בארץ יקום דור

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

 

פתיחה: רוחות של עלייה

שחקו 'הרוח נושבת' (נספח 1).

סכמו: ראינו במשחק כל מיני היבטים הקשורים לעלייה לארץ. ארץ ישראל היא ארץ של קיבוץ גלויות, מכל הארצות באו לכאן אחרי הגלות. זוהי התגשמות נבואת משה רבנו:
"וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" (דברים ל, ג–ד).

 

שלב א: דרך התקומה

שחקו 'דרך התקומה' – על נקודות האור ועל הקשיים השזורים בתהליך העלייה ארצה בזמן מלחמה מנקודת מבט של נער בן גילם של החניכים.
הכינו מראש את המשחק לפי הכרטיסיות (נספח 2).

הוראות המשחק:
צרו מסלול המורכב משלושה צבעים של דפים.
כל צבע מייצג הגדרה אחרת: קושי, הצלחה, משפט חיזוק.
חלקו את הקבוצה לשתיים, כל קבוצה תשלח נציג למסלול.
החניכים יזרקו קובייה ויתקדמו בלוח לפי התוצאה.
אם הנציג הגיע למשבצת של קושי, הוא או מישהו מהקבוצה יספר איך הוא היה מתמודד, ויחזור צעד אחד אחורה.
אם הנציג יגיע למשבצת של הצלחה, הוא יתקדם צעד נוסף בלוח.

אם החניך יגיע למשבצת של ציטוט, הוא יקרא אותו ויישאר במקומו.
המטרה היא להגיע לסוף המסלול, לארץ ישראל.

אפשרות נוספת למשחק: שמים את כל הפתקים מקופלים בתוך קופסה. במליאה כל חניך וחניכה בתורם מוציאים פתק וקוראים.

סכמו:
הבחירה לעלות לארץ בזמן המלחמה אינה פשוטה. היא מלווה בקשיים ובאתגרים רבים, אך גם בהצלחות. עלייה כזו היא ייחודית ומסמלת את עוצמתה של הרוח הציונית ואת הקשר שלא יינתק בין העם היהודי למולדתו. זוהי התשובה לכל מי שמבקש את נפשנו: המשך בניין הדורות כאן בישראל. “זהו סיפור הגבורה של העם היהודי, שבוחר לשוב הביתה דווקא בשעות המורכבות ביותר. כל עולה שמגיע לארץ הוא מגדלור של תקווה. העלייה היא מנוע הצמיחה של מדינת ישראל" (יו”ר הסוכנות היהודית דורון אלמוג).

 

שלב ב: סיפור אישי
בשלב זה של הפעולה נרצה להפגיש את החניכים עם סיפורי העליה במציאות ולהסביר שהעלייה היא תקומה, בחירה לבנות מציאות חדשה.

הקרינו לחניכים אחד משלושת הסרטונים או קראו סיפור אחד משלושת הסיפורים (נספח 3).
* הערה למדריכים: התכוננו מראש ובחרו סרטון אחד או קטע קריאה אחד המתאים ביותר לשבט.

שאלו את החניכים: מה סיפורי העלייה בזמן המלחמה מלמדים אותנו על תקומה?
*הערה למדריכים: שימו לב להגיב ברגישות ולא לזלזל בשום עלייה אחרת, אלא רק לחזק את אמירת התקומה כלפי העלייה בזמן המלחמה.

סכמו:
הבחירה לעלות לארץ דווקא בזמן מלחמה מבטאת תקומה בחירית, החלטה מודעת לבחור בחיים, בשייכות ובבניין גם כשסביבת החיים מלאה פחד ואי-ודאות. העולים מראים לנו שבכוח הבחירה האישית אפשר להתגבר על קושי, לעזוב את המוכר והנוח ולבנות מציאות חדשה בארץ ישראל.
זו לא רק החלטה פרטית של אדם אחד אלא פעולה שמחזקת את העם כולו ומלמדת אותנו שגם ברגעים החשוכים ביותר אפשר לבחור בדרך של תקווה ותקומה.
"יהודים ברחבי העולם עדיין תומכים בישראל. הם לא רק שולחים כסף, הם באים ועוברים לכאן, אנחנו קהילה אחת עולמית. הלב שלנו כאן". (מתוך הסרטון בלב ב')

