איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךבעוד שבועות אחדים תסתיים שנת הלימודים ותלמידי ישראל יצאו לחופש הגדול.
החופש הגדול הוא שיא עצום בשנה שמאפשר לתלמידים להתאושש משנת הלימודים, להתאוורר, ליהנות ולהתכונן לקראת שנת לימודים חדשה. האתגר הגדול שטומן בחובו החופש הגדול הוא היכולת לבחור כיצד תיראה החופשה ולא להיגרר ולהיסחף אחרי אין-סוף פיתויים המושכים את הלב אך אינם תורמים לבניין האישיות ואף עלולים להרוס תהליכים חינוכיים שנבנו במהלך השנה.
מחוז שרון–שומרון בחר לעסוק הקיץ, בעקבות את מהחלטות הוועידה, בנושא התרבות. התרבות מקיפה את כל הווייתנו; ביום-יום אנו עטופים באמצעי מדיה מרובים שמשפיעים עלינו רבות בלי שנשים לב: שלטי חוצות, פרסומות ברדיו, ביוטיוב, בטלוויזיה, בפייסבוק ועוד… על אחת כמה וכמה בחופש הגדול, שבו אנו עלולים למצוא את עצמנו שעות על גבי שעות שקועים בטלפון ובמחשב או מול הטלוויזיה.
חופש תשע”ח
המוקד של הנושא יהיה במעבר לאקטיביות של הסניף ליצירת תרבות ערכית ומשמעותית מתוך הבנה שהנפש שלנו רוצה להתמלא, ואנו בוחרים במה היא תתמלא. אילו חוויות, ערכים ומימוש עצמי אנו בוחרים לשים במרכז היום-יום שלנו בחופש הגדול?
רציונל:
התרבות היא חלק בלתי נפרד מחיינו. מצד אחד היא מקיפה אותנו ומשפיעה עלינו דרך המדיה, הספרים, האופנה, הדיבור, האוכל ועוד, ומצד שני חשוב לדעת שאנו גם יכולים וצריכים להשפיע על עיצובה בחיינו החברתיים והאישיים, ולא רק לצרוך את מה שמגישים לנו. בפעולה זו נלמד מהי תרבות ומה מצבה במדינה היום ונעסוק בשאלה איזו תרבות נרצה לצרוך ולעצב.
כרטיסיות עם תחומי התרבות, כתבה, שני תכנים תרבותיים לבחינה.
משחק הכתרים – חלקו את השבט לשתי קבוצות. מכל קבוצה בחרו מתנדב, והניחו על ראשו כתר שאליו יוצמד פתק ובו מושג (רשימת מושגים בנספח 1 – לא חייבים להשתמש בכל התחומים). המתנדב של כל קבוצה בתורה צריך לנחש את המושג שנמצא על הכתר שלו. המטרה היא לגלות את המושג בשאילת מינימום שאלות כן/לא את הקבוצה שלו.
שאלו:
הקריאו את ההגדרה (מומלץ לכתוב אותה על דף גדול):
“תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם”.
דונו: מה הניע את ההחלטות שלכם? לפי אילו מדדים החלטתם מה יצליח פחות או יותר? האם זה באמת אומר מה טוב יותר ומה פחות?
התרבות היא ביטוי לערכים שלנו, למה שאנחנו מאמינים בו!
האם התרבות הישראלית של היום באמת משקפת את הערכים ואת האמונות שלנו?!
שאלו:
האם כל תוכן תרבותי הוא טוב ומקובל?
ערכו רשימה של תכנים תרבותיים (שירים, תוכניות, פרסומות, ספרים וכו’) שהחניכים שלכם צורכים. בחרו מתוכם שני תכנים (מומלץ מתחומים שונים) שמוכרים לרוב השבט, והביאו תמונה שלהם אם אפשר (למשל: ‘יומנו של חנון’, ‘זהב’ של סטטיק ובן אל, ‘פלא’, פאודה).
