מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

יום הזכרון - אירועי אייר מגלות לגאולה

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
הרא"ה | זרעים | מעלות | מעפילים | נבטים | ניצנים | שבט חדש - כיתה ט
משך הפעולה
עד שעתיים
מערך
1/3
12 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

הקדמה

מדריכים יקרים ומדריכות יקרות!

פעולות אירועי אייר עוסקות בתהליך לאומי, מגלות לגאולה, ומתפרטות לנושאי יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות, יום ירושלים ול”ג בעומר. השנה הושם דגש מיוחד באירועים אלו מתוך מחשבה על המעורבות שלנו – כיחידים וכתנועה – בשותפות ובהובלת נושאים לאומיים השזורים בימים אלו.

בשלב הראשון עברו היטב על המערכים המוצעים. הושקעו בהם זמן רב ומחשבה רבה כדי שיהיו רלוונטיים לחניכים שלכם, משמעותיים ומהנים.

בשלב השני חשבו איך תהפכו את הפעולות האלה לאירועים שבטיים מכוננים, שמחים ומשמעותיים. אירועים אלו דורשים מעט יותר השקעה מפעולה רגילה, וההשקעה כדאית ומשתלמת!

הצעות: 1) ארגנו שירי רקע מתאימים; 2) קשטו את חדר הפעילות בהתאם לנושא הפעולה; 3) שלחו הזמנות מיוחדות לפעילויות; 4) הכינו כיבוד הקשור לאירוע.

 חשבו על דרכים מקוריות ליצור אווירה ייחודית. מהלכי הפעילות מתאימים לכך.

 

רציונל

ביום הזיכרון אנו עוסקים בזיכרון חללי צבא ההגנה לישראל וכן בזיכרון חללי פעולות האיבה.

בתחילה נרצה להדגיש מהי הסיבה שעבורה מסרו אנשים אלו את חייהם. נדבר על ארץ ישראל ועל מדינת ישראל ונדגיש שמסירות הנפש של החיילים נבעה מאמונה בחשיבות מדינת ישראל, מדינת היהודים בארץ ישראל, ומתוך אחריות להגנת אזרחיה. כמו כן נדבר בכאב על חללי פעולות האיבה שמסרו את נפשם על אדמת הארץ בידי מרצחים שונאי ישראל.

כוונתנו היא לעסוק במושג נצח. עיסוקנו יתחלק לשניים: א. נצח ישראל, שעליו נפלו החיילים והחללים (הסיבה למסירות הנפש); ב. הנצחת החללים בכל מיני דרכים; הנצחת דרכם הייחודית, השארת חותם נצחי שמנציח את אישיותם לאחר מותם.

 

מטרות

  1. החניכים ייחשפו באופן חווייתי לסוגי ההנצחה הקיימים בארץ ולדמויות העומדות מאחורי מפעלי ההנצחה.
  2. החניכים יעסקו בסיבת הקדשת יום מיוחד לאנשים שמסרו את נפשם למען מדינת ישראל.
  3. החניכים ייצרו הנצחה משלהם.

 

 

מהלך הפעולה

 

חלק 1 – הנצחה

 

שלב א: הנצחות לחיילים ולחללי פעולות האיבה

לשבטים הבוגרים: חלקו לחניכים את הקטע ‘הייתי שם’ (נספח 1) וקראו אותו.

הקטע עוסק בחווייתה של בחורה צעירה המתארת מספר הנצחות רב (ספרים, מקומות, שירים, סניף בני עקיבא, מיזמים) שהן חלק משמעותי מהחיים שלה. שאלו את החניכים אם גם הם מכירים דרכי הנצחה מהחיים הפרטיים שלהם.

הציגו לחניכים באופן חווייתי כמה דרכי הנצחה לחיילים ולחללי פעולות האיבה (נספח 2 – מצורף בPDF). אפשר להציג אותן כתמונות התלויות על הקירות או מפוזרות על הרצפה או בהקרנת מצגת. על יד כל תמונת הנצחה הניחו או הקרינו את סיפור החלל העומד מאחוריה.

תנו לחניכים כמה דקות להסתובב ולהתבונן בהנצחות ובסיפורים.

חלק מההנצחות הן שירים וספרים. תוכלו להשמיע להם את שירים ולחלק את מילות השיר וכן להביא איתכם ספרים שנכתבו על חיילים שנפלו ועל חללי פעולות האיבה וכל הנצחה אחרת שאתם יכולים לחשוב עליה.