 

שלב ג: על דורנו הוטלה המשימה
הקריאו לחניכים את הקטע הזה:

"יש מצוות שאנו מקיימים אותן ללא זמנים קבועים מראש, פעם במאות, באלפי שנים.
עוברים הרבה דורות עד שדור אחד זוכה לקיים את המצווה.
כעת אנו, בני הדור הזה, זוכים אחרי יותר מאלפיים שנה לקיים מצווה רבתי, בלתי שכיחה בדברי ימי ישראל: מצוות בניין מדינת ישראל. על דורנו הוטלה המשימה. אנו נבחרנו על-ידי קורא הדורות לקיים מצוות בניין מדינת ישראל. לזה התפללנו והתגעגענו, חיכינו וציפינו המוני דורות, ועלינו לקיים מצווה זו ברוח ועל יסוד רציפות הדורות המתבטאת בתורת ישראל. ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה" (הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל).

שאלו את החניכים:
לפי דבריו של הרב פוגלמן, מהי הגדולה של מי שעולה לארץ בעת הזו?
מה זה אומר לכם שהדור שלנו "זכה" במשימה של בניין מדינת ישראל?
האם אתם מרגישים שזו זכות או גם אחריות? למה?
אילו מעשים יום-יומיים שלנו יכולים להתפרש כחלק מ"בניין מדינת ישראל"?

לאחר הדיון סכמו:
הדברים של הרב פוגלמן מזכירים לנו שדווקא אנחנו, בני הדור הזה, זכינו להיות חלק מתהליך נדיר וגדול – בניין מדינת ישראל, שהוא לא רק מעשה לאומי אלא גם מצווה רוחנית עמוקה שממשיכה את חלום הדורות.
העולים שמגיעים לארץ בזמן הזה, זוכים לשמוע את הקול הא-לוהי של נבואות הגאולה, זוכים לראות את הניסים, זוכים להבין שכאשר הם עולים לארץ, הם חלק בהתגשמות חזון הנביאים, "ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיהו יא, יב).
מתוך התבוננות זו אנחנו יכולים לראות בעצמנו חוליה חשובה בשרשרת הדורות, נדבך בבניין הגאולה.

 

יציאה לעשייה
בשלב זה של הפעולה נצא לפעול לאורם של הערכים שדיברנו עליהם בפעולה.
אפשר למצוא משפחות עולים מהקהילה או מהסביבה ולכתוב להן מכתב הערכה,
אפשר ללכת לנתב"ג לקבל עולים או כמובן כל רעיון אחר שעולה לכם ומתחבר לנושא:)

סיכום

בפעולה למדנו שתקומה איננה רק מושג היסטורי אלא בחירה. הבחירה לעלות לארץ בזמן מלחמה אינה רק מסע פיזי אלא מסע של בנייה, תקומה, שייכות וחוסן אישי ולאומי. לעולים לארץ וגם לנו יש זכות להיות שותפים במצוות בניין מדינת ישראל, והמשימה שלנו היא לא רק להכיר בזכות הזו אלא גם לקבל עלינו אחריות: להוסיף בכל יום עוד נדבך קטן בבניין הרוחני והמעשי של הארץ והעם ולממש את תפקידנו כחוליה חשובה בשרשרת הדורות: 'ודור יקום וחי'.

 

נספחים

נספח 1 – היגדים למשחק 'הרוח נושבת'

הרוח נושבת לכל מי:

שיודעים מה זה יום הסגד
שאוהבים ג'חנון
שגדלו במשפחה שדיברה שתי שפות בבית
שיודעים להכין מאכל מסורתי
שמכירים סיפור משפחתי על עלייה לארץ
שיש להם בבית חפץ שעבר מדור לדור
שאכלו גבינה בולגרית או סלט יווני
שמכירים פיוט מהקהילה שלהם
ששמעו סיפור על הילדות ועל החיים "שם" לפני העלייה
שיודעים לשיר בשפה זרה
שיש להם בבית מנהג משפחתי מיוחד
שהיו פעם במימונה
שאוהבים מאכלים שעלו ארצה: פיצה, פסטה, סושי, בגט, קובה, פלאפל
שהסבים והסבות שלהם באו ארצה ממקומות אחרים בעולם