בחנו עם השבט כל תוכן ושאלו:
(בשבטים גדולים אפשר לחלק את השבט לקבוצות ולתת לכל קבוצה את אחד התכנים. בסיום חוזרים למעגל, וכל קבוצה משתפת במסקנותיה.)
בקשו מהחניכים לדמיין איך הייתה נראית מציאות שבה כל התכנים התרבותיים היו תואמים את הערכים שלנו ואת מסורת ישראל.
בשבטים בוגרים אפשר לפתוח את הנושא כך:
שאלו את החניכים:
פזרו על הרצפה את הכרטיסיות עם תחומי תרבות (נספח 1) ובקשו מכל חניך וחניכה לעמוד ליד התחום שהכי מעניין אותם לעסוק בו.
בשבטים הצעירים: בחרו נושא שבטי (לדוגמה: כבוד, ארץ ישראל) ובקשו מכל קבוצה לתכנן יצירה שתבטא את הנושא דרך התחום שהם בחרו (באמצע שבוע הביאו איתכם חומרים שיאפשרו יצירה).
בשבטים הבוגרים: הושיבו את החניכים בקבוצות קטנות, תנו להם תחום תרבות אחד ובקשו מהם לדון בשאלה:
מה צריך שיפור בענף תרבותי זה? מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע על התרבות בישראל בתחום זה?
התרבות היא חלק משמעותי מחיינו; היא מעצבת את אישיותנו ואת החברה שלנו ומאפשרת לנו לבטא את ערכינו ואת אמונותינו. מצד אחד עלינו לבחון אם התרבות שאנחנו צורכים מתאימה לנו ולערכים שאנחנו מאמינים בהם, ומצד אחר עלינו להבין כי יש לנו יכולת להשפיע על התרבות בכך שאנו נהיה אלו שיוצרים ומחליטים מה ישפיע על העם שלנו!
← המלצה: כשבוע-שבועיים לאחר הפעולה ערכו ערב תרבות שבטי, וכל קבוצה תכין לקראתו יצירה תרבותית בתחום הנבחר ותציג או תקרין אותו לכלל השבט.
תחומי תרבות למשחק הכתרים:
בפרסומת זו למשל המסר הגלוי הוא שמנטוס דואגים לנו שנאכל בריא ונפחית סוכר מהתפריט. המסר הסמוי הוא להמשיך לצרוך מזון תעשייתי מתוק בלי להתחשב בפגיעה בבריאות שגורמים התחליפים התעשייתיים.
אנשים בעלי ערכים עלולים אולי להתמרמר על הכיוון הבהמי של התרבות הישראלית, אבל את המרמור הזה הם ייאלצו לשמור לעצמם, מפחד פן יפגעו בחופש הביטוי הקדוש. לאילו עוד תהומות תידרדר התרבות הישראלית?
מעיין כפיר | כ”א סיון התשע”ז | 15.06.17
בטורה האחרון ב’ידיעות האחרונות’ סיפרה העיתונאית סיוון רהב-מאיר על תקרית שחוותה בחו”ל. בעת ביקורה בקהילה הישראלית ברוקוויל, ליד וושינגטון, ניגשה אליה אישה כאובה. “אני משתדלת לחשוף את הילדים שלי לתרבות ישראלית, אני נשואה לאמריקני, ולא רוצה שהם ייצאו אמריקאים גמורים”. באותו הבוקר, ילדיה ראו קליפ של צמד זמרים ישראלים, קליפ שצפייה בו גרמה לאם כמעט לפרוץ בבכי. הזו תרבות ישראלית?!
“ישנו קליפ שזכה תוך יממה למיליון צפיות ביו-טיוב. ברור לי שהילד שלי הולך לשיר את זה כל הקיץ, אבל הילד שלי לא אמור לשיר מילים כאלה, וגם לא אחותו. איזה מסר זה מעביר להם? הם אפילו לא מבינים מה בדיוק הם שרים, אבל זה מחלחל. אחר כך נשמע בחדשות על תקיפות והטרדות”.
