלת היסטוריה מפוארת, ויש בה הרבה מוזאונים ואף מקומות קדושים.
  6. השכונה בעלת אופי מגוון מאוד, וגרות בה כמה קבוצות שונות מאוד זו מזו.
  7. חלק מהתושבים חיים ממש יפה ובכיף זה עם זה, אבל חלק מהם ממש לא מסתדרים, ולפעמים זה מגיע עד לכדי שנאה.
  8. כדי להתקבל לשכונה צריך לעבור מבחנים קשים.
  9. אף שהשכונה צעירה למדי, יש בה חידושים רבים וטכנולוגיה ייחודית.
  10. מדי פעם מנסים אנשים מבחוץ לתקוף את המשפחות בשכונה, אבל בדרך כלל תושבי השכונה מצליחים לעצור אותם.

 

נספח 4 –

לימוד על שמיטה וענווה

כתב סופר על פרשת בהר

“(לדעתי) נראה כי על ידי שמיטה יכניע האדם לבו ולא יאמר כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה… ועל ידי זה ימצא עצמו מחוייב להיות נכנע לפניו יתברך שמו ולשמור עצותיו חוקיו ומשפטיו”.

  • הסבירו את דבריו של הכתב סופר.
  • מהי מטרת השמיטה?
  • האם לדעתכם מצוות שמיטה משרתת את המטרה הזאת? האם אתם מרגישים שהיא יוצרת בכם תודעה של ענווה?

בשנת תשפ”ב תנועת בני עקיבא מעמיקה בנושא ‘קמעא-קמעא’. הנושא מפנים בנו את ההבנה שלא הכול נמצא בידיים שלנו, שיש גורמים גדולים יותר. העיקרון שלפיו איננו המרכז הבלעדי של התמונה ושיש מי שמכוון אותנו מחדיר בנו את מידת הענווה, והיא גם שמאפשרת לנו להיות סבלניים לתהליך. הענווה הזו נוכחת גם במצוות השמיטה, מצווה שמזכירה לנו בראש ובראשונה מי מנהל את העניינים.

 

דעתך חשובה לנו