איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
פעולה ממערךפעולה זו היא פעולת פתיחה לנושא השנתי ‘שבים לחלום’. רגע לפני שנצלול לעומק הנושא נחשוב: מהו חלום, ומה ההבדל בינו ובין דמיון או פנטזיה? למה חשוב לחלום, ומה קורה לנו כשאנו מציבים לעצמנו מטרה גדולה לנגד העיניים?
ציוד: כדור (אפשרות)
מהלך הפעולה:
פתיחה: מה החלום שלי?
אפשרות א: פים פם פום
בחרו שלושה חניכים והוציאו אותם החוצה. תנו לכל אחד מה שם: פים, פם ופום. החזירו אותם לחדר. הקריאו הגדרות (נספח 1), ובכל הגדרה הקבוצה צריכה להחליט למי מהם ההגדרה הכי מתאימה ולומר את כינויו. השלושה צריכים להבין מה הכינוי של כל אחד מהם.
אפשרות ב: עתידות
גזרו לפתקים את ההגדרות (נספח 1), ותנו פתק לכל חניך וחניכה. ערכו סבב, וכל אחד ייתן את הפתק שלו למי שלדעתו ההגדרה בפתק הכי מאפיינת אותו.
נפש תאומה: חלומות
עמדו במעגל ובחרו חניך אחד. הוא יתחיל את הסבב. החניך יאמר חלום שיש לו, וכל מי שאינו מזדהה עם החלום יתיישב (אמרו לחניכים שבמשחק הפתיחה החלומות היו בעיקר דברים שהם יכולים להיות כשיהיו גדולים, אך כעת שיחשבו גם על דברים אחרים שיכולים להיות חלום, רצונות ושאיפות שלהם שלאו דווקא נוגעים לעיסוק שלהם בעתיד). מבקשים מאחד החניכים שנותרו לעמוד לספר על חלום שיש לו, וכן הלאה. חוזרים על כך כמה פעמים עד שנשאר חניך אחד. אפשר לשחק את המשחק כמה פעמים כדי לאפשר להרבה חניכים להגיד מהו החלום שלהם.
שלב א: חלום או פנטזיה?
אפשרות 1: היגדים
פזרו דפי כותרת, ‘חלום’ ו’פנטזיה’, ופתקי דוגמאות והגדרות (נספח 2). בקשו מהחניכים לחלק את הפתקים בין שתי הקטגוריות (אין צורך לחלק את הכול, יכול להיות שיישארו פתקים שאינם שייכים לשום קטגוריה). בשבטים גדולים אפשר להדפיס את הפתקים בכמה עותקים ולחלק את השבט לקבוצות.
שאלו את החניכים לפי מה עשו את החלוקה.
אפשרות ב: הגדרות
הציגו לחניכים את ההגדרות של ‘חלום’ ו’פנטזיה’ (נספח 3). שאלו את החניכים מה ההבדל בין ההגדרות. מה זה אומר על ההבדל בין חלום לפנטזיה?
דיון
מתוך הדיון על ההבדלים בין חלום לפנטזיה הגיעו עם החניכים להבנה שחלומות הם מטרות שנועדו להתגשם, ואנו יכולים להגדיר נקודות ציון בדרך להגשמתן. לעומת זאת פנטזיה היא דבר לא מציאותי או מציאותי אבל לא בשליטה שלנו, ואיננו יכולים לחתור אליו. שאלו את החניכים: החלום שלכם מפעילות הפתיחה הוא חלום או פנטזיה? (חשוב לשים לב שכל חניך עונה רק על החלום שלו ולא על חלומות של חניכים אחרים).
שלב ב: למה לחלום?
אפשרות א
הקריאו לחניכים תמלול של קטע מהסרט ‘תיכון ההזדמנות האחרונה’ (נספח 4). שאלו את החניכים מדוע לדעתם עידן מודאג מכך שאין לו חלום. למה חשוב לחלום? (אם בפעילות הפתיחה היו חניכים שהתקשו לחשוב על חלום, אפשר להזכיר זאת ולשאול: האם הטריד אתכם שלא הצלחתם לחשוב על חלום?)
אפשרות ב
תנו לחניכים כדור ואמרו להם שעכשיו משחקים משחק שבו הם צריכים להעביר את הכדור זה לזה (או כל כלל אחר שתמציאו). מאוד מהר המשחק יימאס, כי לא הגדרתם לו מטרה. הסבירו שבלי מטרה המשחק חסר משמעות, והמקבילה של מטרה בחיים היא חלום שבעקבותיו אנו הולכים ואליו אנו מכוונים. למה חשוב לחלום?
מסקנה
החלום נותן משמעות לחיים שלנו והופך אותם מסתם אוסף פעולות לפעולות בעלות משמעות שמטרתן להוביל אותנו למטרה מסוימת.
שלב ג: חולמים בגדול
אפשרות א
הקריאו תמלול של עוד קטע מהסרט (נספח 5).
אפשרות ב
קראו את הסיפור על דרור וינברג (נספח 6).
