ט"ו בשבט

תקציר הפעולה

מקורות ושאלות לדיון

מקור א – הרב משה צבי נריה
"הבאים ישרש יעקב יציץ יפרח ישראל"

"אהבת ארץ ומסירות חלוצית היו לצנינים בעיני הפורעים הערבים. למראה המאמץ היישובי הנושא פירותיו בערה חמתם להשחית ואץ זעמם כילו לא רק באדם, אלא גם בעץ השדה. המון ערבי עקר ממקומם עשרות עצי יער נטועים והעלה אותם באש… עוקרים וגודעים, משלחים אש בקמה, משחיתים ומחריבים. אם יש צורך בהוכחות כי לא להם הארץ, כי לא להם אדמת הקודש, הרי אלו הן. עם ה' בעלותו לרשת את ארצו נצטווה: 'לא תשחית את עצה', ואת גרזנו לא הניף על העץ. איש המדבר אשר לא ידע העמקת שורש מהי, רק הוא מסוגל לעקירה. לפיכך ידוע נדע: לא לו תהיה הארץ, לא בעקירה יירשה. האומה הקדושה שנצטוותה בדבר אלוקים 'כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ' – היא אשר תכה שורש. 'הבאים ישרש יעקב – יציץ יפרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה'".

(הרב משה צבי נריה, 'כשחר אורו', עמ' 361)

שאלות לדיון

• כיצד מבטאת נטיעה את הקשר לארץ ישראל דווקא בדור של תקומה?
• מצד אחד חלוציות מתוארת כנטיעה פיזית באדמה, ומצד שני רוב בני הנוער היום לא חווים את זה. מה לדעתך יכולה להיות "חלוציות” רלוונטית לדור שלנו?
• הפסוק שהרב הביא מתאר תהליך – שורש, ניצן ולבסוף פרח. מצד אחד צמיחה והשרשה הן תהליכים איטיים, ומצד שני אנחנו חיים בעולם שמחפש תוצאות מיידיות. מה לדעתכם האתגר הגדול שנוצר מזה בזהות האישית והלאומית שלנו?

מקור ב – קדושת הפירות

• 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו" (סנהדרין צח.). מפרש רש"י: "מגולה מזה – כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".
• מובא בדברי הב"ח בפירושו לטור: "… קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ… כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה".
• וכך אמר הרבי מקלויזנבורג (ה'שפע חיים'): "טעמו וראו את הפירות הקדושים של ארץ ישראל כמה טובים ומשובחים הם וערבים לחיך. הרי אני באתי מאמריקה, שם הפירות יפים ונאים למראה, אך טפלים וחשוכי טעם הם, ואילו פירות הארץ הקדושה הם מלאים טעם וערבים" (מובא בטוב הארץ עמ' 174).

שאלות לדיון:

• מה המשותף לשלושת המקורות ביחס לפירות ארץ ישראל?
• למה הסימן המגולה ביותר לקץ הגלות ולתחילת הגאולה וקיבוץ הגלויות, בא דווקא על-ידי הפירות?
• מה הקשר המיוחד בין פירות ארץ-ישראל לבין הגאולה?
• האם יצא לכם להרגיש קשר מיוחד לארץ דרך פירותיה או תוצרתה?
• מה לדעתך הפער בין "פירות נאים למראה” לבין "פירות מלאי טעם” – ומה זה מלמד אותנו על מה שחשוב באמת בחיים?

(אחרי החורבן והגלות, ארץ-ישראל הפסיקה לתת את פירותיה בעין יפה, אך כשתחזור היא לאיתנה הראשון, יהיה זה משום שעם ישראל רוצה בה וראוי לה. נתינת הפירות היא הסימן הברור לכך שעם ישראל קרב לבוא, והפירות הם הם מבשרי הגאולה.)

מקור ג – סיוון רהב מאיר

"מורה אחת אמרה לי פעם שיש ארבע מילים שמאפיינות לדעתה את התקופה הזו: "אני", "כאן", "עכשיו" ו"הכל". לכן ט"ו בשבט שחל היום הוא אחד הימים הכי חשובים שיש. הוא יוצא נגד ארבע המילים האלה. את חג האילנות לא חוגגים באביב אלא בחורף. לא בזמן שבו הכול כבר פורח ובשל, אלא בזמן שבו עוד לא רואים את התוצאות. אנחנו לא מקבלים את הכל כאן ועכשיו, אלא ממתינים. כרגע צריך רק לשתול, להשקות, להשקיע, להאמין, לקוות.

ההתבוננות הזו בטבע מזכירה לנו שיש בחיים תהליכים איטיים ונסתרים, שדברים מתפתחים מתחת לפני השטח, שאנחנו לא רואים כל דבר באופן מיידי ולכן צריך להמשיך לטפח ולהתאזר בסבלנות. זה נכון בחינוך ילדים, בזוגיות, בלימודים ובכל תחום משמעותי. בדור שבו ממתינים בקוצר רוח לראות שני "וי" כחול, אנחנו מקבלים פעם בשנה תזכורת למצרכים הכי חשובים: אורך רוח, עמל מתמשך, השקעה, מסירות. כל אלה מביאים בסוף תוצאות ופירות."