 

נספח 2 –

היגדים לקלפי קשיים ואתגרים:
קשה להיפרד מהאנשים הקרובים שנשארו בארץ אחרת, והגעגוע מלווה אותך ביום-יום

האזעקות בעיר החדשה מזכירות לך שבחרת לחיות במציאות לא פשוטה

מציאת חברים חדשים בזמן מלחמה היא אתגר כפול – גם חברתי וגם רגשי

החדשות על המלחמה מעוררות בך תחושת פחד וחוסר שליטה

בית ספר חדש, מורים לא מוכרים ולימודים בשפה אחרת – הכול יחד יוצר עומס

לפעמים התחושות הקשות גורמות לך לחשוב שאין טעם להמשיך לנסות

חבר שהכרת עוזב בגלל המלחמה, ונשארת שוב להתמודד לבד

יש ימים של חוסר ביטחון שלך מול עצמך, מול חברים, מול המקום החדש

 

היגדים לקלפי הצלחות:

בחרת לעלות לארץ למרות המצב הביטחוני – החלטה שמעידה על אומץ. התקדם צעד קדימה

הצלחת ליצור קשרים חדשים בבית הספר למרות החשש הראשוני – התקדם צעד קדימה

מצאת מקום מגורים שמרגיש בית, מקום בטוח לשוב אליו – התקדם צעד קדימה

למדת מילים חדשות בעברית, והתחושה היא שאתה מתקרב להבין ולהיות מובן – התקדם צעד אחד קדימה

הצלחת להושיט יד ולעזור לאחר דווקא ברגעי קושי – התקדם צעד אחד קדימה

חווית תחושת שייכות וגאווה על הבחירה שלך – התקדם צעד קדימה

קיבלת עזרה מהשכנים או מהקהילה והרגשת חלק ממשהו גדול ממך – התקדם צעד אחד קדימה

החלטת שלא לוותר גם כשנשארת כמעט לבד במערכה – התקדם שני צעדים קדימה

גילית שהבחירות שלך משפיעות לא רק עליך אלא גם על הסביבה – התקדם צעד אחד קדימה

 

ציטוטים לקלפי חיזוק:

• ״העלייה בעת הזאת מסמלת את ניצחון ישראל״ (שר העלייה והקליטה אופיר סופר)
• "מעולם לא היה זמן יותר טוב לעשות עלייה מאשר עכשיו" (מלכה ושמואל בנשיר, עולים מהשנתיים האחרונות)
• "זוהי התשובה הניצחת לכל מי שמבקש את נפשנו – המשך בניין הדורות, כאן בישראל" (יעל אקשטיין, נשיאת הקרן לידידות)
• ״דווקא בימים מאתגרים אלו, כאשר מדינת ישראל מצויה עדיין בלחימה, העלייה ארצה מקבלת משנה תוקף ומסמלת את עוצמתה של הרוח הציונית ואת הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין העם היהודי ומולדתו" (יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית)
• "כל עולה שמגיע לארץ הוא מגדלור של תקווה" (דורון אלמוג, יו"ר הסוכנות היהודית)
• "במדינות אחרות כשיש מלחמה אנשים בורחים מהמדינה, אצלנו אנשים מגיעים ארצה" (שר העלייה והקליטה אופיר סופר)

 

נספח 3 – סיפורים

סיפור 1
"מאז ומתמיד ידענו שנעשה עלייה לישראל, והמלחמה רק גרמה לנו לרצות לעשות את זה עוד יותר, כי אם לא עכשיו נהיה עם האנשים שלנו, מתי יהיה הזמן הנכון לעשות זאת?"
"זו לא הקרבה עבורנו, מדובר בהגשמת חלום", סיפרו לי מלכה ושמואל בנשיר, זוג פנסיונרים בשנות השישים לחייהם שעזבו את ביתם במרילנד וכעת הולכים לגור בדירה שבבעלותם בבת ים. אם תחפשו הגדרה של המילה "ציונות" במילון, סביר להניח שתמצאו לצידה תמונה של הזוג בנשיר, שלדבריהם את ההחלטה לעשות עלייה הם קיבלו כשהיו צעירים, הרבה לפני שנפגשו.
ביקשתי להבין מדוע הם בחרו לעשות את העלייה בתקופה כל כך מורכבת מבחינה ביטחונית. "מילאנו את כל המסמכים עוד בקיץ, לפני שפרצה המלחמה. אחרי 7 באוקטובר אנשים ניגשו אלינו ואמרו לנו שאולי כדאי שנחשוב על זה שוב, אבל אמרנו 'אז מה?'. מעולם לא היה זמן יותר טוב לעשות עלייה מאשר עכשיו. אנחנו רוצים להיות עם האנשים שלנו, ואם אנחנו יכולים לבוא ולעזור, זה מה שנעשה".

