תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: מרימים את הדגל
קחו דגל ישראל ובקשו מהחניכים שיעבירו אותו ביניהם הכי מהר שהם יכולים. מדדו זמן. שחקו כמה פעמים. אפשר להעביר מיד ליד, מעל הראש, מאחורי הגב.
שאלו את החניכים: מה מסמל דגל? מה מסמל דגל ישראל? (תשובות והרחבה בנספח 1).

סכמו: נושא הפעולה הוא 'עכשיו תורנו'. עכשיו שרשרת הדורות הגיעה אלינו, אנחנו החוליה שמרימה את הדגל, אנחנו צריכים לפעול לפי ערכים שהדגל מצווה אותנו.

שלב א: רקמה אנושית אחת

תלו על הקירות או הניחו על הרצפה דברים שעברנו לאורך החודש (רעיונות בנספח 2). החניכים ילכו בין השלטים או חפצים ויסמנו מה הכי נגע בהם (באמצע השבוע אפשר להדביק מדבקה, ובשבת אפשר לשים סוכרייה או אטב).

לאחר מכן חברו חוט ארוך בין כל השלטים או החפצים. חוט זה יבטא את הקשר ההדוק בין החוליות של הדורות ואת מה שלמדנו במהלך החודש: דרך הגבורה בגוש עציון, משם לחשיבות הזיכרון וההנצחה ועד העלייה והקליטה של העולים החדשים. ניצור יחד תמונה אחת ברורה של המסע שעברנו.

אפשר לעשות סבב שיתוף, שבו כל חניך וחניכה ישתפו מהי הנקודה שהייתה הכי משמעותית להם, כיצד היא קשורה לנושא החודש ומה הם לוקחים איתם הלאה.
המחישו לחניכים שהם מחוברים לדברים שקרו פה בעבר, אבל משפיעים עלינו גם כיום וגם בעתיד.

סכמו: בפעילות ראינו באופן מוחשי כיצד כל רגע, דמות וערך מהפעולות הקודמות מתחברים יחד למסע אחד רציף. כל שלב הוא חלק מהשרשרת של הדורות שלנו.
אנחנו החוליה שמספרת עכשיו את הסיפור של שרשרת הדורות, אנחנו כותבים את ההיסטוריה עכשיו. כל אחד מאיתנו יכול להוסיף את הקול והעשייה שלו למסע של העם היהודי, להשפיע על הסביבה ולהרגיש משמעותי.

שלב ב: גבורה שקטה

קראו לחניכים את הקטע 'הגיבורים שלי' (נספח 3).

לאחר קריאת הקטע ערכו דיון.
לפעמים כשעסוקים בדמויות ומעשים גדולים, שוכחים שהדברים הגדולים הם השגרה ועשיית המעשים הפשוטים של היום-יום בחיוך, בהתמדה, בהשקעה ובאמונה.
* לאיזה דמות בחיים שלכם הייתם נותנים את התואר "גיבור שקט"?
* האם לדעתכם אפשר להיות "גיבור" גם בלי שאיש ישים לב?

סכמו: בחודש האחרון עסקנו הרבה בדברים גדולים: סיפור הלוחמים בגוש עציון, גבורת החיילים אז והיום, עלייה לארץ ועוד. הרב אייל מזכיר לנו שהעולם אינו עומד רק על רגעים גדולים ודרמטיים, אלא בעיקר על אנשים שמתמידים ומחזיקים בעקביות ובמסירות את שגרת החיים.
עליהם נשען העם, הם היסודות הסמויים מן העין שמאפשרים את כל מה שבולט ומרשים.
גם אנחנו יכולים להיות גיבורים כאלה, לא רק במעשים יוצאי דופן אלא בעיקר בבחירות הקטנות והיום-יומיות. אנו נקראים לגלות את הגבורה הזו בכל יום מחדש במעשים הפשוטים שמרכיבים את חיינו. ההתמדה הזו, החזרה שוב ושוב על מעשים פשוטים בשמחה ובחיוך, היא שמעצבת את מי שאנחנו ויוצרת את העוצמה המיוחדת של עם ישראל.

שלב ג: לעשות את הדבר הנכון
השמיעו או קראו את השיר 'מסע' של ביני לנדאו (נספח 4).

ערכו דיון (בחרו את השאלות המתאימות לשבט שלכם):
* לפי השיר, "אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו". מה לדעתכם משמעות המשפט הזה?
איך זה מתקשר למה שלמדנו על גבורה ותקווה במהלך החודש?
*השיר חוזר על הרעיון של "לעשות את הדבר הנכון". איך זה קשור לנושא של החודש, 'ודור יקום וחי'?
*השיר מזכיר "מסע שעוד לא תם". איך זה מתחבר למסע שעברנו בשלוש הפעולות הקודמות במערך? איך אנחנו יכולים לפעול ולהשפיע במסע של עם ישראל?

