שורשים של גבורה

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה
משחקים 21, אבל עד המספר 19.
החניכים עומדים במעגל, וצריך למסור את הכדור 19 פעמים בלי שייפול על הרצפה.
בסיום המשחק שאלו את החניכים: מי יודע איך המספר 19 קשור למלחמה שהייתה על גוש עציון וירושלים? (הסבר יהיה במהלך הפעולה)

שלב א: מסע הגוש
ספרו את סיפור כ"ט בנובמבר והחלטת החלוקה, על הקרבות בגוש עציון ונפילת כפר עציון, על החורבן ו-19 שנות ההמתנה, ועל ההתחדשות אחרי מלחמת ששת הימים בהובלת גרעיני בני עקיבא (נספח 1).

• למדריכים: חשוב לספר לא רק עובדות אלא לבטא תחושות – פחד, אומץ, אמונה. העיקר אינו הרצאה אלא חיבור לרגש.
• אפשר להציג את הסיפור או לשחק חפש את המטמון, ובכל תחנה יסופר חלק מהסיפור.

שלב ב: מה אתם הייתם עושים?
מטרת שלב זה של הפעולה היא להכניס את החניכים לאווירה של דילמה ולא רק לסיפור היסטורי רחוק.
חלקו את החניכים בשבט לכמה קבוצות, ולכל קבוצה תנו כרטיס דילמה שמבוסס על המציאות של אנשי גוש עציון (דוגמאות בנספח 2). מטרת הדילמות היא להעלות לשיח את השאלה הפנימית: מה הערך שמנחה אותנו?
כל קבוצה צריכה להחליט איך היא פועלת ולהסביר מה הערך שמנחה אותה.

לאחר הדיון בקבוצות תציג כל קבוצה בקצרה את הבחירה שלה.

לסיכום ספרו מה קרה בפועל והדגישו את הערכים שעליהם נשענו הלוחמים אז ומה אנחנו לומדים מהם גם להיום:
לוחמי גוש עציון התמודדו עם דילמות רבות ובחרו תמיד בגבורה, באומץ ובפעולה מתוך תחושת שליחות.
הם השקיעו משאבים רבים כדי להילחם גם כשהיה קשה מאוד.

שלב ג: שורש עמוק – ענפים לדורות

אפשרות 1:
 החניכים יצפו בסרטון:

• הסרטון הארוך עוסק בסיפור האלון הבודד.
• הסרטון הקצר עוסק בכל סיפור גוש עציון ומזכיר את העץ. אם בחרתם בו, אמרו לחניכים לשים לב לעץ המוזכר בסרטון.

אפשרות 2 (לשבת):
הציגו תמונה או ציור של האלון הבודד (נספח 3)

אחרי הצפייה בסרטון (או הצגת התמונה) ערכו דיון:
– מה מסמל עץ שעומד לבדו בשדה?
– מה נותן כוח לעץ כזה לעמוד שנים רבות?
– איך זה קשור לערכים שעליהם נלחמו לוחמי גוש עציון?
– אילו ערכים של לוחמי גוש עציון אתם רואים בלוחמים ובחיילים שלנו היום?
– איך הערכים האלה יכולים להנחות אותנו, הנוער, שאיננו בחזית הקרב?
– איזה מסר מעורר תקווה אתם לומדים מהסיפור של אז לימינו?

סכמו: האלון הבודד הוא סמל לעמידה איתנה לנוכח הקשיים. הלוחמים עמדו בגבורה באתגרים רבים, ובדרכם הביעו אומץ, נאמנות, הקרבה ושליחות, שורש עמוק שמחזיק גם כאשר כל הסביבה מתמוטטת.

* את התשובה על השאלה האחרונה בקשו מהחניכים לכתוב במשפט או במילה. אספו את הפתקים ותלו אותם על ציור גדול של האלון הבודד. הערכים שתתלו ילוו את השבט לאורך כל החודש.

סיכום
באמצעות הדילמות שעסקנו בהן נוכחנו לדעת כמה אומץ, נאמנות ושליחות היו בליבם של לוחמי הגוש.
גוש עציון מספר לנו על אנשים שהיו מוכנים להקריב הכול בשביל עם ישראל, בשביל ירושלים ובשביל העתיד שלנו בארץ הזאת. הם ידעו שיכול להיות שהם לא ינצחו בקרב, אבל האמינו שהמאבק שלהם ייתן כוח לעם שלם. ואכן, אחרי החורבן באה תקומה: אחרי 19 שנה חזרו ובנו מחדש את גוש עציון.
גם אנחנו חווים עכשיו תקופה קשה במלחמת חרבות ברזל.
כמו אז גם היום עם ישראל מאוחד סביב ערכים של גבורה, מסירות ואמונה בצדקת הדרך.
הסיפור של גוש עציון מזכיר לנו שהחורבן אינו סוף הסיפור, ודווקא מתוך כאב גדול יכולים לצמוח תקווה גדולה, בנייה מחדש, חיים מלאים יותר.
"אם קיימת ירושלים עברית, אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון" (דוד בן-גוריון).

