איתור סניפים וכפרי בוגרים
יום הניצחון הוא יום שבו אנו מציינים את יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית. בלוחמים רבים שנלחמו על שחרור אירופה היו גם יהודים רבים אשר חירפו נפשם למען אחיהם הנתונים בצרה. השנה נציין גם אנו בתנועה את יום הניצחון, נכיר את סיפורם של לוחמים אלו, של משפחות יהודיות אשר מורשת הלחימה בנאצים מלווה אותן יום-יום בחייהן, נצדיע ללוחמים ונבין שהמלחמה והניצחון הם פיסת היסטוריה חשובה בהיסטוריה של כולנו.
מקורות מידע נוספים:
החומרים נלקחו בחלקם מאתר “הלו”ז העברי – קובעים מועדים לדורות”
http://bit.ly/9mayEdVideo סרטון הסבר על יום הניצחון (ארוך)
פתיחה:
שלב א – מהו יום הניצחון?
סביר להניח שרוב החניכים לא ידעו לענות על השאלה השלישית, ולכן נתחיל בהסבר קצר על מי היו הלוחמים הגיבורים היהודים ומהו יום הניצחון.
בסוף שלחו לחברים או הציגו בשיתוף מסך את התמונה של נתוני המספרים (נספח 3).
שאלו את החברים:
מה הנתונים הללו מראים לנו? מה היה חלקם של היהודים בשחרור גרמניה?
שלב ב – סיפורים אישיים
למדריכים: סיפורם של הווטרנים שהשתתפו במלחמה ושל כל מי שחוו אותה הוא לב ליבו של יום הניצחון. לא הייתה אפילו משפחה אחת בברית המועצות שהמלחמה ההיא לא נגעה בה באופן אישי והשפיעה עמוקות על גורלה, שכן כל אחד ואחת, אפילו במקומות המרוחקים שיד הנאצים לא הגיעה אליהם, כולם היו מעורבים במאמץ המלחמתי וחלקו את סבלה של האוכלוסייה כולה. בעבור מי שנשארו בחיים היה יום הניצחון הזדמנות לספר את סיפורם.
בחרו באחד הסיפורים המצורפים (נספח 4). אפשר למצוא עוד סיפורים וחומר העשרה באתר ‘מבצע וטרן’: https://www.mivtzaveteran.com/deposition
הראו לחברים את התמונות, ספרו את הסיפור ובקשו מהם לדמיין את עצמם במצבים אלו ולנסות להתחבר לסיפורים המדהימים של יהודים גיבורים אלה.
שאלו את החברים: האם יצא לכם להכיר עולים מברית המועצות? מה היחס שלנו אליהם כחברה? האם אנו מכירים את הגבורה שלהם? את הסיפורים המופלאים שלהם?
סכמו: אותם אנשים הם חלק מהותי מפיסת ההיסטוריה שלנו. ההכרה בסיפורם, בכוחם ובגבורתם וחיבור לעולם התרבות שלהם הם חלק מרכזי במארג החברה הישראלי שאנו שואפים לקיים ולבנות במדינת ישראל.
שלב ג – החיבור שלנו כחברה ליום הזה
שאלו את החברים: אילו תחושות השיר מעורר בכם?
הסבירו: שיר זה הפך להמנון הלוחמים הפרטיזנים, שרבים מהם היו יהודים מברית המועצות, לוחמים אמיצים שלא עמדו וצפו מהצד אלא פעלו למיגור הרוע שסביבם. אנו רואים כאן כיצד גבורה יהודית, אמונה שאנחנו חלק מלאום, מאומה, ויש לנו מחויבות כלפיה, מחוללת שינוי אמיתי במציאות שנראית בלתי אפשרית.
“גדלתי בעיר רוסית. שפת אמי היא רוסית. אני סופר
רוסי. עתה, כמו כל הרוסים, אני מגן על מולדתי.
אך הנאצים הזכירו לי משהו אחר:
שם אמי היה חנה. אני יהודי.
אני אומר זאת בגאווה. היטלר שונא אותנו יותר מכול
אחד אחר. זה נותן לנו כבוד”.
שאלו את החברים:
מה לדעתכם גרם ליהודים להילחם? האם האנשים האלה חשו הזדהות לאומית? מה זה אמור ללמד אותנו כיהודים החיים בחברה שיש בה תרבויות שונות ומגוונות?
