איתור סניפים וכפרי בוגרים
מזל טוב! בני עקיבא נכנסת לשנה ה-90 להקמתה! כמה היא עברה מאז הקמתה ועד היום… עשרות אלפי חניכים, מדריכים ובוגרים עמלים כדי לחולל שינויים קטנים וגדולים בתנועה, בעם ובמדינה בכלל. בואו נצא למסע בעקבות אלו שהתחילו כבר לצעוד לפנינו בדרך הזאת, נכיר אותם ונכיר גם את עצמנו, ונבין איך גם אנחנו הולכים להיות חוליה משמעותית בשרשרת דורות בני עקיבא!
פלסטלינה, קטע מצולם על מנהיגות, כרטיסי דמויות + תעודת זהות לכל דמות, עפרונות
פתיחה: חלקו לכל חניך וחניכה גוש פלסטלינה ובקשו מהחניכים ליצור מהפלסטלינה את ההגדרות שאתם נותנים להם (אפשר גם להשתמש בחול, או לצייר). לכל הגדרה יינתנו שתי דקות יצירה. לאחר כל הגדרה הביטו יחד בכל היצירות (אפשר לעשות סבב ואפילו לצלם את היצירות), ורק אחר כך עברו להגדרה הבאה. הדגישו לחניכים שאתם רוצים לראות את היצירתיות שלהם!
הגדרות: חבר, אח, תלמיד, קבוצה, מנהיג.
השאירו לסוף את ההגדרה של המנהיג. הביטו עם החניכים במה שיצרו ושאלו אותם אם יש הבדל בצורה שיצרו את המנהיג מיצירתם את שאר ההגדרות שנתתם להם.
קראו עם החניכים קטע על מנהיגות:
נבטים–מעלות: קראו את הקטע על הקטר החם (נספח 1). שאלו את החניכים: מדוע מישש האדמו”ר את הרכבת? מה הוא למד מכך? לפי הקטע שקראנו, איזו תכונה לדעתכם מנהיג צריך?
מעפילים ומעלה: קראו את הקטע על צביה לובטקין (נספח 2). לפני הקריאה בקשו מהחניכים לעקוב אחר הכתוב ולשים לב לתכונה שמראה בעיניהם מהי מנהיגות באותה תנועת נוער. לאחר הקריאה חלקו לכל חניך וחניכה פתק ועיפרון ובקשו מהם לכתוב את התכונות. מן הסתם התכונות שיכתבו יהיו אומץ, תעוזה, עמידה על עקרונות, ביטחון, אמונה בצדקת הדרך.
לשבטים הבוגרים: לאחר קריאת הקטע הניחו על הרצפה את המשפט “כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים”. שאלו את החניכים: למה לדעתכם דווקא לנוער יש כוח להוביל ולהנהיג? מה יש בנוער שעוזר לו שלא לפחד לחולל מהפכות? דברו על אומץ, על מוטיבציה, על הזמן הפנוי שיש לנו כנוער, על האש שמאפיינת אותנו ודוחפת קדימה. אנחנו צריכים לנצל את המסגרת של התנועה כדי להוביל דווקא בזמן הזה ודווקא במקום הזה!
דברו עם החניכים על מנהיגות: יש לנו כוח להוביל ולחולל שינויים, להסתער קדימה, להחליט על משהו וללכת איתו עד הסוף ולסחוף אחרינו עוד רבים… צריך רק להעז! מנהיג הוא אדם בעל אומץ, אדם שיכול להרים את עיניו ולהסתכל רחוק, להציב יעד ולהסתער עליו עם חבריו או חניכיו.
חלקו את החניכים לקבוצות, וכל קבוצה תקבל כרטיס על דמות כלשהי (נספח 4) ודף תעודת זהות (נספח 3) שהיא צריכה למלא על הדמות שקיבלה.
לאחר 10 דקות של קריאה ומילוי תעודות הזהות קבצו את כל החניכים למעגל ובקשו מכל קבוצה להציג את תעודת הזהות של המנהיג. שימו דגש על מה שאנחנו לומדים ממנו וממפעל חייו.
סכמו את החלק: פגשנו שישה דגמי מנהיגות שונים שכל אחד מהם השפיע בדרך שלו, לקח ערך מסוים והלך איתו עד הסוף. בזכותם קרו מהפכות קטנות וגדולות, קמו ישיבות בני עקיבא, קם רעיון תנועת הקיבוץ הדתי, עלו אלפים של יהודים לארץ ועוד ועוד מפעלים צמחו מתוך ההנהגה הזו. אותם אנשים שפגשנו ראו בבני עקיבא מקום שמצמיח מנהיגים, מקום שמלא באנשים חדורי מוטיבציה לעשייה, והם פעלו והשפיעו כתף לצד כתף עם חבריהם לתנועה.
