איתור סניפים וכפרי בוגרים
בכל מקום וזמן אפשר לשמוח אם רק מחפשים איך- בתוכנו ולא בשום מקום אחר.
1. המדריך יחביא בחדר לפני הפעילות כל מיני דברים שגורמים לאנשים לשמוח. לדוגמא: שעון שבצדו השני כתוב- לדעת לנצל את הזמן וכך להרגיש סיפוק, ציור של בית- משפחה, מדלית זהב- זכיה באליפות אירופה, תעודה- כל הציונים 100 וההתנהגות למופת, דגל- זה הדגל שתקעת בפסגת הר האברסט, פרחים- קיבלת אותם מחברך הטוב ביותר, זכית!!! במכונית ובמליון $, תרופה- מי שיקח תרופה זו יהיה בריא כל חייו, סידור- אמונה חזקה בקב"ה והקפדה על המצוות.
החניכים יתבקשו "למצוא את האושר" ולהביא את מה שמצאו.
דיון- כל אחד מקריא את מה שמצא ודנים אילו דברים גורמים לאנשים לשמוח? מהי שמחה?
(אפשר להביא מילון ולפתוח במושג)
2. שמים חמש כוסות ועליהם כתוב חמישה דברים שגורמים לשמחה- רצוי לבחור דברים שידברו אל החניכים, לדוגמא: קיבלת 60 פוגים מתנה, וכן דברים כגון- הצלחת לשמח ילד חולה סרטן שהיה עצוב שבועות רבים.
כל חניך יקבל חתיכות נייר/ חרוזים, החניכים יתבקשו להכניס 3 חתיכות לכוס שתגרום להם לשמחה הכי ממושכת, 2 לזו שפחות ו1 לזו שעוד פחות.
דיון- מובילים למסקנה כי השמחה האמיתית והממושכת היא זו שבאה בעקבות הנתינה.
1. סיפור על "סבא אליעזר וסבתא בלומה", לחניכים בוגרים יותר- קטעים מתוך האלכימאי.
מסקנה- את השמחה האמיתית לא צריך לחפש רחוק כי היא נמצאת בתוכנו.
2. כיצד נגרום לאחרים ולעצמנו לשמוח?
תולים על הגב של כל אחד דף, על החניכים לעבור ולכתוב על גב כל האחרים תכונה טובה שהוא מוצא בהם או מחמאה. (ניתן גם לשבת במעגל וכל חניך יגיד על זה שיושב מימינו)
משמיעים את השיר "לא פעם זה קשה, אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב, רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה".
ניסינו להבין מהי שמחה אמיתית ואיך ואיפה ניתן למצוא אותה, ראינו שבעצם בד"כ הדבר תלוי בנו ואיך אנחנו מחליטים להתייחס למציאות, ויותר מכך השמחה האמיתית נמצאת בדברים אמיתיים ופנימיים ולא במיני דברים חיצוניים שפעמים מסנוורים את עיננו…..
שווה מאד לשתף בסיכום את החניכים ולבקש מהם שכל אחד יגיד נקודה אותה הוא לוקח מהפעולה.
הסיפור על "סבא אליעזר וסבתא בלומה" – מומלץ להוסיף ציורים ולחלק לחניכים.
היה היה סבא…
ולסבא קראו אליעזר
לסבא אליעזר היו שני זוגות מכנסיים.
אחד ארוך ואחד קצר
סבא אליעזר אהב מאוד את המכנסיים שלו
את המכנסיים הקצרות היה לובש בבית או כשהלך לישון
ואת המכנסיים הארוכות, הוא לבש בימים מיוחדים או כשהלך לבית הכנסת הוא לבש את המכנסים שלו.
אמר שלום לסבתא בלומה והלך
אחרי כמה זמן, חזר סבא אליעזר הביתה.
ומה הוא רצה לעשות?
כמובן, להחליף את המכנסיים הארוכות למכנסיים הקצרות!