שאלה לדיון:

• אם ט״ו בשבט היה נותן לנו "משימת חיים” אחת – מה היא הייתה לדעתך?

סיפורים

ט"ו בשבט בארץ ישראל
חסידים מספרים כי פעם אחת בסעודת פירות ארץ ישראל בחמישה-עשר בשבט, ביקש ר' מנחם מנדל מקוצק מתלמידו, ר' יצחק מאיר שלימים נודע בכינוי 'חידושי הרי"ם', לדרוש מענייני דיומא. פתח ר' יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן. שאל ותירץ, הקשה ופירק. אמר לו ר' מנחם מנדל: לו היינו בארץ ישראל, די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן, פשוטו כמשמעו.

הבבא סאלי – פוּל אהבת הארץ, פוּל קדוּשה
מספרים על הבבא סאלי זיע"א, שהיה מהדר לאכול מכל פרי חדש שיש בשוק. וסיפר פעם רבי יהודה מוצפי זצוק"ל כי שמע שבבא סאלי אמר לבני ביתו שיש בשוק פול ויקנו לו כי הוא רוצה לברך עליו שהחיינו. חיפשו בכל השווקים ולא מצאו. הלך חכם יהודה לשוק בעיר העתיקה בירושלים ומצא אחד שמוכר סלסלה גדולה של פול, ומרוב שמחה קנה את כולה. הביאה לבית הבבא סאלי, ושמחו בני הבית על כך שמחה גדולה. בישלו את כל הפול והביאו לפני הבבא סאלי צלחת עם פולים רבים. שמח הבבא סאלי, לקח פול אחד, ברך עליו "בורא פרי אדמה" ו"שהחיינו" אכל ממנו חצי והודה לה' על הארץ ועל פירותיה המשובחים.

הרב מרדכי אליהו -אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ

סיפר הרב זצ"ל: פעם הייתי בחו"ל ביום שבת והגישו בסעודה שלישית זיתים גדולים ומשובחים, כל זית כמו אגוז. אמרו לנו המארחים: בחוץ לארץ אין בעיה של ערלה ומעשרות. ובכלל, מה זה שאומרים על ארץ ישראל "זית שמן ודבש"? הנה בצרפת הזיתים יותר משובחים משל ארץ ישראל. בוודאי אין בארץ ישראל זיתים כאלו טובים. אמרתי לעצמי: כיוון שהם הוציאו לעז על ארץ ישראל, אני לא אטעם מהזיתים הללו.

בכל זאת גודלם של הזיתים הללו סיקרן אותי, והנה ראיתי שכתוב על הקופסא בקטן מאחור שהם מיוצרים בארץ ישראל בקבוצת יבנה. אמרתי להם: זה השפע של ארץ ישראל. אתם מתפעלים מהפירות של ארץ ישראל, ואתם טוענים שזה גידולי צרפת? כמובן שאחר כך אכלתי מהם. שבהם נתגלה שבחה של הארץ.

כל פעם כשהיה הרב חוזר מחוץ לארץ היה מספר ואומר על כל מיני פירות גדולים ויפים שראה שם, והכול יבש, תפל וחסר טעם, ואין כמו ארץ ישראל ופירותיה הטעימים.

חיים יואבי-רבינוביץ' – ט"ו בשבט על אדמת פולין

"הייתי ילד בן 6, והשלטון הקומוניסטי סגר סופית את השערים לארץ. בערב ט"ו בשבט השיגה הקהילה היהודית ארגז של תפוזים מארץ ישראל והם נמכרו במחיר לא זול. ערב מושלג אחד חזר אבא ז"ל מהעבודה והחליט לקחת אותי לרכוש יחד עמו את התפוז הנכסף. כשחזרנו הביתה שמנו את התפוז בקערה גדולה, שהונחה במרכז השולחן. השכנים היהודים באו להתבונן בתפוז מארץ ישראל, ולגאוותי לא היה גבול. הזמנתי גם את חבריי הביתה, לראות את 'התפוז מארץ ישראל'. בליל ט"ו בשבט, התיישבנו בבית מסביב לשולחן לסעודה משפחתית וחגיגית. אבא בירך 'בורא פרי העץ' ו'שהחיינו', ואז עשה מעשה שלא ייעשה: הוא לקח סכין וחתך את התפוז מארץ ישראל. ואני, ילד יהודי קטן, פרצתי בבכי. איך אפשר לחתוך את התפוז היחיד מארץ ישראל, שכל כך התגאיתי בו? אבי גם הוסיף את התפילה שהייתה נהוגה בגולה בליל ט"ו בשבט: 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו, לאכול מפריה ולשבוע מטובה'. אני זוכר שאמי פרצה אז בבכי. כל כך גדולים היו הכיסופים לעזוב את הגלות.

