איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
פעולה ממערך“נפש יהודי הומייה” – מהי אותה המיה? מה מייחד את פעולת ההמיה, בשונה מחלימת חלום? בפעולה זו נלמד עם החניכים שמלבד הכיסופים והחזון ייחודה של ההמיה הוא היותה כוח מניע לעשייה וחיבורה לשורש עמוק יותר, לכלל ישראל ותורת ישראל. נפש הומה יש בה תזוזה פנימית שדוחפת לפעולה והגשמה, אך היא גם מחוברת עמוק למקור שלה.
ציוד: כרטיסיות (נספח), סיפור כחול-לבן (רשות), צ’ופר (נספח), הגדרות המיה מודפסות (נספחים)
שחקו משחק שממחיש את החיבור של האדם ההומה לשורש עמוק:
הניחו על הרצפה את שתי המשמעויות של המילה:
המיה –
1. רחש
2. געגוע, השתוקקות
שאלו את החניכים: מה מיוחד במילה המיה? כיצד היא מתארת את הנפש היהודית?
חזרו למשחק.
משחק א – בולט במשחק שהחניכים היו צריכים כל הזמן לחזור למקום ההתחלתי שלהם, המקום הטבעי שלהם.
משחק ב – יש משמעות גדולה לזהות החניכים ככחולים או לבנים, כל המשחק מתנהל סביב הזהות הזו.
בשני המשחקים בולט החיבור לשורש, לזהות, ובהקבלה לחיים שלנו: ההמיה שאנו מדברים עליה מחוברת חיבור עמוק לזהותנו כיהודים, לשורש שלנו כעם ישראל שחי בארץ ישראל, לקב”ה. הרבה אנשים חולמים חלומות גדולים ומגשימים אותם, אך כאן אנו מדברים על רצון עמוק לקידום של הגאולה שנובע מהחיבור לכלל ישראל, לזהות העשירה שלנו כיהודים, עם כל המטענים וההיסטוריה שהיהדות נושאת.
הנפש ההומייה היא חלק מהותי בעם היהודי לאורך כל ההיסטוריה. תמיד הייתה כמיהה למשהו, תמיד היו ניסיונות לשנות, לעשות, זה חלק בלתי נפרד מהיותנו יהודים. בשלב זה ניחשף לכמה המיות שהיו בעם ישראל לאורך השנים.
בשלב זה ישתפו החניכים בהמיות מהחיים שלהם כדי להבין טוב יותר את מושג ההמיה.
בקשו מהחניכים לחשוב על היותם יהודים: מה זה אומר לכם? למה זה מקשר אתכם?
בקשו מחניכים לשתף: האם יש לכם חלומות הנובעים מרצון להיטיב עם הכלל? מהרצון לקדם את הגאולה?
תנו לחניכים את הצ’ופר, מדברי הפרדה של דוד בן-גוריון במעברו לשדה בוקר (נספח 2). קראו אותו ודברו עליו תוך כדי סיכום הפעולה.
ראינו שהייחוד של המושג המיה הוא שהמיה אינה חלום אמורפי, שנשאר מופשט, אלא חלום שמניע את האדם לעשייה ומחובר לשורש העמוק של הזהות. לולא ההמיה עם ישראל ודאי היה תקוע במצב טוב פחות מהמקום שאנו בו היום. בזכות ההמיה, החלום לשנות מציאות והמעשים שבאים בעקבותיו, אנו זוכים לחיות בדור הגאולה, דור של שפע גשמי ורוחני. גם דוד בן-גוריון אמר שהדבר הגדול ביותר שיש לאדם הוא היכולת לשנות מציאות באמצעות המעשים שלו.
נספח 1: דמויות שביטאו המיה בחייהן
רבי יהודה הנשיא
רבי יהודה הנשיא נולד בין השנים 135 ל-137 לספירה בתקופת גזרות השמד של אדריאנוס, מעט לאחר מרד בר כוכבא. בנעוריו למד בין היתר מפי רבי שמעון בר יוחאי (מחבר ספר הזוהר) ומפי אביו רבן שמעון בן גמליאל. כבר בהיותו בן שלושים נתמנה רבי יהודה לנשיא הסנהדרין.
המפעל המרכזי והחשוב ביותר של רבי יהודה הוא כמובן עריכת התורה שבעל פה, הלא היא המשנה, וחתימתה הסופית. הוא חילק את המשנה לנושאי אב (סדר), ויצר את ששת סדרי המשנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קודשים וטהרות.
