איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
פעולה ממערךדייג אחד יושב על שפת הנהר ודג דגים, לפתע נעצרה לידו “סיטרואן” חדשה. אדם עם חזות מרשימה יצא ממנה והתקרב לעבר הדייג.
האדם:” תגיד, משעמם לך? אולי תלך ללמוד באיזה מקום רציני במקום להתעסק ב…”
הדייג:” מה זה ייתן לי שאלמד ?”
האדם:” ככל שתלמד יהיה לך יותר תארים ותוכל לעבוד במשהו רציני..”
הדייג:” למה לי להתאמץ ללמוד ולעבוד? מה זה ייתן לי?
האדם : ככל שתעבוד יותר יהיה לך יותר כסף… הרבה כסף…”
הדייג:” ומה אעשה שיהיה לי כל כך הרבה כסף?”
האדם:” אז תוכל לשבת רגל על רגל לנוח ולדוג דגים…”
מה אתם חושבים? מי צודק? אולי כל המאמצים וההשקעות שלנו בחיים הם מיותרים?
מדריך יקר ! – לפני פעולה זו יש לפתח את המערך בפעולה –
מחלק את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה תכין פרסומת (הצגה, ציור, שיר וכו’).
הקבוצה הראשונה תכין פרסומת ל”אדם” הקבוצה השנייה תכין פרסומת ל”חתול” על כל קבוצה להדגיש את היתרונות שלה על פני הקבוצה השנייה. ( אופציה נוספת לפתיחה נספח 1)
לאחר שכל קבוצה תציג את הפרסומת שלה נערוך טבלה מסכמת של היתרונות והחסרונות של כל אחד. (כדאי לכתוב את היתרונות והחסרונות על כרטיסים נפרדים ולהצמיד אותם לטבלה באמצעות אטבי משרד על מנת שיהיה מקום לוויכוח)
(בשבת נכין את הטבלה מראש)
דוגמה לטבלה: (כדאי להוסיף ולשנות בהתאם לרמת חניכך)
וכו’ וכו’
נערוך דיון בקבוצה האם החסרונות שמנינו לאדם הם אכן חסרונות?
חסרונותיו דורשים עמל ויצירתיות – האם אלה הם חסרונות או שניתן לראות אותם גם כיתרונות?
במבט ראשוני אכן העמל נראה חיסרון באדם אך במהלך הפעולה יתברר מדוע תכונה זו היא מעלה.
נשאל את החניכים איזה מעשים נאים יותר של בני אדם או של ה’ .
מן הסתם החניכים יענו שמעשי ה’ נאים יותר. ( כי ה’ עשה אותם!)
נקשה על החניכים ונשאל:
באותה צורה אפשר להעלות את השאלה בקשר לבגדים, בתים וכו’ כיד הדמיון.
כעת נלמד את המדרש עליו ביססנו את הדיון הקודם.
המדרש (תנחומא תזריע)
מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא:
איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?
אמר לו: של בשר ודם נאים.
אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?!
אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מולין.
אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא.
הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלסקאות.
אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם.
אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השבלים?!
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?
אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל, אלא לצרף אותם בהם.
