תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: מה אני, פראייר?

הניחו על הרצפה שלושה גיליונות שכתוב עליהם: "פראייר!" "כל הכבוד, אבל לא בשבילי" ו"אני איתך".

הקריאו לחניכים את המקרים (נספח 1) ובקשו מהם לעמוד בכל פעם ליד הדף שכתוב עליו התשובה הנכונה בעיניהם בנוגע למקרה.

בסיום קריאת כל מקרה נסו להבין יחד את תמונת המצב הנוכחית. שקפו לחניכים ליד איזה גיליון עומדים הכי הרבה, ופתחו איתם דיון למה זה קורה.
נסו לערער את ביטחונם של מי שבחרו "אני איתך" ועוררו שיח בין ה"פראייר!" ל"אני איתך".
*שימו לב: השתדלו שהשיח לא ירד לפסים אישיים ולא יפגע בבחירות של חלק מהחניכים ושיהיה מכבד ומעורר מחשבה. כשאתם מערערים את הביטחון של מי שבחרו "אני איתך", חשוב להוסיף משפט שמגן על המורכבות, למשל: אין פה תשובה נכונה ולא נכונה – אנחנו מנסים להבין מה מפעיל אותנו.

לאחר הקראת כל המקרים שאלו את החניכים מה הם מרגישים כלפי השכונה, העיר או היישוב שהם גרים בהם. סביר להניח שרוב החניכים יענו כי הם מרגישים רגש חם ואוהב כלפי מקום המגורים. אם זו אינה הרוח, נסו לכוון את החניכים לדיבור כזה. מקום המגורים הוא הבית, פה המשפחה והחברים שלי, אני רוצה שיהיה פה כמה שיותר טוב.

לאחר מכן שאלו אותם כמה היו מוכנים לתת למעם מקום המגורים, מה היו מוכנים להקריב כדי שיהיה פה טוב יותר. הכניסו לשיח את המושג נתינה, שמשמעותו לעבוד בשביל מישהו ללא תשלום, בלי לקבל משכורת לאחר ביצוע העבודה. נתינה פירושה לעשות משהו בשביל מישהו כי הוא חשוב לי ואני אוהב אותו ולא כי ברור לי שאקבל משהו בתמורה לעשייה הזו.

חלק א: שלא על מנת לקבל פרס

חלקו את החניכים לזוגות או לשלשות ותנו להם דף לימוד קצר (נספח 2), הכולל משנה ושאלות לדיון. בקשו מהם לענות ביניהם על השאלות.

לאחר הלימוד בקבוצות בחרו כמה חניכים ובקשו מהם לשתף תובנות מהלימוד הקבוצתי שלהם.

סכמו: אנטיגונוס בא ללמד אותנו על הערך של עשייה ונתינה שלא על מנת לקבל פרס. אנטיגונוס אומר שהעשייה אינה מתחילה מהמחשבה “מה יצא לי מזה” אלא מהאמונה שזה הדבר הנכון לעשות. היום הרבה עשייה נמדדת במה שמקבלים עליה – כסף, מחמאות, פרסום. המשנה מזמינה אותנו לבדוק מה מקורו של המניע שלנו. הפעולה שלנו עוסקת בערך הנתינה. מנהיג אמיתי מוביל אנשים לפעול מתוך אמונה בדרך ובצדקת המעשה, מתוך רצון לעשות טוב. מנהיגות שמבוססת רק על פרסים יוצרת תלות; מנהיגות שמבוססת על ערכים יוצרת שותפות.

חלק ב: "אני רואה רק עד הלב"

קראו לחניכים את הסיפורים (נספח 3).

שאלות לדיון:

• האם המשפט “אני רואה רק עד הלב” הוא אמירה מנהיגותית?
• מה מנהיג כזה יוצר סביבו? איך מנהיגות כזו יכולה להשפיע על שכונה, קבוצה או קהילה?
• האם זה משפיע על המוטיבציה של אנשים לפעול – כשמרגישים שרואים אותם באמת?

סכמו: מנהיגות אמיתית מתחילה מהיכולת לראות אנשים באמת. מנהיג שרואה “עד הלב” יוצר סביבו תחושת ערך, שייכות ואמון. כשאנשים מרגישים שרואים אותם באמת, הם רוצים לפעול לא כי חייבים ולא בגלל מה שיקבלו, אלא כי הם מאמינים בדרך ורוצים להיות חלק ממנה. מנהיגות כזו בונה קבוצה וקהילה שפועלות לא מתוך אינטרס אלא מתוך חיבור, משמעות ורצון לעשות טוב – וזה כוח הרבה יותר חזק מכל תגמול.

