איתור סניפים וכפרי בוגרים
השנה כבכל שנה בעשרות השנים האחרונות יעלו חניכי שבט הרא”ה לבירייה, אבל הפעם זה שונה מתמיד; הפעם החניכים שלכם הם שיעלו להר, ולכם מדריכי השבט יש תפקיד מרכזי בעלייה זו. הפעולה מספרת את סיפור ההיאחזות בבירייה לאורך השנים, בדגש על המניעים, המטרות והערכים שהובילו את המתיישבים לחזור ולעלות שוב ושוב ושוב. לסיום הפעולה מחברת בין הסיפור ההיסטורי לסיפור של הדור שלנו היום.
ציוד
פתיחה – זמן ומשמעות
חלקו את השבט לשתי קבוצות; כל קבוצה תקבל משימה למלא בתוך חמש דקות. קבוצה אחת תקבל משימה כדוגמת הכנת צ’ופר שבטי לביריה, הכנת שלט לחיזוק רוח העם שייתלה בסניף, ניקיון הסניף, סידור הסידורים בבית הכנסת וכו’, והמשימה של הקבוצה האחרת תהיה לשבת על הכיסאות, לא לדבר ולא לעשות כלום.
לאחר חמש דקות כנסו את החניכים ושאלו: איזו מהקבוצות רצתה שהזמן כבר יעבור?
סכמו: אדם שאין לו מה לעשות רוצה רק שהזמן יעבור, מכיוון שלזמן אין משמעות בעיניו,
ואילו אדם שיש לו משימה ומטרה ברורה שואף לנצל כל רגע מחייו כדי להגשים את מטרתו.
ניתן להקריא את דבריו של עמנואל מורנו (נספח 1)
סכמו: רק אדם שיש לו משמעות ומטרה בחיים יוכל להשפיע ולעשות דברים גדולים וחשובים
שעומדים תמיד לנגד עיניו, בכל רגע ומחשבה בחיים, אפילו אם זה רק חמש שניות.
שאלו את החניכים: מה הייתה מטרתם של אנשי בירייה?
חלק א – סיפור בירייה
אפשרות א: צפו יחד עם החניכים באחד מן הסרטונים:
אפשרות ב: חלקו את השבט לשלוש קבוצות. כל קבוצה תקבל חלק אחד מסיפור העלייה לביריה לאורך השנים. (נספח 2 –קישור לסיפור) על כל קבוצה להתכנס, לקרוא וללמוד את החלק שלה, ולאחר מכן להציג אותו לשבט בדרך שתבחר (הצגה, פנטומימה, קריאת סיפור, מהדורת חדשות, ציור ועוד).
סדר ההצגה יהיה לפי הסדר הכרונולוגי של הסיפור.
הביאו מראש תחפושות, חומרי יצירה וכל ציוד שעשוי לעזור לחניכים.
חלוקת הסיפור לשלוש קבוצות:
1 . קבוצה ראשונה – העלייה הראשונה לבירייה. כותרות בחוברת: הקמת ביריה, אסירי
ביריה, כיבוש מצודת ביריה על ידי הבריטים, במשפט.
2 . קבוצה שנייה – מבצע הגידם. הכותרות בחוברת: מסלול הכיבוש – 'מבצע הגידם', ההעפלה לביריה, הקמת ביריה בשנית.
3 . קבוצה שלישית – ביריה ג’. הכותרות בחוברת: הקמת ביריה בשלישית, בשורת הניצחון, המסר והשליחות.
חלק ב – "למען העם והמולדת"
כנסו את החניכים למעגל וחלקו להם קטע מיומנו של יאיר אהרוני, חבר גרעין ו’ בבני עקיבא, שעלה לביריה בשנת תש”ו, והיה לאחר שנים קומונר בסניף ירושלים, (נספח 2).