סכמו:
השיר מזכיר לנו שלכל אחד מאיתנו יש כוח להשפיע ולתקן את מה שביכולתנו לתקן גם כשלא הכול ברור או מובן. השיר מחזק את הרעיון שהגבורה האמיתית נמדדת לא רק במעשים גדולים או בהישגים יוצאי דופן, אלא גם בבחירות היום-יומיות הקטנות: באומץ הפשוט להתמודד עם אתגרים, בנחישות להמשיך בדרך הנכונה ובמחויבות להשתמש בכוחות שלנו לעשייה חיובית. גם לנו, החניכים, יש מקום למלא תפקיד פעיל בשרשרת הדורות, להרים את הדגל ולהפוך את התקווה ואת הערכים שלנו למעשים ממשיים פשוטים ויום-יומיים.

צ'ופר
"אני יהודי כיוון שבהיותי בן לעמי,
אני שומע את הקריאה להוסיף את הפרק שלי לסיפור הלא גמור שלו.

אני שלב במסעו, חוליה מחברת בין הדורות.
חלומותיהם ותקוותיהם של אבותיי חיים בתוכי,
ואני השומר על הפיקדון שהותירו, היום ובעתיד"

הרב יונתן זקס

סיכום
בפעולה חיברנו את כל המסע שעברנו החודש – מאמירת "הנני" של אברהם אבינו והשיח על הרב דרוקמן דרך לוחמי גוש עציון, הזיכרון וההנצחה ועד העלייה והקליטה בארץ – לשרשרת אחת רציפה של גבורה, אחריות ותקווה.
למדנו לראות שהגבורה אינה רק ברגעים דרמטיים וחד-פעמיים אלא גם בהתמדה היום-יומית, בשגרה הפשוטה אשר מתבטאת במעשים הקטנים ובבחירות הנכונות של כל יום. השיר 'מסע' הזכיר לנו שגם אם לא נבין תמיד את כל התמונה, האחריות שלנו היא להמשיך לצעוד בדרך, לעשות את הדבר הנכון ולהוסיף עוד חוליה בשרשרת הדורות.
מתוך כל אלו אנו יוצאים בתחושת שייכות, אחריות ויכולת לדעת שגם לנו יש מקום להמשיך את המסע, לפעול ולבנות את הסיפור של הדור שלנו.

נספחים

נספח 1 – על הדגל
הביטוי 'להרים את הדגל' מסמל התחייבות לקידום הרעיון והערכים אותם מבטא הדגל.
דגל ישראל מבטא המון דברים. כאשר אנחנו אומרים שתורנו להרים את הדגל, אנחנו מחויבים לפעול בהתאם לערכים שהדגל מציב לנו.
לכל מדינה ריבונית יש דגל, המבטא ריבונות, מדינה שיש בה ממשל ואזרחים.
הדגל שלנו הוא סמל כיבוש ארץ ישראל וביטוי לשייכות של ארץ ישראל לעם ישראל.
הדגל מסמל את תהליך הגאולה שאנו בעיצומו.
הדגל מסמל את פלא קיבוץ הגלויות שאנו חוזים בראשיתו בעינינו.
הדגל מזכיר את הקדושים שמסרו נפשם במלחמה נגד האויב.
הדגל מסמל את גבורת ד' בתשועת ישראל.
הדגל מסמל את גבורת צבאות ישראל.
הדגל מסמל את החלומות של אלפיים שנות גלות לחזור לארץ, למדינה.
הדגל ממלא את הלב הערצה, כבוד וחיבה.
עלינו לקחת את כל הערכים האלה ולהביא אותם לידי מעשים בדור שלנו.
(חלק על פי: https://www.yeshiva.org.il/midrash/31513)

נספח 2 –

רעיונות לסיכום החודש:

1. להכין דפים שבהם שמות הפעולות: הנני, שורשים של גבורה, להפוך זיכרון להשראה, בארץ יקום דור.
   להביא נספחים ותוצרים מהפעולות.
2.  להביא דברים מוחשיים, כמו תנ"ך, המסמל את שרשרת הדורות; מטוס, המסמל את העלייה; רובה, המסמל את ההגנה על גוש עציון; בית, המסמל את הבית שלנו פה בארץ ישראל; נעליים, המסמלות את הדרך; מפת ישראל; דגל ועוד.
3. להשמיע ברקע שירים מתאימים.
4. להציג את עץ הערכים מהפעולה על גוש עציון.

נספח 3 –  הגיבורים שלי (הרב אייל ורד)
פעם, לפני הרבה שנים, בתקופה שבה לא החליפו עבודה כל שנתיים, רכב כל חודשיים ופלאפון כל יומיים, היו מסתובבים בינינו המון גיבורים. גיבורים שקטים.

הגיבורים האלו לא עשו מעשה הרואי ושמם לא הלך לפניהם. הם היו גיבורי ההתמדה.

