"שנתנו לו אביו ואימו.."- שבוע אבא ואמא

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א:

פתחו בסבב: בקשו מכל חניך וחניכה למנות תכונה אחת שיש בהם או יכולת שיש להם שהם אוהבים אותה ושמחים בה. בקשו ממי שמעוניינים להוסיף ולספר מה גרם לאותה תכונה או יכולת להיות חלק מהם. האם זה משהו מולד? משהו שנמצא בבית? משהו שלמדו מהסביבה היום-יומית? משהו שהחליטו על דעת עצמם לפתח ולהעצים?

שימו לב, יש חניכים שלא פשוט להם לשתף. אפשרו גם שלא לשתף, אבל בקשו שיחשבו על תכונה כזו.

הניחו על הרצפה את המשפט הזה:

שלשה שותפין הן באדם:

הקב”ה ואביו ואמו

(קידושין ל ע”ב)

שאלו את החניכים: מה זה אומר שלושה שותפים באדם? מה נותן כל אחד מהם לאדם? במה אתם מרגישים שאתם תוצר של השותפות הזו? השתדלו לכוון את החניכים לדבר לא רק על הרובד הפיזי-ביולוגי אלא גם ואפילו בעיקר על הרובד הרוחני-נשמתי.

סכמו בקצרה: החיבור והקשר שלנו עם ההורים שלנו איננו רק פיזיולוגי וביולוגי, שהרי נוצרנו מהם, אלא גם מהותי, נשמתי-רוחני. התכונות שלנו, היכולות שלנו, הכישרונות והאיכויות, הרבה מהם קיבלנו מההורים שלנו. הם נטמעו בנו בזכותם וינקנו אותם מהם מרגע הגעתנו לעולם.

העמקה נוספת למעוניינים: שאלו את החניכים אם הם מכירים את הסדרה ‘אבודים’. ספרו בקצרה על הסדרה:

אֲבוּדִים היא סדרה תיעודית בהנחיית צופית גרנט על אנשים המחפשים את קרוביהם. צופית וצוותה יוצאים למסע חיפוש אחר הקרובים האבודים ומלווים את המשפחות עד לרגע הגילוי והמפגש.

המפגשים מנסים לאחד ולחבר בין בני משפחות שהופרדו זה כבר (או שלא היה ביניהם קשר מעולם). בפרקים אחדים מושא החיפוש אינו בן משפחה אלא איש משמעותי אחר בחייו של המחפש, כגון אדם שהציל את המחפש ממוות. גרנט טסה ברחבי העולם כדי לאתר את הקרובים האבודים, לעיתים ללא קצה חוט. התיעוד של המסע נעשה לעיתים לאורך שנים, אגב ליווי הדמויות והכמיהה לאיתור, החל מן הרגע המכונן של ההחלטה לצאת למסע החיפוש והמחיר שבצידו ועד לשלב האיתור והמפגש, אם התקיים. גרנט עצמה ציינה כי המוטיבציה שלה בסדרה היא סיפורה האישי, כי גם היא הופרדה מהוריה בגיל צעיר (על פי ויקיפדיה).

שאלו את החניכים: אומנם בסדרה החיפוש הוא לאו דווקא אחרי הורים אלא אחר אנשים משמעותיים בכלל, אך מה גורם לאדם לחפש אחר הוריו ובני משפחתו? מדוע אנו נפגשים הרבה עם ילדים מאומצים שבשלב מסוים בחייהם חשוב להם לגלות מיהם הוריהם הביולוגיים? מה יש בהורים שלנו שהאדם רוצה לדעת בדיוק מי הם?

מדריכים, שימו לב! אם יש בין החניכים שלך חניכים שהם ילדים מאומצים, נהגו ברגישות ובעדינות מרבית.

אפשר להשוות זאת גם לחזרה בתשובה: יש גישה שרואה את החזרה בתשובה לא רק כתיקון של מעשה רע שעשינו אלא כחזרה אל המקור, אל מה שקדם לי והיה לפניי, אף שלעיתים איננו יודעים מהו המקור הזה. מדוע נשאף לחזור לשם, אל אותו מקור ראשוני?

סכמו: גם בחיפוש אחר ההורים וגם בחזרה אל מקורו האדם מבקש לחזור אל מקום שורשי שקיים בו. מקום שקדם לו וקשור אליו קשר מהותי ועמוק. זהו סוג של קשר שקיים רק בין האדם להוריו.

