פעולת ערב שבת חבריא ב'

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

חלק א’:

על החברים לספר ביחד סיפור, אך כל אחד רשאי לומר רק 2 מילים, מלבד חבר אחד שאין שום מגבלה על כמות המילים שלו. כלומר אפשר שכל חניך יגיד 2 מילים, או מילה אחת, ואפשר שהחניך שאין עליו הגבלה יספר את כל הסיפור לבד, או שהוא ישלב את מי שהוא בוחר, מה שיבחרו החברים.

אם מי שסיפר את הסיפור היה רק החניך שלא היתה עליו מגבלת מילים (גם אם השתתפו עוד מעט מאוד חברים) שאלו את החברים:

• האם הרגשתם שהסיפור הזה שלכם?
• האם היה האכפת לכם מהסיפור?
• מדוע בחרתם שרק חניך אחד או קבוצה קטנה יספרו את כל הסיפור?
• אם כל החברים השתתפו בסיפור, שאלו אותם:
• האם הייתה דרך יעילה יותר לספר את הסיפור?
• מדוע בחרתם שכולם ישתתפו?
• האם אתם מרגישים שהסיפור שייך לכם עכשיו?
• מה אתם אומרים על זה שאם הייתם נוקטים בשיטה השניה, כלומר אם הייתם בוחרים שרק החבר ללא המגבל יספר את הסיפור, הסיפור היה יוצא אסתטי ואמין יותר וכמובן התהליך היה מהיר יותר, האם אלו מחירים שאתם מוכנים לשלם?

סכמו:

בחודש האחרון עסקנו בנושא “קמעא קמעא”, כלומר התבוננו בתהליכיות שעמ”י עבר בשנים האחרונות, חשבנו האם זה טוב או לא ומה ההשלכות של זה. בפעולה הזו נדבר על איך נראית הדרך שלנו, בדומה למשחק, איך נראה התהליך של כתיבת הסיפור שלנו? האם יש אדם אחד דומיננטי יותר? האם יש שיתוף של כל הקבוצות בעם? איך נראה שיתוף הפעולה ביניהן? האם צריך להיות שיתוף פעולה כזה?

חלק ב’:

חלקו את החברים לקבוצות קטנות וחלקו להם את הדף עם המקור ממסכת ברכות והשאלות (נספח 2). תנו 15-20 דק’ ללימוד ולאחר מכן אספו את המסקנות בפורום הכללי. אתם יכולים בינתיים להסתובב בין הקבוצות ולעורר את הדיונים שיהיו מלהיבים יותר 😊

נקודות להתייחסות בגמרא:

• ר’ יוסי “מהלך בדרך” ומפחד ש”עוברי דרכים” יעצרו אותו בתפילה. אדם שמהלך בדרך זה אדם שנהנה מהדרך, הוא חי אותה ויש לה חשיבות בעיניו, אדם שעובר בדרך, הדרך עבורו היא רק האמצעי להגיע דרכו למטרה, לא חשוב בעיניו ההתרחשויות שקורות בדרך. ר’ יוסי מעיד על עצמו שהוא “מהלך בדרך” כלומר שהוא לא מחכה כבר למטרה הבאה, אלא יש לו אורך רוח ויש חשיבות בעיניו לזמן הזה שעמ”י נמצא בו, לאחר החורבן הנורא.
• חורבה מחורבות ירושלים, כלומר זה לאחר החורבן, כלומר המצב בעם ובארץ הוא לא טוב.
• אליהו הנביא כועס על ר’ יוסי שהוא לא התפלל בדרך, כלומר הוא כעס עליו שהוא יצא מן הדרך, העולם, המציאות, העם, כדי להתפלל, לעבוד את בוראו. אליהו זה הנביא שמזוהה יותר מכל עם הגאולה שתגיע במהרה בימינו, כלומר יש כאן איזשהי נזיפה כנראה על דרך לא נכונה שהגאולה לא תתקדם דרכה, איזו דרך? הכניסה של ר’ יוסי לחורבה, כלומר ההיבדלות שלו מן הדרך, מן החיים עצמם, לא תקרב את הגאולה.
• הפחד של ר’ יוסי שמא יפסיקו אותו עוברי דרכים הוא נושא גדול בעולם. איך אפשר לחיות חיים בעלי משמעות לכל רגע בתוך עולם אפור ומשעמם שלא מפסיק לרוץ. ר’ יוסי מפחד להתנגש בעוברי דרכים, באנשים שתכליתם היא להגיע למטרה, כלומר הוא חושב שאם הוא היה מתפלל על הדרך ועובר דרכים היה רואה אותו הוא היה מפריע לו להתפלל. גם התפילה יש אלמנט חזק של נוכחות שזו תכונה שאופיינית למהלכי דרכים ולא מאפיינת עוברי דרכים.
• אליהו הנביא נותן לר’ יוסי פיתרון שנראה מוזר – להתפלל תפילה קצרה. מה זה אומר?

באופן כללי יש בגמרא הזו עדיפות להישארות בתוך השביל, כלומר המציאות היומיומית שלנו, מאשר יציאה ממנו, גם לשם תפילה, כלומר גם לשם עבודת ה’ הפרטית שלנו.

לאור כל זה, אמרו לחניכים כי חלקו השני של נושא חודש ארגון הוא “בענווה דרכנו נפלס” כלומר יש ערך לצורה שבה נראית הדרך שלנו, היא צריכה להיות בענווה. שאלו את החניכים מה אומר המשפט הקצר הזה?

איך אתם רואים היום את המציאות בעם ישראל, בחברה הישראלית ביחס למשפט הזה?

סכמו כי דווקא משום שהתהליך הגאולי הוא ארוך ואיטי, יש משמעות רבה לצורה שבה הוא נעשה. היינו יכולים לבנות מקדש ולהמליך משיח, אבל זה ריק מתוכן, יש כאן עם שלם שמחכה לעבור תהליך של השתלמות עד לבוא המשיח, אין אפשרות להגיע לנקודה הזו לבד, עלינו להגיע אליה כעם. זה אמנם לוקח יותר זמן, זה מאתגר את אורח החיים שלנו בצורה משמעותית מאוד, אנחנו בעצם נדרשים “להתפלל תפילה קצרה” כדברי אליהו הנביא או שלחילופין נקבל הפרעות של “עוברי דרכים”, העיקר שלא נעמוד מנגד. אסור לנו לתת לתהליך הזה לקרות בלעדינו, כי אנו רוצים להשפיע עליו שיתקדם לכיוון שאליו אנו שואפים, אך עלינו להיזהר ולהתייחס בכבוד לכל האוכלוסיות השונות בעם, עלינו להגיע עם הרבה ענווה. אסור לנו להתנשא, להתבדל בחורבת ירושלים, אלא עלינו להישאר בדרך המרכזית, להיות מעורבים עם הבריות וללכת קדימה יחד איתם. הרבה ענווה.

חלק ג’:

• איך לדעתכם ניתן לקדם דברים שאנחנו רוצים לחולל בהם שינוי עם האמירה הזאת?
• האם זה סותר את האקטיביות שלנו כתנועת נוער?