את הנחמה מצאתי בקליפות התפוז, שאותן שמרתי בקופסת קרטון מיוחדת. הקליפות החלו להירקב, אבל אני שמרתי עליהן מכל משמר .כעבור כמה חודשים, בעזרת שוחד, קיבלנו את ההיתר המיוחל לעזוב את פולין, שם חיה משפחתנו כ-800 שנה. אני רציתי לקחת עמי את קליפות התפוז מט"ו בשבט, אך אימא הסבירה לי שבארץ ישראל יהיו לנו הרבה תפוזים, והקליפות נשארו על אדמתה הטמאה של פולין. אם יש בי כיום אהבה עזה לארץ אבותיי ולנופיה, ואם לא פעם סיכנתי את חיי למענה, מקור כל אלה כנראה גם באותו תפוז מארץ ישראל".

משפטים וציטוטים

• הרב דרוקמן: לצד הוויטמינים הקיימים בכל פירות העולם, חבוי בתוך ארץ ישראל גם ויטמין ק'. רכיב רוחני מיוחד, ויטמין של קדושה. מי שאוכל מפירות ארץ ישראל ניזון מקדושה, פשוטו כמשמעו.(לזמן הזה, מרחשוון, עמ' 166)
• אגרות הראיה: בדורנו יש ביום ט"ו בשבט משמעות של חיבת הארץ והתעוררות לתחייתה, ודבר יפה עושים הבתי ספר שלוקחים את התלמידים לטיול לנטוע עצי פרי. (ח"ב סי' תג, עמ' סא, וכן ח"ד א' רה)
• הרב זאביק הראל: "אם רק מרימים קצת את הראש ויוצאים מהמסך, רואים באיזה עולם מופלא אנחנו חיים. הרי אלוקים יכול היה גם לברוא עולם שבנוי על קפסולות, ובהן כל הוויטמינים שאנחנו צריכים. היינו לוקחים את הכדורים האלה כמו תרופה, פעם או פעמיים ביום, וזהו…אבל פעם בשנה, בט"ו בשבט, היום, ניתנה לנו ממש הזדמנות לעשות זאת: להתפעל. להסתכל על היצירתיות המופלאה בבריאה, לפרוס אותה על השולחן, ובין ביס מתוק לביס חמצמץ, להודות על כל השפע הזה שמזין אותנו. ט"ו בשבט שמח!".
• סיוון רהב מאיר: שימו לב לדופק שפועם כעת: היום ראש חודש שבט, בעוד שבועיים ט"ו בשבט, כעבור שבועיים ראש חודש אדר, כעבור שבועיים נוספים פורים, שבועיים לאחר מכן ראש חודש ניסן, ושבועיים אחר כך – ליל הסדר. גם פרשות השבוע מתארות בתקופה הזו של השנה מהלך של גאולה, של יציאה מעבדות לחירות. הלוואי שנרגיש את כל השפע שנמצא כעת בטבע ובמעגל השנה.
• סיוון רהב מאיר: וכרגיל, גם בימים מלאי אתגרים, קצת פרופורציה. הרב קוק כתב לפני כמאה שנים משפט מיוחד על חודש שבט: "מטעי עצי פרי על אדמת קודש – יפריחו תקוות דור דורים". אנחנו כבר התרגלנו לכך אבל התקווה של הרבה דורות, במשך אלפי שנים, הייתה רק לראות את אדמת ארץ ישראל פורחת שוב. והנה, אנחנו כאן. כשאתם מסתכלים מסביב על עצים ופרחים בארץ, אל תיקחו את זה כמשהו מובן מאליו. זה לא רק חודש של צמיחה ופריחה, זו גם הגשמת חלום של דורות, חלום שלמרות הכול, הולך ומתקדם.
• מרים פרץ: "הייתי ילדה ממרוקו שהגיעה לארץ חדשה. נתנו לנו רדיו במעברה. הכנסתי אותו לשקע – וחטפתי מכת חשמל קטנה. הוא בקושי עבד. אבל נלחמתי עד שהצלחתי להפעיל אותו, ולעולם לא אשכח את השיר הראשון ששמעתי: 'אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל'. למדתי שיעור ראשון: באהבת מולדת, וגם באהבת אנשים, צריך שמחה ושיר, אבל גם עמל, מאמץ. כמה נכון".
• מרים פרץ: "יש לי עץ בגינה שהוא המורה שלי, בפרט אחרי ששני בניי נפלו. בכל פעם העלים נושרים, זה נראה אבוד, אבל הוא פורח מחדש. ככה גם אנחנו. 'כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה'. יש עונות בחיים. צריך להסתכל על העצים וללמוד לצמוח".
• זאב רווח: "כילד במרוקו, החלום הכי גדול שלי היה לעלות לארץ. כשהגענו, התלוננתי על הענבים של ארץ ישראל, שהם קטנים ממה שחשבתי. אבא ענה לי: 'כשאנחנו נהיה ראויים לארץ ישראל – ארץ ישראל תחזיר לנו בפירותיה'. זו הייתה התפיסה שלו. עין טובה, אהבה, התרגשות מהארץ".