תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

בימים שלפני הפעולה, בקשו מהחניכים להביא איתם לפעולה סיפור גבורה מהמלחמה, סיפור שנגע בהם או אולי קשורים אליו, אם נוח להם.
אם אתם יודעים שהחניכים לא ישתפו עם זה פעולה, הביאו שניים-שלושה סיפורים שנגעו בכם.

• פתיחה:

בקשו מהחניכים שבדקות הקרובות יחשבו על השאלות הבאות:
מה גרם לאנשים לפעול בצורה כזאת? מה הניע אותם? מה היה הדבר שדחף אותם לפעול דווקא בצורה שהם פעלו?

בקשו מהחניכים שהביאו איתם סיפור, להציג אותם בפני שאר החניכים, או שהציגו את הסיפורים שאתם הבאתם.

• שלב א’: מאברהם אבינו עד ימינו

הניחו על הרצפה דף עם הגדרה מילונית למושג הנני (נספח 1).
קראו או בקשו מאחד החניכים לקרוא.

קראו את הפסוק מפרשת השבוע פרשת וירא, עדיף מתנ”ך שתביאו, ואת פירוש רש”י (נספח 2). שאלו את החניכים: מה מבטאת התשובה של אברהם לקב”ה? מאיזה מקום היא מגיעה? במילים פשוטות, מה היא אומרת?

אברהם אבינו נקרא על ידי הקב”ה ופשוט מתייצב. בענווה – קוראים לי, אני מגיע. הרוח הזאת שהתחילה אצל אברהם אבינו, שמכונה “עברי”, היא אותה הרוח שהובילה את כיתות הכוננות, החיילים, השוטרים והאזרחים הגיבורים ששמעו את תושבי העוטף קוראים להם, ופשוט התייצבו. והיא אותה הרוח שמובילה את האזרחים והארגונים הרבים שהקימו תוך שעות חמ”לים לכל צורך, אזרחי ומערכתי. והיא אותה הרוח שמובילה אותנו בפעילות בקהילה, ביישוב בשכונה או בעיר, כי כאשר קוראים לנו – אנו מתייצבים.

אפשר לפתח דיון קצר: איך בונים בתוכנו קומה של “הנני”? איך חיים בתודעת “הנני”?

• שלב ב’: לימוד

חלקו את השבט לקבוצות או לזוגות שילמדו יחד שני מקורות (נספח 3).

לאחר מכן החניכים יענו על השאלות הבאות, או שתאספו את החניכים חזרה למעגל ותענו על השאלות יחד:

מהי נקודת הבסיס שממנה עלינו לפעול בחיינו? איך מגיעים להבנה והפנמה שלה?
בחרו דמות אחת מהסיפורים מתחילת הפעולה. מתוך הסיפור, נסו להבין את המאפיינים של הדמות, ואיך המתואר במקורות של הלימוד מתבטאים בסיפורה.

• שלב ג’: אומרים הנני

את השלב הזה אפשר לעשות בשתי דרכים, בהתאם ליום שבו תעבירו אותה – יום חול או שבת.

אפשרות ליום חול:

פרסו על הרצפה נייר רצף, וכתבו במרכזו את המילה “הננו”.
חלקו צבעים ובקשו מכל חניך לכתוב על נייר הרצף את ההמשך מבחינתו למילה, בהתאם לימים אלה. לדוגמא: הננו ללימוד תורה לזכות עם ישראל, הננו לתמיכה במשפחות מגוייסים, הננו לחקלאות הצפון והדרום, הננו לקירוב לבבות בעם ישראל.

אחרי שכולם כתבו, תנו שתי דקות להביט על כל מה שהחניכים כתבו, ואז שאלו אותם:

מדוע כתבתם דווקא את מה שכתבתם? נסו לחזק את המשמעות של מה שהחניך כתב, לחניך עצמו.

חלקו לכל כמה חניכים בריסטול גדול שעליו יפרטו משימות מעשיות ביחס לאחד המשפטים שהחניכים כתבו. לדוגמא: הננו ללימוד תורה: חלוקת משניות בשבת לפני המפקד, לימוד קבוע בסניף עם חניכים וילדים שאביהם גויס.
בזמן הזה אפשר לשים ברקע שירים מחזקים (חי, אחד משירי “הנני” שנכתבו לזרו של הרב דרוקמן זצ”ל, עם ישראל חי ועוד).

לסיום, בקשו מכל קבוצת חניכים להציג בפני שאר השבט את הבריסטול, ולאחר מכן ערכו הצבעה שבטית לבחירת קריאת ה”הננו” שהשבט ייצא איתה בתקופה הקרובה.

אפשרות לשבת:

אפשר להכין את נייר הרצף לפני, והחניכים יגידו בעל פה את הקריאה שצריכה להיות בעיניהם.

אפשרות נוספת: הביאו קרעי עיתונים מהתקופה האחרונה עם מיזמי “הנני” ברחבי הארץ, או את היוזמות שעשו בסביבת הסניף. פתחו דיון: מה המקום שלנו בתוך כל זה? למה אנחנו יכולים לענות “הנני”?

זה יכול להיות דיון רעיוני יותר שבהמשך יהפוך לפרקטי, עם החלטה שבטית ליוזמת “הנני”.

• סיכום:

לפני 18 שנה התקיימה צעדה לגוש קטיף במסגרת המחאה על תכנית ההתנתקות. בצעדה שנבלמה בכפר מימון, מושב שנמצא בעוטף, עלה הרב דרוקמן זצ”ל ופנה לקהל הגדול שהיה שם באומרו: “הנני לדבר הנעלה ביותר, הנני לדבר הקשה ביותר. הנני לכל מה שאתה מצווה אותי, הנני!”. בתקופה זו אנחנו נדרשים לענות הננו לכל מה שצריך אותנו. כל סניף ושבט במקומו. לכאורה חודש ארגון מתמקד בסניף פנימה, אבל דווקא עכשיו אנחנו מבקשים להרים מבט, לזהות צורך ולהיענות לו. אנו רואים שאין ביטוי אחד להנני. כל אחד כפי יכולתו והכוחות שיש בו- הננו פועלים עם א-ל בעולמו.

נספחים:

נספח 1

הגדרה מילונית:
הִנְנִי – הִנֵּה, הטייה: גוף ראשון
במקום זה, ממש כאן
הנה אני

נספח 2:

“וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת-אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי” (פרשת השבוע, בראשית כ”ב, א’).

רש”י: לשון ענווה, לשון שליחות.

נספח 3:

“את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו. באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של השליח זוהי שליחות שאי אפשר לקיימה, והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו”.

(הרב סולובייצ’יק)

“כל אחד מקבל את החיים שלו, אז בעצם כל אחד צריך בחיים שלו לעשות משהו. קל וחומר אדם שהוא מודע שקיבל את חייו, כמה אסור לו לבזבז אותם. כמה הוא צריך להשתדל לעשות איתם דברים טובים”.

(ריאיון “היו ימים” בערוץ הכנסת עם הרב דרוקמן, בהמשך לשאלה על הפעמים שהרב ניצל ממוות בחייו)