איתור סניפים וכפרי בוגרים
קומונריותאנחנו מדברים כל הזמן. ככה סתם, בטלפון, בסמסים וגם בפייסבוק. יש לנו מלא חברים ב”ה… אבל עד כמה אנחנו באמת קשובים למה שעובר על אלה שסביבנו? ועל החניכים שלנו?
שיחה אישית זהו כלי בו את כקומונרית משתמשת מול מדריכים וחב”ב, לפעמים גם מול חניכים. גם המדריכים שלך יושבים לשיחה אישית עם החניכים שלהם (אנחנו מקווים..). בקובץ זה ננסה לברר איך אפשר להשתמש בכלי הזה בצורה נכונה, ולהרוויח ממנו כמה שיותר, גם אם איננו אנשי מקצוע, אלא ניתנה לנו אפשרות לקשר ברמה הכי טבעית שבעולם… השפה שנשתמש פה היא של שיח של מדריך עם החניך, אבל כמובן שהדברים גם נכונים אליך כקומונרית מול כל אדם שאת מדברת איתו שיחה אישית.
אין ספק ששיחה שכזאת יכולה להיות מרתיעה, לכל אחד. אם יהיה שקט ואני לא אצליח לגרום לו לדבר? מה עושים עם שתיקה מביכה באמצע? אם לא יהיה לי מה לענות? אם נגיע לנושאים שלא אדע איך להגיב אליהם?
כמעט בכל חבורה יש את אלה שיגיעו מיוזמתם ויבקשו שיחה אישית, וכשנשב ונדבר- הם לא יפסיקו לשפוך ולהגיד את אשר על ליבם. מצד שני, יש כאלה שאני אפנה אליהם ואבקש שנדבר, וכשאנו יושבים הם בכלל לא מבינים מה אני רוצה מהם, למה בכלל צריך לדבר, על מה אתה רוצה שאני אדבר, ואולי כל זה מגיע עם חשש נסתר- האם אתה האדם המתאים לפתוח איתו את מה שעל ליבי?
רוב האנשים (ובטח חניכים) צריכים שיקשיבו להם, שירגישו בעלי משמעות, שיש חשיבות ומקום לאמירות שלהם. תחושה שהם פשוט חשובים… הרבה פעמים חוסר רצון לדבר ולפתוח נובע מפחד, מבושה, אולי בחינה- האם אתה האדם שיוכל להכיל את מה שבליבי ולעזור לי, לקבל אותי בלי לשפוט?
נסו להיזכר בדמות משמעותית בחיים שלכם, שעזרה לכם להתקדם בחיים, השפיעה עליכם, הכירה אתכם טוב. מה היה מיוחד בקשר שלכם? איך היו השיחות ביניכם? מה היה חשוב לו לגביך? איזה תחושה הוא נתן? כמחנכים, אנחנו לא רוצים להיות רק אלה שמעבירים תכנים בפעולות, מראים לו איך להתפלל, מסייעים לחיבור החבורה בשבט וכו’. אנחנו רוצים לעזור לחניך להתקדם בחייו האישיים, במקום בו הוא נמצא. אנחנו רוצים לעזור לו להוציא את כוחותיו אל הפועל, להיות שמח ושלו, להתקדם ולהיות הוא עצמו…. על ידי שיח שהוא אישי יותר עם כל חניך, אוכל להכיר יותר טוב את עולמו של החניך שלי, להיות שותף איתו בתהליך שהוא עובר- בהצלחות וגם בנפילות (לא עלינו…). פשוט להיות איתו. בודאי שקשר יותר טוב עם החניכים גם יפחית בעיות משמעת- בגלל האמון ההדדי שגדל. הובלת השבט כפרטים וכחבורה קלה הרבה יותר כשיש לך קשר טוב יותר עם האנשים… זאת ההזדמנות שלי להוריד רושם ראשוני מוטעה, להפחת סטראוטיפים, פשוט להיפגש…
לפעמים אנחנו רגילים לשיחות אישיות רק כשעולה איזושהי בעיה, סיטואציה שמצריכה התערבות, בעיית משמעת וכו’. חבל, אנחנו יכולים לפספס אפשרות לקשר עמוק ואמיתי הרבה יותר עם החניכים שלנו. השיחות האישיות לא צריכות להיות קשורות לאירועים או סיטואציות בשבט, אלא פשוט, באופן שוטף.