דונו עם החניכים:

  • מה משותף לכל ההנצחות האלה?
  • מהי מטרת ההנצחות לדעתכם?
  • אילו תחושות עולות בכם כאשר אתם רואים את כל ההנצחות האלה?
  • מהו הקשר בין החלל להנצחה?

 

כתבו את המילה ‘להנציח’ על גיליון בגדול ושאלו את החניכים: מהיכן באה בכלל המילה להנציח? (התעכבו על המילה נצח ועל משמעותה – השארת חותם בעל משמעות בעולם, משמעות נצחית).

 

שלב ב: התמקדות בחייל או בחלל באופן מורחב

חלקו את החניכים לזוגות או לקבוצות ותנו להם לבחור את אחת ההנצחות והסיפור של החלל שהם רוצים לקרוא יחד בעיון כדי להכיר את האנשים שמאחוריהם.

לאחר כמה דקות בקשו מהחניכים לשתף את כלל השבט כיצד הם מבינים את הקשר שבין מיזם ההנצחה לבין הדמות, וכמו כן מה הם לומדים או לוקחים לחייהם מתוך הדברים שקראו על הדמות; כיצד הם מנציחים את הדמות בחייהם שלהם: “למדתי ש… והייתי רוצה לקחת לחיים שלי את…”.

 

חלק 2 – מסירות הנפש על ארץ ישראל

 

לשבטים הצעירים: הביאו עימכם בקבוק קטן או כוס עם חול. הניחו אותו בצד בלי שהחניכים יראו אותו מראש. כמו כן הביאו עימכם תמונות של פרסים (ספר, מחשב, כרטיס טיסה ורכב – נספח 3) וגם שני ‘פרסים’ בעלי שווי שונה, למשל סוכרייה וחפיסת שוקולד. שאלו את החניכים מה היו עושים בשביל לקבל כל אחד מהדברים הנ”ל, מהפשוט ליוקרתי. החניך שיציע את ההצעה המיוחדת והמורכבת ביותר ימלא אותה ויקבל את הפרס.

לבסוף הציגו לחניכים את הבקבוק או כוס החול ושאלו אותם מה היו עושים בשביל זה:

  • מהו החול הזה בכלל?
  • מהיכן הוא לקוח?
  • מה הייתם עושים בשבילו?
  • מה עשו בעבורו החיילים וחללי פעולות האיבה? מדוע?

 

לאחר הדיון עם החניכים הדגישו את חשיבותה הנצחית של ארץ ישראל לעם ישראל: ארץ ישראל היא הארץ המובטחת מאת ה’ והיא המקום שבו עם ישראל מקיים ויקיים עוד יותר את שליחותו בעולם להיות דוגמה ומופת לגויים.

לשבטים הבוגרים: חלקו לחניכים את הפקודה של עופר וינטר (נספח 4).

לאחר הקראת הפקודה שוחחו עם החניכים ושאלו אותם:

  • מדוע אנחנו נלחמים בכלל?
  • על מה ולמה מסרו את חייהם אנשים, נשים וילדים רבים כל כך?
  • מהי משמעות “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה” (הרב ויצמן)?

 

עם ישראל הוא עם של נצח. משמעות המילה נצח היא שלעולם אין לו סוף, הוא תמיד יהיה כי הקב”ה בחר בו. העם שישמש דוגמה ומופת לגויים ובסופו של דבר יביא את הגאולה השלמה, זמן שיהיה בו שלום, מוסר, טוב ובית מקדש, עם הנצח הזה אינו מפחד מדרך ארוכה. מדוע? משום ש’ארוכה’ היא מילה יחסית. כל דבר ארוך מתחיל ונמשך, אך נגמר בנקודה מסוימת. כלומר, עם שבמהותו הוא ‘נצח’, שאינו נגמר, אינו מפחד וחושש מדרך ‘ארוכה’, שתיגמר גם אם זה ייקח זמן. עם ישראל מוכן למסור את נפשו על ארץ ישראל ולעבור דרך ארוכה עד שיתגשם החזון הגדול ותבוא הגאולה.

 

חלק 3 – יצירת הנצחה משלכם

 

הסבירו לשבט שכעת אתם כשבט תיצרו הנצחה לדמות שתבחרו. תוכלו לבחור דמות שאתם מכירים באופן אישי או שהכרתם עכשיו בפעולה. כדאי לעשות עבודת הכנה ולהביא איתכם שמות ופרטי מידע על חיילים וחללים מהיישוב או מהעיר שלכם.

דוגמאות: שירו יחד את השיר שנכתב על הנופל ותלו את מילותיו והסבר קצר על קירות הסניף; העמידו שולחן הנצחה בסניף ועליו נר, תמונה ומידע; הצטרפו למיזם קיים לצאת להתנדבות לעילוי נשמת דמות שעסקה בחסד; פרסמו רשומה משמעותית; פנו למשפחה שכולה.