שלב ב:

שחקו מרוץ שליחים לזוגות: החניכים יתחלקו לזוגות, וכל זוג ייקשר זה לזה ברגליים. העמידו את הזוגות בשני טורים, וכל טור יתחרה במקבילו. כל זוג בתורו צריך לתת כיף למדריך שעומד בצד השני ולחזור לסוף הטור, ורק כשהוא חוזר הזוג הבא יכול לצאת לדרך.

עבדו עם החניכים את המשחק: איך היה המשחק? מה היה כיף? מה היה מעצבן? על מה הייתם מוותרים? האם הייתם מצליחים יותר אילו רצתם לבד?

המשיכו במשחק השלם אותי: בחרו שני זוגות. בכל אחד מהזוגות קשרו לחניך אחד מטפחת על העיניים, והשני – ידיו ייקשרו מאחורי הגב. החניך ה”עיוור” יהיה הידיים של החניך “חסר הידיים”, והם ייעמדו לפני שולחן שעליו ספר פתוח. הכריזו על מספר העמוד שהזוג צריך לדפדף אליו יחד. החניך הרואה אמור להנחות את החניך בעל הידיים מתי להפסיק לדפדף. התחרות תיערך בכל פעם בין שני זוגות, ובשבטים גדולים אפשר לערוך תחרות בין מספר זוגות רב.

עבדו עם החניכים את המשחק. מה היה כיף? מה היה כיף פחות? איך עבדו הזוגות במשחק הזה – האם היו נחוצים או הפריעו?

סכמו את שני המשחקים: מה משותף להם? מה ההבדל ביניהם?

במשחק הראשון המבנה של הזוגות רק הפריע וסרבל. המשחק היה מתקדם מהר הרבה יותר בלי בן הזוג. במשחק השני בני הזוג היו חיוניים להצלחת המשימה – בלעדיהם לא הייתם מגיעים לשום מקום! במשחק הראשון הייתם מסתדרים מעולה גם לבד, אבל במשחק השני השלמתם זה את זה ונעזרתם זה בזה.
יש דברים שהם חלק מהחיים שלנו וכובלים אותנו, כמו במשחק הראשון. הם מעכבים אותנו ומפריעים לנו, והיינו מסתדרים הרבה יותר טוב בלעדיהם. לעומת זאת יש דברים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו וטוב שכך, כי יהיה לנו קשה להסתדר בלעדיהם. דברים כמו השם שלנו, החושים שלנו.

שאלו את החניכים:

• לאיזו מהקבוצות הייתם משייכים את המשפחה שלכם?
• ולאיזו קבוצה הייתם משייכים את ההורים שלכם?
• ההורים הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. האם הם עוזרים או מפריעים?

שלב ג:

בקשו מהחניכים לומר במילה אחת מהם ההורים שלהם בשבילם. כוונו את הדיון לרמת השיתופיות בשבט (לא חייבים לחשוף ויכוחים משפחתיים…). הדגימו בעצמכם ברמה שאתם חושבים שתתאים (משענת חזקה ותומכת, אנשים שדואגים לי [לפעמים קצת יותר מדי], אנשים שמציבים לי דגם לחיקוי, אנשים שרוצים לדעת מה אני עושה בכל רגע נתון וכדומה).

שאלו שאלה פתוחה יותר: מה קשה לכם בקשר שלכם עם ההורים שלכם? מה אתם אוהבים? מה הייתם רוצים לשנות?

הכווינו את החניכים להתייחס למורכבויות ולאתגרים שיש להם בקשר עם ההורים, אך לא פחות מזה לציין את נקודות החוזק, את הדברים המשמחים, הטובים והפשוטים בקשר הזה.

סיכום

חזרו לסבב מתחילת הפעולה. אמרו לחניכים כי הרבה מהזהות שלנו, מהתכונות שלנו ומהיכולות שלנו מגיעות מהבית, וליתר דיוק – מההורים שלנו. אלו יכולות להיות תכונות שקשורות לגנטיקה, ברמה הביולוגית, אך אלו בעיקר תכונות שאנו נושמים ויונקים מרגע הולדתנו בזכות ההורים והבית שגדלנו בו.

בקשו מחניכים (שרוצים לשתף) לציין משהו שיש בהם שהוא תוצר של הוריהם. למשל: “הארת פנים באה לי בקלות, ואני שמח בה מאוד. אני יודע שזו תכונה שינקתי מהוריי, כי הם אנשים מאירי פנים, סבלניים ומשדרים נינוחות וקבלה’.