שאלו את החניכים: האם מישהו מכם הוביל פעם שינוי מסוים, אפילו קטן? (חשבו מראש על שינויים שהובלתם בעצמכם כדי שתוכלו לספר לחניכים ולדרבן אותם לשתף). כיצד אנחנו יכולים ליצור שינויים ולהובילם?
דברו עם החניכים על מסע פסח המתקרב, על התוכנית ועל הכיף שהולך להיות. כחלק מההכנה למסע אנחנו רוצים שכל אחד ואחד מחברי השבט יהיה שותף להכנה, יקבל עליו משימה כלשהי ויוביל אותה במהלך המסע.
בקשו מהחניכים להתחלק לזוגות (בשבטים גדולים אפשר גם להתחלק לקבוצות ובשבטים קטנים אפשר לחלק לכל אחד משימה בנפרד) ובקשו מהם לחשוב על משימה או על יוזמה לקראת המסע או לבצע משימה או יוזמה שתטילו עליהם (רעיונות בנספח 5).
סכמו את הפעולה: נושא המסע הקרוב יהיה ‘ממשיכים 90 שנה של הובלה . בני עקיבא מאז הקמתה ועד היום עוסקת בהובלת שינויים גדולים וקטנים, במעשים שיכולים להוסיף טוב לעם ישראל. למדנו היום שגם אנחנו יכולים להיות חוליה בשרשרת הזאת ולהוביל שינויים. פגשנו באנשים גדולים שנתנו לנו השראה כיצד חיים חיי מנהיגות, מהן התכונות הנדרשות כדי להוביל ולהנהיג וכמה אומץ ותעוזה צריך כדי לומר: “בואו אחריי!” לסיכום הפעולה חילקנו משימות כדי שהמסע שלנו יהיה יותר כיף, משמעותי ומלא בתוכן, והכי חשוב – כדי שגם אנחנו נוביל! אנחנו סומכים עליכם שבמסע הזה אנחנו עומדים לראות איך כל אחד ואחד פה מוביל ומקבל אחריות. ניפגש במסע ?
הצעה לצ’ופר: סוכרייה בצורת לב, כרית קטנה בצורת לב או מחזיק מפתחות בצורת לב, וכיתוב: “בלב אמיץ בעז”ה – מסע פסח התשע”ח!”
לאחת העיירות שבפולין הגיעה השמועה, שלמחרת תגיע הרכבת הראשונה.
בהגיע הרכבת יצאו לקראתה כל בני העיירה ובהם יצא גם אדמו”ר העיירה.
החל האדמו”ר למשש בידיו את הרכבת קרון אחר קרון עד שהגיע לקטר.
תמהו חסידיו לפשר התנהגותו ושאלוהו על כך.
השיב להם האדמו”ר:
“מכל דבר שבעולם יש ללמוד ולהפיק לקחים.
ראיתי את הרכבת והינה הקרונות שבה קרים כקרח,
לא הבנתי כיצד ייתכן שנעה הרכבת. גיליתי את התשובה כשמיששתי את הקטר,
הקטר היה חם ולוהט.
הסקתי את המסקנה:
אם העומד בראש – חם הוא,
יש בכוחו לגרור אחריו רבים,
שהם כשלעצמם קרים כקרח”.
צביה לובטקין – מורדת, מנהיגה וחלוצה
יש שאלות שלא נתנו מרגוע לחברים בארץ וגם לנו: השאלה האחת היא: כיצד קרה הדבר שעם שלם הלך ככה, פשוט צוואר, לטבח. השתדלתי בסיפורי להסביר את הדבר כמיטב יכולתי. אינני יודעת מה המסקנה העולה מדברי. אך רוצה אני לומר, אם כי אין זה עוזר לנו, ואין זה מקל עלינו, שספק רב בעיני אם עם אחר היה עומד עמידה שווה בתנאים כאלה של בדידות איומה, ונגד מכונה משוכללת ומסודרת כל כך של הגרמנים. אנו יודעים איך הלכו לטבח הפולנים והשבויים הרוסים, ואיך נכנעו עמים שלמים בפני הנאצים.
