תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה

• אפשרות א’: חלקו לכל זוג חניכים סידור ובקשו מכל זוג לחפש קטע בתפילה המבטא את ההמיה והכיסופים היהודיים לארץ או למדינת ישראל.

  ערכו סבב, וכל זוג יציג את הקטע ויסביר מדוע הוא מבטא בעיניו המיה וכיסופים.

• אפשרות ב’: קטע מקור- חלקו לחניכים קטע ממגילת העצמאות (נספח 1). לחלופין תוכלו להדפיס אותו או לכתוב אותו על גיליון או במגילה.
  קראו את הקטע עם החניכים.
  שאלו את החניכים: מה הקשר בין הקטעים שמצאתם בתפילה לבין הקטע שקראנו ממגילת העצמאות?
• שאלה למחשבה: שאלו מדוע היה חשוב למנסחי מגילת העצמאות, ודוד בן-גוריון בראשם, להזכיר את עיצוב הרוחניות של העם בארץ ואת התקווה בגלות לשוב לחיות בה?

שלב א’ | מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית

• משחק טאבו: מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית (נספח 2).
  מתחלקים לשתי קבוצות. בכל תור יש לכל קבוצה שתי דקות שבהן נציג מהקבוצה מנסה להגדיר את המושג שכתוב לו בכרטיסייה ללא שימוש בכל המילים שכתובות בה. אם חבריו לקבוצה הצליחו לנחש את המושג, עוברים למושג הבא. על הקבוצה לנסות לזהות כמה שיותר מושגים בזמן הנתון. בסיום כל שתי דקות התור עובר לקבוצה השנייה. מנצחת הקבוצה שהצליחה לזהות את מספר המושגים הגדול ביותר.
  לאחר המשחק או אחרי כל כרטיסייה הסבירו לחניכים את המאפיינים שנזכרו בה. לשימושכם הסברים (נספח 3)

שלב ב’ | ומה קורה בפועל? בין תפיסה למציאות.

• קטע מקור: קראו עם החניכים את המאמר הקצר של הרב יעקב אריאל (נספח 4).

שאלו שאלות למחשבה ופתחו דיון על הגדרת המדינה יהודית וציונית.

• מה הקשר בין תורה למדינה?
• איך מתבטאת התורה בחיים האזרחיים במדינת ישראל? איך היא אמורה להתבטא?
• מה צריך להרגיש יהודי שחי בארץ, דתי או חילוני, כלפי המושג ‘לאומיות’?
• מהו השילוש שמרכיב את הגדרת הציונות הדתית?
• איך מובילה הציונות הדתית את היות מדינת ישראל יהודית וציונית?
• מה לפי הרב אמור להוביל אותה?

סיכום

הכמיהה והתפילה לחיים יהודיים בארץ לאורך השנים, כמו שמצאנו בקטעים בסידור, הייתה השראה למנסחי מגילת העצמאות. בן-גוריון ואחרים הבינו אז את החשיבות שבהגדרת המדינה שקמה זה עתה יהודית. זו לא סתם מדינה שקמה, זאת מדינתו של העם היהודי שכמה אליה אלפיים שנה וזכה לה בזכות רוחנית שנים לפני כן. הזכות הזאת הובילה לאורך השנים אלפי יהודים לחלום חלום, לכסוף למציאות שבה יוכלו לחיות חיים יהודיים בארץ ישראל. כיום החיים היהודיים בארץ ישראל מגולמים במאפיינים שקיימים במדינה. חוקים, סמלים ודגל, משרדים ממשלתיים והתנהלות רשמית שמכריזה: כאן מגשימים חיים יהודיים, כאן בארץ ישראל, ששייכת לעם ישראל, החי בה על פי תורת ישראל.

ומה התפקיד שלנו בכל זה? לא סתם אנו נקראים ציונות דתית. בלי ציונות אין דתית, ובלי דתית אין ציונות. אנחנו לא משמשים קו מחבר בין שני המושגים, אנחנו חיים אותם יחד במיזוג מלא. תפקידנו להפיץ את האור של התורה, שהיא המהות שלנו כבני אדם, והיא השורש שמזין את חיינו כאן במדינה.

נספחים

להדפסת הנספחים – לחצו כאן!

