איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתבחודש האחרון עברנו מסע מתחילת סיפורו של עם ישראל ועד הסיפורים של ימינו. התחלנו וצעדנו מראשית תחילתו של עם ישראל, והגענו לימים שלנו, לשנתיים האחרונות במדינת ישראל. ראינו כי עם ישראל לאורך כל השנים התמודד עם קשיים ואתגרים ועמד בהם בגבורה. פגשנו אנשים שפעלו למען עם ישראל. עכשיו תורנו לעמוד כשפנינו קדימה ולהיות חוליה חשובה בעם ישראל. ראינו כי יש בנו את הכוחות ואת הרוח. ראינו את הצורך בנו, ואף פעלנו בקהילה שלנו. נתרכז בפעולה זו בשאלה איך אנחנו מרימים את הדגל, איך אנחנו ממשיכים ללכת קדימה ברוח גדולה ומגשימים את התקוות שלנו.
הכנות וציוד נדרש
פתיחה: "מסע בזמן – עבר, הווה ועתיד"
שחקו עם החניכים את המשחק 'טאבו': חלקו את השבט לשתי קבוצות, כל קבוצה בתורה תשלח נציג, ועל הנציג להעביר כמה שיותר מילים וביטויים לקבוצה שלו בזמן מוקצב, ללא שימוש במילים האסורות שבקלף (נספח 1).
שלב א: מזוודה לעתיד
הניחו במרכז החדר מזוודה או תיק טיול. ביום חול חלקו לחניכים פתקים וכלי כתיבה ובקשו מהם לכתוב:
בשבת הביאו חפצים שיכולים לענות על השאלות האלה (דוגמאות בנספח 2).
הניחו את החפצים ותנו לחניכים להיות יצירתיים: איך החפצים האלו יוצרים לנו מזוודה המקשרת בין העבר, הווה והעתיד?
*אפשר להכין מראש גם פתקי תשובות שהחניכים יכולים לשים בפנים (למשל: חשוב לי לקחת מהעבר את הגבורה של עם ישראל, את האמונה של עם ישראל. חשוב לי לשמר את הכוח שלנו כעם, את העשייה. חשוב לי להוסיף אופטימיות, חשוב לי להוסיף אחדות וכו').
בקשו מהחניכים שמסכימים לשתף מה הם הכניסו לתיק ולמה.
סכמו: לפנינו מונח תיק שמילאתם בדברים שונים ומגוונים. כל אחד מכם יצר מזוודה לדור הבא, מזוודה שלוקחת דברים מהעבר, מאברהם אבינו ועד ימינו, מזוודה שמשמרת את מה שקורה בעם שלנו בימינו, את הכוח שלנו, ומכילה את החלומות, התקוות והאיחולים שלנו לעתיד. המזוודה הזו מכילה את מה שעם ישראל עובר שנים, ועכשיו הכנו תיק של צידה לדרך בשבילנו ובשביל הבאים אחרינו.
שלב ב: "נע ונד אנוכי"
קראו מתוך נאומו של עזר ויצמן, הנשיא השביעי של מדינת ישראל, בבית הנבחרים הגרמני (נספח 3).
ערכו דיון ושאלו את החניכים:
שלב ג:
הקריאו או השמיעו את השיר 'יש לך כנפי רוח', המבוסס על מילותיו של הרב קוק (נספח 4).
שאלו את החניכים: דיברנו קודם על המשימה שלנו כנוער אבל לא על הכוחות שלנו לעשות אותה… מה הרב קוק מנסה לומר לנו על הכוחות שלנו?
סכמו: התחלנו את החודש במסע מאברהם אבינו ועד הימים שלנו. ראינו איך לאורך השנים עם ישראל לא ויתר ועמד בגבורה. ראינו ופגשנו מיזמים ואנשים שעשו כל כך הרבה לעם ישראל בשנתיים האחרונות. דיברנו על תקומה, על התקומה של מדינת ישראל אז בהקמתה ובתקומה של ימינו, ראינו איך מעשים קטנים משנים מציאות.
אנחנו דור חזק, בעל רוח גדולה, שברגעיו הקשים, קם! פעל! עשה! התגייס! דור שיודע לתת כל כך הרבה. עכשיו זו הבחירה שלנו להמשיך את הרוח הגדולה, להמשיך לפעול ולעשות כנוער, למצוא את המשימה שלנו בעם ולהמשיך ולהיות חוליה חזקה וחשובה בשרשרת! הצעתם כל כך הרבה רעיונות איך אנחנו יכולים להמשיך את השרשרת, אנחנו מאמינים שיש לכם "כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים", דרשו את הכוחות האלו! לכו עם הכוחות האלה ותמשיכו את השרשרת, הוסיפו אור וטוב לעם ישראל ומדינת ישראל.
