איתור סניפים וכפרי בוגרים
לעם היהודי תרבות ענפה והיסטורית עוד מימי בריאת העולם וסיפורי התנ“ך. היא התבטאה לאורך התקופות במגוון צורות בכל מיני מקומות, אך בכולם היא מייצגת את עם ישראל. מהי תרבות? מה חשיבותה לאדם ולאומה? בפעולה זו נכיר את המושג תרבות על הגדרותיו וביטוייו, נבין מה התרבות נתנה ונותנת לאדם הפרטי ולעם ישראל וכיצד הישענות עליה היא לא רק מילוי הנפש בהווי אלא כוח מניע ליצירה ועשייה.
ציוד: קטעים וכרטיסיות מודפסים (נספחים).
שאלו את החניכים: מה הקשר בין משוררי תור הזהב ובין ניצולי השואה ששרדו בגטאות ובמחנות?
התשובה היא שמה שהעסיק אותם הן כמקצוע שגרתי שזכה לשגשוג והן כמקום מפלט מזוועה אנושית הוא תרבות. המשוררים כתבו את מה שהעסיק את עולמם הפנימי, המילים ששזרו היו להם משען, ובהמשך היו למייצגי תרבות ורוח יהודית. התווים וטקסט ההצגה והדמויות שזכרו היהודים בסימון הטלאי הצהוב לא היו רק אפשרות לחיות ולעבור את הסלקציה הבאה בשלום, אלא שימשו משען לנפש שנלחמה בשאר הזמן. לאלה ולאלה תרבות איננה משהו חיצוני שאינו קשור לחיי יהדות. היא צורך אמיתי וביטוי פנימי שמאפשר הוויית חיים.
קראו עם החניכים את מדרש רבה על שיר השירים, שבו מתואר שבזכות שלא שינו את שמם ואת לשונם זכו עם ישראל לצאת ממצרים (נספח 5).
תרבות היא משען לנפש ברגעים קשים ואפשרות לביטוי עצמי ולאומי. תרבות יהודית היא עוגן של עם מפוזר בגלויות שונות, שללא שום ציווי מפורש מחזיקה אומה מלאבד את עצמה. אין איסור לשנות שם או לדבר בשפה לועזית. אך יש רוח שמחזיקה ומביאה בסוף לידי גאולה – ליציאה ממצרים, לאור לגויים בתוך גלות, לעלייה לארץ מתוך קריאה, לניצוץ שפיות במציאות זוועתית.
לאורך שנים הייתה התרבות היהודית מזור לנפש ומילוי צורך אנושי, ביטוי עצמי ולאומי וביסוס מקצוע. עם הקמת המדינה ראו מנסחי מגילת העצמאות את החשיבות שבתרבות לאומית, ויותר מכך את חשיבות הקביעה שלה במגילת העצמאות. היא מושתתת על מסורות ישנות ממגוון תקופות של עם ישראל בכל מיני מקומות בארץ ובעולם, אך כולה נובעת מאותו מקום ובסופו של דבר גם מובילה לאותו מקום: לתרבות העכשווית. על התרבות העכשווית נדבר בפעולה הבאה.
נספח 1: שלושה קטעים
“זכור לי אחד הערבים הראשונים במחנה. ישבנו על רצפת החדר הבוצית, הבלתי
מרוצפת, דחוסים… כאשר התברר לאנשים שאני שחקנית, נתבקשתי ‘לתת משהו’.
נעניתי להם. זכרתי בעל-פה ספרי שירה שלמים, קטעי מחזות, עשרות מונולוגים.
