מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

מסתכלים בעיניים

חיבור לאנשי המקום ולסביבה המקומית והתבוננות פעילה מה צריך לשנות.

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
הרא"ה | מעלות | מעפילים | נבטים | ניצנים
משך הפעולה
עד שעתיים
מערך
1/3
  • מתאים ליום חול
  • פעילות בחוץ
מדריך 1 אהב את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

אחרי שדיברנו על שהמקום שבו אנחנו גדלים הוא הבית שלנו ואנחנו שמחים בו, נרצה לפגוש אותו מזוויות נוספות: נצא לפגוש אנשים ורחובות ונחשוב יחד מה צריך לשפר פה ומה אנחנו יכולים לעשות.

מטרות הפעולה

  1. החניכים ייפגשו עם אנשים הגרים בסביבתם וישמעו את דעתם עליה.
  2. החניכים יבחנו איך נראית הסביבה שגדלו בה ומה צריך לשפר בה או לשנות בה.
  3. החניכים ישנו את נקודת מבטם ויעברו להתבוננות פעילה במה שקורה סביבם.

ציוד נדרש:

דפים, דפי תחקיר (כדאי על לוח קשיח), עטים, גיליונות נייר, תלבושות לתכנית האירוח.

מהלך הפעולה:

שלב א פתיחה

פתחו במתודה שקשורה בהסתכלות סביבנו.

אפשרות א: רגליים–עיניים

מטרת המשחק שלא ליצור קשר עין. אמרו לחניכים לעמוד במעגל ולהסתכל למטה, לכיוון הרגליים. הסבירו שכאשר אתם אומרים: “עיניים”, עליהם להרים את עיניים למעלה, לכיוון העיניים. שני חניכים שייצרו קשר עין ייפסלו ויצאו מהמשחק. כאשר אתם אומרים “רגליים”, עליהם להוריד את המבטים בחזרה לרצפה. ינצח מי שהצליח שלא ליצור קשר עין.

אמרו לחניכים שעכשיו אתם הולכים ליצור קשר עין ולפגוש את האנשים שסביבכם. קשר עין הוא השלב הראשוני והבסיסי בהיכרות ובמפגש, ולכן אין לו תחליף. הדרך הטובה ביותר להכיר את האנשים שסביבכם היא ליצור אתם קשר עין, לחייך ולקשור שיחה. כעת, שאתם יוצאים לעשות זאת, זכרו להיות נחמדים, לפנות בנימוס לכל אחד ולכבד כל תשובה.

אפשרות ב: איך אני רואה את הרחוב שלי
חלקו לחניכים דפים ובקשו מכל אחד לצייר את הרחוב שבו הוא גר. אפשר גם לחלק את החניכים לקבוצות ולתת לכל אחת גיליון גדול ולבקש לצייר יחד את השכונה או את היישוב.
בקשו מהם שיציירו פרטים רבים ככל האפשר.

שאלו אותם האם יש משהו שהיו רוצים להוסיף או לשנות, ואם כן – שיוסיפו אותו בציור שלהם.

 

שלב ב – חבק תושב

החניכים יצאו למשימה שבה יפגשו אנשים ויסתכלו סביבם.

חלקו את החניכים לצוותים של שלושה-ארבעה חניכים (בשבטים הצעירים חלקו את החניכים לפי מספר המדריכים וצאו אתם יחד).
לכל צוות תנו דף תחקיר (נספח 1) ועט ושלחו אותם למשימה.
המשימה מחולקת לשתיים:
1. ריאיון של ארבעה אנשים ברחוב על פי השאלות;

  1. תחקור הסביבה.

תנו לחניכים 30–40 דקות להסתובב, וקבעו מראש שעת חזרה לסניף.

 

שלב ג –

החניכים ישתפו את ממצאיהם מהמשימה בחוץ ויבינו שחשוב להתבונן בסביבה ולקבל אחריות רבה ככל האפשר לנעשה בה.

  1. אפשרות א: בקשו מכל קבוצה להכין על גיליון סיכום של התחקיר שלה – מה גילתה, מה ענו לה על השאלון. בקשו מנציג מכל קבוצה להציג לכולם את הממצאים.
    אפשרות ב: תכנית אירוח – סדרו את הסניף כאולפן של תכנית אירוח (בגדים רשמיים יכולים להוסיף לאווירה). אחד המדריכים יהיה מנחה התוכנית, ובכל פעם נציג או שניים מכל קבוצה ‘יעלו לשידור’, והמנחה יתחקר אותם על מה שראו ושמעו מאנשים.
  2. מה עכשיו?

אפשרות א: בקשו מהחניכים לחשוב על משהו מהדברים שעלו בשאלת מה שהיו רוצים לשנות בסביבתם, וינסחו מכתב בעניין לראש העירייה או למזכירות היישוב.
במכתב עליהם לפרט את העניין ולהציע אפשרויות פתרון או מה הם היו רוצים לעשות למען זה.

אפשרות ב: ערכו סבב שבו כל אחד יאמר משהו חדש שלמד או גילה היום על הסביבה שבה הוא חי.