בשבטים הבוגרים דונו עם החניכים על יוזמת פרויקט הנצחה חדש. אפשר לבחור מיזם מתמשך ולא חד-פעמי.

אפשר גם לסיים את הפעולה בחלוקת מכתב למשפחות השכולות (נספח 5). נספח זה יוצר מעין סגירת מעגל; הוא פונה אל המשפחות השכולות בהמשך לרשימת ההנצחות שעסקנו בה בתחילת הפעילות.

 

 

נספחים

 

נספח 1 – הייתי שם (יעל הלוי)

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה, ה’ יקום דמם
אייר התשע”ח, אפריל 2018

הייתי שם.
בלוויה של שלושת הנערים הי”ד,
בלוויה של שון כרמלי הי”ד,
בלוויה של אליאב גלמן הי”ד,
בלוויה של ארז אורבך הי”ד.
בשבעה של הדר גולדין הי”ד,
בשבעה, בחדר השינה של הלל יפה אריאל הי”ד.
בשיחות של מרים פרץ על בניה אוריאל ואלירז הי”ד,
בשיחות של בת שבע וינברג על בנה דרור הי”ד,
בשיחה של יעקב ואורלי רוט על בנם רועי אהרון הי”ד,
בשיחה של חגית ריין על בנה בניה הי”ד,
בשיחה של חגית ארבל על בעלה רועי הי”ד,
בשיחה של חברה על ידידה הטוב עזרא שוורץ הי”ד.
גדלתי על ציטוטים מעוררי השראה של יוני נתניהו הי”ד וקראתי בלב שבור את ‘ואין יותר גבעול’ של בת-שבע סדן על הוריה, הרב אלי והרבנית דינה הורביץ הי”ד. נמלאתי כוחות מ’הדרך אל החלום’ על דוד רובין הי”ד, ו’מה יקרה אם אמות מחר בבוקר’ לימד אותי על חיים משמעותיים, על התמודדות בלי ויתורים, בדרכה של דפנה מאיר הי”ד. נפשי נמלאה פליאה וזעזוע מסיפורי האחדות סביב חטיפתו של נחשון וקסמן הי”ד ונפילתו של ניר פורז הי”ד.
למדתי מה היא עדינות מ’בכל לבבך’ על רועי קליין הי”ד, ובתא הקטן הונח דרך קבע הספרון ‘בשביל הנשמה’ לעילוי נשמת שמונת נסיכי האדם שנרצחו בישיבת מרכז הרב, הי”ד.
שיחקתי כילדה עם חברתי שירין, אחות לאלירן זאייט הי”ד, וביום בהיר אחד ‘גן האומגה’ המיתולוגי נצבע בצבעי ירוק-צהוב ושינה שמו ל’גן גולני’ לזכרו של עופר שרעבי הי”ד.
גדלתי בסניף בני עקיבא הנקרא ‘בית יוסי’ ע”ש יוסי וינשטוק הי”ד, וכבר מכיתה ד’ ידענו שלשיר המדריכה יש קרוב משפחה, קרוב מאוד, שנפל בצבא, ושמו הראל שרם הי”ד.
כעת אני מעלה בראשי את שקיקת החיים והמסירות הקיימות בסניף ‘דורון’ על שם דורון מהרטה הי”ד.
למדתי באולפנת צפירה, שבה נערך מבצע ‘אדווה’, שהעניק רווחה לנזקקים רבים לעילוי נשמת בוגרת האולפנה אדווה צפורה פישר הי”ד, וכמה שנים לאחר מכן נמלאתי רוח שליחות חברתית כששמעתי על דמותם של הדר בוכריס ויעקב דון הי”ד.
דמעתי אל מול מסכי הטלוויזיה והמחשב, צופה-מקשיבה להספדים המרטיטים את הנשמה. ליבי דאב מהתמונות הקשות מהפיגוע באיתמר שבו נרצחו אודי, רותי, יואב, אלעד והדס פוגל הי”ד. כמה נפעמתי ופערתי את פי לנוכח גבורתה העילאית של תמר פוגל, שאז הייתה כה קטנה-כה גדולה ועוצמתית.
דמעתי מהתמונות הקשות מהפיגוע בבית הכנסת בהר נוף. הפיגוע שבו נרצחו הרב משה טברסקי, הרב קלמן לוין, אריה קופינסקי ואברהם שמואל גולדברג הי”ד, ומשמיעת הידיעה על רצח הרכה המתוקה חיה זיסל בראון הי”ד, והינה צף זיכרון טרי על רציחתו של אלחי טהרלב הי”ד; רק שמו, החיוני לאין קץ, מעביר בי צמרמורת.