וכך התחלתי לנדוד בין קסרקטינים )=מחנה צבאי( ובלוקים, בערבים לאחר יום
העבודה. בעת העבודה חשבתי רק על ההרכב לתוכנית הערב ושיננתי את הטקסטים”
(נאוה שאן, ‘להיות שחקנית’)
“לא היו תווים; המוזיקאים ניגנו לפי זיכרונם בעל-פה בלי שגיאות. היה זה מעשה
ראוי להערצה… הקונצרט הראשון שנכחתי בו נערך בעליית גג… הנגנים ישבו,
וקהל השומעים עמד על רגליו והאזין בשקט מופתי לצלילים הנפלאים. המקום
נשמר היטב. שומרים שעמדו ליד החלון שבעליית הגג צפו החוצה, ואחרים עמדו
על המדרגות. זה היה אחד הקונצרטים החגיגיים ביותר שנזדמנו לי בחיי”
(רות אליעז, ‘רוח חיים’)
“טרזיינשטאט הביאה דווקא להעצמת הפעילות המוזיקלית שלי, לא להכשלתה.
בשום פנים לא ישבנו ובכינו על נהרות בבל. מאמצינו האמנותיים תאמו לתשוקת
החיים שלנו – ואני משוכנע שכל מי שאי-פעם נאבק, בחיים ובאמנות, כדי לכפות
צורה על תוכן סרבן, יסכים עמי”
(ויקטור אולמן)
נספח 2: תור הזהב
נספח 3: מהי תרבות?
“תרבות: סך כל ההישגים בהתפתחותו הרוחנית
של האדם או של חברה, בהשכלה, במדע, באומנות,
בארגון החברה, בדת ובמוסר“
מילון אבן שושן
נספח 4: חיים נחמן ביאליק, קובנה
“עצם נושאי הפעם הוא: תחית התרבות בארץ-ישראל.
וצריך אני להקדים: קשה לספר על החיים בארץ-ישראל. כל אדם מישראל צריך לראותם בעיניו כמות שהם. קשה למסור רגשותיו של בן, כשהוא נפגש עם אמו, לאחרי הרבה שנים של פרידה. המלים נעשות אז נבובות ושדופות יותר מדי.
ולפיכך ננסה להתוות את הקווים העיקריים של החיים התרבותיים העברים בארץ-ישראל על ידי הצגת שאלה יסודית זו: מהו הדבר המבדיל בין התרבות העברית שבארץ-ישראל ובין זו שבחוץ-לארץ? מפני שרק על ידי קביעת הבדל זה אפשר יהיה לנו להשיג טעמו המיוחד של כל מה שהולך ונוצר כיום בארץ-ישראל.
וצריך אני להקדים שוב: קודם כל אנו צריכים לקבוע עצמו של המושג ‘תרבות’, כיצד אנו תופסים אותו בחוץ-לארץ והאיך הוא נתפס בארץ, הואיל ובעצמה של תפיסה זו מונח כבר ההבדל כולו.
בימינו כשיהודי מתחיל חושב על ה’תרבות’, מיד הריהו מצמצם את חוגה ואפקה. בעולם הגדול משמשת ה’תרבות’ מושג להיקף רחב וכולל מאד. הכל נכנס ל’תרבות’; הכל – לרבות את החומר, ומה-גם הרוח. שם – אם אין חומר אין רוח ואם אין רוח אין חומר. אותה שעה, שהאדם מתחיל מתוך הכרה לשפר, לתקן את חייו, הרי זה כבר בגדר ‘תרבות’. כל חציבת מעדר וכל חטיבת גרזן – זוהי ‘תרבות’. תקון כף לאכילה ותפירת נעלים – ‘תרבות’ הם. וכל-שכן דרכי חיים, מנהגים ונמוסים, הללו בוודאי שהם ‘תרבות’.