השאלה השניה היא – מניין בא הכח הזה של התנועה החלוצית, לתנועת הנוער, אשר לקחה לידיה, אולי קצת במאוחר, בימים הקשים את הגה הנהלת החיים היהודיים. נדמה לי, שאין צורך לחפש הרבה את התשובות לשאלה זו. אין זה נכון, וזה גם מכאיב מאוד, אשר חושבים שעמידנו של הנוער בתוך שהתרגש עלינו היה עניין של יחידים. של יצחק או צביה או מרדכי או פרומקה. כולנו חיינו וחיים בהכרה, שאין לדעת מה היה עולה בגורלנו, ללא היינו חברים לתנועה, ללא ספגנו מילדותנו את הערכים, אשר אתם נתתם לנו. זהו בעצם סוד כוחה של התנועה: שידעה תמיד לתבוע מאנשיה. היא רצתה לחנך והיא חינכה אנשים מהפכניים, שעמדו ויכלו לעמוד בתקופות שונות ובקטעים קשים על קוממיות העם, על קוממיות האדם בישראל, ועל קוממיות האדם בכלל. רק בכח החינוך שקיבלנו יכולנו כך לעבור את התקופה הזאת… יכולנו לעמוד בגטו כאשר עמדנו רק מפני שהיינו קולקטיב, תנועה, מפני שכל אחד ידע שאין הוא בודד. כל יהודי הועמד בודד מול גורלו. יחיד ועזוב בפני האויב כביר הכח. אך אנחנו עמדנו מהרגע הראשון ועד הסוף כקולקטיב, כתנועה. הרגשה זו, שישנה תנועה, שיש ציבור אנשים הדואגים איש לרעהו, שקיימת דרך משותפת, היא שאפשרה לכל אחד מאיתנו לעשות את אשר עשינו. הדבר הטרגי ביותר היה, שיהודים לא ידעו מה לעשות. מאז הימים הראשונים, משהתחילה הדמורליזציה הגדולה בגטו ועד ימי החיסול והמוות – לא ידעו מה לעשות. ואילו אנו ידענו מה רצוננו לאור הערכים שהתחנכנו בהם. חיפשנו ומצאנו את הדרך. זה היה הכח שאפשר לנו לחיות.
שלום קרניאלשלום קרניאל נולד בו’ באב תרע”ב (20 ביולי 1912) בעיר קרקוב, פולין, בבית חסידי-ציוני. הצטרף לתנועת ‘השומר הדתי’, היה פעיל בקן התנועה בעירו ובמחוזות הסמוכים, הדריך וחינך וריכז סביבו צעירים רבים. קרניאל ראה את תפקידו בהפצת רעיון הקיבוץ הדתי ותמיד הדגיש את הקשר שבין מוסר היהדות לרעיון הקבוצה. בחייו הפרטיים היה אדיב ושקט, אך בוויכוח על עקרונות התנועה וטוהר דרכה לא ידע פשרות ולא נרתע מפני מכשולים. הוא היה ממעצבי דרכה החינוכית של התנועה ומן הראשונים שהכירו בצורך לכוון את הנוער להגשמה מגיל צעיר.
בניסן תרצ”ט עלה קרניאל ארצה והיה ממתיישבי עלייתה של הקבוצה לכפר עציון, ושקד על פיתוח המשק ומפעליו. קרניאל לא בחל בעבודה גופנית ועבד בייעור ובשאר עבודות המשק.
בשנת תש”א נבחר קרניאל לחבר הנהלה הארצית של בני עקיבא ושימש בתפקיד מרכז מחלקת ההכשרה וההדרכה במשך תקופה ארוכה. הוא היה איש האמונה השלמה וחסיד בכל הווייתו: התפלל בהתלהבות, היה ישר וגלוי לב ודרש הרבה מעצמו ומאחרים והיה מוכן להקריב את נוחותו וענייניו האישיים לשם הגשמת שאיפות התנועה.
בכ”ח בכסלו תש”ח (11 בדצמבר 1947) נסע קרניאל בשיירה (‘שיירת העשרה’) מירושלים לכפר עציון. השיירה הותקפה, וקרניאל הספיק לתפוס רובה של נוטר שנפל, להדוף את המתקיפים ולהחזיק מעמד כאחרון בשיירה שעה ארוכה עד שאזלה התחמושת, ואז קרבו אליו הערבים והמיתוהו. הניח אישה וילד בן שמונה חודשים.
