"החיטה צומחת שוב"

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: ועכשיו כולם קמים

מתודה: לשבת לקום.
כל חניך וחניכה יקבלו פתק ובו מצב ישיבה אחד: סיכול רגליים, ישיבה על רגל אחת, ישיבה על כיסא, ישיבה מזרחית, ישיבה על הרצפה, ישיבה ברגליים ישרות. בהוראת המדריכים כולם צריכים לקום.
* אפשר גם לתת את כל המשימות לכל הקבוצה יחד.
* אפשר לעשות את המשימה כמה פעמים.
* אפשר להעלות את רמת הקושי: לקום בלי עזרת ידיים, לקום רק בעזרת חבר.
 
שלב א: מהי תקומה?
מהי תקומה? איזו מילה מסתתרת במילה הזו?
הגדרה מילונית: בנייה מחדש; התחדשות; תחייה; שיקום.
תקומה היא שינוי מצב. תקומה יכולה לציין שהייתה נפילה כלשהי, אבל מישהו או הרבה אנשים בחרו לקום ולשנות את מצב הנפילה הזו. תקומה גם מתארת מצב של התחדשות לא בהכרח בגלל נפילה, אדם שבחר לעשות שינוי לטובה בחיים שלו.

שאלו את החניכים: האם אתם מכירים מקרים של נפילה שאנשים חוו, והם קמו ממנה? אולי מקרים שאנשים בחרו לקום ולעשות שינוי?
(למדריכים: שאלות לעידוד תשובות: למי יש סבא שעלה לארץ? האם אתם מכירים מישהו שנפצע בתאונת דרכים ובחר לקום, להתמודד ולהמשיך קדימה? האם יש כאן למישהו סבא או סבתא ששרדו בשואה והקימו משפחה? האם מישהו כאן קיבל ציון לא טוב אבל המשיך ללמוד כדי להשתפר? האם קרה לכם שהתנסיתם בתחום חדש ולא הצלחתם בהתחלה, ובכל זאת המשכתם, כמו נגינה, ספורט, בישול ואפייה? האם יש כאן מישהו שהפסיד במשחק, ולא ויתר וניצח בפעמים הבאות? האם יש לכם חברים שעברו תקופה קשה ובחרו למנף את זה לטובה?)

סכמו: במשחק הפתיחה עברנו ממצב של ישיבה למצב של קימה, ממש כמו שהמילה תקומה מתארת. פגשנו בסבב השיתוף סיפורים שלכם על אנשים וסיטואציות שאתם מכירים על תקומה. בשיח היום-יומי הרבה פעמים אנחנו מדברים על אנשים יחידים שנפצעו או שקרה להם משהו ולמרות הכול בוחרים לקום מחדש. הרבה פעמים אפשר לשמוע את הביטוי תקומה המתכוון לתקומת העם היהודי בארץ ישראל אחרי השואה. כלומר לאחר השואה הקשה התחיל עם ישראל להתקבץ והקים מדינה, ובחר להשתקם, לקום מהשבר. בחלק הבא נרחיב עוד על תקומה של יחידים ושל העם באמצעות סיפורים מתחום החקלאות.

שלב ב: "החיטה צומחת שוב"

חלקו את החניכים לכמה קבוצות, וכל קבוצה תקבל סיפור על חקלאי אחר. לאחר מכן בקשו מהחניכים להציג את סיפורו של האדם שקיבלו ולהתייחס לשאלות המצורפות (נספח 1).

סכמו: פתחנו את הפעולה בהבנה מהי תקומה, כעת עסקנו בסיפורי חקלאים המבטאים תקומה. כשעם ישראל לא היה פה, לפני הקמת המדינה (הצעה להרחבה נספח 2), החקלאות ומצב הצמחים פה לא היה מוצלח.
החקלאות בפני עצמה היא תחום שמבטא את תקומת ארץ ישראל. גם הנביאים מתארים את זה בנבואות הגאולה שלהם, ונרחיב על זה עוד בחלק הבא.

שלב ג: ישראל וחקלאות
בנספח 3 מופיעים משפטים בנושא החקלאות.
בחרו שתי נקודות בחדר, אחת למסכים/מזדהה ואחת ללא מסכים/לא מזדהה. לאחר הקראת כל משפט החניכים יצטרכו לעמוד על הציר שבין נקודה א לנקודה ב כדי לדרג עד כמה הם מסכימים ומזדהים עם המשפט שנאמר.