איך המצפון הדף ביום שישי אחד, חם מדי, כששמעתי על הרצח של חנה בלדון הי”ד. איך גלשתי באתר מתת, עם מתוסכלות רבות, לקראת השירות הלאומי. האתר הועלה לרשת לעילוי נשמת מתת רוזנפלד וכנרת מנדל הי”ד, וביקרתי גם באתר שחילק את לימוד הש”ס כולו לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים, דף לשם ודף לשם.
עמדתי בירושלים וראיתי במו עיניי את בנייני האומה רועשים וגועשים ביום חתונתה של שרה תחיה ליטמן, בתו של הרב יעקב ליטמן ואחות לנתנאל הי”ד, ובסוכות הבטתי בכרזות המקסימות, הן בתוכן הן בצורה, בעיצובה של נעמה הנקין הי”ד שנרצחה עם בעלה הרב איתם הנקין הי”ד.
פעם ב-6:00 יצאנו לריצה יעל אמונה ואני. המתוקה קרויה ע”ש יעל שורק הי”ד, שנרצחה עם בעלה אייל שורק הי”ד, והיא בחודש התשיעי להריונה.
אני חושבת על הדס ויהודה שנתנו לבנם כשם שני את השם ‘שלום’ לזכרה של חברתם שלומית קריגמן הי”ד, ועל יעלי, חברתי הטובה, שמטיילת בארץ בטיולים מאורגנים לעילוי נשמת בניה שראל, הדר גולדין וליאל גדעוני הי”ד.
טיילתי בתל-סאקי בעקבות הנופלים ושמעתי כמעט מכלי ראשון על תושייתו של אבנר פולטהיים הי”ד,
וביקרתי במעיינות ובמצפים יפהפיים רבים שהוקדשו לעילוי נשמת הקדושים.
לא מזמן הדסי ישבה לידי לנסח עבודה בספרות בעקבות השיר ‘יורם’, שנכתב על יורם ביאלר הי”ד, ובמדרשת הרובע התלמידות האמריקאיות למדו בזוגות על חללים משנים עברו. אחר כך הן גם פקדו את קברם מתוך חיבור ואהבה.
משפחת חוטר היקרה שיתפה אותי-אותנו בהתמודדות ובצמיחה שלה מתוך השכול, החל מ’הקול החסר’ של אהובם וכלה ב’בעצם זריחה’. איך שיתפו אותי בכאב על רצח גבריאל נכדם, בנם ואחיהם הי”ד, ואיך הכוכבים זוהרים אחרת הלילה, לשמע קולה הנוגה של עמית פרקש כשהיא שרה ‘מיליון כוכבים’ לאחיה תום הי”ד.
נחשפתי לשיר ‘ציון תמתי’ בזכות שלום יוחאי שרקי הי”ד,
וצלילי ‘הניגון שבלב’ מתנגנים באוזניי שנים, ניגוניו של אליעזר רוזנפלד אח ליצחק משה הי”ד ואביהם של יצחק מנחם ומלאכי הי”ד.
שומעת אני ברקע את צליל חליליהן של תמר וחרות, מנעימים-מרטיטים מידי שנה בשנה בשיר-המנון ‘החול יזכור’.
השתדלתי לכתוב ולשתף רשומות על הנופלים, ואפילו השתתפתי במיזם ‘נר לנופל’ כמה פעמים. סיירתי בהר הרצל ובהר הזיתים, ושמעתי סיפורים נוגעים ללב מאלידע בר שאול וממדריכים טובים אחרים.
נכחתי באין-ספור טקסים וצפיתי בסרטי זיכרון.
בטח היו לי מפגשים נוספים במהלך החיים שבעוונותיי אינני זוכרת להזכיר בעת כתיבת הדברים.

בטח גם אתם, הקוראים, נחשפתם לרבים מהם בדרכים שונות ומגוונות,
אם מקרוב ואם מרחוק. בטח תוכלו לכתוב רשימה כמו זו שאיתה פתחתי. אני ממליצה לעשות זאת בחום.

 

נספח 2 – להנצחתם

לחצו להורדה בקובץ pdf

 

 נספח 3 – פרסים

   
                                                           

נספח 4 – הפקודה של עופר וינטר

בס”ד, י”א בתמוז ה’תשע”ד (9.7.2014)

דף מפקד לקרב

מבצע “צוק איתן”

זכות גדולה נפלה בחלקנו לפקד ולשרת בחטיבת ‘גבעתי’ בעת הזו. ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי ‘העזתי’ אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל.

