איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
“התורה מתייחסת לחג השבועות כאל חג הקציר, ולא כאל חג מתן תורה. ואכן, לא לחינם ניתנה התורה בחג הקציר דווקא.
הקציר הוא אמצע הדרך בין הזריעה לבין האסיף. לאחר הקציר, סוף סוף יש ביד האדם יבול לאחר תקופה ארוכה של עמל; אולם עם זאת – יבול זה עדיין אינו ראוי להנאה ולשימוש. האדם יצטרך לפעול פעולות רבות של עיבוד בטרם יגיע לאסיף, שרק לאחריו יוכל ליהנות מהיבול. הקציר הוא ראשית היבול – השלב שבו יכול החקלאי לראות לראשונה את פירות עמלו; אולם מרחק רב עדיין מבדיל בינו לבין האסיף הסופי.
כך הם הדברים גם לגבי מתן תורה. עם ישראל קיבל אמנם מתנה יקרה, אך בצידה קיבל עם ישראל גם אתגרים רבים. התורה דורשת יגיעה עמוקה בלימודה, וכן השקעה רבה בקיומה. כמו החקלאי בחג הקציר, גם עם ישראל בעת מעמד הר סיני ידע שהתורה היורדת מהשמיים היא רק פתח וראשית לעמל רב הנדרש כדי לרדת לעומקה.
מעבר לעמל הנדרש לשם לימוד התורה וקיום מצוותיה, קבלת התורה היא פתיחה של דרך במובן נוסף. מלך מטיל עבודה קשה על עבדו כדי לראות האם הוא מבצע את העבודה מתוך ציפייה לגמול או מתוך אהבה. גם הקב”ה בוחן את עם ישראל בצורה דומה: הוא מטיל עלינו משימות קשות כדי לראות האם אנחנו עובדים אותו רק כדי שיגמול לנו טובה, או מתוך אהבה. התורה שקיבלנו מסיני אינה מטילה עלינו רק משימות של לימוד, קיום והגשמה, אלא גם משימה קיומית: היא באה לקשר אותנו לקב”ה, ואנו צריכים להפנים אותה כדי להגיע אליו ולאהוב אותו. לימוד התורה אינו נעשה רק לשם קיום המצוות, והוא אף אינו רק מטרה כשלעצמה. לימוד התורה, בין השאר, הוא נתיב שסלל עבורנו ריבונו של עולם, כדי שנוכל להכירו ולהידבק בו”.
(מתן תורה וחג הקציר, הרב אהרון ליכטנשטיין, מתוך ‘באר מרים’ לשבועות)
לסיום,