איתור סניפים וכפרי בוגרים
בפעולה הזו נתמודד עם השאלה מי אמור לדאוג לעוני בעולם בשני רבדים, בשמיים ובארץ: בשמיים – אם הקב”ה ברא מציאות קשה כל כך של עוני, למה הוא לא דואג לעניים? ומצוות הצדקה, שאנחנו מצווים עליה פעמים רבות כל כך, היא בשבילנו או למען העניים? בארץ – האם למדינה יש אחריות לאזרחיה העניים? האם העני הוא עול על החברה או שהוא הדרך של החברה להגיע למציאות של חברה מתוקנת, שלמה וטובה יותר?
שאלות ותשובות מודפסות, חבילת ביסקוויטים, פתקים עם המספרים 1,2,3, דפים חלקים וטושים, נתונים מודפסים, אמצעים למשימות מגבילות (בנספחים), מצבים מודפסים, מחשב ומקרן.
לשבטים הצעירים: שחקו עם החניכים תופסת קרח – חניך שייתפס ייעמד במקומו ויחכה עד שיגיע חניך אחר וייתן לו ‘כיף’. בינתיים הוא ‘יימס’ (5–10 שניות מאז תפיסתו), ישקע מטה-מטה, ואם לא יקבל ‘כיף’ עד שהוא כבר ממש על הרצפה – הוא יהיה התופס הבא (הרעיון: ההזדקקות שלנו לחברה והשאלה אם היה עניין במשחק אילולא היינו זקוקים זה לעזרת זה כדי להישאר בו. מצד אחד הנתפסים הם ‘עול’ על חבריהם, ומצד אחר הם מכניסים עניין ואקשן למשחק).
לשבטים הבוגרים: אפשר להתחיל מאפשרות ב של השלב הראשון בפעולה.
אפשרות א: שחקו עם החניכים ‘אחד נגד מאה’ בשאלות שעניינן העוני בארץ ובעולם (דוגמאות בנספח 1). כל אחד מהחניכים יקבל שלושה פתקים, שבכל אחד מהם רשום מספר אחר (1,2,3). בתחילת המשחק בחרו חניך אחד והעמידו אותו בגבו לשאר החניכים. שאלו שאלה והקריאו את שלוש האפשרויות. כל החניכים ירימו את תשובתם, ולאחר מכן ירים החניך הנבחר את תשובתו. אם החניך יצדק הוא יקבל נקודה וימשיך לשאלה הבאה. אם החניך לא יצדק, הוא יחזור לשאר השבט, וייבחר חניך חדש. אפשר לשכלל את המשחק ולהתאים את אופיו לחברי השבט ולמספר החניכים.
אפשרות ב: משחק הביסקוויטים – חלקו את החניכים לכמה קבוצות, בהתאם למספר החניכים בשבט. כל קבוצה תקבל מספר פתקים זהה עם תשובות אפשריות (נספח 1). כל קבוצה תבחר נציג. שאלו את אחת השאלות (נספח 1), והנציג יצטרך לאכול בזריזות ביסקוויט אחד ולאחר מכן לקחת את הפתק שבו התשובה הנכונה ולתת לכם. הקבוצה שהנציג שלה הביא את התשובה הכי מהר, תנצח. בשאלה הבאה יתחלף הנציג.
אפשרות ג (לשבטים בוגרים): פזרו על הרצפה נתונים (נספח 2). תנו לחניכים להתבונן קצת בנתונים, ולאחר מכן שאלו: מאילו נתונים פה אתם מופתעים? מאילו אתם ממש לא מופתעים? האם אתם מכירים את אחד מהנתונים באופן אישי?
חלקו משימות לכמה חניכים (נספח 3) והפעילו עליהם מגבלה כזו או אחרת. הם אינם יכולים להשתחרר מהמגבלה, אך הם יכולים לבקש את עזרת חבריהם. הרעיון במשימה זו הוא לחוש את תחושת החוסר, את המוגבלות, וגם את העזרה שאנו יכולים לקבל מהסביבה.
שאלו את החניכים: מדוע יש עוני בעולם?
סביר להניח שיעלה מגוון תשובות. כל תשובה בקשו מהחניך המציע לכתוב על דף, והניחו על הרצפה את כל התשובות. הנקודה פה היא לעורר את החניכים לחשוב לעומק מדוע יש עוני בעולם.
הצעות לתשובות (למקרה שהחניכים אינם מצליחים להעלות בעצמם) – בנספח 4.
בשבטים הבוגרים מומלץ לפתח עוד את השאלה על קיומו של העוני בהיבט הדתי-אמוני: כתוב בתורה “כי לא יחדל אביון מקרב הארץ”. זו אמירה קשה! האם זה אומר שמציאות של עוני היא אידיאלית?! למה שהקב”ה ירצה שמציאות כזו תהיה אידיאלית?
הוסיפו שאלה לדיון: מה יכול להיות טוב בקיומו של העוני בעולם? (העוני יכול לעשות אותנו אנשים טובים יותר, גיוון כלכלי וחברתי במציאות, אפשרות לקיום מצוות, שיהיה על מה לעבוד ומה לתקן).
