איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתלדף לימוד מעוצב להורדה לחצו כאן!
| בראשית פרק יח פס’ א, יז
“א וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (…) וַה’ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: יח וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ”
| רש“ר הירש
נתבונן עתה בנסיבות, בהן הקדוש ברוך הוא גילה את סודו לאברהם; ונעמוד על הקשר שבין הנסיבות האלה – לבין גילוי סוד ה’ אל אברהם. הקדוש ברוך הוא ביקש לגלות לו את החורבן, שנגזר על ערי הכיכר; היו אלה העשירות שבערי הארץ, שהובטחה לנחלה לעם אברהם. והכתוב מפרש ואומר: סוד ה’ נתגלה לאברהם, – שהרי עתיד הוא להיות אב לעם זה. גילוי הסיבות של החורבן הצפוי – לא היה בו צורך לאברהם כפרט. הן כל חייו היוו ניגוד חריף לרוחה ולמידתה של סדום. הוא לעצמו לא היה זקוק לגילוי זה; יעיד על כך עצם המעמד, בו היה דבר ה’ אליו. מי שיושב פתח האוהל כחום היום ומחפש עוברי דרך יגיעי כח, מי שמתחנן לפניהם כמבקש חסד, שירשו לו לקיים בהם הכנסת אורחים, הוא איננו זקוק לצו ולזירוז להתרחק מדרכה של סדום; אין צורך להזהיר אותו – על ידי החורבן שנגזר על סדום. אולם יש צורך להזהיר את בניו אחריו, לבל יהיו כסדום בארצם העשירה. יש צורך לדאוג לכך, שרוח אברהם תהיה מורשה לעד – לבניו ולבני בניו; לבל תאבד מהם דרך אברהם, העובד את ה’ ואוהב את הבריות; לבל תשתכח מלבם רוח אברהם – מרוב העושר, שנתברכה בו ארצם. כללו של דבר: יש צורך לשמור על הניגוד הנצחי שבין עם אברהם לבין רוחה של סדום, – כדרך שניגוד זה נשתמר בשעתו על ידי אברהם עצמו. משום כך נצטרף כאן חורבן סדום לתמונת אברהם היושב פתח האוהל; ותמונה זו תהיה חקוקה לעד בלב בניו אחריו.
סיכום:
ישנם רגעים בהם התורה לא רק מספרת לנו סיפור, אלא ממש מציירת לנו ציור.
כזה הוא הרגע בו אברהם אבינו, המתאושש מברית המילה, עומד בפתח האוהל בשיא החום ומחפש אורחים שייכנסו אליו הביתה. דמותו של אברהם איש החסד מצטיירת לנו במלוא הדרה ברגע זה. אל תוך הציור המדברי הזה נכנסים שלושה מלאכים שומרי סוד – סדום הולכת להיחרב. הפסוקים מתארים דו שיח בו הקב”ה כביכול “מתלבט” האם לגלות את הסוד הזה לאברהם, וההחלטה היא לגלות – מפני ש”אברהם היו יהיה לגוי גדול”. מה משמעות האמירה הזו?
רש”ר הירש מדייק מפסוק זה שהסיבה להודעה לאברהם על חורבן סדום לא קשורה אליו ישירות, אלא לצאצאים שלו. אברהם עצמו לא צריך ללמוד לקח מסיפור סדום. רוחו של אברהם, רוח החסד, הנתינה, החמלה – היא הפוכה מרוחה של סדום, שעשירותה גרמה לה להיות מקום של אכזריות, של אטימות, של “אדם לאדם זאב”. אך זרעו של אברהם, שעתיד לגור “בערי הכיכר” העשירות, בניו יורק, בפריז, או בתל אביב – חשוב מאוד שישמע את הלקח מפרשה זו, ויבין שחיים של עשירות יכולים להוביל להסתאבות, לאטימות ולרשע, כדברי יחזקאל הנביא: “הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ: גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה” (יחזקאל טז מט)
האם הלקח מפרשה זו היא שצריך להישאר עניים, ושכסף זה רע?
לא בהכרח. הרי אברהם עצמו היה עשיר גדול, “כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב” (בראשית יג יב). אך אברהם ידע לתעל את כל כוחותיו, הפיסיים, הנפשיים, הכלכליים – לטובת החסד לאחר. האם גם אנחנו, שחיים בחברת שפע כמו שלא הייתה מעולם, יודעים להתמודד עם האתגר?
בשבת זו, שבת פתיחת חודש ארגון של “עם אשר רוח בו”, שהיא גם “שבת הנני” לזכרו של מורנו הרב דרוקמן זצ”ל, ניזכר מהי רוחו של אברהם, שאמר הנני בכל רגע מחדש, גם אל מול קשיים ואתגרים, ונשאב מרוחו ומכוחו לאתגרים העומדים לפתחנו – כיחידים, כסניפים וכאומה.
בוחן פתע
יודעים את התשובות?
שלחו למספר- 0523662637
היכנסו להגרלה, ואולי תזכו בפרס!
