תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א'-

מתחלקים לארבע קבוצות. כל קבוצה תקבל תמונה של זברה בצורה אחרת. זברה אחת מטושטשת, השניה- מחוסרת כמה איברים, השלישית- לא צבועה בשחור, הרביעית- לא מצויירת במרכזה. לתמונה יהיה מצורף השיר: "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?". על כל קבוצה להמחיז בית אחר מתוך השיר, כל קבוצה בצורה אחרת- בהתאם לצורת הזברה שקיבלה. למשל: זברה קטועה- השיר אמור להיקטע בכל מיני חלקים. זברה מטושטשת אפשר להציג בצורה עייפה או משעמעמת. ככל שהדמיון מרשה לעצמו להוסיף… כדאי לא לכוון את החניכים יותר מדי ולתת לדמיון שלהם לפעול. (בשעה שהחניכים יעסקו בהכנת ההצגה אפשר להשמיע ברקע את השיר).

החניכים יציגו את מה שהכינו. לאחר ההופעה שאר החניכים יצטרכו לנחש איזה סוג של תמונה של זברה ניסתה הקבוצה להמחיש.

שלב ב'-

המדריך יספר כי כעת אנו נמצאים ב"מחלקת תפילות". למחלקה זו מגיעות כל התפילות, ממוינות ונבחנות. אם כל הצגה היתה תפילה, איזה סוג של תפילה היא היתה מייצגת?

איזה תפילות הייתם מקבלים? איזה ציון הייתם נותנים?

(בשלב זה הזברה המטושטשת יכולה לסמל תפילה ללא ריכוז. הזברה הקטועה- תפילה עם הפסקות, למשל דיבורים. הזברה הלא צבועה תסמל תפילה ללא כוונה, וכמובן שדמיון יכול לעזור…)

נשאל: האם גם אנחנו מרגישים לפעמים באמצע התפילה – מטושטשים? קטועים? חסרי תוכן / כוונה?

שלב ג'-

כל חניך מקבל שני פתקים בצבעים שונים. בפתק בצבע אחד עליו לכתוב זיכרון מתפילה מוצלחת שהיתה לו, ועל השני- משפט על קושי שיש לו בתפילה. אין צורך לכתוב שמות…

המדריך יאסוף את כל המשפטים, יערבב ויחלק שוב לכל החניכים, לכל אחד 2 פתקים מ-2 הצבעים. כל חניך בתורו יקרא את המשפטים החדשים שקיבל ויגיב עליהם.

נסו לפתח דיון: האם יש לנו רגשות וקשיים משותפים? מהם הקשיים העיקריים שלנו בתפילה? ממה הם נובעים?

שלב ד'-

החניכים בוודאי ידגישו את הקושי שיש להם להתרכז בתפילה. מהו אותו חוסר ריכוז? מה גורם לכך?

בעצם, רוב חיינו אנו מתעסקים בדברים גשמיים. אם ננסה לחשוב על שיגרת היום שלנו, נראה כי משעה שאנו מתעוררים, אנו עסוקים בפעולות הקשורות לגוף: אוכל, שתיה, ביגוד, לימודים, משחקים, מבחנים, מנוחה…

מה קורה לנשמה שלנו? איפה היא בתוך כל המרוץ הזה?

כשם שהגוף אינו יכול להתקיים ללא מזון גשמי, כך הנשמה לא יכולה להתקיים ללא מזון רוחני. הכוחות הגשמיים והרוחניים שבנו מנהלים מלחמה לשליטה מירבית על האדם. כאשר גוברים הכוחות הגשמיים, נחלשים הכוחות הרוחניים. בשעה שאנחנו מתנתקים מההיסחפות אחרי החומר ומתכנסים לתוך נשמותינו, אנו יכולים לזכך ולטהר את עצמנו.

להמחשת המורכבות בין הגוף לנשמה, מומלץ להציג את "גוף ונשמה: דו שיח או דו קרב?" (מצורף בנספח)

סיכום

בפעולה זו ניסינו יחד עם חניכנו להביט על עצמנו מהצד. מה למעשה קורה לנו בשעת התפילה? למרות רצוננו הטוב להתפלל, אנו נתקלים בלא מעט קשיים. מסתבר שזה קורה כמעט לכולם. עמדנו על כך שבהרבה מקרים קשה לנו להתנתק ממרוץ החיים שלנו, העוסק ברובו בעניינים גשמיים ו"להתפנות" לנשמתנו התובעת את צרכיה.

נספחים

נספח 1 – גוף ונשמה: דו-שיח או דו-קרב?

תפאורה: חדר מגורים. מיטה (ספסל מכוסה יכול להיות רעיון טוב), כסא, ספרים, נטלה וכו'.

דמויות פועלות:

1. גוף – לבוש בגדים רגילים למדי.

2. נשמה – לבושה לבן (אפשר להתעטף בסדין), מחזיקה סידור.

ההתרחשות היא בשעת הבוקר, כאשר הגוף מתעורר, מותח ידיים, מפהק, נוטל ידיים, שם על עצמו כמה בגדים… והופס, הנשמה מופיעה.

(כדאי להשתמש במוזיקת רקע, זה תמיד מוסיף לאווירה)

גוף: נשמה טהורה שהחזרת בי…

נשמה: בוקר טוב, גוף! מה שלומך?

גוף: נשמה, נאי חייב להכניס משהו לפה לפני…

נשמה: בחייך גוף, בוא נתפלל, אחר כך נרביץ איזה ארוחה טובה. כלומר, אתה תרביץ. אתה יודע שזה לא בקטעים שלי.

גוף: אוי, נשמה, כל בוקר אותו הויכוח. מה יהיה הסוף?

נשמה: כבר דיברנו על זה. לך יש את הצרכים שלך ולי יש את הצרכים שלי. צריכים ללמוד להסתדר. פותחת את הסידור ומנסה להתחיל להתפלל.

נשמה: קדימה, קדימה, קצת כוחות, קצת סבלנות, הרבה כוונה וממריאים למעלה.

גוף: את והריחופים שלך, שתהיי לי ביראה.

נשמה עוצמת עיניים ובדבקות מתחילה להתפלל. ממלמלת ומתנענעת.

גוף: נשמה, נשמה שלי, מה דעתך על איזה סרט טוב היום?

נשמה: גוף, לא עכשיו, אני מנסה להתרכז.

גוף: ואחרי הסרט איזו פיצה חמה… אה?

נשמה: גוף, אני מתחננת. אני כל כך רוצה להצליח היום להתפלל כמו שצריך. אני מבטיחה לך שנדבר על הכל אחר כך. טוב?

גוף: יש לך עוד הרבה? אין לי סבלנות.

נשמה לא עונה. ממשיכה בעיניים עצומות.

גוף: אני לא מבין מה את מנסה לעשות.

נשמה סוגרת את הסידור ומסתכלת על גוף.

נשמה: תשמע, גוף. זה לא ילך ככה. או שאת הנותן לי להתפלל או…

גוף (עם פרצוף מחויך): או שמה?

נשמה: או… או שאני הולכת!

נשמה קמה ומתחילה ללכת.

גוף (מסתכל בבהלה): הולכת? נשמה, את לא הולכת… אני מת…

אפשר כמובן להוסיף ולשנות כיד הדמיון. העיקר הרעיון…