בשלב זה ננסה להבין על מי מוטלת האחריות לדאוג לעניים במציאות.
חלקו לכמה חניכים מצבים קצרים (נספח 5), ושאלו אותם אם לדעתם הדמויות פעלו בצורה הנכונה.
שימו לב: מהמצב החמישי תרצו לצאת לדיון כללי יותר, ולכן זה יהיה המצב האחרון שתקריאו.
שאלו את החניכים אם לדעתם המדינה חייבת משהו לעניים ולמובטלים. למה?
לאחר הדיון הקרינו לחניכים את הסרטון הזה: https://www.youtube.com/watch?v=HioNk9eCKNc – מדקה 5:40 עד דקה 7:00
שאלו את החניכים:
ספרו לחניכים כי ביהדות יש חובה למנות גבאי צדקה בכל עיר וקהילה (אפשר להביא סיפורים ודוגמאות מבבא בתרא ט–י). כלומר, החברה רואה עצמה אחראית לעניים שבסביבתה. כמו כן יש ביהדות ערך של ‘עניי עירך קודמים’: לאדם יש מחויבות כלפי העניים הקרובים אליו מבחינה משפחתית, פיזית ונפשית, ורק לאחר שהוא דואג להם לכל מחסורם הוא רשאי לתרום ולתת גם לעניים במעגלים רחבים יותר. כלומר העוני יהיה קיים בעולם, “לא יחדל אביון מקרב הארץ”, אבל על האדם מוטלת החובה והאחריות להשתדל למזערו ולהפחית אותו ולסייע לזקוקים לכך.
בעיסוקנו בכלכלה לא נוכל להתעלם משאלת העוני בעולם. העוני, המחסור והמצוקה הם כואבים וקשים, ואנו נפגשים עימם לעיתים. בפעולה ניסינו לברר מהו העוני הזה ולהבין מדוע הוא קיים, וכן חשבנו מה יכול להיות טוב בקיומו. כמו כן ראינו כי יש ציפייה מהמדינה להעניק לעניים עזרה ותמיכה, וכי גם היהדות רואה בחברה הכללית כתובת לעניים שבה.
התשובות (כדאי לכתוב כל אחת בפתק נפרד)
   |
   |
הנתונים לקוחים מאתר עמותת ‘לתת’
ציוד נצרך לשלב זה: במבה, חבל, כיסוי עיניים, דף חלק ועט
‘תשובות’ למצבים:
‘כי יהיה בך אביון’ יכול להיאמר רק לציבור שהרי אי אפשר לומר ליחיד: “כי יהיה בך אביון”. כנגד זה לא תאמץ את לבבך – וכן המאמרים שלאחריו – אמורים בראש ובראשונה אל היחיד, ודבר זה מוכח מן הביטויים שנבחרו במאמרים אלה. נמצא שמצווה זו פונה אל הציבור ואל היחיד כאחד, וחובת הדאגה לעניים חלה על הציבור ועל היחיד כאחד והיא תלויה בשניהם. אולם בכך כבר נתבאר קו יסוד מהותי של המצווה הזאת.
ספק אם יש עוד מצווה אחת הדורשת פעילות בו זמנית מתמדת של הציבור וגם של היחיד כמצוה זו של הדאגה לעניים. נראה בהמשך שהמעשה הנדרש במצוה זאת איננו יכול להיעשות לא על ידי היחיד לבדו ולא על ידי הצבור לבדו, אלא שניהם חייבים להתחרות זה בזה ולפעול זה בצד זה… שלטים הקבועים בבתים המפנים את העניים לקופת הצדקה הציבורית לא נכתבו ברוח ישראל הנאצלת מן המצווה הזאת.
זאת ועוד, בעם ישראל נהגו תמיד לדאוג לעניים, וכמבואר בדברי רבינו הרמב”ם (פרק ט’ מהלכות מתנות עניים, והביאו מרן בשו”ע יו”ד סימן רנ”ו) וזו לשונו: כל עיר שיש בה ישראל חייבים להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים… לגבות מכל אחד מה שהוא ראוי לתת… והם מחלקים המעות… ונותנים לכל עני… ומעולם לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להם קופה של צדקה עד כאן לשונו.
וכל זה ידוע ומפורסם כמצוות התורה, לדאוג לפרנסת הזקוקים. וכיום חובה זאת היא פשוטה בכל מדינה מתקדמת, וכל מחוסר עבודה זכאי לביטוח לאומי לקיום מינימלי. ובזה חטא שאול לגבעונים שגרם להם מיתת רעב והתעלם מחובתו הממלכתית, ולפחות מהשבועה שנשבעו להם נשיאי העדה “להחיותם”.
שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אא”כ יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כר’ חנניה בן תרדיון.
פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה.
פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה.
פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל.
פחות מזה שיתן לו אחר שישאל.
פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות.
פחות מזה שיתן לו בעצב.