אפשרות ג
שאלו שני חניכים כמה קפיצות על רגל אחת לדעתם הם יכולים לקפוץ בדקה. לאחר מכן מדדו זמן וספרו עד כמה הם באמת הצליחו (ככל הנראה הם יצליחו יותר ממה ששיערו).
דיון
הקטע (או הסיפור או המתודה) הראה לנו שבדרך כלל אנו מפחדים להציב יעד גבוה מדי, אבל לפי החלומות שלנו אנו מתקדמים, ולכן אם נחלום נמוך, נגיע נמוך. החלום אינו מבטא את הנקודה שממנה אנו מתחילים לצעוד אלא את העתיד שאליו אנו רוצים להגיע.
שאלו את החניכים: למה לא להסתפק במועט, במטרה קטנה? איזהו עשיר – השמח בחלקו!
לאחר שידונו בשאלה הסבירו שמשפט זה נאמר על דברים חומריים, אבל במטרות מהותיות אנו צריכים תמיד לשאוף לעוד ולא להסתפק במציאות כמו שהיא.
לשוב אל החלום
ספרו לחניכים שהנושא השנתי הוא ‘שבים לחלום’, אל הרצון לשאוף קדימה. לא להסתפק במציאות הקיימת אלא לנסות לחלום חלומות חדשים.
סיכום
ראינו בפעולה את הכוח של החלום, שנותן לנו משמעות לחיים, וכגודל החלום כך גודל המשמעות בחיים. כמו כן ראינו שחלומות אינם דבר מנותק מהמציאות אלא דבר שנועד להתגשם.
לסיום הפעולה קראו סיפור על כוחו של חלום (נספח 7).
נספחים:
נספח 1
נספח 2
פתקים קטנים של מילים והגדרות
נספח 3
חלום
1. מציאות מדומה שחווים מתוך שינה, חזיון לילה
2. רצון עז להגשים מטרה עתידית; שאיפה; חזון
3. חוויה מדהימה
פנטזיה
1. התרחשות לא מציאותית; דמיון; חלום
2. סיפור דמיוני
נספח 4
הסבר קצר לפני הקטע:
‘תיכון ההזמנות האחרונה’ הוא סרט על תיכון לנערים בסיכון, ברנקו וייס רמלה. קטע זה הוא תמלול מריאיון עם עידן, תלמיד י”ב בברנקו וייס (ביום חול אפשר להקרין את הקטע מדקה 12:15 עד דקה 13:00: https://did.li/4WQ5q).
הקטע:
מה החלום שלך, בתור איש גדול?
“אין לי חלום”.
אין לך?
“החלום שלי זה שיהיה לי חלום”.
מה זאת אומרת?
“לא יודע, אני לא יודע מה אני אוהב לעשות”.
איפה אתה מרגיש הכי טוב?
“מה זאת אומרת איפה אני מרגיש הכי טוב?”
איזה רגע, איזה דבר שעשית, הרגשת ‘ואללה, פה הצלחתי. פה אני טוב’?
“כששיחקתי קלפים”.
באמת? ויותר מזה?
“אני לא יודע, זה משהו שמאוד מדאיג אותי דווקא, אתה יודע?”
מדאיג אותך? מה?
“שאין לי חלום. לא היה מדאיג אותך אם לא היה לך חלום?”
נספח 5
הסבר קצר לפני הקטע:
בתקופה שצולם הסרט היה מנהל התיכון חילי טרופר. בקטע זה חילי לוקח את עידן לראות איך נראה גיבוש צנחנים. עידן קיבל שיבוץ לצבא להיות נהג, והם מדברים על הרצון שלו להיות לוחם (ביום חול אפשר להקרין את הקטע מדקה 16:05 עד דקה 20:30: https://did.li/4WQ5q).
הקטע:
עכשיו אתה ניגש לבגרויות, איזה ציון? כמה זה יצא?
“לא יודע, עוד לא עשיתי מגן”.
כמה נראה לך?
“אני מסתפק בשבעים”.
זהו? אז תפסיק להסתפק בשבעים. אתה לא בן אדם של להסתפק בשבעים בחיים בכלל. אתה רוצה שבעים? מה זה שבעים? זה עבודה שבעים, צבא שבעים, אישה שבעים. אתה רוצה אישה שבעים?
“לא”.
אתה רוצה אישה מאה, נכון? מאה זה כל החיים, ושבעים זה כל החיים. לך למאה.
נספח 6
הבוקר נפתח בריצה של מספר קילומטרים משתנה (כלפי מעלה בדרך כלל) וסולם תרגילי כושר.
הצד הפיזי שלי לא מהחזקים, נאמר בעדינות. מעולם לא התאמנתי עם שקי חול על הגב בריצה בעלייה – לא כהכנה לצבא וגם לא במהלך השירות שלי, בזה תמיד נמצאו טובים ממני, מהירים ממני, קלים ממני, ומדי גופי הרחבים לא הוסיפו לעניין, אבל על כושר בסיסי גם אני שומר.