נספח 1: קטעים ממגילת העצמאות

• “בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי…”
• “לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית…”
• “מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות…”
• “אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל…”

נספח 2: כרטיסיות הגדרות לטאבו

דגל המדינה – כחול ולבן, פסים, מגן דוד

שבת – היום השביעי, מנוחה, קידוש

משרד התפוצות – משרד ממשלתי, חוץ לארץ, עם ישראל

לוח שנה – תאריכים, חגים, ימים

חוק איסור גידול חזיר – טמא, חיה, בהמה

סמל המדינה – מנורה, ענפי זית, רשמי

חוק השבות – יהודי, עלייה, לחיות בארץ

חוק חג המצות – פסח, חמץ, אסור

נספח 3: הסבר ופירוט

• דגל ישראל – דגל ישראל הוא הדגל הרשמי של המדינה ומייצג אותה בארץ ובעולם. את הדגל עיצבה התנועה הציונית בשנת 1897. עם קום המדינה, לאחר עשורים שבהם צבר פופולריות רבה בקרב העם, נבחר לדגל הרשמי של מדינת ישראל. מעמד הדגל מעוגן בחוק הדגל והסמל ובחוק הלאום. פסי התכלת שבצידי הדגל מסמלים את פסי הטלית, ומגן דוד הוא סמל יהודי מובהק.
• שבת – השבת נקבעה ליום המנוחה הרשמי של המדינה (בניגוד למשל למדינות בחו”ל שבהן יום המנוחה הוא ראשון). יום מנוחה רשמי הוא יום שבו רוב מקומות העבודה סגורים ומבחינת חוק העבודה אין לעבוד בו.
• משרד התפוצות – משרד התפוצות עוסק בשמירת הקשר בין מדינת ישראל ליהודי העולם. בתחומי האחריות של המשרד נמצאים מאבק באנטישמיות ברחבי העולם, חיזוק קשר בין ישראלים לתפוצות, מיזמים מקומיים לחיזוק זהות יהודית בקהילות בחו”ל ומערכי חינוך בבתי הספר בישראל.

  משרד התפוצות הוא משרד ייחודי כיוון שהוא כולל בעיסוקו אחריות ליתר עם ישראל. הממשלה אומרת לכל היהודים שנמצאים ברחבי העולם: אנחנו איתכם, שומרים עליכם ורוצים קשר רשמי איתכם.

• לוח שנה – לוח השנה הרשמי במדינת ישראל הוא הלוח העברי (לצד לוח השנה האזרחי הבין-לאומי). חגים ומועדים בלוח השנה העברי מוגדרים ימים שלא עובדים בהם, כולל ערבי חג, ויש אזכורים רשמיים של צומות.
• חוק איסור גידול חזיר – החוק קובע כי אין לגדל חזיר או להחזיקו בתחום מדינת ישראל, למעט יישובים המפורטים בחוק שחיה בהם אוכלוסייה ערבית גדולה.
  סמל המדינה – ועדה שהוקמה לאחר קום המדינה בחרה לסמל המדינה מתוך מאות הצעות שהוגשו לה את העיצוב של האחים גבריאל ומקסים שמיר. מעמד הסמל מעוגן בחוק הדגל והסמל ובחוק הלאום. במרכז הסמל מוצבת מנורת המקדש, שעוצבה לפי תחריט טיטוס, לסמל את חזרתה למקומה. משני צידיה מוצבים ענפי זית, ובבסיס הסמל כתובה המילה ישראל. הסמל עוצב בהשראת הפסוק: “מנורת זהב כולה וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה… ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד על שמאלה” (זכריה ד, ב).
• חוק השבות – חוק השבות נחקק בשנת 1950. בבסיסו הוא קובע כי כל יהודי שרוצה לגור בישראל זכאי לכך. בניגוד למדינות ברחבי העולם שמתירות הגירה בתנאים מסוימים, מדינת ישראל פתוחה לכל יהודי שרוצה לחיות בה.
• חוק חג המצות – החוק קובע שבמהלך חג הפסח בעל עסק לא יציג בפומבי מוצרי חמץ לצריכה או למכירה. גם כאן האיסור אינו חל ביישוב שבו רוב התושבים בו אינם יהודים.

נספח 3: הרב יעקב אריאל, אתר מעלה

“החוט המשולש לא במהרה ינתק”.