לאחר מכן חלקו להם את דברים מתוך יומנו של דוד צוובנר שהיה ממקימי המצודה, ולימים נהרג במלחמת העצמאות כחובש בשיירת הל"ה (נספח 3)
נהלו דיון: מה הניע את אנשי בירייה לעלות להר פעם אחר פעם? מה הייתה מטרתם? מה היו הערכים שהובילו אותם?
סכמו: הערכים שהובילו את אנשי בירייה היו רבים: אהבת הארץ והמולדת, גבורה, מסירות נפש, נחישות, דבקות במשימה, אחריות לכלל ישראל, רעות, יוזמה. מה שהניע אותם הוא ההבנה שעכשיו זה תורם, הם נמצאים בנקודה משמעותית שדורות רבים חיכו לה ויש להם פה הזדמנות של יישוב הארץ, הזדמנות לעשות למען העם והמולדת. הם החליטו לקום ולעשות מעשה.
חלק ג – מעולי ביריה לשבט הרא”ה
הציגו לחניכים תמונות של היישוב בירייה בתחילתו ואת תמונת סמל התנועה בביריה כיום (נספח 4)
אמרו לחניכים שהם העולים הבאים לביריה! בעוד כמה ימים הם יעמדו שם בפסגת ההר מסביב לסמל התנועה, לאחר מסע בדרכם של עולי הביריה, חברי בני עקיבא של תש”ו (1946)
שאלו את החניכים:
סכמו את השאלות על ידי דבריו של מנכ"ל התנועה לשעבר דני הירשברג:
"ערב הכניסה לחבריה ב', זה הזמן בו אפשר לדבר על הגשמה, על חיבור אמיתי של דבקות במשימה ודבקות לארץ ישראל. אני חייב לומר שלעמוד כאן כל שנה ולראות את אלפי החניכים צועדים ברגל לכבוש את ההר ולשחזר עלייה היסטורית של חבורת חברי בני עקיבא שדבקה במשימה ועלתה פעם ראשונה, שנייה ושלישית ולא וויתרה, היא עבורנו נקודת ציון שאנו רוצים להנחיל לחניכים: דבקות במשימה, דבקות בארץ ישראל, אנחנו עדיין שבלב שבו יש מאבק על הארץ, אנו רוצים שהחניכים יקחו מכאן את הדבקות הזו, אנו הופכים את ההיסטוריה לסיפור שלנו, הסיפור האמיתי של ארץ ישראל, בירייה הוא סיפור שלבני נוער שהאמינו בכוחם להשפיע ולשנות והחליטו לעשו מעשה"
(מתוך: https://www.youtube.com/watch?v=FTEnjLxfu60)
סכמו – אמרו לחניכים כי פתחנו את הפעולה במשמעות החיים, הסברנו כי אדם שיש לו משמעות ומטרה בחיים יוכל להשפיע ולעשות דברים גדולים וחשובים. בקשו מהחניכים לשתף במשהו שהם לוקחים מסיפור בירייה לחיים שלהם, לחיי משמעות.
סיכום
הסיפור ההיסטורי של בירייה מתחבר לסיפור שלנו היום,
אנשי בירייה היו אנשים של דור הקמת המדינה, דור תש"ח, אנשים שקמו ועשו מעשה, אנשים שבנו את הארץ הזו מתוך אידיאל, מתוך דבקות ברגבי האדמה ובאנשי הארץ הטובה. כיום אנו עדיין בשלב של מלחמה על הארץ, אנו רוצים להתחבר לערכים של דור תש"ח ושל מקימי בירייה ולהמשיך את הצוואה שלהם: "ודור יקום וחי" – להמשיך בבנייה, בתקומה, בדבקות במטרה, לא להתייאש ולהרבות אהבה בינינו. שנצליח בעז"ה!