שרה שטרן קטןשרה שטרן קטן נולדה בו’ בסיוון תרע”ט (1919) בלודז’, פולין. הוריה צבי חיים וגננדל אביטל שטרן השתייכו לחסידות גור, ואחד מסביה היה רב ופוסק הלכה. שרה הצטרפה לתנועת ‘השומר הדתי’ ובהמשך הקימה את סניף בני עקיבא בעיר לודז’ ופעלה בהנהגת התנועה בפולין. היא הובילה את הברחת היהודים מפולין, ובעת שהתכוונה לעלות לארץ פרצה מלחמת העולם השנייה. ככל יהודי האזור נאלצה שטרן לחיות בגטו בתנאי רעב ופחד מגירושים, אולם פעילי תנועות הנוער המשיכו גם בגטו לארגן פעילות חינוכית ותרבותית ולהמשיך להתכונן להגשמה ציונית, וגם היא עסקה בכך בנחישות ומתוך סיכון עצמי.
ב-1944 שולחה שטרן לשטוטהוף, ומשם – לאושוויץ. מששוחררה מהמחנה חזרה לעירה, ולשברון ליבה שמעה כי איש מבני משפחתה לא נותר בחיים. שרה אזרה כוחות והחלה לפעול ולסייע בקליטת הניצולים. היא גייסה מחדש צעירים והקימה בעבורם קיבוצי הכשרה לקראת עלייה. היא שכנעה אותם שלא לנטוש את דרך התורה והמצוות, וכן נאבקה לשמור על ייחודה הדתי של התנועה. הייתה אם רחומה ודואגת לחניכיה בהכשרות, שמקצתם נקלטו אחר כך בקיבוץ הדתי ואחדים נפלו בקרבות מלחמת העצמאות.
ב-1947 עלתה שטרן ארצה והתיישבה בקבוצת יבנה, וב-1953 החלה לפעול במסגרת ארגון הפועלות של ‘הפועל המזרחי’. בשנת 1977 נבחרה שטרן קטן לכנסת התשיעית מטעם מפלגת המפד”ל. בשנת היובל למדינה, שנת תשנ”ח, זכתה שטרן קטן בפרס ישראל על מפעל חיים. פשטות הליכות, אהבת הבריות ויראת אלוקים אפיינו אותה עד ימיה האחרונים.
האדמו”ר החלוץרבי ישעיהו שפירא נולד בפולין בי”א בשבט תרנ”א (1891) והיה אדמו”ר לא רשמי בשושלת גרודזיסק וממנהיגי החלוצים הדתיים בארץ ישראל, ועל כן כונה ‘האדמו”ר החלוץ’. הוא פעל בקרב הציבור החסידי וקרא לעלייה לארץ ישראל. היה מנהיג חסידי ציוני נלהב, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית; נבחר לנשיאות קק”ל ומונה למנהל בנק זרובבל. בשנת 1942 התיישב האדמו”ר החלוץ במושב הדתי כפר פינס ועסק שם בחקלאות. נפטר בה’ בסיוון תש”ה (1945) ממחלה שלקה בה עקב השמועות הקשות שהגיעו מאירופה, ובהן מותם של בני משפחתו.
האדמו”ר החלוץ חי את חייו בדרך תורה ועבודה במעשיו ובהשקפתו, וביטא זאת היטב בקול הקורא שכתב: “רוצים אנו בחיים של עבודה ויצירה על יסוד היהדות המסורתית. אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם בד’ אמות של הלכה בלבד, ומאידך אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונה של לשון וארץ בלבד, ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותנו הלאומית על האופי הלאומי שלנו” (מתוך קול קורא של מייסדי תנועת ‘המזרחי’ שכתב עם המייסדים האחרים).
הרב אברהם צוקרמןהרב אברהם צוקרמן זצ”ל נולד בח’ במרחשוון תרע”ו (2 באוקטובר 1915) בעיר לבדוב, ליטא. כשהיה בן 11.5 נסע ללמוד בישיבה באושמנה, השייכת לזרם ישיבות המוסר הליטאיות, וכמוה היו כל הישיבות שלמד בהן בהמשך.