רעיון לצ'ופר:
"הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?
וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?
וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?" (אבות א, יד)
נספחים:
נספח 1 – כרטיסיות לטאבו
נספח 2 – דוגמאות לחפצים
תנ"ך – מבטא את הקשר שלנו לשורשים שלנו ואת זה שאנחנו בתקופה זו כותבים עוד פרק בתנ"ך.
יומן – לשמר את ההיסטוריה שאנחנו עושים עכשיו, להיזכר בהיסטוריה יהודית לאורך הדורות.
מפתחות – הזמן שלנו לפתוח דלתות חדשות.
מפה – הקשר שלנו לארץ ישראל.
פרי – תקומה שלנו כעם במגוון נושאים וגם בחקלאות לאורך הדורות.
מטוס – ביטוי לעלייה לארץ
מחרשה, צמחים, צמיחה, טרקטור – ביטוי לחקלאות, "החיטה צומחת שוב".
תנ"ך – ביטוי לכך שאנחנו כותבים עוד פרק בתנ"ך.
קביים – ביטוי לקימה מתוך השבר, מהפציעה של החיילים בגוף ובנפש.
שרשרת או מנעול של אופניים בצורת שרשרת – ביטוי לשרשרת הדורות שאנו חלק ממנה, שאנו חוליה נוספת בה.
כלי בנייה – לביטוי של בנייה (אפשר לקחת ממשחקים של ילדים קטנים).
נספח 3 – מנאומו של הנשיא ויצמן בבית הנבחרים הגרמני
הגורל הוליד אותי ואת אחיי בני דורי בימים הגדולים שבהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש. שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי, בכל דור ודור, חייב לראות עצמו כאילו היה שם, בדורות ובמקומות ובאירועים שקדמו לו. לפיכך עודני נודד, אבל לא בדרכים הנידחות של העולם. עתה אני נודד במרחבי הזמן, נע מדור לדור, נוסע בנתיבי הזיכרונות.
הזיכרון מצמצם את המרחקים. מאתיים דור עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. רק מאתיים דור עברו מאז קם אדם אחד ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים דור עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון… רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם – הייתי בכולם:
הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן. נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב ה' את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב… אנחנו ושפתנו חיים. אנחנו, שהתנערנו מן האפר, והשפה – שהמתינה בתכריכים של מגילות תורה ובין הדפים של סידורי התפילות – חיים.
השפה שנלחשה רק בתפילה, שנקראה רק בבתי הכנסת, שהושרשה רק בטקסים דתיים, שנזעקה בתאי הגזים – בתפילת "שמע ישראל" – קמה לתחייה… דווקא במאה הזאת, שראתה אותנו מושמדים ומתים, קמנו לחיים. בשפה הזאת, שבגולה שוחחנו בה רק עם א-לוהים, אנחנו משוחחים בארצנו זה עם זה.
עודנו מתפללים בה, אבל עתה אנחנו גם מדברים בה וכותבים בה ועובדים בה ולומדים בה, מתווכחים בה, מחזרים בה ושרים בה…
בתרמיל הזיכרונות על כתפי ובמקל תקוותיי בידי אני ניצב בצומת הזמנים הגדול של סוף המאה העשרים. יודע אני מהיכן אני בא, ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך.
נע ונד אנוכי, הולך בעקבי אבותיי. וכשם שאני מלווה אותם שם ובימים ההם, כך אבותיי מלווים אותי ועומדים איתי כאן ובזמן הזה. וכשם שאנחנו נתבעים, בכוחו של הזיכרון, להשתתף בכל יום בכל אירוע של עברנו, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של התקווה, להתכונן לכל יום ויום של עתידנו.
נספח 4 – כנפי רוח
בן אדם,
עלה למעלה, עלה.
עלה למעלה, עלה, בן אדם.
עלה, למעלה עלה.
כי כוח עז לך,
יש לך כנפי רוח,
כנפי נשרים אבירים.
אל תכחש בם,
פן יכחשו לך.
דרוש אותם – דרוש, בן אדם,
ויימצאו לך מייד.