 

שלב ד – למיטיבי לכת (לשבטים בוגרים)

קראו עם החניכים את הסיפור של ש”י עגנון על קליפת תפוח הזהב (נספח 2). לחלופין תנו לחניכים להציג את הסיפור.

שאלות לדיון:

 

  • למה כדאי לגלות מעורבות?
  • האם אתם במנסים לפעול? האם יש סיכוי לשנות משהו דרך מעורבות?
  • מתי יש לקבל אחריות ולפעול?

 

סיכום

כחלק מהנושא של הקיץ רצינו לצאת קצת ולהכיר מקרוב את היישוב שלנו ואת האנשים שסביבנו. ראינו איך אנשים אחרים רואים את המקום והסתכלנו מה יש בו ומה היינו רוצים לשנות בו, והכול משום שהמקום הזה חשוב לנו ואנחנו אוהבים אותו, הוא הבית שלנו.

 

נספחים

נספח 1 –

מסתכלים בעיניים – יוצאים לשטח!

חניכים יקרים, לרשותכם חצי שעה להסתובב ברחבי היישוב. במהלך פרק הזמן הזה עליכם למלא שתי משימות:

 

  1. לראיין לפחות ארבעה אנשים (כדאי שיהיה מגוון גילים וסגנונות):
    • א. מה הם הכי אוהבים כאן? מה הם אוהבים פחות?
    • ב. מה הם חושבים שייחודי דווקא פה?
    • ג. מה הם היו רוצים לשנות או לשפר?
  2. להסתכל סביבכם בזמן ההליכה:
    • א. איך הסביבה נראית? האם נקי? האם יש מפגעים סביבתיים או דברים לא תקניים? אם כן, פרטו מהם.
    • ב. אילו מבני ציבור יש ביישוב? איזה שירות הם מספקים?
    • ג. האם יש משהו שאתם חושבים שצריך לשנות או להוסיף?

 

נספח 2 –

קליפת תפוח זהב (ש”י עגנון)

הסיפור מתחיל בקליפת תפוח-זהב (תפוז), המונחת על המדרכה ברשות הרבים, ואיש אינו מרימה. עדין הנפש דורך עליה ומנקה בשאט נפש את נעלו, בחורה צעירה מחליקה על הקליפה, וכל חפציה מתפזרים מסביב. האנשים החשים לעזרתה מרימים את חפציה – אבל הקליפה נשארת במקומה.

 

הרגזנים הרואים את הקליפה מתרגזים, המתונים מאשימים את המלכלך, אחרים – את העירייה, שאינה ממלאת חובה של ניקיון העיר ורק גובה מסים, ועדיין הקליפה נשארת במקומה. הקליפה התלכלכה ונשחקה – ועדיין היא במקומה, ממשיכה למשוך תשומת לב.

 

עובר אחד, שתקינות השפה העברית חשובה לו, ראה את הקליפה, עצר עובר-אורח ושאלו: “כיצד כותבים קליפה?” ענה עובר-האורח מה שענה, והמומחה התחיל לתקן את שגיאותיו – ועדין הקליפה מונחת במקומה…

 

בעוד הם מתווכחים עבר אדם אחר והציע להם לצלם אותה, כדי שיראו כולם את גודל הבושה והמכשול. הצילום אף יישלח לגולה כאמצעי לגיוס כספים. עבר עוד אדם, התעכב ואמר: “קליפה על הארץ, סימן של חירות מדינית”, מולו אמר אחר: “איזו חירות היא? שנקנית באשפה?”

 

בעודם מתווכחים, עובר זקן ורואה את ההתקלות סביב הקליפה. מתוך פחד שתתעורר מהומה התכופף והרים את הקליפה. ראתה אותו גברת שעמדה שם ושאלה: “ומה לגבי כל האשפה?” שמע אותה אחר ופתח בויכוח מדיני סביב שאלת מיקום האשפה (הרי מדובר בירושלים!), וכל ההמון מתגודד ומתווכח. הזקן, בינתיים, פשוט מפנה את האשפה. כיוון שראו שהוא מפנה את האשפה, התחילו להציע הצעות ולסייע בעצות, איך לאסוף ולאן לזרוק. באה רוח והתחילה לגלגל את האשפה, והזקן חוזר ומרים את האשפה- והקהל מייעץ. זה אומר “את זה קודם!” השני: “לא! את זה!” והשלישי: “בכלל כאן צריך לנקות!” והזקן, שמנסה לפנות את האשפה בקצב העצות, כבר מרים בשתי ידיים. והנה מתפתח ריב סוער בין המייעצים. באותו רגע בדיוק – באופן מופלא, כמובן – מגיע שוטר ומפזר את הקהל הרב. הוא ראה את הזקן עומד יחידי ומפנה ואמר לו: “אתה זה שגרמת למהומה!” ופתח את הפנקס כדי לרשום לו תלונה.

 

מבקש הזקן רשות לספר את הסיפור, והוא מספר את כל מה שקרה מרגע הגיעו. השוטר אומר: “האם יש לך רישיון לפינוי אשפה?” הזקן מתבונן בו בפליאה – והוא רושם במרץ בפנקסו. מזל שנאלץ למהר לארוחת-הצהריים.

 

עמד לו הזקן ותהה על עצמו ועל המדינה.

דעתך חשובה לנו