ולכך אמר דוד: (כל) אמרת ה’ צרופה (תהלים יח לא):
הסבר המדרש:
טורנוסרופס הרשע שואל את ר’ עקיבא איזה מעשים נאים יותר, ר’ עקיבא אומר לו של בני האדם. תשובה זו לכאורה מוזרה הרי ברור שמעשה ה’ נאים יותר כיוון שה’ עשה אותם. ולכן מקשה עליו טורנוסרופס ואומר לו לדוג’ שמים וארץ ה’ עושה ואדם לא יכול לעשות מכאן שמעשי ה’ גדולים יותר. אז ר’ עקיבא עונה לו שידבר איתו על דברים שבנ”א שולטים עליהם, הרי לשמים ולארץ אין בכלל נגיעה וקשר לדבר. אז טורנוסרופס הרשע מציג לו את עניין המילה, לדעתו ברית המילה שבנ”א עושים הוא מעשה פחות מאשר העורלה ( הצורה שבה התינוק נולד), כיוון שהמילה זהו מעשה האדם והתינוק במצב עורלה הוא מעשה ה’. ר’ עקיבא השיב לו שזה בדיוק ההפך. זהו בדיוק ייחוד ומעלת האדם – יכולתו לקדם ולשכלל את המציאות הטבעית שישנה. ז”א באמת ה’ ברא את העולם – הטבע באופן בסיסי והאדם ביכולתו להשתתף במעשה בראשית וע”י עמל לקדם את המציאות למקום גבוה יותר. כך בשיבולים ובגלוסקאות שהם כך במצבם הטבעי וכך ה’ בראן מטבען, אך באמת לא ניתן לאוכלם כך רק ע”י מעשי האדם – טחינה ואפייה והפיכתן ללחם ניתן להשתמש בהן. מכאן- מעשי האדם נאים יותר
אם חניכיך אוהבים להעמיק עיין בנספח 2)
אם כן יש בחינה מסוימת שמעשי האדם אכן נאים יותר ממעשה הבריאה.
רבש”ע נתן לאדם את היכולת לשכלל את הטבע. זוהי מעלת האדם על פני בע”ח מעלה אשר מחייבת את האדם בפיתוח ושכלול העולם הן מבחינה פיזית ( מה שדיברנו עד עכשיו) והן מבחינה רוחנית ( מה שנדבר בהמשך). פיתוח זה דורש מאיתנו עמל רב בחיים שלא נצרך לבע”ח אבל כבר הבנו שעמל זה נובע ממעלת האדם על כן עתה נשנה את הטבלה.
הקדמה: עד כאן ראינו שאדם צריך לעמול כדי להשיג את מה שהוא צריך. אנו רוצים להתקדם עוד שלב ולהבין שככל שהדבר “רציני” יותר ופנימי יותר העמל וההשקעה שהוא דורש רבים יותר.
נחלק שאלון לחניכים העוסק במידת העמל שנדרש מאתנו בעניינים שונים ( בשבת ניתן לענות בע”פ).
נשאל את החניכים מה המכנה המשותף לדברים הדורשים מהם מאמץ רב?
נראה שככל שהדבר צריך יותר שינוי פנימי ומהותי של האדם היה יותר קשה להצליח בו ונצרך יותר עמל ומאמץ.
הכנת לחם אינה דורשת מאמץ רב ואכן עושים זאת כל יום אלפי פעמים, אך לשנות מידה לדוגמא, לא לקנא בחבר מצליח וכדו’ קשה יותר לעשות זאת ומעטים מנסים ומצליחים.
מכאן רואים שככל שהדבר “חשוב יותר” הוא דורש יותר עמל.
להעמקת הרעיון אפשר ללמוד עם החניכים את הקטע הבא מתוך דברי הרב טאו:
החפץ ללכת בדרך של קניין תורה, תיקון מידות והתעלות באמונה ויראת שמיים, חייב לקבל עליו את ‘מרירות הסם’ ולדעת שעבודה רצינית ואמיתית מחייבת שינוי גדול ומהפכני בכל מהלך חייו, – שינוי הרגלים ומעשים, מידות ורעיונות.
מדרגה זו אינה נקנית אלא בעמל ויגיעה, בהסכמה פנימית לשינוי כל צורת החיים, השקפות העולם ומידות הנפש שנשתרשו באדם עד כה.
זו היא עבודת התורה והקדושה הגורמת להתעלות תדירית לחיים גבוהים ונשגבים תוך השתנות מהפיכה פנימית, הזדככות והיטהרות, שמכוחם הולכים ונחשפים מעמקים חדשים, חיים אחרים, גדולים ועצומים, המחכים ומוכנים לך בתוכן פנימה, מי שחושב ששמחתה של תורה ודביקותה של תפילה הן מסוג דברי החולין הגסים ומצפה להרגיש בהן את ההנאה המיידית- אינו מבין כלל את גובהה ועומקה של עבודת הקודש ואת החיים השונים לגמרי העומדים להיחשף בפנינו על ידה. כברת דרך ארוכה צריך האדם לעבור עד שיכשיר עצמו ויוכל לחוש את מה שנשמתו חשה, את פנימיות חייו.