חלק ג: נותנים או מקבלים

פזרו על הרצפה שישה כרטיסים בשישה צבעים, שעל כל אחד רשומה שאלה אחרת (נספח 4). הכינו מראש קובייה גדולה שבה ששת הצבעים של הכרטיסים, וכל חבר בתורו יזרוק את הקובייה ויענה על השאלה לפי הצבע שיצא לו (עוד אפשרות היא להביא קובייה רגילה ולמספר את השאלות).

לאחר שכל החברים זורקים את קובייה ועונים שאלו את החברים:
*באיזו עמדה הייתם מעדיפים להיות (או נוחלכם יותר להיות), בעמדת המקבלים או בעמדת הנותנים?
*איפה בשבט או בשכונה שלנו אנחנו רואים נתינה למען אחרים, ואיפה זה עוד חסר?

סכמו: האם חשבתם פעם על השאלה מה זה אומר להיות בחבריא ב'? מה ההבדל בין חניך בשבט הרא"ה לחניך בשבט החדש? ההבדל הוא בדיוק מה שדיברנו עליו בחלק זה של הפעולה. עם המעבר מחבריא א' לחבריא ב' אתם עוברים ממקבלים לנותנים. בשונה מחניכים בחבריא א', שרק סופגים ושומעים, חברים בחבריא ב' מתחילים לתת מעצמם באופן אקטיבי – לסניף, לקהילה ולעם. זה מתחיל מזיהוי הצורך, מפקיחת עיניים ומהתבוננות מסביב, וכמובן יש לקום ולעשות מעשה.

לסיום השמיעו לחניכים את אחד מן השירים (או חלקו להם את המילים כצ'ופר. נספח 5)
'לתת': https://www.youtube.com/watch?v=5FG-SNxejow

'פשוט אנשים':https://www.youtube.com/watch?v=-RcOBEaZBwg&t=2s

סיכום

אחת המטרות המרכזיות של תוכנית דרור היא פיתוח מנהיגות במקום המגורים. עם הכניסה של החניכים לחבריא ב' הם הופכים ממקבלים לנותנים, וכל אחד מהם יכול להיעשות למנהיג ולקבל עליו אחריות לעצמו ולסביבה שלו. אם נרצה לבנות שבט, שכונה וקהילה חזקים – זה יקרה כשיהיו בה אנשים שמוכנים להיות נותנים. הנתינה האמיתית היא זו שלא בהכרח מחפשת את התמורה הכספית או המיידית, אלא מוצאת את המשמעות בעצם המעשה. בקשר שנוצר, בשינוי שהתרחש ובאדם שהפכנו להיות. מנהיגות כזו אינה נשענת על פרסים, על מחמאות או על רווח מיידי – אלא על היכולת לראות אנשים, לפעול מתוך אמונה בדרך ולבחור לעשות טוב גם כשזה לא הכי נוח. נרצה לחנך את החניכים ללכת בדרכיו של דרור, "אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב – אני איתו". בהצלחה!

נספחים

נספח 1

מקרים (אין צורך להשתמש בכל המקרים, בחרו את המתאימים ביותר)

מקרה 1: ביום שלישי הייתה פעולה בסניף בסגנון ערב עיתונים. בסוף הפעולה הקומונרית קראה רגע למדריך. כלהחניכים ניצלו את ההזדמנות וברחו. רק עמית נשארה לנקות את החדר מעיתונים.

מקרה 2: לכיתה הגיע עולה חדש שכמעט אינו יודע עברית. המורה מבקשת מתנדב שישב לידו ויעזור לולהתאקלם חברתית ולימודית. צור מחכה כבר שנתיים לרגע שהמורה תסכים שהוא ישב ליד איתן חברו הטוב, וסוף-סוף השנה הם יושבים יחד. צור מחליט בכל זאת לעבור ליד העולה.