הניסוח המורכב: ‘ציונות דתית’ עלול להטעות טעות משולשת:
א. כאילו מדובר בשני מישורים נפרדים, תורה לחוד וציון לחוד.
ב. כאילו הציונות הדתית היא שיטה פשרנית במהותה בין נאמנות לתורה לבין השתלבות בציונות החילונית.
ג. כאילו הציונות קודמת לתורה.

ולא היא!
רק בגלל קוצר הלשון אנו משתמשים בצמד מילים. בעצם זהו מושג אחד. ארץ ישראל ותורה חד הם. ארץ ישראל בלי תורה היא כגוף ללא נשמה. תורה ללא ארץ ישראל אינה תורה תמימה. לא רק כי מבחינה כמותית רוב מצוות התורה תלויות בארץ ישראל, אלא בעיקר כיון שאין אפשרות לקיים את המצוות הציבוריות הלאומיות בחוץ לארץ. מצוות אלו תלויות במלכות, בסנהדרין במקדש ובנבואה. אין לאומיות ישראלית בפועל אלא בארץ ישראל. “מלכה ושריה בגויים אין תורה”.

תפיסת הלאום כערך דתי היא המאפיינת את הציונות הדתית. מכאן המשולש הידוע: תורת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל. כל צלע במשולש תלוי בחברו, אין לו קיום מלא משלו. והחוט המשולש לא במהרה יינתק: ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל!
מרכזיותה של ארץ ישראל, לא כערך מופשט אלא כמחויבות מעשית, אינה תפיסה מגזרית, היא נחלת העם כולו. מקורה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, במסורת הפסיקה ההלכתית המקובלת מדור לדור ובמחשבת היהדות. בעת המודרנית ביטאו רעיונות אלו תלמידי חכמים גדולים, הרב יהודה אלקלעי, הרב צבי הירש קלישר, הרב אליהו גוטמאכר ורבים אחרים, אולם שורשי הרעיון נעוצים עוד הרבה לפני כן, בתנ”ך, בתלמוד ובפוסקים לדורותיהם.

מצוות ישוב ארץ ישראל היא מצווה נצחית. לא היה מעולם פוסק הלכה בישראל שלא התייחס למצות ישוב הארץ כאל מצווה מועדפת. הדבר מעוגן בכל הפסיקות ההלכתיות. גם הרמב”ם שלא מנה את מצוות ישוב ארץ ישראל כמצווה מפורשת בתורה מסיבות השמורות עימו, מונה את שבחיה של ארץ ישראל ואף מתיר קניית קרקעות בשבת משום מצוות ישוב הארץ. הוא עצמו קבע למשפחתו את יום ג’ בסיון כיום הודיה לדורות על שזכה להגיע ארצה. השאלה בדבר יישומה של מצוות ישוב הארץ בימינו התעוררה רק בדורות האחרונים, כשהחלו יוזמות מאורגנות של עם ישראל על גווניו השונים לעלות ארצה וליישבה.

המייחד את הציונות הדתית היא המחויבות למצוות ישוב הארץ גם ובמיוחד בדורותינו. מצוות ישוב הארץ אינה תלויה בנסיבות משתנות. היא מצווה נצחית הנוהגת בכל הדורות ובכל המצבים. אדרבה, בדורותינו, עם ההתעוררות הלאומית בעם ישראל ועם הכרת האומות בזכותה של שיבת ציון היא קיבלה משנה תוקף, הן מעשי והן הלכתי. העוררין על יישומה של המצווה בימינו מנמקים זאת בשלוש סיבות:

• אין לנקוט יוזמה אנושית לעלות ארצה לפני בוא המשיח, אלא לסמוך על הנס בלבד.
• יש איסור לעלות כחומה (= התארגנות ציבורית אשר משמעותה כוחנות) בגלל שלוש השבועות.
• אין להשתתף עם חילוניים במצוות ישוב הארץ.

גם מי שפקפק במחויבות הלאומית המעשית לגאול את אדמותיה של ארץ ישראל משממת הדורות הודה שעם הכרתה של משפחת העמים בישוב הארץ על ידי עם ישראל בטלו שני הנימוקים הראשונים. מסתבר שאנו בתקופה חדשה בתולדות העם היהודי. הגלות הסתיימה. שחר הגאולה הפציע. נותר רק הנימוק השלישי – השותפות עם כלל ישראל לגווניו השונים ובו שורש המחלוקת.