אבל- אוי ואבוי- מה קרה? לסבא אליעזר נעלמו המכנסיים הקצרות!
התרגז סבא אליעזר ואמר "סבתא בלומה, איפה המכנסים שלי?
התחילו השניים לחפש את המכנסיים חיפשו בארונות…מתחת למיטות…במקרר…בחדר- האמבטיה
ואפילו בתוך המיקסר ולא מצאו
הצטער סבא אליעזר
הצטערה סבתא בלומה.
הוריד סבא אליעזר את המכנסיים הארוכות…ורצה להכנס למיטה
פתאום- פרצה סבתא בלומה בצחוק גדול
מה קרה? התבלבל סבא אליעזר
"המכנסיים…" צחקה סבתא בלומה. חה, חה, חה.
הם עליך! הם היו מתחת למכנסיים הארוכות שלך
צחקו שניהם והלכו לישון שמחים ומאושרים.
קטעים מתוך "האלכימאי" של פאולו קואלו (תקציר):
"ואז, ליד הפירמידות במצרים,"- את שלוש המילים האחרונות אמר לאט, כדי שהזקנה תבין- "הילדה אומרת לי: אם תבוא הנה, תמצא אוצר גנוז. ובדיוק כשעמדה להראות לי את המקום המדויק, התעוררתי. בשתי הפעמים."
"וזה הפתרון שלי: אתה חייב ללכת לפירמידות במצרים. אף פעם לא שמעתי עליהן, אבל אם היתה זו ילדה שהראתה לך אותן, הן קיימות. שם תמצא אוצר שיעשה אותך אדם עשיר."
תחילה היה הנער מופתע. אחר-כך התרגז: בשביל זה לא היה צריך לטרוח ולמצוא את הזקנה! אבל מיד נזכר שזה לא עלה לו כ
במקומות אחדים היה המדבר כולו חול, ובמקומות אחרים היה טרשי. כשהיתה השיירה נתקלת בגוש סלע, היתה עוקפת אותו. אם היה זה אזור סלעי גדול, נאלצו לסטות סטיה גדולה מדרכם. במקרים שהחול היה דק מדי לפרסות הגמלים, חיפשו מקום שהחול בו יותר מוצק. פה ושם היתה האדמה מכוסה במלח מאגם שהתייבש. במקומות כאלה היו בעלי החיים מתלוננים, ונהגי הגמלים נאלצו לרדת מעליהם ולפרוק את המטען. הנהגים עצמם נשאו על גבם את החפצים אל מעבר לקרקע הבוגדנית, ואז העמיסו שוב את הגמלים. אם קרה שמורה הדרך חלה או מת, היו נהגי הגמלים מפילים גורל וממנים מתוכם מורה דרך חדש.
והם הכריחו את הנער לחפור. הנער המשיך לחפור, אבל לא היה שם דבר. אז התחילו האנשים להכות אותו. הם חבטו בו עד שנראו בשמים קרני השמש הראשונות. בגדיו נקרעו לגזרים, והוא הרגיש שמותו קרוב.
אחר כך פנה אל הנער: "אתה לא הולך למות. אתהה תחיה, ואתה תלמד שהבן-אדם לא צריך להיות כל כך טיפש. גם לי היה חלום שחזר על עצמו. לפני שנתיים, בדיוק במקום הזה. חלמתי שאני צריך לנסוע לספרד ולחפש כנסייה הרוסה ששם בדרך כלל ישנים רועים עם הכבשים שלהם. עץ שקמה צומח מתוך ההריסות של הכנסייה הזאת, ואם אני אחפור עד השורשים של השקמה, אני אמצא שם אוצר. אבל אני לא טיפש עד כדי כך שאחצה מדבר שלם רק בגלל חלום שחוזר על עצמו." והלך.
בקושי קם הנער על רגליו והביט פעם נוספת אל הפירמידות. נראה כאילו הן חייכו אליו, והוא חייך בחזרה, ולבו גאה מאושר.
הוא מצא את האוצר.