סכמו: בתחילת הפעולה הבנו מהי תקומה, פגשנו סיפורי חקלאים הנאחזים באדמת הארץ ולמדנו עובדות על עוצמתה של החקלאות בארץ.
מה תאחלו למדינת ישראל לעתיד?
מה אתם יכולים לעשות כדי לסייע לעתיד מדינת ישראל בתחום הזה?

סיכום

נושא החודש הוא "ודור יקום וחי". בפעולה זו פגשנו את ה'חי' של ימינו, תחום החקלאות, המשגשג בזכות חקלאים יקרים אשר בוחרים בכל יום לקום לעבודה החקלאית הקשה למען עם ישראל.
תוכלו לסיים את הפעולה בקריאת פסוקים מנבואות הנחמה על הפריחה בארץ (נספח 4).
יש לנו זכות לחיות בדור שמתגשמות בו נבואות הגאולה! עכשיו תורנו להמשיך את הגאולה הזו ולהשתתף בתקומת העם.

נספחים:

נספח 1 – סיפורים של חקלאים

• גדי ירקוני – שימש ראש המועצה האזורית אשכול שבעוטף עזה, אחת המועצות החקלאיות הגדלות בארץ. נפצע בשנת 2014, בצוק איתן, איבד את שתי רגליו ואיבד חברים. למרות הכול המשיך לעבוד קשה ולשלוח בכל בוקר תוצרת חקלאית טרייה ובריאה לאזרחי ישראל.
• אנה מלר – עלתה לארץ בשנת 1974 מריגה שבלטביה, ממייסדי מושב נעמה, דור ראשון לחקלאות בבקעת הירדן, מגדלת עשרות סוגים של תבלינים. חקלאים בבקעת הירדן הפריחו את השממה ושומרים על הגבול המזרחי של ישראל.
• ישראל קרניאל – דור רביעי לחקלאים ולמייסדי זיכרון יעקב. לחם במלחמת יום הכיפורים במוצב המזח, נפצע ונפל בשבי המצרי. עד היום ממשיך בעבודה חקלאית במשק בזיכרון יעקב.
• שמעון ביטון – דור שני לחקלאות, בעל משק לגידול ביצים ומטעי פירות על גבול לבנון. בשנת 1970, כשהיה בן שבע, נפצע בפיגוע טרור בגבול לבנון שבו נהרג אביו, לכן מגיל צעיר הוא עובד בחקלאות. "מרגש מאוד להמשיך את החזון של אבי ולסייע למדינה ביישוב הגבולות וביטחון המזון".
• ורד בן סעדון – הקימה עם בעלה ארז את ביתם ביישוב ברכה שבשומרון. את כל חסכונותיהם השקיעו השניים ברכישת עשרים דונמים של כרם, ואחר כך בפתיחת יקב 'טורא' ביישוב רחלים. ורד נבחרה להשיא משואה לשנה ה-75 למדינה. "אני… משיאה משואה זו לכבוד כל החקלאיות והחקלאים בכל רחבי הארץ שקמים בכל יום לפני הזריחה, שזורעים בדמעה – וקוצרים ברנה. לכבוד אחיותיי ואחיי, אנשי יהודה והשומרון שמיישבים את הארץ באהבה, בהקרבה ובמסירות. לכבוד ענף היין שמביא הרבה כבוד למדינת ישראל ולכבוד היין הישראלי שאין כמוהו בעולם שפותח, משמח, מקרב לבבות ומאחד בינינו".
• אבידע בכר – חקלאי, חבר קיבוץ בארי ומנהל החקלאות בקיבוץ. איבד את בנו ואת אשתו במתקפה בשמחת תורה. נפצע קשה ואיבד את רגלו. למרות הקושי הרב חזר אבידע לבארי והחל לשתול את תפוחי האדמה בעודו פצוע. אבידע בחר לחזור לעוטף, להמשיך ולהתרכז באופטימיות ולזרוע את השדה. מבחינתו היצמדות לאדמה ולעונות השנה היא דרך להתחבר מחדש לתקווה. "בחקלאות אתה פוגש כוחות גדולים… אני עומד בשדה ורואה את החיטה שצומחת מחדש בכל שנה, את הכלניות שפורחות שוב ושוב, וזה נותן פרספקטיבה. הטבע ממשיך הלאה, וגם אנחנו יכולים להמשיך".

שאלות מצורפת:

• מהי התקומה בסיפורו של החקלאי שקיבלתם?
• מהי התקומה של החקלאי בחייו האישיים?
• מהי התקומה של החקלאי כחלק מעם ישראל?