לאומיות ישראלית
תופעת החילון בעם ישראל בדורות האחרונים החלה עם חדירת ההשכלה והחריפה עם האמנסיפציה, לפני הציונות. תוצאותיה היו רפורמה והתבוללות. ההתעוררות הלאומית בעולם, שהקיפה גם חלק מעם ישראל, הביאה ציבור גדול להכרה עצמית של יהדות, אולם ללא מחויבות מלאה לתורה ומצוות. על רקע זה צמחה הציונות הכללית. היא עצרה את הסחף של ההתבוללות והניעה רבים לעלות לארץ ישראל, ובכך הצילה אותם משמד ומהשמדה.

הציונות הדתית מודעת לסיכונים שבשותפות עם מי שאינם שומרי מצוות, אולם היא הנותנת, עצם העובדה שנושא ישוב הארץ הפך להיות נושא כה מרכזי בעם ישראל, עד שגם רחוקים מתורה ומצוות הזדהו אתו, ואף נחלצו במסירות נפש למימושו, מראה עד כמה מצווה זו מאחדת את כל חלקי העם ופותחת תקוה לחזרה מלאה של כל העם למצוות התורה.
יש לנו אחריות לכלל ישראל לבל ידח ממנו נידח, למנוע קיטוב והרחקה ולקרב את הבריות לתורה. ההכרה בערך ‘כלל ישראל’, הכולל בתוכו את כל חלקי העם לגווניו השונים, כוללת גם את הערך ‘לאומיות’. וזאת למרות שעל פניו הוא נראה כחיקוי ללאומיות חילונית, הנהוגה בעמי תבל השונים. הלאומיות בישראל שונה בתכניה מכל לאומיות אחרת, בגלל זיקתה ההדוקה לתורה. היא החלה מסיני ויעודה הסופי הוא הגאולה האחרונה, אשר בה עם ישראל צריך לשמש אור לגויים. כל עוד יהודי חש הזדהות כל שהיא, גם אם היא עמומה, עם שורשיו הלאומיים, ורואה את עצמו חלק מהרצף ההיסטורי של עם ישראל, יש לו זהות יהודית ויש לקרבו. אומנם אין אומתנו אומה שלמה אלא בתורותיה אולם אין בכך בכדי לפסול סממנים לאומיים אחרים, המקובלים בכל אומה ולשון, כשפה, דגל, המנון, ארץ וריבונות. גם אם הם נתפסים בטעות כסמלים חילוניים כביכול, הם כוללים בעצם ערכים דתיים. למותר לציין שאין בתפיסה זו שום פשרה עם החילון. הציונות הדתית באה להרבות מצוות, שלא ניתן לקיימן בגלות, ולא למעט חלילה. כדי למנוע היסחפות להשפעה חילונית, הציונות הדתית מקיימת מסגרות חינוכיות חברתיות ותרבותיות שבהן היא מפתחת את ייחודה, תוך כדי פתיחות על מנת להשפיע על החברה הישראלית כולה. יש להרחיב מסגרות אלו ולהופכן למקור השפעה והשראה על הציבור הכללי.

תורת ארץ ישראל היא תורת הכלל. בגלות נאלצה התורה להתמקד ביחידים. עם התארגנותה של הציונות ושיבת ציון הציבורית לארץ ישראל, ובעיקר עם הקמת המדינה, נפתחה תקופה חדשה בעם ישראל. עם ישראל יצא מגלות לגאולה ומפרטנות לממלכתיות. גם התורה גדלה והתרחבה. רעיונותיה מיושמים, אם כי עדיין רק במידה קטנה, גם בחיי הציבור. מעורבות בכלל ישראל ואחריות לעתידו והמשכיותו מאפיינות את הציונות הדתית. אומנם התורה הבטיחה שהיא לא תמוש מפי זרעו, אך הציונות הדתית, נאמנת לדרכה, אינה סומכת על הנס ועושה כל מאמץ לקרב רחוקים לתורה ולא להניח שום פינה וזווית בחיי העם והמדינה ללא אורה של תורה.

“וזהב הארץ ההיא טוב” – אין תורה כתורת ארץ ישראל שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.