מקרה 3: חמישי בערב, ושירה קבעה לצאת עם חברות. שעתיים לפני שהיא יוצאת מהבית אחותה הנשואה מתקשרתאליה ומבקשת שתשמור על שני הילדים שלה כי בעלה חזר בהפתעה מהצבא והם רוצים לצאת למסעדה. לשירהלא מתחשק לוותר על הבילוי וגם לא נעים לה מהחברות, אבל בסוף היא מחליטה לעזור לאחותה.

מקרה 4: אור יורד מביתו שבקומה הרביעית, בלי מעלית, בדרך לסניף. רגע לפני שהוא יוצא מהבניין הוא רואה את השכנה שבהיריון, זו שגרה בדירה לידו, נכנסת נושאת שקיות של קניות. אם הוא ילך מהר, היא לא תראה אותו, והוא אפילו לא ירגיש חוסר נעימות. הוא מחליט לגשת אליה ועוזר לה להעלות את השקיות לקומה הרביעית.

מקרה 5: שי עובד בקיץ במסעדה ומרוויח כסף טוב. יום אחד אימא שלו מבקשת ממנו לשמור על אחיו הקטן כל אחר הצוהריים בדיוק ביום שהוא אמור לעבוד משמרת של שש שעות. אם יחסיר את המשמרת הזו, הוא יפסיד 220 שקל. שי מחליט לוותר על המשמרת ולשמור על אחיו.

מקרה 6: הקומונרית מחפשת מדריך שיתנדב להוביל פרויקט חדש בשכונה: מועדון שיעורי בית לילדים. זה דורש להגיע פעמיים בשבוע אחרי הלימודים לשלושה חודשים. נועם יודע שהוא טוב מאוד בלימודים ויכול לעזור הרבה, אבל הוא גם יודע שזה יפגע בזמן הלימוד שלו בדיוק בתקופה חשובה לפני הבגרויות. נועם מחליט להתנדב.

מקרה 7: בשכונה פתחו מאגר מזון לנזקקים ומחפשים מתנדבים לסדר ולארגן תרומות. ההתנדבות היא פעם בשבוע לשעתיים. מיכל אוהבת לעזור ומחליטה להצטרף, אף שבזמן הזה היא יכלה להיות עם החברים או לעשות דברים שהיא אוהבת.

מקרה 8: עומר שומע על תוכנית התנדבות של עמותה לילדים חולים. ההתנדבות כוללת ביקור בבית חולים אחת לשבוע ושיחה עם ילדים. עומר יודע שזה יהיה קשה רגשית וייקח מזמנו, ושזה לא משהו שיעזור לו באמת בעתיד. עומר מחליט בכל זאת ללכת על זה.

מקרה 9: בשכונה גר קשיש שחי לבדו. שכנים מתארגנים לבקר אותו פעם בשבוע ולעשות איתו קניות. דנה מצטרפת למשמרות אף שהיא אינה מכירה אותו באופן אישי והוא אינו קרוב משפחה שלה.

נספח 2

דף לימוד קצר

"אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם" (אבות א, ג)

שאלות:

• האם אתם חושבים שאפשר באמת לעשות משהו טוב בלי לחשוב בכלל על מה שנקבל בתמורה? ספרו על רגע כזה בחיים שלכם.
• מה הקשר למנהיגות? אם נבחרת להוביל אחרים, היית רוצה שהם יפעלו כי מחכה להם פרס או כי הם מאמינים בדרך ובצדקת המעשה?
• מה המסר של המשנה? אילו ערכים אפשר ללמוד ממנה לחיינו?

נספח 3

סיפור 1: על הרב אריה לוין זצ"ל

רבי אריה לוין התהלך פעם ברחובות ירושלים והבחין באחד מתלמידיו לשעבר חוצה את הכביש לצד השני כדי שלא להיתקל בו. חצה רבי אריה אף הוא לצד השני של הכביש וניגש לתלמידו ובירכו בחום. "אני כל כך שמח לפגוש אותך", אמר לו רבי אריה. "מדוע ניסית להימנע מלהיפגש עימי?"

השיב התלמיד: "אני מתבייש מהרב, כיוון שאיני חובש כיפה". הביט בו רבי אריה ואמר: "חברי, אינך רואה? אני נמוך קומה. אני רואה רק עד הלב".