למשל המורה, כן, כן, המורה הזה הקצת מיושן, שכבר ארבעים שנה בתוך המערכת, רציני, משקיע, נותן את מה שיכול ולא מבין למה מתכוונים הצעירים שמדברים כל הזמן על שחיקה.

או הפקיד, שמגיע בדייקנות כל יום למקום עבודתו, עושה מלאכתו אמונה, ישר, דייקן, ולא מבין מדוע כל היום כולם מתחלפים סביבו ואיש לא מוצא מנוח.

גם נהג האוטובוס, שכבר שנים נוסע על אותו קו, מכיר את נוסעיו ושואל בשלומם, לחלק הוא אפילו הוזמן לשמחות, יום-יום עולה באותה שעה ויורד באותה שעה ומתקשה להבין למה כולם צופרים לו מאחור ולאן הם ממהרים.

ואפילו תלמיד הישיבה – שישב ולמד בהתמדה, בשקידה, יום אחרי יום, ודף אחרי דף, זה שהבין שבניין גדול נבנה מאלפי לבנים, אפורות, מרובעות, אפילו די דומות. הוא פשוט ישב ולמד, לא חיפש להיות מיוחד, להבריק באיזו המצאה ייחודית, להיות שייך למשהו שעוד לא עשו. לא, דווקא טוב לו במה שכבר עשו לפניו. אחרים עשו, הוא עדיין לא, עכשיו תורו לבנות את הבניין שלו. בהתמדה, בעקשנות, יום-יום.

וכן, גם החייל – זה החפ"ש (חייל פשוט), שנשאר ברובאית ולא יצא לקורס מפקדים, והוא כבר שלוש שנים עושה אותו דבר, אימון – קו – אימון – קו, יום-יום, שימון שמירה, כל שבוע טיפול שבועי, והוא ממשיך, מתמיד, עושה מלאכתו בשקט. אף אחד לא שומע עליו, איש לא מהלל אותו, אבל הוא הצבא, עליו ועל שכמותו הכול עומד.

הגיבורים השקטים האלו הם הגיבורים שלי. הם אלו שממלאים את המציאות בין הברקה אחת לחברתה. הם ימי החול בין החגים. הם אפורים, פשוטים ולא בולטים, הם גיבורים.

כי אתם מבינים, עולת תמיד, זו שמוקרבת כל יום, שנעשית בכל יום, בשקט, אבל בלי לוותר, יש לה מעלה מיוחדת. יש לה את הגבורה שלה. שמירת הלשון היום-יומית, שמירת העיניים כל פעם מחדש, העלייה החמש מאות שמונים ושתיים לעמדת השמירה, שגם אותה הוא עושה ברצינות, החזרה הרוטינית על שניים מקרא ואחד תרגום כל שבת, והפסוקים כבר מוכרים כל כך. ההתחלה בכל פעם מחדש בעבודת ה' לאחר עוד כישלון צורב.

ויום יבוא, וכל הגיבורים האלו יוזמנו לקדמת הבמה, בגדיהם פשוטים ואין דרגות על כתפיהם, מבוכה על פניהם, שהרי מעולם הם לא התבלטו, וכולנו נאמר להם תודה. תודה על ההתמדה, על העקשנות, על הגבורה, על זה שהיה מי שחי את החיים ולא חיפש כותרות, אלא פשוט היה.

הגיבורים שלי לא יודעים שהם כאלו. הם לא מחפשים את הגבורה החד-פעמית, זו הדורשת ריכוז מאמץ, אך מסתיימת מהר, אלא הם מתגברים כארי, יום-יום, לעבודתו יתברך.

נספח 4 –  שיר 'מסע'

אחרי האור הגדול נשברנו לרסיסים
התפזרנו בכל המדרגות
וכמו בכל פעם נדמה שלוקח שנים לאסוף עצמנו חזרה כבראשונה
נסתרות התשובות לכל מה שמעיק עלינו
וחדים הקולות כחיצים שלוחים לאמור
האם כל זה היה בכלל שווה לנו

אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו
אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו
מעולם לא נדרש מאיתנו יותר מהשתדלותנו
לעשות את הדבר הנכון

בכל עת
תמיד ישנה עשייה ברוכה המביאה שמחה בכל העולמות
הפעולות הפשוטות היום-יומיות
בל ישוער ערכן, איתן לאן שיובילונו
במסע שעוד לא תם ועוד לא נשלם

אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו
אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו
מעולם לא נדרש מאיתנו יותר מהשתדלותנו
לעשות את הדבר הנכון

עוד יתגלה לעינינו עד כמה יקר כל צעד וכל רצון

אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו
אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו
מעולם לא נדרש מאיתנו יותר מהשתדלותנו
לעשות את הדבר הנכון

גם אם אחרי האור הגדול נשברנו לרסיסים
והתפזרנו בכל המדרגות.