שלב ד – החיבור שלנו ליום הזה:
הקריאו לחברים את הקטע של דוד בן-גוריון על כור ההיתוך:
“יהודי באמריקה או בעיראק הוא יהודי – באשר איננו לא יהודי. בלשונו, במלבושו, באורח חייו אין היהודי שונה מבני ארצו הבלתי יהודים, ואף על פי כן, הוא יהודי, כי יש מחיצה – בולטת וגסה או דקה וסמויה מן העין – בין היהודים בין הלא יהודים, ויהודי יודע שהוא יהודי […] ברגע שהיהודי עולה מעיראק ארצה – הוא נעשה יהודי עיראקי, והדגש הוא על עיראק, וכשיהודי עיראקי ויהודי רומני נפגשים במחנה עולים אחד או במעברה אחת, הם מרגישים קודם כל ההבדל, המרחק, המחיצה שביניהם. אין הם יכולים לדבר איש אל רעהו, וכל הליכות חייהם הן שונות. ליהודי הרומני שכנו הוא עיראקי, וליהודי העיראקי שכנו הוא רומני. והוא הדין תימני ופרסי ומרוקני. אין זה ערב רב – כי לא בנקל ולא במהרה מתערבים זה בזה, אלא זהו מפגש של שבטים שונים ורחוקים זה מזה; ואולי יותר נכון להגיד – אוסף של קרעים שאינם מתאחים, ושרק על ידי התקבצותם יחד בארץ מתגלים ההפרשים והתהומות שביניהם”.
לאחר מכן הקריאו לחברים את הקטע הזה שכתב השר נפתלי בנט:
“אני לא מסכים עם האחר הוא אני, האחר הוא לא אני. כל אחד הוא שונה, אני לא מאמין בטשטוש זהויות, אני מאמין בהעצמת הזהויות. הערכים הם מעל הכול, כל ילד במדינה צריך להכיר את המורשת שממנו הוא בא. ילד יהודי צריך לדעת מי הם אברהם ויצחק ויעקב ודוד המלך והרמב”ם וחנה סנש וש”י עגנון ויוני נתניהו. שיפתח סידור לפני שהוא מתגייס לצבא, כל ילד צריך לפתוח סידור. כל ילד מוסלמי צריך להכיר את המורשת והתרבות שלו, וכל ילד דרוזי את המורשת שלו, רק כך, כשיש לך זהות חזקה, אתה בשל לקבל את האחר. אנחנו נקבל את האחר למרות שהוא אחר. אני לא מאמין בלעשות מילקשייק כך שכל תלמידי ישראל יהפכו לנוזל ורוד. ישראל היא פסיפס, ובזה הכוח שלה. יש לנו למשל את מורשת עדות המזרח, שלא קיבלה ביטוי בלימודי היסטוריה שלנו. זה נראה כאילו רק מיבשת אחת הקימו את המדינה הזאת”.
שאלו את החברים:
לסיום, חשבו עם החברים יחד מה אתם יכולים לעשות בשבט או בתנועה כדי לתת מקום אמיתי ולהיות שותפים לסיפור של יום הניצחון בחברה בישראל.
בזום אפשר לבקש מהחברים לשלוח בצ’אט רעיונות ואחרי כמה דקות להקריא את הרעיונות שעלו.
נספח 1 –
זהו את התמונה (התמונות מאתר הלו”ז העברי – קובעים מועדים לדורות)
וטרנים – לוחמים שלחמו בנאצים במלחמת העולם השנייה וזכו לאותות כבוד על גבורתם ואומץ ליבם
האנדרטה הלאומית לניצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית. נתניה
נספח 2 – מצגת
נספח 3 –
נתוני מספרים
נספח 4 –
סיפורי וטרנים
נספח 5 –
שיר הפרטיזנים
מילים: הירש גליק
לחן: דימיטרי פוקרס
תרגום: אברהם שלונסקי
אל נא תאמר הינה דרכי האחרונה
את אור היום הסתירו שמי העננה
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדנו עוד ירעים אנחנו פה
מארץ התמר עד ירכתי כפורים
אנחנו פה במכאובות וייסורים
ובאשר טיפת דמנו שם נגרה
הלא ינוב עוד עוז רוחנו בגבורה
עמוד השחר על יומנו אור יהל
עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל
אך אם חלילה יאחר לבוא האור
כמו סיסמה יהא השיר מדור לדור
בכתב הדם והעופרת הוא נכתב
הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב
כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם
יחדיו שרוהו ונגאנים בידם.