הקשבה זהו החלק החשוב בשיחה האישית, לא הדיבור שלי… אין צורך מיד לתת תשובות ועצות. לפעמים, תוך כדי שיחה, אנחנו חושבים מה כדאי לענות לזה שיושב לצידנו, במקום לנסות להקשיב עד הסוף למה שהוא אומר. אל דאגה, אפשר לחכות כמה דקות, לחשוב, ואז לענות. זה יהיה אמיתי הרבה יותר, עם הרבה יותר הבנה של המקום בו השני נמצא. מעבר לזה, הרבה פעמים, הצורך של האדם השני הוא עצם ההקשבה שלי. לפעמים- עצם שאלות הבירור שלי, המבטים המכילים והמכבדים, ללא שיפוטיות, הם אלה שמסייעים לאדם, גם בלי שאגיב הרבה מדי אחר כך. מתוך סיפור הדברים, הפירוט שלהם והידיעה שהם מתקבלים בהבנה, כבר האדם שמולי חש הקלה רבה…
לפני שאנחנו ניגשים לשיחה, כדאי לחשוב: האם יש לי מטרה מיוחדת ספציפית לחניך (מעבר למטרות הכלליות הרגילות), שחשוב לי לנסות להגיע אליה דרך השיחה האישית. לנסות לחשוב לאן הייתי רוצה להגיע, אילו דברים חשוב לי לברר איתו, מה אני לא יודע עליו, באילו דברים חשוב לי לנסות להראות לו כיווני מחשבה אחרים, אילו חלומות הייתי רוצה לחלום איתו…
מאיפה מתחילים? כדאי להתחיל במילים של הערכה שלי אל החניך. משהו שהוא עשה בצורה טובה והתרשמתי ממנו, משהו שהוא התקדם לאחרונה, משהו שלמדתי ממנו והייתי רוצה לאמץ לעצמי… עוד לפני שהתחלנו, זה מקנה תחושה של ביטחון ושלווה אצל החניך, מבסס אמון ואווירה טובה. כמובן, אסור לשקר לחניך או סתם להפריז בדברים. החניך מרגיש כל דבר שהוא לא אמת…
אפשר לתכנן שאלות פתיחה מראש, כדי לשבור את הקרח, אם זה לא קורה בטבעיות. חשוב שיהיו אלה שאלות שקל ונעים לענות עליהן. שהחניך ירגיש במקום בטוח וטוב, והשאלות יעזרו לקרב בינינו.
לאחר שהאווירה יותר נעימה, אפשר לעבור למקום יותר פנימי-אמיתי. שאלות ותהיות הפונות לרובד עמוק יותר בעזרתן ניתן ללמוד על התכנים החשובים והמרכזים: השמחות, הייחודיות, האתגרים, הקשיים, הצרכים הרגשיים… חשוב לשאול שאלות פתוחות שנותנות מרחב לתשובה, ולא רק “כן ולא”.
כדאי לשאול שאלות בירור על מנת לוודא שהבנתי נכון את מה שנאמר. שאלות אלה גם מראות לאדם היושב מולי שהקשבתי לו, וגם אני מוודא שבאמת הבנתי בצורה נכונה. מעבר לכך, לעיתים זה יכול לעזור לבן-השיח שלי לראות בצורה אחרת את הדברים.
שיקוף רגש– איזה רגש אני חש שעולה מתוך הדברים שלך.
בשלב זה, אפשר לנסות לחלום יחד. לנסות להגדיר איתו במה הוא היה רוצה להתקדם, מה הוא היה רוצה לעצמו כמטרה, ואיך אפשר להתקדם בזה גם בצעדים הקרובים.