נספחים

נספח 1 – סיפור הגוש

* חשוב לספר לא רק עובדות אלא תחושות: פחד, אומץ, אמונה. העיקר אינו הרצאה אלא חיבור לרגש.

בכ"ט בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם ההחלטה לסיים את המנדט הבריטי ולהקים שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית.
ההחלטה התקבלה ביישוב היהודי בארץ בשמחה רבה בשל התמיכה המדינית והמשפטית שניתנה להקמת מדינה יהודית.

"אינני מסוגל להעביר לכם את השמחה ששלטה בנו כשקיבלנו את הבשורה, אבל ברצון אמסור לכם איך התנהל הצד הטכני של העניין. כבר לפני שבוע שלטה ברחוב הרגשה מתוחה, הנושא היחיד ששמעת אנשים מדברים בו, החל מילדי הגן עד למבוגרים, כל המפלגות, האיגודים, בתי המלאכה, בתי המסחר, ועדות, אסיפות, הרצאות, נשפים וכן הלאה. כולם עסוקים בנושא אחד… מה החליטו, האם כבר נערכה ההצבעה, מי בעדנו, מי נגדנו… בלילה האחרון היינו פשוט שבורים רוחנית, יוון נגדנו, פיליפינים נגדנו, הערבים מחזיקים יותר מדי סוד, עשרות אנשים היו צמודים וקשובים לחדשות והיה זה בדיוק בשעה שלוש כשהתעוררתי לקול תרועת החצוצרה והמילים הראשונות ששמעו אוזני היו: 'קומו אחים! המדינה העברית קמה!', קמתי ושמתי עלי מה שהיה ויצאתי לרחוב.

באמצע רחוב הרצל התאספו אלפי אנשים, התחילו לרקוד הורה ולשיר. גבוה מתנופף לו דגל כחול לבן, הדגל הראשון שהונף ברמה על ידי יד יהודית חופשית, הדגל שעשרים מאות שנים טבל בדם, הדגל הלבן כטוהר הרקיע לזוהר ואשר מציין לנו את ים הדמעות הכחול. באופן ספונטאני יצאה כל העיר לרחוב ועם תרועת הניצחון הנוער צעק, צחק ושר.

חרוט לנצח יישאר בליבי הלילה, ליל השימורים, הלילה אשר בו בפעם הראשונה ידעתי חירות, הלילה הנקרא ליל העם, ליל האומה, ליל השחרור, ליל העצמאות. כך קיבלה חיפה עיר השער לקליטה בארץ את הבשורה…

ועכשיו בינתיים, המצב בארץ אינו מרומם, בני דודנו רוצים להתחיל לחולל מהומות, אלא שאני מקווה שאנו נשקיטם ועל כן אני כותב לכם שלא תדאגו לנו פה, אנו מקווים שהכל יעבור לפי הסדר הטוב ביותר.

מכל הלב, היו שלום ונשיקות, ושנשמח בקרוב יחד בבניין מלכות בית ישראל, צבי"
 (מתוך מכתב שכתב צבי כהן לאחיו בגרמניה, הוא ואחיו היחידים ממשפחתם ששרדו בשואה)

גוש עציון נותר בלב האזור שיועד למדינה הערבית, ופחד עצום התעורר בלב המתיישבים.
בגוש היו ארבעה יישובים – כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים – ובכולם יחדיו גרו כ-450 מתיישבים, שרובם צעירים, חלקם ניצולי שואה, ובהם עשרות משפחות עם ילדים.

ואכן, בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות על היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. בכך נפתח השלב הראשון של מלחמת העצמאות. הכביש לירושלים נחסם, שיירות רבות ניסו להעביר לגוש אספקה ונלכדו באש האויב. חרף המחסור ההולך וגובר במזון ובנשק תושבי הגוש ולוחמיו החזיקו מעמד כחמישה חודשים עד נפילת כפר עציון בד' באייר תש"ח.

