איתור סניפים וכפרי בוגרים
איך אתם מגדירים את עצמכם? פעולה זאת מפגישה אותנו עם השאלה “מי אני?” ועוסקת בחשיבות של השקעת חשיבה בשאלה מי אנחנו רוצים להיות. כמו כן נראה בפעולה כי היישום הוא חלק מרכזי מהלמידה.
שלב א
נציג את הנושא באמצעות התייחסות לעולם הייצוג. הכינו מראש במצגת סמלים רבים של חברות שהחניכים מכירים, אך שם החברה לא יופיע בסמל (נספח 1). על החניכים לזהות מה השם של החברה שהסמל שייך לה.
סמלים לדוגמה: חברת החשמל, אגד, קוקה קולה, מגה, זוגלובק, אוסם, אפל, דואר ישראל, עיריית ירושלים, פלאפון, צה”ל, תנובה, פייסבוק, הסוכנות היהודית, האולימפיאדה, סמל המדינה, בזק, בני עקיבא.
לאחר המשחק הסבירו לחניכים שחברות משתמשות בסמלים כדי לשדר מה מגדיר אותן ומי הן. כאשר אנו רואים את הסמל של אגד אנחנו מבינים מייד שמדובר בחברה של אוטובוסים.
ההתמקדות במי אנחנו, מה מגדיר אותנו ומה היינו רוצים לייצג היא התמקדות חשובה שגם אנחנו צריכים לעשות בנוגע לעצמנו. עלינו ליצור לעצמנו סמל, להגדיר מי אנחנו רוצים להיות, כיצד אנחנו רוצים להתנהג, איך אנחנו רוצים שיראו אותנו, מה אנחנו מסמלים לאחרים. אנחנו יכולים להגדיר כל כך הרבה אנשים אחרים, אבל הכי קשה לנו להגדיר מי אנחנו. מה משמח אותי, מה חשוב לי וכו’. ננסה לגעת בדברים אלו במהלך הפעולה.
אפשרות להרחבה: בקשו מראש מהחניכים להביא לפעולה דף ועט, וכל חניך וחניכה יציירו לוגו שמסמל אותם. לאחר מכן בקשו מהם להציג ולהסביר מה ציירו (אם הם רוצים).
שלב ב
הציגו על המסך שקופית של התחלות משפטים על עצמנו (נספח 2). בקשו מכל אחד מחניכים להכין דף ועט ולהמשיך את המשפטים בפרטיות. המשפטים יתייחסו לדברים שחשוב לנו לברר על עצמנו ובדרך כלל בשגרת היום-יום אנחנו לא כל כך מקדישים להם מחשבה.
במהלך הכתיבה אפשר ורצוי להשמיע מוזיקת רקע כדי לתחום את החלק הזה בפעולה.
בקשו מראש מכל חניך להביא חטיף לפעולה. שחקו ‘התחברתי’ מונחה: בחרו חניך שיהיה הראשון, הציגו על המסך התחלה של משפט ובקשו ממנו להמשיך אותו. אם יש חניך שהיה ממשיך את המשפט באותו אופן, המשחק עובר אליו, אם אין חניך כזה, החניך הפותח יכול לאכול מהחטיף שלו ולענות גם על השאלה הבאה שתציגו.
אחרי אפשרות 1 או 2 הציגו על המסך שלוש שאלות (כל אחת בנפרד) ובקשו מהחניכים לענות על השאלות לעצמם. אמרו להם שאחר כך תחלקו אותם לחדרים של זוגות או שלישיות, והם יצטרכו לשתף את חבריהם לחדר ולספר מה ענו על השאלות.
השאלות:
העלו בקבוצה רעיונות לדרכים להתקדם ולשמר הגדרה זו
שלב ג
רשות, לשבטים שיכולים להחזיק פעולה ארוכה בזום
הציגו במסך קטע מדבריו של רבי אלעזר בן עזריה (פרקי אבות ג, יז) ובקשו מאחד החניכים להקריא:
“הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו לְמָה הוּא דּוֹמֶה,
לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפְכְתוֹ עַל פָּנָיו…
אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה,
לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין,
שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מִזִּיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ”.