סיפור 2
על המטוס פגשתי את דני וזהבה באואר, זוג צעיר בשנות השלושים לחייהם, ולהם שלושה ילדים, יאיר בן השש, שלו בן הארבע וליאת הקטנה, שבדיוק חגגה שנה. המשפחה עזבה את הבית בפנסילבניה, והם עוברים לגור באפרת. "כשהתחתנו, לפני תשע שנים, הבטחנו שבתוך עשור אנחנו עולים לישראל", אמרה בהתרגשות זהבה, כשהיא מחזיקה בידיה את ליאת התינוקת.
אחרי 7 באוקטובר הם הרגישו מנותקים ממה שקורה בישראל ומהמשפחות שלהם שנמצאות בארץ. יש להם הרבה בני משפחה שמשרתים בצבא, ובהם אח של זהבה, שעשה עלייה לפניה והתגייס להנדסה קרבית כחייל בודד במסגרת התוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו-FIDF, והיה עכשיו בשירות מילואים במהלך המלחמה.
השניים סיפרו שהבחירה לגור באפרת הייתה לאחר שזהבה הגיעה לבקר את חברתה בישראל במסגרת טרום עלייה, ראתה את האווירה ביישוב והתאהבה מייד: "החברה הכי טובה שלי גרה באפרת, ונראה לי טבעי שגם אנחנו נעבור לשם". דני אמר שהוא אינו חושש: "העם היהודי חיכה אלפיים שנה להגיע לארץ המובטחת. זה חלק מהתפילה שאנחנו מתפללים בכל יום".

 

סיפור 3
לצד המשפחות הצעירות והזוגות המבוגרים על המטוס בלטה במיוחד עולה נוספת, שאותה פגשתי רגע לפני שעלינו למטוס, וסיפורה ריגש אותי במיוחד. קוראים לה גרייס שנק, היא בת שלושים, משיקגו, והיא החליטה לעלות לבדה לישראל ולעבור לגור ברמת גן. לגרייס יש משפחה בארץ באשקלון ובמטולה, אבל ההורים והאחים שלה נשארו בארצות הברית.
"ביקרתי בישראל עשר פעמים בעבר. זה תמיד הרגיש לי טבעי להיות בארץ", היא מספרת. בגלל מגפת הקורונה היא לא הייתה בארץ קרוב לחמש שנים. באפריל 2023 היא ביקרה את משפחתה בארץ לעשרה ימים, וחשה תחושה מוזרה כשעזבה. "הגוף שלי הבין שאני רוצה לעלות לפני שהמוח שלי החליט על כך. ברגע שאמרתי בקול רם לחברה שלי שאני רוצה לעלות לישראל, הרגשתי שהמועקה שלי פחתה". לדבריה, ההחלטה לעלות נבעה מציונות ומאהבת הארץ, אף שישראל נמצאת כעת במלחמה, היא אינה חוששת. "אמרתי לעצמי שאם אחכה לתקופה רגועה יותר, אני לא אעבור לישראל בחיים".

לאחר הנחיתה, בזמן שאנחנו מחכים שכל הקבוצה תעבור בביקורת הדרכונים, ראיתי את גרייס מנופפת לשלום לאזור ההמראות דרך החלון הגדול בנתב"ג. "זה בן דוד שלי!" אמרה בהתרגשות, וסיפרה שהוא בדיוק טס עם משפחתו למונטנגרו. "לתמיד?" שאלתי. "מה פתאום! זה רק טיול, הוא חוזר לארץ בעוד שבוע".

 

נספח 3 – סרטונים של סיפורי עליה

להורדת והדפסת הפעולה