בסיום כדאי לתמצת ולסכם את הדברים העיקריים שנאמרו. זה יוצר סדר וארגון בחשיבה, מסייע להתמקד בנושא מרכזי. גם מבסס תחושה שיצאנו עם משהו מעשי, ולא רק אמרנו דברים באוויר.
לאחר השיחה, חשוב לעקוב אחרי הדברים שדיברנו עליהם, שלא יישארו סתם דברים באוויר והחניך ירגיש שאין זה מועיל שהוא נפתח ודיבר. למשל: אם הוא סיפר לך שקשה לו עם חניך מסוים, רשום לעצמך לדבר עם החניך השלישי כדי לפתור בעיות, וגם אחרי שבוע-שבועיים (או לפי מידת הצורך) לשאול את החניך האם משהו התקדם, איך הוא מרגיש לגבי זה עכשיו, האם אני יכול לסייע בעוד משהו… זה יוצר תחושה של ליווי ואיכפתיות, ולא רק דיבורים בעלמא. דבר זה דורש מחשבה ותכנון שלי, איך אני עוקב אחרי הדברים בהמשך.
את השיחות כדאי לתעד, לרשום לאחר השיחה את עיקרי הדברים שדיברנו, כדי שאח”כ תוכל לזכור ולשים לב לדברים.
צריך לחשוב – מדוע אני מייעץ עצות – האם זה בגלל שהחניך ביקש עצה או בגלל שלי חשוב להביא את עצמי. הרבה פעמים יכולות לצוץ נגיעות אישיות בלי שנשים לב: לחזק את האגו והכוח שלי, להפוך אותי למשמעותי כמדריך… בנוסף, יש צד של רצון שלי לסתום את החור, לפתור את הבעיה, לא להשאיר דברים פתוחים. אבל לפעמים, לא הדרך בה אני חושב היא זו שתפתור את הבעיה. החניך צריך לחיות את זה בעצמו, להגיע להבנה הזאת בעצמו…
לפעמים, הדבר שהכי מעניין את מי שבא לדבר איתך הוא – מה אתה תחשוב עליו, כיצד אתה תשפוט אותו . לכן שים לב מה אתה משדר, גם במילים שאתה אומר, וגם בשפת הגוף, בין השורות…
“להיכנס לנעלים שלו, אבל לא לצעוד בהם…” ההבדל בין אמפתיה לבין הזדהות מלאה: מטרת האמפתיה לעזור לו כלומר לתת לו לראות עצמו – לראות “אה , אז זה הסיפור שלי”. לעומת הזדהות שהיא כאשר אני משדר: “זה בסדר, טוב, נכון ומותר מה שעשית” – שזה כבר לא בהכרח תמיד נכון. כלומר, לשמוע ולהבין את המקום שלו זה לא אומר להסכים איתו. הרעיון הוא לעבוד על עצמי להיות מסוגל להבין את המקום שלו (באמיתיות) גם אם אני לא מסכים איתו.
אם דברים שהחניך שלי אומר ‘מקפיצים’ אותי ואני כבר לא מסוגל להקשיב לו, אז אני צריך לשאול את עצמי ולברר- למה זה מקפיץ אותי. איפה הנושא הזה נמצא אצלי, למה זה נוגע לי בנקודה כל כך פנימית, שקשה לי לעבור את זה כמו כל שאר האמירות האחרות שלו…
מצורפת טבלה לסיכום שיחות אישיות, כך שתוכלו לעקוב ולשים לב להתקדמות, מבלי לשכוח דברים חשובים…
ברכה והצלחה רבה!
| שם החניך | מצב אישי ומשפחתי | נק’ חוזק | במה יכול לבוא לידי ביטוי בשבט, בסניף? | זקוק לסיוע ב… | איך אוכל לסייע? מה אני יכול לעשות? איך אעקוב אחרי זה? מתי לדבר איתו על זה שוב? | הארות לעצמי… | תאריך שיחה אישית- מתי דיברנו? |