הבחירה להישאר במקום – גם כשהאפשרות לפינוי הועלתה – נבעה מתחושת שליחות עמוקה. הלוחמים האמינו שהגוש הוא "מגן ירושלים הדרומית", ושאם יוותרו עליו – הדרך לירושלים תיפתח בפני האויב. מעבר לכך הייתה שם תחושת נאמנות לקרקע ולעשייה החלוצית, וגם אמונה שדווקא במקום שבו נטועים שורשים יהודיים אסור לוותר. בזכות עמידתם העיקשת שילמו אומנם בחייהם מחיר כבד, אך נצרבו בזיכרון ההיסטורי של עם ישראל כסמל לגבורה, לנאמנות ולתקווה לעתיד.

שיירות רבות ניסו באומץ רב לעזור בקרב ולעשות את דרכן לגוש באספקת ציוד לחימה, ונספו בדרך.
בימים ג'–ד' באייר תש"ח, 12–13 במאי 1948, התחולל הקרב האחרון על גוש עציון, וכפר עציון נפל.
למוחרת, ה' באייר תש"ח, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. באותה שעה הלכו מגיני גוש עציון הנותרים לשבי האויב.

אומנם "מלכה נפלה" – זה היה הכינוי של כפר עציון בקשר, אבל ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון תיאר את ההשפעה של לוחמי גוש עציון על המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות: "אם קיימת ירושלים עברית, אזי התודה הראשונה של כל ההיסטוריה הישראלית נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון".

 לאחר נפילת כפר עציון עמד הגוש בחורבנו 19 שנה, בשטח כמעט שומם ובחורבן מורגש בכל פינה. שורדי היישובים הביטו מרחוק אל עבר האלון הבודד, עץ יחיד שהפך לסמל חי של כמיהה לשוב הביתה. העץ סימל את הזיכרון למקום, את העמידה האיתנה של המגינים ואת התקווה לשוב ולבנות מחדש – נקודת ציון לנצח בלב ההיסטוריה של הגוש.

במלחמת ששת הימים (אייר תשכ"ז, יוני 1967) שוחרר האזור בגבורה ובנאמנות, והגוש חזר להיות בשליטת ישראל. גרעיני בני עקיבא קיבלו עליהם את המשימה הלא פשוטה של חידוש ההתיישבות: הם הגיעו למקום בידיעה שיתמודדו עם שטח הרוס בתנאים קשים של חוסר תשתיות וסכנה מתמדת. הם השקיעו את כל כוחם, נרתמו לעבודה פיזית ולתכנון אסטרטגי והובילו את התושבים החדשים בבניית בתים, חוות, מוסדות חינוך וקהילה, משמרים את רוח החלוציות והמסירות של הדור הקודם.

בזכות פועלם כפר עציון והגוש כולו התעוררו לחיים מחדש. הוקמו יישובים פורחים ומשגשגים, שורשיים, הנאחזים באדמה ומעבירים לדורות הבאים את מורשת הגבורה, הנאמנות והתקווה.

הערה למדריכים:
* בהצגה – אפשר להביא תחפושות ולחלק את חניכי השבט לתפקידים בהתאם לדמויות.
* בחפש את המטמון – אפשר לחלק את הסיפור לתחנות: האו"ם, גוש עציון, ההצעה לפינוי, הקמת המדינה, העץ הבודד, גוש עציון המחודש. החניכים יעברו בין התחנות, ישמעו מה קרה בכל אחת מהן וילמדו את הסיפור.

נספח 2 – דוגמאות לדילמות

*אתם לוחמים בגוש עציון. יש מחסור חמור בנשק ובאוכל. האם להישאר ולהילחם או לנסות לברוח? (גבורה, אחריות, אמונה)
*עברו 19 שנה מאז נפילת הכפר, ומציעים לכם להצטרף לגרעין ולבנות מחדש את היישוב אף שאין תשתיות וביטחון. האם תצטרפו? (נחישות, שייכות, חלוציות)
*חבר קרוב נהרג בקרב. אתם צריכים להחליט אם להמשיך את הדרך או להתרחק מהסכנה. איך תפעלו? (נאמנות, הקרבה, שליחות)
*האם להישאר להילחם גם כשברור שהכוחות חלשים? (אומץ, ביטחון, אמונה)
*האם להשקיע משאבים בהקמת קיבוץ חדש אחרי חורבן גדול כל כך? (חלוציות, אחריות, שליחות)

נספח 3 – האלון הבודד

האלון הבודד, קרדיט צילום: זאב שטיין, פיקיוויקי