רהב-מאיר בדקה את הקליפ בעצמה, והגיעה למסקנה שהאם צודקת.
עוד קצת תרבות ישראלית כזו – ואבדנו. זו הישראליות שאנחנו מייצאים הקיץ, עד לוושינגטון..
כיום, ‘תרבות טובה’ נמדדת לפי מידת ההצלחה שלה. כך, צמד זמרים שזוכה למיליון צפיות ביוטיוב תוך יממה הוא סמל ודוגמא לדור הצעיר, מופת של תרבותיות, גם אם הלהיטים שהוא מייצר הם ריקניים עם מילים על גבול הפליליות. וכך סרט אמריקאי על גיבורת-על הופך להיות סמל של ניצחון הרוח היהודית, רק כי השחקנית הראשית היא ישראלית…
לפני שבועיים, כששרת התרבות מירי רגב הביעה התנגדות למימון ממשלתי של מופעים המתבצעים בחוסר צניעות על גבול ההתבהמות, היא הותקפה מכל הכיוונים. רגב טענה כי מופעים כאלה: “מנוגדים ופוגעים בערכים הבסיסיים של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וברגשותיהם של אוכלוסיות רחבות”…
אם זה נשמע לכם טיעון הגיוני, זה רק מראה כמה אתם לא תרבותיים. רגב כמעט והועלתה על הגרדום. היועץ המשפטי נזף בה בחומרה והודיע שאין לה שום זכות למנוע תקציבים מאף מופע ‘אומנותי’, בזוי ככל שיהיה. כל סוגי האמנות, הוא הודיע, מוגנים על ידי חופש הביטוי… לתרבות ישראלית, אם כן, אין ומעולם לא היה שום צביון יהודי או כזה שעולה בקנה אחד עם ערכי רוב היהודים בארץ הזו. תרבות ישראלית מוגדרת בימינו פשוט תרבות שמיוצרת על ידי ישראלים.
“חיקוי של קופים בלי שום תכונה לאומית עצמית”
קצת אחרי שהוציא את ספרו ‘מדינת היהודים’, חוזה המדינה הרצל כתב ספר נוסף שתיאר את החיים האידיאליים באותה מדינה. הרומן, ‘אלטנוילנד’, תיאר מדינה יהודית בעלת ניחוח וינאי עז: אנשים דוברי גרמנית, נימוסים, מוזיקה קלאסית. כל כך אירופאית הייתה אותה מדינה, עד כי ‘אחד העם’, מנהיג אחר של התנועה הציונית, יצא נגדו בביקורת חריפה. אותה מדינה, הוא טען, מציגה: “חיקוי של קופים בלי שום תכונה לאומית עצמית, וריח ‘עבדות מתוך חרות’, בת הגלות המערבית, נודף מכל עברים”.
אבל חוזה המדינה כנראה ידע בדיוק מה הוא חוזה, ואיזו מדינה תיבנה כאן… הרצל פשוט חיקה את התרבות המערבית המקובלת בתקופתו, בעוד יוצרי ‘התרבות הישראלית’ מחקים את התרבות המערבית של היום…
האם באמת כל מה שהולך טוב בלאס וגאס או ריו דה-ז’נירו חייב ללכת טוב גם ברחובות ירושלים?
למה אי אפשר לייצר תרבות ישראלית שתשמר ערכים יהודיים ייחודים, אלה שפעם גרמו לנו לזכור שאנחנו אמורים להיות אור לגויים?
התשובה טמונה בתלונתה של אותה אם ישראלית-אמריקאית. היא אולי לא רוצה שילדיה יצאו ‘אמריקאים גמורים’, אבל חלק גדול מצרכני אותה תרבות ישראלית, מה לעשות, כוספים יותר מכל בדיוק לזה:
להיות ככל הגויים, וכמה שיותר – יותר טוב.
https://www.hidabroot.org/article/221839 (מעובד מתוך כתבתה של מעין כפיר, אתר הדברות)
שאלות לדיון בסיכום הקטע: