איתור סניפים וכפרי בוגרים
האדם הוא יצור חברתי ושואף תמיד להיות שותף למתרחש. במציאות כיום מרכז ההתעסקות הוא באדם כפרט ולא כחברה. מה היחס ביני לבין החברה? למה או למי אני מרגיש שייך? כיצד אפשר לשלב נכון את שני החלקים הללו יחד ואף להרחיב בתוכם? כיצד השמיטה באה לעורר את המקום הזה בחיים שלנו?
חלק א: מקום הכלל והפרט בחיינו
חלקו את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל כמה כרטיסיות עם הגדרות שונות (נספח 1)
שלב 1: על החניכים להחליט ביחד מהן 3 הכרטיסיות החשובות ביותר לדעתם. נעצור ונבקש מכל קבוצה להציג את הכרטיסיות שנבחרו.
שלב 2: על החניכים לסדר את הכרטיסיות על פי סדר חשיבותם, כאשר בצד אחד החשובה ביותר ובסדר יורד עד להכי פחות חשובה.
נעצור ונשאל את החניכים:
האם הם באמת מרגישים שככה הם פועלים בחיים שלהם, ומדוע? מה הקושי לפעול ולחיות על פי הכרטיסיות?
נסכם- באופן טבעי האדם מורכב גם מ”אני” וגם מ”אני מול האחר”, בשניהם הוא צריך להשקיע ולשניהם יש מקום. כדי שזה לא יישאר משפט סיכום באוויר, נבקש מהחניכים להדגים ולתת דוגמאות לכך (הארה- זה יכול להיות דרך מצוות שהם עושים, תכונות שמחזקות בכך וכדומה):
חלק ב’: מקום היהדות לכלל
נפזר על הרצפה את המילים ‘ציבור’ ו’יחיד’, ולידן קלפים הפוכים בערמה שבהם יופיע מגוון של מצוות (נספח 2).
נבקש מכל חניך בתורו לשים את הקלף במקום שלדעתו הוא קשור (יחיד או ציבור). נעורר דיון סביב השאלה מה אפשר לבצע באופן פרטי ומה ניתן לבצע באופן כללי? האם יש לכך משמעות?
נסכם- ביהדות יש התייחסות רבה לשותפות ולכלל הציבור. אדם יכול להיות “שלם” רק אם הוא משייך את האני שבו לחברה ולגודל. עם ישראל בכלל יש לו מגמה כעם. איננו אוסף של אנשים שחיים פה עם מערכת חוקים כדי שנצליח להעביר את חיינו עד גיל 120, אלא כדי להיות אומה אחת. יש מצוות או התייחסויות בתורה שנועדו עבור הפרט, ומנגד יש מצבים שבהם ערך הכלל עומד במרכז. שניהם משפיעים זה על זה.
נשאל את החניכים-
נניח שעד כאן הכול מובן, אבל מה קשור ערך הכלל אל השמיטה? במה השמיטה רלוונטית לכלל החברה ולעם כולו?
חלק ג’: שמיטה- בין אדם למקום או בין אדם לחברו?
נחלק את השבט ל3 קבוצות. כל קבוצה תקבל מקור אחר הקשור בשנת השמיטה בתורה.
(אפשר לעשות את זה גם באמצעות משחק- אפשר לתת לכל קבוצה פסוק אחד מהמקור שלה ולחלק אותו למילים. הקבוצה הראשונה שמצליחה להרכיב את הפסוק באופן נכון מקבלת את המקור המלא.)
לכל קבוצה יש 2 דקות למפות את המעגלים שהשמיטה קשורה אליהם על פי המקור שקיבלה.
הארה חשובה-
אם אתם מדריכים שבט צעיר בגיל מומלץ לחלק לכל קבוצה מעגלים ושהם יבחרו את מה שרלוונטי למקור שלהם (למשל- חקלאי, אדם פרטי, עניים, חיות, גרים, עבדים).
אם אתם מדריכים של שבט גדול הם יכולים לחשוב בעצמם על המעגלים.
וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ.
א וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’. ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.
יט וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ. כ וְכִי תֹאמְרוּ מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. כא וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. כב וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן
א מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. ב וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַה’. ג אֶת-הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. ד אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ.
ז כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. ח כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. ט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא. י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ.
לאחר מכן כל קבוצה תציג את המקור שלה ואת המעגלים שקשורים אליו.
חלק ד’: איפה זה פוגש אותנו?
אנחנו למדים שהשמיטה לא קשורה רק לחקלאי, אלא היא מלמדת אותנו להרחיב את המבט גם אל האחר, אל המבנה של החברה שלי, ולשאול מה מידת האחריות שלי בתוכה? עד כמה אני לוקח אחריות? עד כמה אני מרגיש שייך לשם?
לשבטים הצעירים-
נשאל את החניכים: על מי מוטלת האחריות לדאוג לחברה/ לכלל בשנת השמיטה?
סביר להניח שם יגידו לחקלאי.
נספר את הסיפור “מה פשר השלט בשדה” (נספח 3). אפשר להביא גם אביזרים ולעשות הצגה.
לאחר הסיפור נשאל את החניכים:
למשל-
חשמלאי: מחפש מקומות ללא חשמל ומתקין להם בעצמו.
מורה לחשבון: מעביר שיעור פרטי לתלמידים מיעוטי יכולת תשלום הנזקקים לידע.
לשבטים גדולים-
נקרא את המקור הבא:
אדם מישראל מתנתק בשנת השמיטה מן האדמה, שממנה לוקח ואליה ישוב. … בתרגום ללשון מודרנית, ניתן לומר כי בשנת השמיטה חייב אדם להתנתק משגרת יומו, מעמלו, ממסך המחשב שאליו הוא מרותק, ממפעלו ובית עסקו, ולהקדיש את השנה לעבודת האדם. להגשים את אחריותו החברתית.
[אביעד הכהן (2011), פרשיות ומשפטים, עמ’ 264. תל אביב: ידיעות אחרונות וספרי חמד]
לאחר מכן נקיים עם החניכים דיון-
נספח ב-
שמיעת קול שופר
קריאה בתורה
אמירת קדיש וקדושה
נטילת לולב
זימון בברכת המזון על יין
ברכת כהנים
תפילה
שמיטה
שבת
קראית מגילה
קידוש והבדלה
הקהל
הכנסת אורחים
צדקה
ביקור חולים
גמילות חסדים
לשמח חתן וכלה
סעודת מצוה
נספח 3:
