ואיך נפשי עוד הומיה

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א: משמעות המושג המיה וייחודיותו.

שחקו משחק שממחיש את החיבור של האדם ההומה לשורש עמוק:

• אפשרות א – משחק שורה מוזיקלית: על כל קבוצה להיעמד בשורה במקום כלשהו. אמרו לחניכים לזכור את מקום השורה ואת מקומם בתוך השורה. השמיעו מוזיקה ובקשו מהחניכים ללכת בחדר, וברגע שתעצרו את המוזיקה החניכים צריכים לחזור למקומם המדויק בשורה, במקום ההתחלתי שעמדה בו השורה. הקבוצה שחוזרת למצב ההתחלתי הכי מהר – מנצחת. אפשר לשדרג את המשחק: לבקש מהחניכים לזוז רק בקפיצות או ללכת בעיניים עצומות וכו’. אפשר לחזור על כך כמה פעמים ולהכריז מנצחת על הקבוצה שצברה את מספר הנקודות הגדול ביותר.
• אפשרות ב – משחק ביתי: חלקו את החניכים לשתי קבוצות. קבוצה אחת תיקרא “כחול”, והשנייה – “לבן”. חלקו שטח גדול לשלושה שטחים קטנים: לכל קבוצה יהיה שטח ביתי, והשטח האמצעי יהיה ניטרלי, ובו יהיו כל החניכים.
  ספרו סיפור. ברגע שתשלבו בו את המילה “כחול” או “לבן”, חברי הקבוצה ששמה מוזכר צריכים לתפוס את חברי הקבוצה השנייה בשטח הניטרלי. הבורחים לשטח הביתי ניצלים. הקבוצה ששבתה את כל היריבים מנצחת.
• הגדרת המושג: שאלו את החניכים: מה פירוש המילה “המיה”?

  הניחו על הרצפה את שתי המשמעויות של המילה:
  המיה –
  1. רחש
  2. געגוע, השתוקקות

  שאלו את החניכים: מה מיוחד במילה המיה? כיצד היא מתארת את הנפש היהודית?

• הסבירו כי מצד אחד המיה היא השתוקקות למשהו, רצון, חלום, ומצד אחר המיה פירושה סערה, תנועה. כלומר הייחוד של המילה המיה היא בכך שהיא מתארת חלום המניע לעשייה. החלום לבדו יכול להישאר אמורפי, לא חייבת להיות לו התממשות במציאות, לעומת זאת חלום שמניע את האדם לעשייה מזיז דברים בעולם.

חזרו למשחק.

משחק א – בולט במשחק שהחניכים היו צריכים כל הזמן לחזור למקום ההתחלתי שלהם, המקום הטבעי שלהם.

משחק ב – יש משמעות גדולה לזהות החניכים ככחולים או לבנים, כל המשחק מתנהל סביב הזהות הזו.

בשני המשחקים בולט החיבור לשורש, לזהות, ובהקבלה לחיים שלנו: ההמיה שאנו מדברים עליה מחוברת חיבור עמוק לזהותנו כיהודים, לשורש שלנו כעם ישראל שחי בארץ ישראל, לקב”ה. הרבה אנשים חולמים חלומות גדולים ומגשימים אותם, אך כאן אנו מדברים על רצון עמוק לקידום של הגאולה שנובע מהחיבור לכלל ישראל, לזהות העשירה שלנו כיהודים, עם כל המטענים וההיסטוריה שהיהדות נושאת.

שלב ב’- נפש יהודי הומיה

הנפש ההומייה היא חלק מהותי בעם היהודי לאורך כל ההיסטוריה. תמיד הייתה כמיהה למשהו, תמיד היו ניסיונות לשנות, לעשות, זה חלק בלתי נפרד מהיותנו יהודים. בשלב זה ניחשף לכמה המיות שהיו בעם ישראל לאורך השנים.

• חלוקה לקבוצות– תנו לכל קבוצה כרטיסייה (נספח 1). לאחר כמה דקות העבירו את הכרטיסיות בין הקבוצות כדי שכל קבוצה תקבל כרטיסייה חדשה. בכל כרטיסייה יש פרטים על דמות שביטאה בחייה המיה, ולאחריה כמה שאלות לחניכים.

שלב ג: שבט בתנועה

בשלב זה ישתפו החניכים בהמיות מהחיים שלהם כדי להבין טוב יותר את מושג ההמיה.

בקשו מהחניכים לחשוב על היותם יהודים: מה זה אומר לכם? למה זה מקשר אתכם?

בקשו מחניכים לשתף: האם יש לכם חלומות הנובעים מרצון להיטיב עם הכלל? מהרצון לקדם את הגאולה?

סיכום

תנו לחניכים את הצ’ופר, מדברי הפרדה של דוד בן-גוריון במעברו לשדה בוקר (נספח 2). קראו אותו ודברו עליו תוך כדי סיכום הפעולה.

ראינו שהייחוד של המושג המיה הוא שהמיה אינה חלום אמורפי, שנשאר מופשט, אלא חלום שמניע את האדם לעשייה ומחובר לשורש העמוק של הזהות. לולא ההמיה עם ישראל ודאי היה תקוע במצב טוב פחות מהמקום שאנו בו היום. בזכות ההמיה, החלום לשנות מציאות והמעשים שבאים בעקבותיו, אנו זוכים לחיות בדור הגאולה, דור של שפע גשמי ורוחני. גם דוד בן-גוריון אמר שהדבר הגדול ביותר שיש לאדם הוא היכולת לשנות מציאות באמצעות המעשים שלו.

נספחים:

נספח 1: דמויות שביטאו המיה בחייהן

רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא נולד בין השנים 135 ל-137 לספירה בתקופת גזרות השמד של אדריאנוס, מעט לאחר מרד בר כוכבא. בנעוריו למד בין היתר מפי רבי שמעון בר יוחאי (מחבר ספר הזוהר) ומפי אביו רבן שמעון בן גמליאל. כבר בהיותו בן שלושים נתמנה רבי יהודה לנשיא הסנהדרין.
המפעל המרכזי והחשוב ביותר של רבי יהודה הוא כמובן עריכת התורה שבעל פה, הלא היא המשנה, וחתימתה הסופית. הוא חילק את המשנה לנושאי אב (סדר), ויצר את ששת סדרי המשנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קודשים וטהרות.
המשנה היא ספר היסוד של ההלכה היהודית. עוד בתקופות שקדמו לרבי יהודה הנשיא הבינו חכמים שיש צורך לאסוף ולכנס את ההלכות, אולם רק מנהיגותו של רבי יהודה הנשיא אפשרה להוציא לפועל את המיזם.
רבי יהודה הנשיא היה לא רק תלמיד חכם אלא מנהיג של ממש: הוא ייצג את היהודים והיהדות לפני הקיסר הרומי, תיקן תקנות חשובות כדי להקל את הנטל הכלכלי על בני עמו וביסס את מעמדה של ההלכה היהודית כאורח חיים.
כך כתב עליו הרמב”ם בהקדמתו לפירוש המשנה: “וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה, ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבנו עד ימותיו… וכאשר כלל הדעות והדברים, החל לחבר המשנה, שהיא כוללת פירוש כל המצות הכתובות בתורה”.

1. מדוע אסף רבי יהודה הנשיא את ההלכות וכתב את המשנה?
2. מה הייתה ההמיה של רבי יהודה הנשיא?

אלעזר רוקח

בשנת תרל”ח (1878), הרבה לפני שקמה המדינה, ביוזמתו של אלעזר רוקח מצפת רכשה קבוצה של משפחות יהודיות מצפת שטחי אדמה מן הכפר גַ’עוּנַה והקימה את המושבה גיא אוני. בני המשפחות שהקימו את גיא אוני ביקשו לשנות את אורח חייהם ולהפוך מלוֹמְדֵי תורה החיים על חשבון כספי החלוקה לחקלאים עברים המתפרנסים מעבודת האדמה. שנתיים נמשכה ההתיישבות החלוצית בגיא אוני, אך בצורת, רעב וקשיים רבים אחרים הכריעו את המתיישבים, והמקום נעזב, אך לא לזמן רב.
גם לאחר שנאלצו המתיישבים מצפת לנטוש את גיא אוני לא ננטש החלום להקים במקום מושבה חקלאית. אלעזר רוקח, שיזם את הקמת גיא אוני, המשיך בניסיונותיו לשכנע יהודים מן התפוצות לעלות לארץ ישראל ולהקים יישובים חקלאיים. רוקח הצליח לשכנע כמה משפחות דתיות של חסידים מרומניה, שהחליטו לעלות לארץ ולהתיישב בה, לעלות ולהקים איתם מחדש את גיא אוני. המתיישבים החדשים שבאו מרומניה נתנו למושבה את השם “ראש פינה” והפכו את הניסיון שנכשל לאבן הראשה של המושבה החקלאית המחודשת.

1. מדוע התעקש אלעזר רוקח להקים את ראש פינה?
2. מה הייתה ההמיה של אלעזר רוקח?

חנה סנש

חנה נולדה בבודפשט שבהונגריה בשנת 1921. היא למדה בבית ספר נוצרי, וכשהרגישה את האנטישמיות המתגברת הפכה לציונית נלהבת. היא עלתה לארץ ולמדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל, הצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים והדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.
לשם מאבק בגרמניה הנאצית התנדבה חנה לצבא הבריטי והצטרפה לקבוצת צנחנים שהייתה מיועדת לצנוח באירופה ולעזור במאבק הפרטיזנים. בשנת 1944 היא צנחה עם חבריה ליד גבול הונגריה, ושם הם הצטרפו לחבורת פרטיזנים מקומית. בהמשך חצתה חנה את הגבול להונגריה, וחיילים הונגרים תפסו אותה. היא נשלחה לכלא ונחקרה בעינויים נוראיים, הועמדה לדין צבאי באשמת ריגול ובגידה והוצאה להורג. לאחר קום המדינה הובא ארונה לקבורה בישראל בטקס רשמי.
חנה סנש כתבה שירים רבים, ובהם ‘אשרי הגפרור’, שעניינו הרצון העמוק והחזק שיש לבני אדם:

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד…
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

1. מדוע סיכנה עצמה חנה סנש והתנדבה לצבא הבריטי?
2. מה הייתה ההמיה של חנה סנש?

נספח 2: דוד בן-גוריון, מתוך דברי פרדה מהעם במעברו לשדה בוקר

“מתנת החלוציות, מתנת הפאר של אנוש, לא נתייחדה לאנשי סגולה ספורים. מתנה זו גנוזה בנפשו של כל אחד מאתנו, וכל מבקשה – ימצאנה. סודה של החלוציות הוא בתביעה, שאדם תובע מעצמו בטרם הוא תובע מהזולת; הוא מקיים בחייו מתוך צורך נפשי, כל אשר הוא רוצה שאחרים יעשו גם הם… אין הוא מטיף אמונתו לאחרים. אין הוא מתחסד בתביעות נאות וחמורות מהזולת, אין הוא מחפש חטאי זרים, אלא הוא מגשים בעצמו את אמונתו בחיי יום-יום”.