נספח 2 –

ציטוט מספרו של מארק טוויין, 'מסע תענוגות לארץ הקודש', שנכתב לפני 158 שנה. הסופר האמריקאי המפורסם ביקר בארץ ב-1867, עבר בה בחברת צליינים נוספים לאורכה ולרחבה, ואת התרשמותו חקק בספרו. הנה קטעים מדבריו:

"…ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית – מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית כמעט אין בארץ.
…ארץ ישראל יושבת בשק ואפר, מרחף עליה כישופה של קללה, ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים, ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה; ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה…
נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכא, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי… העמקים הם מדבריות מכוערים, ורק שוליהם מעוטרים בצמחייה דלה, המביעה יגון וייאוש… התצפית למרחוק אינה מלהיבה. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב… לא היה מקום מוצל למנוחה גם לאחר רכיבה של שעתיים שלוש מהמחנה שלנו. וזאת על אף שנחל זרם לצדנו… אמנם ראינו מים, אבל בכל מרחב השממה סביבנו לא היה אפילו קמצוץ צל, ונצלינו קשות בחום בשמש היוקדת… השעה שבע בבוקר, ומאחר שאנו נמצאים בחיק הטבע היה צריך העשב לנצנץ בטל פרחים, להפיץ ריחם והציפורים לזמר בעצים. אך למרבה הצער אין כאן לא טל, לא פרחים, לא ציפורים ולא עצים. ישנם רק בקעה ואגם ללא צל ומעבר להם הרים חשופים".

נספח 3 – משפטים

• לדעתי החקלאות חשובה למדינת ישראל
• אנחנו מקפידים לקנות תוצרת הארץ
• אני מקפיד לברך בברכת 'על המחיה' על הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל
• ישראל המציאה את עגבניות השרי
• יותר מארבעים סוגים של פירות גדלים בישראל
• ישראל נחשבת ליצואנית הפרחים השלישית בגודלה בעולם
• ישראל המציאה את הטפטפות
• ישראל היא מובילה עולמית בטכנולוגיות חקלאיות
• כ-20% משטחה של ישראל הוא שטח חקלאי
• ישראל היא אחת מהיצרניות והמייצאות המובילות בעולם בפירות הדר
• הברכה המיוחדת לפירות הארץ והאדמה מראה את החשיבות שבהם
• החקלאות שומרת על גבולות הארץ

נספח 4 – פסוקי גאולה

• "כִּֽי־בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּוּבָל֑וּן הֶהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֤וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכׇל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ־כָֽף׃ תַּ֤חַת הַֽנַּעֲצוּץ֙ יַעֲלֶ֣ה בְר֔וֹשׁ תחת הַסִּרְפַּ֖ד יַעֲלֶ֣ה הֲדַ֑ס וְהָיָ֤ה לַֽה' לְשֵׁ֔ם לְא֥וֹת עוֹלָ֖ם לֹ֥א יִכָּרֵֽת" (ישעיהו נה, יב–יג).
• "וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא. כִּ֖י הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֑ם וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְנֶעֱבַדְתֶּ֖ם וְנִזְרַעְתֶּֽם. וְהִרְבֵּיתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אָדָ֔ם כׇּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה וְנֹֽשְׁבוּ֙ הֶעָרִ֔ים וְהֶחֳרָב֖וֹת תִּבָּנֶֽינָה" (יחזקאל לו, ח–י).
• "יְשֻׂשׂ֥וּם מִדְבָּ֖ר וְצִיָּ֑ה וְתָגֵ֧ל עֲרָבָ֛ה וְתִפְרַ֖ח כַּחֲבַצָּֽלֶת. פָּרֹ֨חַ תִּפְרַ֜ח וְתָגֵ֗ל אַ֚ף גִּילַ֣ת וְרַנֵּ֔ן כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ נִתַּן־לָ֔הּ הֲדַ֥ר הַכַּרְמֶ֖ל וְהַשָּׁר֑וֹן הֵ֛מָּה יִרְא֥וּ כְבוֹד־ה' הֲדַ֥ר אֱ-לֹהֵינוּ.. וּפְדוּיֵ֨י ה' יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה" (ישעיהו לו).
• "כֹּ֤ה אָמַר֙ ה' בְּיוֹם֙ טַהֲרִ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֺנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וְנִבְנ֖וּ הֶחֳרָבֽוֹת.

וְהָאָ֥רֶץ הַנְּשַׁמָּ֖ה תֵּעָבֵ֑ד תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הָיְתָ֣ה שְׁמָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־עוֹבֵֽר" (יחזקאל לו, לג–לד).