איתור סניפים וכפרי בוגרים
“נשאלה שאלה זו לפניהם: מי גדול, תלמוד או מעשה?” השבוע נעמיק בחשיבות שבלימוד ובבירור שלנו בנוגע לקול שעולה מהמציאות: היכן הוא משתלב בתפיסת העולם הציונית-דתית שלנו? מה היחס של הדרך שלנו אליו? מתוך בירור הנושא עצמו לעומק נוכל לצאת למעשה. נלמד על חשיבות לימוד התורה מתוך אהבה, עיון בכל מילה ומילה בעמל עצמי להבנת המפרשים. נברר איפה זה פוגש אותנו היום ומה הקול שעולה מהמציאות היום בעולם התורה.
ציוד נדרש: נספחים רלוונטיים, שלטים שבהם נושאי הלימוד.
שלב א – פתחו את הפעולה בהצעה לחניכים: “בואו נצא לעשות גרפיטי של פסוקי התורה בעיר! ככה התורה תגיע לכולם בכל מקום!” המטרה היא לעורר את החניכים לחלוק עליכם, לומר שלא זאת דרכנו.
בשלב הזה אפשר לעורר דיון עם החניכים. בגמרא במסכת קידושין יש דיון מה גדול יותר, תלמוד או מעשה. שאלו את החניכים:
מה לדעתכם גדול יותר? מה חכמים רוצים לברר בשאלה הזו? האם יש ערך לעשייה בלי לימוד? וללימוד בלי עשייה?
סכמו: הבירור של תפיסת העולם שלנו חשוב לפני היציאה לעשייה. אנחנו יוצאים לפעול מתוך הערכים שלנו, ובין האידאולוגיה שלנו למעשה צריך להיות קשר ברור. לכן חשוב שלפני יציאה למעשה נקדיש זמן להתבוננות בתפיסת העולם שלנו ובחקירה שלנו אותה.
שלב ב – מתוך ההבנה של חשיבות הבירור והלימוד שלנו בנושא לפני היציאה למעשה צרו חבורות לימוד קטנות לנושאים שעולים מדמותה של נחמה, משיטת החינוך שלה ומפועלה: לימוד תורה נשי, לימוד עצמי באמצעות שאילת שאלות וחשיבות לימוד התורה. מומלץ שאת הלימוד תנחו אתם, ואם יש שני מדריכים, בחרו שני נושאים מהנושאים המוצעים (נספח 1).
שלב ג – אספו את הקבוצות ובקשו מכל קבוצה להציג לפני כולם את הנושא שלה ואת המסקנות שהעלו מהלימוד. הניחו על הרצפה דפים שכתובים עליהם בגדול הנושאים שנלמדו בקבוצות וערכו דיון על השאלות האלה (בקבוצות הלימוד או כל השבט יחד):
אחרי בירור העמדה והמצב הנתון שאלו את החניכים איך לדעתם אתם יכולים יחד כשבט וגם כיחידים להביא את הלימוד שלכם לידי מעשה. העלו איתם רעיונות.
סיכום – סכמו: למדנו בפעולה מה החשיבות של לימוד ובירור לפני היציאה לעשייה. ביררנו יחד כמה נושאים וחשבנו איך אנחנו יכולים יחד להביא את הלימוד לידי מעשה.
פעולת קורונה –
נספח 1 –
לימוד תורה לנשים
“אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית… ואע”פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי, לפי עניות דעתן… אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות. במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה; אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם למדה – אינו כמלמדה תפלות” (רמב”ם, הלכות תלמוד תורה א, יג).
“לדעתי רצוי וצריך, לא רק אפשר, לתת חינוך אינטנסיבי לבנות גם ממקורות תושבע”פ; בין אם משום הטענה שנשים עוסקות בכל המקצועות, מדוע ייגרע חלקן דווקא לגבי תורה, ובין אם משום דברי ה’חפץ חיים’ (בהווסד ‘בית יעקב’) שאם הרמב”ם אומר שצריך ללמד לגר את עיקרי הדת, אדם שגדל במסגרת יהודית – על אחת כמה וכמה… הבנות כיום מקבלות חינוך כללי רחב, ורבות מגיעות לאוניברסיטה, ושם – ולא רק שם, אלא בחברה בכלל – באות במגע עם השקפות ותפיסות עולם שונות. כך שהידע וערכי התורה נחוצים לבת… לדעתי, מה שדרוש לבת כדי לקבל את ההכשרה התורנית המעשית זה הרבה מעבר למה שמלמדים היום. יש להגביר את הלימוד לבנות, כמותית ואיכותית, תוך כדי הוראת כל תחומי התורה, ובכל זאת עדיין לא נחרוג מן המסגרת הנ”ל… אין לי שום התנגדות ללמד בנות גמרא… אני גם לא משוכנע שרצוי ללחוץ על בת ללמוד גמרא בצורה כל כך אינטנסיבית. בהלכה בכל זאת יש הבדל בין מקום האיש ובין מקום האשה בנושא זה, ובסופו של דבר התפקוד בחיים שונה. אבל אם לדבר על היכולת ללמוד דף גמרא ולהבין אותו ולהנות ממנו, איני רואה שום סיבה שלא לכוון לכך ללמד זאת לבנות, וצריך אפילו למסד את זה כחלק אינטגרלי של למידה בביה”ס, שיעור ממשי. כך אני מלמד את בתי וכך חונכה אשתי. וזו נראית לי הדרך המומלצת לציבור הבנות בדורנו (הרב אהרון ליכטנשטיין).
“נראה שבזמנים הראשונים, כאשר הייתה האשה עקרת בית גרידא, והבנות לא למדו כל עיקר, היה קיים חשש שלימוד התורה, שכולה חכמה… תגרום אולי נזק לאותן נשים שהיו מרוחקות מכל חכמה אחרת… אבל בזמננו, שלומדות לימודים כלליים בכל הרצינות הראויה, למה ייגרעו דברי תורה” (הרב חיים דוד הלוי).
הערה למדריכים: אפשר לבחור בן המקור השני לשלישי, לפי מה שמתאים לחברי השבט.
חשיבות לימוד התורה
לימוד עצמי ושאילת שאלות
“…יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות” (משנה, אבות א, ו)
רמב”ם שם: “עשה לך רב – ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה. לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר. ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו”.
אבל עם כל זה יזהר נפשו מלדבר בגאווה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק, וידמה כי גדול הוא כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו, וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו. ולכן יהיה אך בענוה יתירה… אך בתנאי ‘בעפר רגליהם’, רוצה לומר בענוה והכנעה לדון לפניהם בקרקע” (רוח חיים על אבות א, ד).