סיפור 2: רואה עד הלב ('וקראתם דרור', רונית לוינשטיין מלץ)

מספר הצלם בטקס חטיבתי שבו דרור וינברג היה מג"ד:
התפעלתי מהאופן שבו דרור מתנהל בטבעיות עם קצינים בכירים מצד אחד, ומשתלב בקלות עם החיילים בגדוד מצד שני. הרבה תמונות שלו צילמתי: לוחץ יד לרמטכ"ל, צ'פחה לאלוף הפיקוד, חיבוק לרס"ר ו"תיסלם" לחיילי פלוגה מסייעת. אמרתי לו את זה בסוף הטקס, כשאספתי את הציוד שלי, והילדים עזרו לי בקיפול.
"אתה יודע מה הסוד?" שאל אותי וענה מיד בעצמו, "הגובה שלי."
אני מוכרח להודות שהתקשיתי לרדת לסוף דעתו.
"מי זה ר' אריה לוין אתה יודע?" שאל שוב. לא ממש. "הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?" התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים. "הוא היה אדם גדול, שעסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, הלך אפילו לבקר מצורעים". דרור הסתכל עליי, בודק אם אני אתו. "מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר' אריה התפלא ושאל אותו מדוע. האדם הזה ענה שהוא מסתובב בלי כיפה והוא מתבייש שר' אריה יראה אותו ככה. ר' אריה ענה לו בנחת: 'אל תדאג. אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!'"
דרור הסתכל בחיוך לתוך עיניי, עיניו שואלות.
איזה סיפור מתוק.
"גם אני נמוך קומה," דרור המשיך. "ומר' אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב – אני איתו".

נספח 4

שאלות לקובייה

1.ספרו על מצב שהייתם בו בעמדת הנותנים

2.ספרו על מצב שהייתם בעמדת המקבלים

3.היזכרו במצב שהייתם בעמדת המקבלים. מה הרגשתם?

4.היזכרו במצב שהיית בעמדת הנותנים. מה הרגשתם?

5.מה אתם חושבים שיש לכם לתת לעולם?

6.מה אתם חושבים שיש לכם לקבל מהעולם?

נספח 5

לתת
מילים: חמוטל בן-זאב, לחן ושירה: בועז שרעבי

לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת.

לגלות סודות בסתר
להתיר את סבך הקשר
כשהלב בך נצבט
מכל חיוך, מכל מבט.
אתה נזהר, אתה יודע
וחוץ ממך איש לא שומע
פוסע בין הדקויות
וממלא שעות פנויות.

לתת את הנשמה…

אתה לומד עם השנים
לבנות ביחד בניינים
לחיות עם כל השינויים
לרקום איתה סיפור חיים
ולעבור ימים קשים
במצוקות וריגושים
תמיד לדעת לוותר
ואת הטעם לשמר.

לתת את הנשמה…

לראות בתוך הנפילה
שיש מקום למחילה
תמיד אפשר שוב להתחיל
כמו יום חדש כמו כרגיל
לתת.

פשוט אנשים
כתב והלחין: אודי דמארי, שירה: אברהם פריד

זה סיפור על אדם כה נחמד שהיה כאן
מסתובב בין כולם ובכל זאת לבד
כל חייו לא ביקש שום דבר רק חייך
וקיבל באהבה כל מה שעבר עליו

אף אחד לא ידע מאיפה הוא בא
לאן הוא הולך ומה הוא עושה
בלילה גשום וקריר ברחובות העיר
אף אחד לא שמע את הלב שזועק
בתפילות ודמעות שעלו לשמיים
ובקעו רקיעים

כל העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה תמימים
נשמות טהורות, שרוצות רק לתת
לתקן ולבנות, להאיר ת'חיים
העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה פשוטים
אנשים באמת, באמת ובתמים
פשוט אנשים

מספרים הזקנים שזוכרים את הרגע
שבו הוא עמד ואמר לעולם
אין לי כלום ויש לי הכול בחיי
וזה יותר מדי, יותר מדי

התרופה לעולם היא לשמוח וגם
לא לקחת ללב את מה שכואב
כי גם ככה הכול יעבור ויחלוף לו
יש מקום לכולם בעולם
רק צריך לוותר לא צריך למהר
ולזכור לאהוב באמת את כולם

כל העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה תמימים
נשמות טהורות, שרוצות רק לתת
לתקן ולבנות, להאיר ת'חיים
העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה פשוטים
אנשים באמת, באמת ובתמים
פשוט אנשים