רק המשכיל היהודי מצמצם תיכף את המושג ‘תרבות’ (…). יהודי בן-הגלות בעל-כרחו מצמצם מושג זה, הואיל וכל ה’מרחבים’ של תרבות-הסביבה אינם משלו. הם הוקמו ונבנו על ידי אחרים. היהודי הוא רק הנהנה, אבל לא היוצר. איננו כאן בעל-בית, רק משרת בלבד. הכלכלה לא שלו היא, הממלכתיות – לא שלו, השפה, הספרות, הכל והכל – לא שלו. הוא משתתף בכל אלו רק בתור מסתגל בלבד. בתשעים וחמשה אחוזים הריהו שותף לתרבות זרה; ולפיכך הריהו גורס ורואה ב’תרבות עברית’ רק ענינים יהודים ספיציפיים בלבד. ה’תרבות העברית’ בשבילו ענינה רק – למודי היהדות ולא יותר.
לפיכך אותו חדוש, שחדשה ארץ- ישראל במקצוע זה, אין לו באמת שם אחר, אלא ‘מהפכה’. אותה שעה, שהיהודי עולה לארץ-ישראל, מיד נעשה אצלו המושג ‘תרבות’ רחב ומקיף עד אין שעור. אותה שעה מקבל אצלו המושג הזה אותו תוכן, שיש לו אצל כל העמים הנורמליים האחרים: כלכלה, חקלאות, תעשיה, מסחר, מלאכה, צורת חיי יום-יום, הכל נעשה אז ‘תרבות עברית’. כל מה שהוא אנושי איננו זר לו שוב. תרבות סתם – אפילו מבלי הוספת הכנוי ‘עברית’ – הריהי בארץ-ישראל מאליה עברית, ממילא. קרן זו, שהכניסה לנו ארץ ישראל, פירותיה עומדים לדורי דורות. זוהי הרחבת האפקים, מגלת השחרור. אין שום יהודי צריך שוב לזכות את יהדותו בזה, שיהא לפרקים עוסק בענינים יהודים מיוחדים. יעסוק לו איש ואיש במה שלבו חפץ, כל אחד לפי כשרונותיו ולפי טעמו. מעכשיו כל מה שיהודי עושה – הריהו מעשיר על ידי כך את התרבות העברית ממילא. ארץ-ישראל נתנה לנו לראשונה טעם יצירת תרבות מתחלת שרשה וטעם חבלי יצירה. שהרי בחבלי יצירה אלו יש ויש טעם, שאין לנו בגולה שום תפיסת-השגה בו. לא בכדי באנו בארץ ישראל לתוך מדבר. ותהא ההשגחה ברוכה על כך, שלא הכניסה אותנו לתוך ארץ בנויה! כי אלמלי כך, היינו שוב מתגלגלים לתוך גלות. כי רק על ידי יסורי בראשית הבריאה, האומה קונה לה את ארצה ואת זכותה ואת זכותה עליה.
התרבות בארץ ישראל משתמשת בכל כלינו הישנים, שהם עדיין שלמים ומוכשרים להכיל את הנוזל היקר. אבל אנו הולכים ויוצרים גם כלים חדשים. יען כי רעיון התחיה, שהתפרץ כסופה לתוך חיינו ונשא על כנפיו לארץ ישראל צעירים, ההולכים ובונים כסדר, בגופם ובנשמתם, את החיים היום-יומים, חיי החולין, ועובדים מחצות הלילה ועד הלילה, – זוהי אידיאה הדורשת הרבה, הרבה כלים וצבעים חדשים. רעיון התחיה צריך למלא בחיינו אותו תפקיד, שמלאה לפנים ‘יציאת מצרים’“.
נספח 5: מדרש רבה שיר השירים
“עוד סבה לגאלת ישראל אמרו בשיר השירים רבה (פרשה ד, יב)
בפסוק גן נעול: רב הונא בשם בר קפרא אומר:
בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:
בזכות שלא שנו את שמם, ראובן ושמעון
נחתי ראובן ושמעון סלקי, ולא היו קורין ראובן:
רופינוס ולשמעון לא היו קורין: לוליני.
ולא שנו את לשונם, להלן כתיב (בראשית יד, יג):
ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, וכאן כתיב (שמות ה, ג):
אלהי העברים, וכתיב (בראשית מה, יב): כי פי המדבר אליכם, בלשון הקדש”