איתור סניפים וכפרי בוגרים
אנו מוקפים בתרבות מכל הכיוונים, החל באורח החיים שבחרנו, עבור בתופעות שאנו נתקלים בהן סביבנו וכלה בפרסומות שעל צג המכשיר הסלולרי שלנו. תרבות הפנאי שלנו היא מרכיב שאינו מנותק משגרת היום-יום, ובדומה לאוויר – אנחנו נושמים תרבות. אם כך, חשוב לבחון: ממה מורכבת התרבות שלי?
בלונים, דפים ועטים, לוח משחק, פתקים בשתי צבעים, נספחים להדפסה.
בשלב זה נרצה שהחניכים יזהו מרכיבי תרבות בחייהם, והקבוצה תבחין ותכריע יחד אם המרכיבים הללו משמעותיים או לא.
כל חניך וחניכה יקבלו בלון, דף ועט, ויתיישבו במעגל. על כל אחד לכתוב את שגרת היום-יום שלו (כוונו את החניכים לכתוב דברים שקשורים לתרבות וממלאים את שגרת יומם). לאחר שכל אחד יכתוב לפחות עשרה מהרגלי התרבות שלו במהלך היום-יום, הוא יצעד למרכז המעגל, ינפח את הבלון לגודל שנקבע מראש בלי לקשור אותו ויכריז מהם הרגלי התרבות שלו. על הקבוצה להחליט אם הרגל התרבות הזה משמעותי או לא, ואם לחניך יש לפחות שישה הרגלי תרבות הוא ישאיר את הבלון מנופח. אם יהיו לו פחות, הוא יצטרך לשחרר מהבלון את כל האוויר.
לכו למקום שיש בו 25 מרצפות (אם אין כזה מקום בקרבת הסניף, הכינו לוח משחק גדול עם 25 משבצות) והתחלקו לשתי קבוצות שלכל אחת דפים בצבע משלה. שחקו על המשבצות ארבע בריבוע: שאלו כל קבוצה בתורה שאלה בנושא תרבות מהשאלון (נספח 1), וכל קבוצה שתענה תשובה נכונה תקבל הזדמנות לשים את הריבוע במשבצת שהיא תבחר כדי ליצור רביעיית משבצות סמוכות באותו הצבע. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה הראשונה שתצליח ליצור רביעייה באותו צבע.
לאחר המשחק דונו במרכיבי השאלות שעליהן עניתם במהלך המשחק. השאלות מורכבות מנושאים שונים ומגוונים המרכיבים את חיינו.
חלקו לכל כל חניך וחניכה שטרות בסך 3,000 שקלים והטילו עליהם ‘להרכיב’ את התרבות שלהם במכירה פומבית, בקניית ‘מרכיב תרבותי’ שמעניין אותם ומוסיף להם משמעות לחיים (מהמרכיבים התרבותיים של השאלות ששאלתם). כל חניך שינסה לרכוש מרכיב מסוים יהיה מחויב לנמק זאת בסיבה אחת טובה לפחות. אם שניים מתווכחים על אותו ערך ומוכנים לשלם בעבורו סכום זהה, המוצר יימכר למי שייתן יותר סיבות מדוע המוצר משמעותי לו יותר.
קראו את הפסוק מקהלת א, טו (נספח 2), ושאלו את החניכים:
קראו את המדרש שבהמשך הנספח ושאלו:
(למדריכים: הכוונה ב”תחת השמש” היא החומריות שאנחנו חיים בה. העולם גם גשמי, פיזי, אבל באמצעות תוכן וערכים אנחנו מצליחים להעניק לו משמעות, והיא שנותנת לדברים שאנחנו עושים את מהותם. היהדות מחדשת שעל כל החפצים והחומרים שאנחנו פוגשים בחיי היום-יום נוספת משמעות עמוקה, והיא מה שנקרא “מעל לשמש”, כי אלו דברים “לא מהעולם הזה”. מה שחשוב הוא לא רק מה שרואים בעיניים אלא התפקיד של הדברים. זה החידוש של הפסוק: כל מה שמתחת לשמש הוא הבל ורעות רוח, אבל אם נכניס את המשמעות של “מעל לשמש”, הוא יקבל את תפקידו ואת ערכו.)
סיכום והסברים למדרש – במסכת שבת דנו חכמים אם לגנוז את ספר קהלת או לא מפני שדבריו סותרים זה את זה. ההפך מבניית בית היא סתירה, הרס. מאחר שהמסרים שלו סותרים זה את זה ואינם מצליחים לבנות משהו בקומת האדם, חז”ל רצו לגנוז אותו ולא לתת לציבור הרחב גישה אליו.
אך בסופו של דבר חז”ל לא גנזו אותו, כי תחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה; דברי תורה שבכוחם לבנות את העולם ולהוות לו יסוד ובניין.
התורה היא דרך החיים שלנו, כדברי המדרש: “כי לווית חן היא לראשך” – לכל מקום שתלך המצוות מלוות אותך, יש לנו מצוות כמעט בכל צעד שאנחנו עושים, בבגד – ציצית ושעטנז, בבית – מעקה לגג, מזוזה והכנסת אורחים, ברחוב – שילוח הקן, צדקה. התורה היא התרבות שלנו והיא שבונה לאדם קומה משמעותית, הן במובן המעשי – המצוות, הן במובן השכלי והמחשבתי – איך להתייחס לכל מיני דברים כמו מצוקת הנזקק, אמונה בקב”ה, קירוב רחוקים, אחווה הדדית ועוד. לכן ספר קהלת לא נגנז, מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה, דברים המרוממים את האדם ובונים אותו. במילים אחרות: תרבות שטובה לחיים שלנו.