המשנה היא ספר היסוד של ההלכה היהודית. עוד בתקופות שקדמו לרבי יהודה הנשיא הבינו חכמים שיש צורך לאסוף ולכנס את ההלכות, אולם רק מנהיגותו של רבי יהודה הנשיא אפשרה להוציא לפועל את המיזם.
רבי יהודה הנשיא היה לא רק תלמיד חכם אלא מנהיג של ממש: הוא ייצג את היהודים והיהדות לפני הקיסר הרומי, תיקן תקנות חשובות כדי להקל את הנטל הכלכלי על בני עמו וביסס את מעמדה של ההלכה היהודית כאורח חיים.
כך כתב עליו הרמב”ם בהקדמתו לפירוש המשנה: “וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה, ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבנו עד ימותיו… וכאשר כלל הדעות והדברים, החל לחבר המשנה, שהיא כוללת פירוש כל המצות הכתובות בתורה”.
אלעזר רוקח
בשנת תרל”ח (1878), הרבה לפני שקמה המדינה, ביוזמתו של אלעזר רוקח מצפת רכשה קבוצה של משפחות יהודיות מצפת שטחי אדמה מן הכפר גַ’עוּנַה והקימה את המושבה גיא אוני. בני המשפחות שהקימו את גיא אוני ביקשו לשנות את אורח חייהם ולהפוך מלוֹמְדֵי תורה החיים על חשבון כספי החלוקה לחקלאים עברים המתפרנסים מעבודת האדמה. שנתיים נמשכה ההתיישבות החלוצית בגיא אוני, אך בצורת, רעב וקשיים רבים אחרים הכריעו את המתיישבים, והמקום נעזב, אך לא לזמן רב.
גם לאחר שנאלצו המתיישבים מצפת לנטוש את גיא אוני לא ננטש החלום להקים במקום מושבה חקלאית. אלעזר רוקח, שיזם את הקמת גיא אוני, המשיך בניסיונותיו לשכנע יהודים מן התפוצות לעלות לארץ ישראל ולהקים יישובים חקלאיים. רוקח הצליח לשכנע כמה משפחות דתיות של חסידים מרומניה, שהחליטו לעלות לארץ ולהתיישב בה, לעלות ולהקים איתם מחדש את גיא אוני. המתיישבים החדשים שבאו מרומניה נתנו למושבה את השם “ראש פינה” והפכו את הניסיון שנכשל לאבן הראשה של המושבה החקלאית המחודשת.
חנה סנש
חנה נולדה בבודפשט שבהונגריה בשנת 1921. היא למדה בבית ספר נוצרי, וכשהרגישה את האנטישמיות המתגברת הפכה לציונית נלהבת. היא עלתה לארץ ולמדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל, הצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים והדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.
לשם מאבק בגרמניה הנאצית התנדבה חנה לצבא הבריטי והצטרפה לקבוצת צנחנים שהייתה מיועדת לצנוח באירופה ולעזור במאבק הפרטיזנים. בשנת 1944 היא צנחה עם חבריה ליד גבול הונגריה, ושם הם הצטרפו לחבורת פרטיזנים מקומית. בהמשך חצתה חנה את הגבול להונגריה, וחיילים הונגרים תפסו אותה. היא נשלחה לכלא ונחקרה בעינויים נוראיים, הועמדה לדין צבאי באשמת ריגול ובגידה והוצאה להורג. לאחר קום המדינה הובא ארונה לקבורה בישראל בטקס רשמי.
חנה סנש כתבה שירים רבים, ובהם ‘אשרי הגפרור’, שעניינו הרצון העמוק והחזק שיש לבני אדם:
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד…
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.
נספח 2: דוד בן-גוריון, מתוך דברי פרדה מהעם במעברו לשדה בוקר
“מתנת החלוציות, מתנת הפאר של אנוש, לא נתייחדה לאנשי סגולה ספורים. מתנה זו גנוזה בנפשו של כל אחד מאתנו, וכל מבקשה – ימצאנה. סודה של החלוציות הוא בתביעה, שאדם תובע מעצמו בטרם הוא תובע מהזולת; הוא מקיים בחייו מתוך צורך נפשי, כל אשר הוא רוצה שאחרים יעשו גם הם… אין הוא מטיף אמונתו לאחרים. אין הוא מתחסד בתביעות נאות וחמורות מהזולת, אין הוא מחפש חטאי זרים, אלא הוא מגשים בעצמו את אמונתו בחיי יום-יום”.