נערכנו והתכוננו לעת הזו ואנו מקבלים על עצמנו את המשימה, מתוך שליחות וענווה גמורה ומתוך שאנו מוכנים להסתכן ולמסור את נפשנו, על מנת להגן על משפחותינו, על עמנו ועל מולדתנו.

נפעל יחד בנחישות ובעוצמה, יוזמה ותחבולה ונחתור למגע עם האויב. נעשה הכל בכדי לעמוד במשימה על מנת להכרית אויב ולהסיר את האיום מעם ישראל. אצלנו ‘לא חוזרים בלי לבצע’.

נפעל ונעשה הכל בכדי להחזיר את בחורינו בשלום, תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותנו ובכל העוצמה שתידרש.

אני סומך עליכם, על כל אחד ואחד מכם, כי תפעלו ברוח זו, רוח של לוחמים ישראלים ההולכים חלוץ לפני המחנה ‘הרוח ששמה גבעתי’.

אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם ‘שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד’. ה’ אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך. בשם לוחמי צה”ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים. עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב ‘כי ה’ אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם’ ונאמר אמן ‘יחד ורק יחד ננצח’.

עופר וינטר, אל”מ.

מפקד חטיבת גבעתי.

 

נספח 5 – מכתב למשפחות השכולות (יעל הלוי)

מספר הנופלים והנרצחים בלתי נתפס, אינני מכירה את כולם ושמם איננו שגור על לשוני. נוכחתי לדעת שאלו שאני מכירה היטב הם מהמגזר שממנו אני מגיעה ומהסביבה הקרובה אליי. עובדה זאת דורשת ממני לצאת למסע היכרות מעמיק יותר עם אלו שהחיים טרם הפגישו אותי איתם. עם זאת סיפוריהם, אישיותם ורוחם נוכחים כאן איתי.
בטח גם אתם, הקוראים, נחשפתם לרבים מהם בדרכים שונות ומגוונות, אם מקרוב ואם מרחוק. בטח תוכלו לכתוב רשימה כמו זו שאיתה פתחתי. אני ממליצה לעשות זאת בחום. בטח בדומה ובשונה אתם מזדהים.
במהלך חוויות רבות אלו אני חשה את אותה התחושה. התחושה המשתקת, תחושת האילמות. אינני מוצאת אז מילות נחמה, אך ורק ים של דמעות.
מי אני, המתרווחת בכיסא האדום והרך?
ומי אני, היושבת בקהל וצופה בכם, הורים, בני זוג, אחים וילדים יקרים?
ומי אני, המקשיבה לסיפורים ולומדת על הדמויות?
מקלידה ועורכת, מקלידה ועורכת והגרון נחנק.
——————————-
משפחות יקרות,
משפחות שכולות יקרות ואהובות,
אני מקדישה לכן את המילים הבאות בשם כולנו.
דענה לכן, אנחנו קשובים לכן בלב רחב ובאוזן כרויה.
אנחנו כה מנסים להמשיך בחיינו את דרכי יקיריכם ויקירותיכם.
ברצוננו לספר לכל אחת ואחת מכן שאכפת לנו וכואב לנו. אנו מבינים בוודאות שאיננו מבינים דבר, ומדגישים לכם שאיננו מתיימרים לטעון שאנו מבינים, כלום מכלום, מכלום.
איננו מבינים כלל כיצד אתם ממשיכים לחיות, כיצד אתם ממשיכים לתפקד. כיצד אתם ממשיכים ליצור ולחזק את כולנו, משמשים לנו דוגמה ומופת. כיצד אתם עושים כל זאת יום-יום, מלווים בחלל ובריק שלא ניתן לתארם, מלווים בגעגוע ובכאב אין סופי.
אנחנו משתפים אתכם שגם אנו חלק מהמשפחה שלכם.
שולחים לכם חיבוק, ספוג בים של דמעות.
אנו מתפללים שריבון העולמים ישלח לכם מן השמיים את הכוחות הנדרשים שוב ושוב ושוב.
האצבעות מתחננות להקליד ולהוסיף מילות נחמה וגאולה, אך אנו עומדים ערב יום הזיכרון, וזה איננו הזמן המתאים למילים כאלה.
אנו מתפללים שמילותיי-מילותינו יגיעו לעיניכם,
אהובים ואהובות שלנו.

על החתום:
עם ישראל כולו ואני בו

דעתך חשובה לנו