איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
קומונריות“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא”.
“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה’ בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה’. כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה’. הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה’ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה’ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם”.
במאמר “נתינת מחצית השקל במפקד העם” עמדנו על הבעייתיות שבספירת אנשים ועל הפתרונות לכך, אולם בכל זאת אנו פוגשים מפקד של העם במדבר גם בפרשת כי תשא וגם בפרשת במדבר. מדוע?
רש”י מסתמך על מדרש רבה שמשווה את ספירת העם לעשיר שסופר את עושרו: “מתוך חיבתן מנאם”. העשיר מרוצה מהכסף שאסף, וכדי ליהנות ממנו הוא סופרו שוב ושוב. האם גם ה’ נהנה מספירה זו? האם ה’ צריך לספור בכלל? הרי הוא יודע את מספרם המדויק של בני ישראל גם בלי מפקד!
התשובה נעוצה בפסוק “שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, וכמו שהסביר הרמב”ן: “שאו” – לשון גדולה. ספירת האנשים גורמת גם ליחידים להרגיש שהם חשובים. הדבר חשוב במיוחד כאשר יצאו ישראל ממצרים, משום שהייתה להם מנטליות של עבדים, והמפקד נעשה לקראת הכניסה לארץ והמלחמות הצפויות להם.
מכיוון שהעם גדול, וכשמגיעים למספרים גדולים היחיד יכול ‘ללכת לאיבוד’ ולהרגיש שאין לו חשיבות, המניין חולק לשבטים, ואם הפרט הוא אחד מ-70,000 בשבט יהודה, הוא עדיין מרגיש שיש לו תרומה לשבט.
ועדיין, למרות החלוקה לשבטים, יחידי העם כולו חשים מיוחדים, כי הם זוכרים ששמות השבטים הם שמות של אחים, בנים לאותו אב, ישראל.
ואכן, אם נעיין במדרש שממנו הביא רש”י את פירושו, נראה שנאמר בו שהעשיר מונה את הגורן הטוב בעיניו, ובכך הוא מראה שאותו גורן חשוב לו והאחרים לא. כך גם בני ישראל ירגישו את העדפתם על פני הגויים (ויקיציטוט).
לפני כמה חודשים אמר לי אחד הרכזים בתנועה: “צריכים לבטל את המפקד”. “למה?” שאלתי, “בגלל שבלאו הכי אין לו צורה”, לא איחרה לבוא התשובה.
הבנתי בדיוק על מה הוא מדבר. כמו כל חייל שזכה לחוות בצבא מהו מפקד ואיזו חוויה מדהימה אתה עובר, כמה גאוות יחידה ותחושת השתייכות ורוממות אתה עובר בסופו, גם אני מבין שמפקדים בבני עקיבא (בהכללה, כמובן) זכאים להגדרה – ביזיון.
עכשיו השאלה היא: מה עושים?
יש לנו שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה, די שגרתית בעולמנו, היא להוריד את הסטנדרטים, מלצמצם את ההמנון (שייגמר מהר יותר ושלא יזייפו) ועד לבטל כליל. אגב, אין לי שום ספק מה הצעד הבא: לבטל את מנחה, מפני שגם היא על פי רוב ראויה להגדרה שלעיל. ואפשר להמשיך את התחזית מי הבא בתור.
אפשרות שנייה, שמגיעה מתפיסה שונה לחלוטין, היא להרים את הסטנדרטים, לדחוף את הרף למעלה.
אם המפקד לא הולך נעשה מפקד עוד יותר רציני . לא רק משום ש’להיכנע’ לא במילון שלנו. מה זה בכלל מפקד אם לא ביטוי לזה שאנחנו מאוחדים, ביחד, עומדים בחי”ת, כולם יחד סביב מטרה אחת, שמים לרגע בצד את כל ההבדלים, את כל השבטים, את הצבעים של הבגדים, את הצחוקים האין-סופיים, ושרים יחד בכל העולם את אותו המנון מיוחד שחיבר רבנו משה צבי נריה זצ”ל; שרים יחד את החלום שלנו, שרק אם נהיה מוכנים להיות ביחד נוכל להגשים אותו.
נכון, בשביל להיות ביחד צריך להשקיע , קודם כול חבריא ב’ ומדריכים, כי אתם קובעים את הרף של הסניף. וברור לחלוטין שאם אתם נראים כמו אוסף דחלילים מצ’וקמקים, במקרה הטוב שאתם מגיעים בכלל, אין שום סיכוי לכלום. אבל אם אתם תשקיעו ותהיו מוכנים ללבוש את החולצה הזאת לא בשביל הקומונרית אלא בשביל להיות שייכים למטרה הגדולה הזאת שעם ישראל מחכה לה כל כך, ליום שבו תורת רבי עקיבא תצא מהספרים ותרד לחיים, אם תחפצו לעמוד זקופים וגאים לשיר את ההמנון שלנו בגאווה שראויה לו, המפקד שלנו רק יתעצם והשיר שלנו ינצח.
בברכת חברים לתורה ועבודה,
ה’ עימכם,
ערן יונגר