כך יצא שאומנם רצתי כל בוקר, אבל בשלישייה האחרונה. בסך הכול מצאתי את עצמי בחברה טובה: אני, טנקיסט עגלגל, רץ בצמוד לבוגר סיירת מטכ”ל שסבל תמיד מברכיים בעייתיות, איזה כבוד. לדעתי הברכיים שלו נראות כך הרבה בזכות יחידת העילית שבה שירת, הידועה בכישוריה המיוחדים להפוך גוף אדם לעיסה דביקה של זיעה ועור מתקלף. לנו בכל אופן היה טוב יחד בשלישייה האחורית, מארחים כל פעם בר מזל אחר שלישי בקבוצה, כאלה שרצו לנוח או כאלה שאיחרו לצאת לריצה והצטרפו אלינו כשהם מדביקים בקלות את הפער.
באחת הריצות הראשונות אחד מקלי הרגליים המעצבנים האלה שתמיד רץ מבין הראשונים ללא מאמץ מיוחד היה מחליף כיוון, רץ אלינו, מסתכל עלינו וחוזר למקום שלו בראש הטור. בפעם השלישית שעשה כך, כשביקשתי עשרה שקלים על כל תצפית, הוא אמר שהוא לא מאמין שזה יכול להיות. “יכול להיות מה?” שאלתי.
“אני לא מאמין מי נמצא בסוף”, אמר תוך כדי ריצה, כשהוא אינו זקוק אפילו לנשימונת אחת נוספת בגלל המאמץ המשולב. התפלאתי: למה לא צפוי לראות אותי בשלישייה האחרונה? לא נראה לי שמבנה גופי מותיר הרבה ספקות בעניין, עד שקלטתי שהוא לא מתכוון אליי… הוא לא הצליח להבין איך דרור, יוצא סיירת מטכ”ל האגדית, לא נמצא איתו בשלישייה הפותחת.
“תגיד, דרור, מה אתה עושה כאן?” דרור לא ענה. “אני לא מבין איך מטכ”ליסט כמוך רץ בין האחרונים”, הוא המשיך לחפור, ודרור ענה לו מתנשף: “כושר זה לא הצד החזק שלי”. הוא התפלא ושאל: “אז איך החזקת מעמד בסיירת מטכ”ל?”
דרור, מתקשה לדבר תוך כדי ריצה, ענה: “בכוח הרצון”.
אחרי הריצה הוא ניגש אליי ואמר: “לאורך המסלול תמיד האמנתי שאני יכול יותר ממה שאני חושב שאני אצליח“.
(‘וקראתם דרור’, רונית לוינשטיין מלץ)
נספח 7
הרב מאיר שפירא מלובלין, מייסד הדף היומי, נולד בעיר שאץ. בילדותו הוא התחבר עם ילדיו של רב העיר, והיה משתף אותם בחלומותיו. מאיר סיפר להם שיש לו חלום שיבוא יום שכל עם ישראל ילמד את אותו דף גמרא, וכך תהיה שפה משותפת לכל היהודים בכל תפוצות ישראל. ילדי הרב הגיבו בזלזול על דברי מאיר: “חלומות שווא ידברו. מה שאף אחד לא הצליח עד היום, כיצד חושב אתה להצליח?!” וכך מדי פעם היה מאיר מתלהב מחדש מהחלום שלו, והילדים היו מבטלים אותו ומצננים את התלהבותו.
חלפו השנים, הרב מאיר שפירא היה לתלמיד חכם גדול ולמנהיג רוחני, ורעיון הדף היומי כבש את עולם התורה. יום אחד בתחנת הרכבת ניגש אליו רב אחד ואמר לו שהוא נשוי לבתו של האדמו”ר משאץ, והיא מברכת אותו על הצלחתו הגדולה בהפצת התורה. התעניין ר’ מאיר היכן אפשר לפגוש אותה, כיוון שיש לו דבר למסור לה.
הפגישה יצאה לפועל, ור’ מאיר פנה אל בת האדמו”ר: “את זוכרת שהיינו ילדים קטנים ודברתי איתך ועם אחיך על חלום ‘הדף היומי’, ואתם נהגתם לבטל את דברי ולצנן את התלהבותי? אינני מקפיד על כך, כיוון שבאותה עת היינו בסך הכול ילדים קטנים. אבל בקשה אחת לי ממך: את מחנכת, ומופקדת על חינוך ילדי ישראל. זכרי: לעולם אל תזלזלי בחלום של ילד! אם הייתי בנוי ככל האדם, שכאשר לועגים לו הוא נשבר, את יודעת מה עם ישראל היה מפסיד?! את יכולה לתאר לעצמך את עם ישראל ללא הדף היומי? לכן בקשתי מכל הלב: לעולם אל תלעגי לחלום של ילד. ילד יהודי יכול להגיע רחוק-רחוק על פי חלומו”.
(מעובד מתוך שיחה עם הרב חזקיהו מישקובסקי בגיליון ‘דרשו’)