בזכות לימודיו בישיבה קיבל הרב אישור עלייה לארץ (סרטיפיקט). הוא מימש את האישור, ובל”ג בעומר תרצ”ו (1936) הגיע לנמל חיפה. מאז לא עזב הרב את הארץ, וחגג בכל שנה את יום עלייתו. הוא התנגד ליציאה מהארץ אפילו למסע לפולין. עם הגיעו לארץ נסע הרב לבני ברק, ללמוד בישיבת ‘בית יוסף’. בשנת 1939 פנו אליו מבני עקיבא בבקשה שירכז את סניפי הצפון של התנועה. הרב עבר לצפון וחילק את השבוע שלו במעבר בין הסניפים.
בחורף ת”ש (1940) הוקמה ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה. למהלך זה היה שותף הרב צוקרמן, שהיה פעיל בתנועה. לישיבה הגיעו 13 בחורים, והרב נריה היה הר”מ שלהם. כשהגיעה קבוצה נוספת בי’ באייר, הגיע הרב צוקרמן כדי להיות להם ר”מ. הרב צוקרמן פעל להכנסת לימודי תיכון לישיבה למרות התנגדותו של הרב נריה לעניין. לשיטתו, חובתו ההלכתית של אב ללמד את בנו אומנות חלה על לימוד לימודי חול המאפשרים הוצאת תעודת בגרות. יתרה מזו, הרב צוקרמן אף עודד את תלמידיו להוציא תארים אקדמיים מתוך ראייה כי בימינו נדרש תואר אקדמי לשם רכישת מקצוע.
הרב אברהם צוקרמן נפטר בט”ז במרחשוון תשע”ד (20 באוקטובר 2013), והוא בן 98. בצוואתו כתב: “ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך. זו תפילה שנכנסה ללבי וחיפשתי דרכים לקיימה, כי היא היסוד לעבודת השם ולעבודת האדם”. הרב צוקרמן הניח אחריו את אשתו, רבקה, שלוש בנות ושני בנים, 36 נכדים ויותר ממאה נינים.
יום ההוקרה לפצועי צה”ליום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, המצוין מדי שנה בשנה בי”ז בכסלו, החל בשנת 2014, נועד להוקרת פועלם של פצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה לאורך כל שנות היישוב היהודי החדש בארץ ישראל.
היוזמה החלה כפעילות מקומית של תנועת בני עקיבא במחוז דרום. רכז המחוז אליעד אברקי החל זאת כתוכנית הרצה בערי הדרום בהובלת סניפי באר שבע, ובה בעת נעשו ניסיונות לקבל ליום הכרה ממלכתית. ביולי 2014 אישרה ממשלת ישראל הצעת החלטה הקובעת כי בישראל יתקיים יום הוקרה שנתי לפצועים במלחמות ישראל ובפעולות האיבה. התאריך שנקבע, י”ז בכסלו, הוא התאריך העברי של כ”ט בנובמבר 1947, יום החלטת עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
על פי החלטת הממשלה, ביום ההוקרה יתקיימו שני אירועים ממלכתיים: אירוע הוקרה במעמד נשיא המדינה וציון יום ההוקרה בכנסת.
מערכת החינוך ותנועות הנוער עורכות פעילויות חינוך והסברה בנושא, לרבות מפגשי תלמידים עם פצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. רשויות מקומיות מקיימות ביום הזה אירועים ופעילויות הוקרה, לרבות אירועים בהשתתפות פצועי צה”ל.
תנועת הבוגרים של בני עקיבאתנועת הבוגרים של בני עקיבא הוקמה בשנת 2010 על ידי בוגרי התנועה, ונמנים בה כלל בוגרי התנועה. התנועה הוקמה כדי לספק לכל צעיר המעוניין בכך (בין שהוא בוגר התנועה ובין שלאו) פלטפורמה מתאימה ומאורגנת ללימוד ולעשייה ערכית המותאמת לגילו וליכולותיו. כל זאת תחת המסגרת הרחבה של תנועת בני עקיבא. כ-10,000 בוגרים ובוגרות בני 20–30 פעילים היום בתנועת הבוגרים בגרעינים ובכפרי הסטודנטים, בקהילות המשפחות ובאירועים בכל רחבי הארץ.
ההבנה כי חסרה תרבות פנאי ורוח לחלק נרחב מן הציבור הדתי-לאומי בשנות העשרים לחייהם הובילה את תנועת הבוגרים של בני עקיבא ליזום אירועים אשר יתאימו לערכי התנועה ויספקו תרבות חיונית. במסגרת התנועה מתארגנים אירועים הקשורים לחגי ישראל, מתקיימות שבתות קהילתיות פעמים מספר בשנה ונערכים גם מפגשי שיח עם דמויות בולטות בחברה הישראלית.