נספח 1
בסוף מלחמת לבנון השנייה נהרג, סא”ל עמנואל מורנו, קצין בסיירת מטכ"ל, בן 35. עמנואל ויחידתו נכנסו ללבנון כדי לעצור הברחת אמצעי לחימה לחיזבאללה מסוריה ומאיראן. כשרעייתו של עמנואל, הוריו, אחיו וילדיו ישבו עליו שבעה, הגיע אליהם קצין שאינו שומר תורה ומצוות וסיפר להם על שיחה שהייתה לו עם עמנואל זמן קצר לפני שעלו על המסוק שהוביל אותם לתוך המלחמה. שני הקצינים ישבו ושוחחו על כל מיני תרחישים העלולים להתעורר במשימה שלפניהם וכיצד יגיבו בכל מקרה. וכך סיפר הקצין: “עמנואל שאל אותי, ‘אתה יודע, אם מטוס בשטח חוטף פגיעה יש בערך חמש שניות להתרסקות, והניסיון מלמד שכמעט אף פעם אין ניצולים. מה אתה עושה בשניות האחרונות שלך, אם חס וחלילה המסוק שלנו ייפגע?’ הוא שאל כל כך ברצינות, ואני עניתי לו, ‘מקווה לחיות בכל זאת, חושב על הכאב ומקווה שייגמר מהר’. שאלתי אותו מה הוא היה עושה, ועמנואל אמר: ‘מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה לומר שמע ישראל’. הסתכלתי עליו ואמרתי, ‘בסדר, תגיד שמע ישראל, אבל מה יצא לך מזה? בכל מקרה אחרי רגע ההליקופטר יתרסק וכולנו נמות’. אז הוא ענה במילים שמלוות אותי עד עכשיו, ואני מאמין שהן יישארו אתי לכל החיים: ‘אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות, ועדיין יש משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, זאת אומרת שלחיים יש משמעות. אבל אם אדם לא מבין את חשיבות השניות הללו, כנראה אין משמעות לכל החיים שלו, שהרי החיים הם שלב נוסף בדרך לשלב הבא’”.
נספח 2
נספח 3 – מכתבו של יאיר אהרוני, גרעין ו’
אמא, אני הולך! אמא, אני הולך! אל תנסי לעצרני, כי הלוך אלך! רב לי לחבק ידיים! נקראתי ואני הולך! … זה צו הדורות הנישא אלי במבטם התובע, איך אשאר לשבת שאנן ושלו בצל קורת בית חם ואם אוהבת, אם הם יתהלכו עירומים ויחפים, קופאים בכפור ושלג? … אומרת את כך: ”רבים הם – ילכו אחרים!” לא, אמא, הן ידעת יפה כי מעטים נשארנו, ועל שכם כל אחד מוטלים תפקידים של שלושה, תפקיד קדוש ויקר, אשר אין קדוש ויקר הימנו … ואין להשתמט מן המשימה, ואין לברוח
מן המערכה כי יקר כל אחד במערכה הגדולה, הכבדה, מערכת עם הנאבק על חירותו ומולדתו.
נספח 4 – מתוך יומנו של דוד צוובנר
"העולים לביריה מתחילה באו להכשיר מקום לחיילים משוחררים העתידים לשוב מן הצבא. הם ידעו למן הרגע הראשון כי לא יהיו הבתים ולא הקרקעות. מתחילה ידעו שלא יהיה להם חלק ונחלה בנקודה הזאת. כל מה שהם עושים קודש לחיילים המשוחררים אשר יבואו לאחר זמן להתיישב במקום התיישבות של קבע. הם רק מכינים את המקום. בונים בתים, מסקלים את האדמות, מדרגים את מדרוני ההרים, שותלים עצים וכו'. מפעל זה היה נקי מכל חשבונות פרטיים, כולו אומר נכונות למען העם והמולדת." (דוד צוובנר, ממקימי בירייה, נהרג בשיירת הל"ה לגוש עציון)
נספח 5
חברי הקיבוץ בונים את החומה, קרדיט: זולטן קלוגר, לע"מ
חברי קיבוץ ביריה מפנים אבנים על מנת לנטוע, קרדיט: זולטן קלוגר, לעמ
חברי קיבוץ בירייה בחצר המבוצרת של הקיבוץ, קרדיט: זולטן קלוגר, לע"מ.