לאמונת עמנו “חלק ג'”
הרב מסביר ששינויים מהותיים בעומק נפש האדם לא באים בקלות, אלא רק מתוך מאמץ רב, כיוון שהאדם צריך לשנות את תפיסות עולמו ומידותיו וזה יוצר זעזועים ודורש התמודדות ונחישות והרבה הרבה מאמץ. כל ענינה של היהדות הוא לשנות את עומקו של האדם ולרוממו טוב יותר ועל כן ביהדות יש עמל תמידי.
התחלנו בהבדלים בים האדם לבע”ח. חשבנו שאחד החסרונות של האדם ביחס לבע”ח הוא הצורך שלו לעמול קשה בשביל צרכיו המרובים. לאחר התבוננות מעמיקה יותר הבנו שזה דווקא מעיד על מעלת האדם שניתן לו הכוח לשכלל ולפתח את העולם ולהיות שותף למעשה בראשית. לבסוף ראינו שככל שעוסקים בדבר יותר מהותי ומשמעותית כמו שינוי המידות שלנו הדבר דורש מאמץ והשקעה גדולים יותר.
בגן הקופים
אספר לכם כמה חוויות
מביקור בגן חיות.
כיוון שאני אוהב דברים יפים
הלכתי תחילה לגן הקופים.
כשבאתי עשו לי קבלת פנים
כאילו לא ראו אותי כבר כמה שנים.
הנה למעלה על ראש העץ
יושב לו קוף ומבט בי נועץ
מכף רגל ועד ראשי הכל הוא סוקר
כאילו הוא בא אותי לבקר
אני קורא במבטו שהוא חושב בוודאי
שבדרגתו בטבע הוא נמצא מעלי
באשרת חשיבות הוא שם יד על סנטר
וכך הוא מתחיל אותי לקנתר:
“את כל יצורי העולם
יש לחלק לארבעה סעיפים
דומם , צומח, בני אדם וקופים.
הקוף הוא בוודאי הגזע העליון
אף שבינו לבין מין האדם
יש איזה דמיון
ואם יאמר לך מישהו
שהקוף התפתח מן האדם
אמור לו מיד – להד”ם!
בין האם והקוף אין שום קשר וזהות
הם שונים זה מזה באיכות ובמהות.
יש לו לאדם דבר המביא חלחלה
הם קוראים לזה בשם כלכלה
ואנחנו פתרנו בעיה זו בהוקוס פוקוס
בעזרתו האדיבה של עץ הקוקוס
יש להם מדע
ששלא נדע,
כל היום יושבים וחוקרים
ובכל זאת אינם מאושרים
יש לאדם גם שכל המוסיף לו מכאובים
והם אחד לשני כמו הזאבים”
אני עמדתי בוש ונכלם
ואמרתי לעצמי ” איזה מן עולם!”
ואתה הקורא אמור את הפתרון
מדוע לאדם מן הבהמה יתרון???
הסבר המהר”ל על המדרש
ביאור זה כי טורנוסרופוס היה סבור כי מעשה האדם פחותים מן מעשה הטבע, במה שהטבע פועל אלוהי. לכך אמר שהמילה היא יותר פחותה מן העורלה, שהיא מעשה הטבע שפועל השם יתברך, ואילו המילה מעשה האדם.
והשיב לו שאין הדבר כך, כי מעשה האדם במה שהוא פועל האדם שהוא בעל שכל יותר במדרגה מן הטבע, שהוא כוח חומרי בלבד. וכמו שהוכיח לו מן החטים שהוא פועל הטבע, והוא חסר עד שיושלם על ידי אדם השכלי, שמזה תראה כי פועל השכל הוא על הטבע.
(תפארת ישראל)