איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתמימי גלות בית שני, כאלפיים שנה, היה העם היהודי מפוזר בהמון ארצות, אך ארץ ישראל הייתה תמיד הבית ששאפו לחזור אליו. כל הדורות עלו יהודים לארץ והתיישבו בה במאמץ ובמסירות. מדינת ישראל קבעה את יום ז' בחשוון ל"יום העלייה" בשל סמיכותו לקריאת פרשת לך לך, שבה מצווה אברהם ללכת לארץ ישראל. בפעולה זו נעסוק בעלייה לארץ בדורנו. נתמקד בעלייה כסיפור של שמחה, אמונה ואהבה לארץ ישראל ונדגיש שכל אחד מאיתנו יכול להיות שגריר של טוב וקליטה.
הכנות וציוד נדרש:
הדפסת הנספחים
פתיחה: יציאה מאזור הנוחות
שחקו עם החניכים 'הרוח נושבת' (הגדרות בנספח 1).
במשחק זה כולם יושבים במעגל. המדריך מקריא הגדרה, כל מי שההגדרה נכונה לגביו קם ועובר מקום. ככה ממשיכים לאורך כל המשחק.
לאחר כמה סבבים בקשו מהחניכים להשאיר חפץ שלהם בכל מקום שהם עוברים אליו.
הסבירו לחניכים שלזוז מהמקום הנוח שלהם, לעזוב חפצים שחשובים להם ולמצוא מקום חדש זה בדיוק מה שעשה אברהם אבינו לפני 4,000 שנה.
שלב א: לך לך
בשבת הזאת אנחנו קוראים את פרשת לך לך.
למדו עם החניכים את הפסוקים (נספח 2).
שאלו: לאן אברהם מצווה ללכת? האם הוא יודע לאן הוא הולך?
ההפטרה שקוראים אחרי קריאת פרשת לך לך היא מדברי הנביא ישעיהו. אלו דברי חיזוק לבניו של אברהם. איזו מילה חוזרת פה כמה פעמים?
מה הקשר בין הפרשה להפטרה? למה הביטוי "אל תירא" חוזר שלוש פעמים?
לאחר שהחניכים יענו, סכמו: הקב"ה מצווה את אברהם לזוז מהמקום הבטוח שלו וללכת למקום לא ידוע. אף על פי שהוא צריך לעזוב הכול, אברהם הולך. מי שעוזב את ביתו ואת כל המוכר לו ועובר למקום אחר מקום צריך הרבה חיזוק, זה לא דבר קל. לכן יש פה קריאת "אל תירא", קריאה של חיזוק.
השבת הזו היא שבת בנושא עלייה, ואברהם ושרה הם העולים החדשים הראשונים. אברהם הוא הראשון שהגיע לארץ ישראל וקרא לה בית. בעקבותיו הגיעו לאורך הדורות מיליונים מבניו. העולים של היום ממשיכים את דרכו של אברהם אבינו! מדינת ישראל נבנתה בידי עולים שהגיעו ארצה טרם הקמתה ולאחר שהייתה למדינה ועד לימים אלו… גם היום! יש משפחות שגרות מחוץ לישראל ועוזבות הכול, בית, עבודה, שפה, חברים ומשפחה, ועולות לארץ ישראל.
שלב ב: גיבורים של אהבה לארץ ישראל
חלקו לחניכים וקראו להם את סיפור העלייה של ליאורה (נספח 3).
שאלו את החניכים: מה גרם לליאורה לבוא לארץ? מה היא הרגישה כשהגיעה לארץ?
מה היא עושה כיום? האם היא מרגישה עכשיו את מה שהיא הרגישה כשעלתה?
מה ליאורה עזבה בצרפת? האם הייתה צריכה אומץ בשביל לעלות לארץ?
האם היו לה קשיים? אילו קשיים יש למי שעוזב את ביתו ועולה לארץ ישראל?
סכמו: ליאורה עלתה לארץ והרגישה מייד חיבור לארץ, לעם ישראל ולשורשים שלה, מאברהם אבינו, שנאמר לו "לך לך", ועד ימינו אנו. ליאורה התמודדה עם כל מיני קשיים, אך האהבה לארץ ישראל, האמונה והאומץ שלה עזרו לה להתגבר ולהצליח פה.
שלב ג: שגרירים של טוב
שאלו את החניכים: האם אתם יודעים כמה עולים עלו לארץ בשנת 2024? מכמה מדינות?
תשובה: בשנת 2024 עלו לישראל 32,281 עולים מ-94 מדינות. במהלך המלחמה גל העלייה לא פסק והגיעו לכאן המון עולים.
שבו במעגל וסכמו: דיברנו בפעולה על המסע של הנדודים והעלייה לארץ, המבטא אהבה לארץ, אומץ, אמונה, כוחות וגם התמודדות עם קשיים מגוונים.