דונו:
יש חלקים טובים יותר בתרבות שלי, והם שנותנים לי משמעות וממלאים אותי בכל מיני היבטים – חברתית/גופנית שכלית/רוחנית – ויש מנגד גם חלקים בתרבות שמוטב שאוותר עליהם, כי הם גוזלים ממני זמן, הם גורמים לי לעשות דברים למרות חוסר אמונתי בהם ועוד.
למדנו שתרבות לחיים בוחרים מסיבה ברורה: היא מעניקה לנו תוכן לחיים, ובלי הסיבה הזאת לא היינו בוחרים בה.
מרכיב תרבות – בני עקיבא
מרכיב תרבות – עולם הדוגמנות והפרסומות
מרכיב תרבות – טלוויזיה
מרכיב תרבות – טלפון
מרכיב תרבות – בית כנסת
מרכיב תרבות – בנק
מרכיב תרבות – תורה
מרכיב תרבות – עבודת ה’
מרכיב תרבות – בגדים ואופנה
מרכיב תרבות – מכוניות
מרכיב תרבות – סרטים
מרכיב תרבות – בתי קפה
מרכיב תרבות – אידיאלים
מרכיב תרבות – תיקון עולם
מרכיב תרבות – ספרים
מרכיב תרבות – כסף
“רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת” (קהלת א טו).
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה .ומפני מה לא גנזוהו? – מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחילתו דברי תורה – דכתיב: “מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש”, ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש – יש לו. סופו דברי תורה – דכתיב: “סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם” )שבת ל ע”ב(.
הרחבה למדריכים
הלוחות של משה היו כבדים מאוד, משקלם היה כמה מאות קילו, אבל מכיוון שהן היו ‘מכתב אלוקים’ החרות על הלוחות מצד לצד נעשו הלוחות קלים יותר.
במובן הרעיוני לתורה יש שני חלקים: צד פיזי מעשי, שבו נכללים החוקים והמצוות וכל מה שאנחנו צריכים לעשות, שמשקלו רב, והוא נעשה קל עלינו בזכות התוכן שלו, התוכן האלוקי.
המדרש אומר “אל תקרי חרות אלא חירות” התוכן הופך את הלוחות לטבעיים לנו. כשהתוכן מרומם המצוות אינן רק עול. שמירת שבת וקיום מצוות ולימוד תורה תמידיים עלולים להכביד, אבל הם אינם מכבידים כי בתוך כל זה גנוז מכתב אלוקים, ציווי אלוקי.
ואולם כשחטאנו בעגל מסופר שהכתובים פרחו באוויר ונשאר רק החלק המכביד והמעיק, בלי שאר הרוח שבהם, ומאז האדם לא היה מסוגל לסבול את עצמו והחיים נהיו כבדים, הדת נהייתה כבדה; לכן שבר משה את הלוחות. הוא לא הרס כלום, הלוחות כבר נהרסו כשהכתב הסתלק מהם עוד קודם, להפך, הוא הציל אותנו ואילץ שיהיו לוחות שניים עם כתב אלוקי. מוטב שתהיה תורה קלה שמתחברת לחיים מתורה שהיא סתם עוד קובץ של מצוות שלא יהיו קלות עלינו כי לא יהיה להן חיבור לקב”ה.
דברי תורה הם המחיים אותנו, “ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים כולכם היום”. בכל יום אנחנו אומרים ב’יוצר אור’: “ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים… ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלוקים חיים“. בכל יום המלאכים משמיעים את דברי ה’ שחיים וקיימים ורלוונטיים בכל יום מחדש. את ברכת התורה אנחנו מברכים בכל יום מחדש, “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”, בכל יום התורה ניתנת לנו מחדש והיא חיה, קיימת ומתחדשת בכל יום תמיד.
בהקפות בשמחת תורה היו נותנים לרב צבי יהודה הכהן קוק ספר תורה קטן כדי שלא להכביד עליו, אבל הוא הסתכל על התורה כעל דבר חי, והרי למדנו במסכת שבת צד “החי נושא את עצמו”, ואנחנו יודעים לעומת זאת שהמת הוא המכביד, ולכן הרב צבי יהודה השיב תמיד שהתורה היא דבר חי שנושא את עצמו ושהוא יכול לשאת ספר תורה כבד…
התורה, אם היא מחיה אותנו, לא תהיה כבדה לנו. אבל אם מבחינתנו היא ‘מתה’, ברור שהיא לא תישא את עצמה אלא תוטל עלינו בכבדות. אם נחיה אותה באמת והיא תחיה בנו, היא תהיה קלה לנו, ואם לא, היא תהיה כבדה עשרות מונים…
אם נראה אותה בגדולתה, בחיותה ובכוחותיה ונכיר בכך שהיא נותנת לחיים שלנו את כל העומק ואת כל המשמעות שבהם, נאמץ בעוז את ראיית עול התורה כחי הנושא את עצמו ונתחזק בלימוד התורה בעז”ה עד שנראה בעזרת ה’ “עין בעין בשוב ה’ ציון”.