בקשו מהחניכים לסמן לייק באמצעות הכלים בזום אם הבינו:
בחרו חניך אחד שיסביר מהי חוכמה וחניך אחר שיסביר מהם המעשים.
הסבירו לחניכים שכל דבר שאנו לומדים בחיים אינו מיועד אך ורק לידע והשכלה אלא בשביל שנלמד וניישם אותו בחיים המעשיים שלנו, נהפוך את הידע לערכים של חיים! גם בפעולות שלנו חשוב שכל אחד ייקח משהו שחשוב לו, שהוא מחליט להשקיע בו ולאמץ אותו לחיים שלו.
שלב ד
המשיכו רק אם אתם מרגישים שהשיח עוד לא חלחל מספיק עמוק ויש צורך בשאלות אישיות נוספות. אם כבר עלו דברים משמעותיים בשלבים הקודמים, רצוי לוותר על השלב הזה.
הציגו על המסך שקופית שבה משבצות, בכל משבצת כיתוב (נספח 3). בקשו מכל חניך וחניכה לבחור את המשבצת שבה האמירה שהכי נוגעת בהם בהקשר של התבוננות עצמית והם רוצים לקחת איתם לחיים.
קראו את השיר ‘אלה תולדות חיי’ של מאיר אריאל (נספח 4). סכמו: איננו רוצים שהחיים שלנו ‘יזרמו’ ויעברו בלי שנגשים את החלומות שלנו, כמו האיש הזה. לשם כך צריך לשים לב היטב שאנו נוכחים בחיים שלנו ואיננו נגררים אחריהם. על כל אחד מאיתנו לחשוב: מי אני? מה אני רוצה להיות? מהם השאיפות, הרצונות והחלומות שלי? וכך להתקדם ולברר את המטרה שלי ולא חלילה להחמיץ אותה.
נספח 1 –
מצגת
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2020/11/מצגת-פעולה-וירטואלית-מי-אני.pptx”]
נספח 2 –
משפטים
נספח 3 –
אמירות במשבצות
נספח 4 –
אלה תולדות חיי (מאיר אריאל)
בחדר קטן, אפור כתלים,
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב,
ועושה את חשבון חייו.
חושב: עוד מעט ויבוא הקץ,
מה ידעו הנכדים אודותיי?
נוטל גיליון ורושם בראשו:
“אלה תולדות חיי”.
במה אתחיל? כמובן, בילדות…
אך הייתה לי ילדות רגילה:
דודות ומכות, שריטות, דמעות,
ילדונת שגרנו מולה,
ואבא טרוד ואם עצבנית,
אחות שצועקת עליי.
אה… מה יש לכתוב על ילדות שכזאת?
אתחיל מימי נעוריי!
ימי נעוריי… מה יש לכתוב?
בחינות, ציונים, שיעורים,
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה.
פצעי הבגרות הדוקרים,
לבטי אהבה ראשונה ומרה
הפחדים שהעיקו עליי…
מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
אתחיל מימי נישואיי.
ימי נישואיי… ירח דבש שנגמר
והפך לימים של שגרה,
דירה, הלוואה, מכונית, הלוואה,
מריבות עד לב התקרה,
תינוקת שנייה, שעות נוספות,
ולבן בר מצווה, חתונה.
מה יש לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה.
מתי זה החלה תקופת הזקנה?
כשהודיעו: אתה מפוטר!
והבן והבת חיפשו בית אבות
והבנת – אתה מיותר?
או הפחד הזה בלילות בלי שינה?
שאולי לא תראה עוד אור,
כמו שכנך מימין, וכמו אותה הזקנה,
שליוויתי אתמול אל הבור?
בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן וסב.
זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,
שאותם לא הגשים מימיו…
עם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן כמו חי…
דף ריק לפניו, למעלה כתוב:
“אלה תולדות חיי”.