אנו רוצים בשבט ובסניף לעזור לעולים להיקלט טוב בארץ ולעזור להם להתמודד עם קשיי הקליטה.
ערכו סבב, והחניכים יעלו רעיונות איך להוסיף טוב בתחום הזה. בחרו אחד מן הרעיונות וישמו אותו בהמשך. בהצלחה!
נספחים
נספח 1
משפטים לדוגמה –
הרוח נושבת לכל מי שהוא הבכור במשפחה
הרוח נושבת לכל מי שכל החיים שלו גר באותו בית
הרוח נושבת לכל מי שאוהב פלאפל
הרוח נושבת לכל מי שיודע עוד שפה חוץ מעברית
הרוח נושבת לכל מי שטס פעם במטוס
הרוח נושבת לכל מי שההורים שלו לא נולדו בארץ
הרוח נושבת לכל מי שיודע לדבר רק שפה אחת
הרוח נושבת לכל מי שמכיר מישהו שעשה עלייה
הרוח נושבת לכל מי שיש לו בבית חפץ שנקנה בחוץ לארץ
הרוח נושבת לכל מי שיודע להשלים את המשך הפסוק: "לך לך מארצך וממולדתך…."
הרוח נושבת לכל מי שיודע למי נאמר בתורה "לך לך"
הרוח נושבת לכל מי שסבא (רבה) או סבתא (רבתא) שלו עלו לארץ
הרוח נושבת לכל מי שיש לו בגד "שעשה עלייה"
נספח 2 –
לך לך
"ויֹּ֤אמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א).
מתוך ההפטרה לפרשת לך לך: "אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱ-לֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי… כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ. אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מא).
נספח 3
הסיפור של ליאורה –
"גדלתי בצרפת במשפחה דתית אך לא ציונית. אחרי שסיימתי את התיכון הצטרפתי למכללת חמדת הדרום, שהציעה אז תכנית חדשה לבוגרות י"ב מצרפת. כמובן שהתנאי מצד ההורים היה שאחזור הביתה אחרי 'שנת ההרפתקאות', ושאתחיל ללמוד באוניברסיטה.
התוכניות קצת השתנו… איך שרגליי דרכו על ארץ ישראל, הרגשתי חיבור לארץ, לעמי ולשורשים שלי. החלטתי 'לתפוס את הרכבת בדרך' ולעלות ארצה. הרגשתי שאני כבר לא הליאורה הקטנה של הקהילה היהודית בצרפת אלא אני חלק ממשהו הרבה יותר גדול. כותבת את היסטוריה של עם ישראל.
הייתי כל כך צמאה ללמוד על ארץ ישראל, שנרשמתי לבר-אילן ללימודי תואר ארץ ישראל ותולדות עם ישראל. היה קשה למשפחה לקבל את ההחלטה שלי, אבל אני לא מתחרטת לרגע. אני מאוד שלמה עם זה. התחתנתי עם עולה חדש מצרפת ששירת בצבא – זה היה לי מאוד חשוב.
היום אני עובדת כמורת דרך ומשתדלת להנחיל את אהבת הארץ לתיירים שלי. אני מרגישה שליחות ממש. להדליק את הניצוץ היהודי אצל התיירים המתבוללים.
(עוד אנקדוטה: אבא שלי רופא בצרפת, ובכל היריון ביקש שאטוס ללדת בצרפת בתנאים של בית מלון. אני בחרתי ללדת בירושלים בבית חולים הדסה. ב"ה נולדו לי חמישה בנים. תמיד עלה לי לראש סיפורים של נשים בגלות ובמיוחד הסבתות שלי; כמה היו נותנות כדי ללדת בירושלים?! יש לי הרבה מזל. אני מודה לה' כל יום על זה שזכיתי לעלות ארצה ולהתחתן בעיר הקודש וללדת בה. אין מחיר לזה. אני לא צריכה בית חולים חמישה כוכבים בחו"ל ולא פינוקים נלווים.)
אני מרגישה זכות להמשיך את אברהם אבינו, שלו נאמר: 'לך לך מארצך, וממולדתך, ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך'. יש לי זכות לראות את ילדינו גדלים על אדמת אבותינו. חזרנו הביתה. כמה זכות!"
הסיפור לא נגמר כאן: בעקבות ליאורה למדה גם שרה אחותה במכללת חמדת הדרום – היום גם היא נשואה ומתגוררת בארץ. בעקבותיהן עלה גם אחיהן דוד, למד במכון מאיר ומשרת בצה"ל. וההורים מצאו את עצמם לבדם בצרפת… נראה שלא רחוק היום וגם הם יעשו עלייה.
ליאורה תרמה מכישוריה והכשרתה לתכנית שהביאה אותה ארצה – 'עתיד חמדת', והדריכה מספר סיורים של בנות התוכנית (מתוך: https://www.hemdat.ac.il).